ארכיון תג: פילוסופיה סינית

יין-יאנג בלחימה

במאמר הקודם על יין-יאנג דיברתי בעיקר על רפואה. במאמר הנוכחי ברצוני לבחון, על קצה-קוצו של המזלג, איך מתבטא רעיון זה בלחימה, למיטב הבנתי אותו היום. (הערה: ייתכן מאוד שהבנתי תשתנה במשך הזמן…)

את היין והיאנג אפשר לבחון לפי ה"פילוסופיה" הטאואיסטית (המונח "קוסמולוגיה" אולי מתאים יותר), לפי התחום הספציפי של תזמון, ולפי המהות הבסיסית של ההפכים המשלימים. במאמר זה אתייחס קודם לרמה ה"פילוסופית", אחר-כך לתזמון, ובהמשך להפכים המשלימים.
במאמר הקודם הסברתי את היחסים בין יין ליאנג, כפי שהם מתבטאים ב"עולם התופעות" בכלל ובבריאות בפרט; כאן אתייחס לנושא הלחימה בלבד, אבל יש לזכור שאין להפריד את תחום הלחימה מ"עולם התופעות", ומה שחל על העולם חל על כל חלק ממנו, ועל כל חלק מתוך החלק.

היחסים בין יין ליאנג

א. יצירה הדדית בין היין והיאנג.  למרות שניתן להבדיל בין יין ליאנג, אי אפשר להפריד ביניהם.  הם תלויים האחד בשני ומוגדרים האחד על-ידי השני – כל אחד הכרחי לקיום בן זוגו.
בלחימה, משמעות הדבר שאין להפריד בין "תוקף" ו"מותקף" כאילו כל אחד ישות נפרדת; ברגע שהתחילה לחימה (כולל השלבים המובילים למגע), השניים הם חלק מישות אחת – הקרב.
ב. ניגודים יחסיים.  כל יין ויאנג יחסיים זה לזה.
בלחימה, משמעות היחסיות היא שגם אדם תוקפני יכול למצוא את עצמו מתגונן, וגם פסיבי יכול לתקוף.
ג. כל יין ויאנג ניתנים לחלוקה פנימית נוספת.
גם לאדם חזק יש נקודות חולשה; גם לחלש יש צדדים חזקים.
ד. טרנספורמציה.
יין יוצר יאנג, יאנג מנוטרל ע"י יין. צעד אחורה מאפשר תנועה קדימה, והתקפה שחמקת ממנה ושאינה פוגעת, נבלעת באוויר והופכת מכוח לחולשה. דוגמא לכך היא אדם הרץ במלוא-הכוח קדימה, עד שמישהו שם לו רגל; כל כוח הריצה מתבטל, לרעת הרץ.
ה. שליטה וביקורת בין היין והיאנג.
כשם שחוזקה של שרשרת נקבע ע"י החוליה החלשה ביותר בה, כך כוחו של אדם תלוי בחולשותיו; לוחם מעולה אבל פצוע (כמו חייל בסיירת עם שברי הליכה) אינו יכול להילחם ביעילות, ומצד שני רוח-לחימה (או טירוף) יכולים להפוך גם אדם חלש לאויב מסוכן (לדוגמא, דוד מול גלית).

 

תזמון בלחימה

מיאמוטו מוסאשי, בספר חמשת הטבעות, דיבר על שלושה סוגים של תזמון תקיפת-נגד: בתחילת התקפת היריב, תוך-כדי התקפת היריב, ובסוף התקפת היריב:
The Three Methods to Forestall the Enemy
The first is to forestall him by attacking. This is called Ken No Sen (to set him up).
Another method is to forestall him as he attacks. This is called Tai No Sen (to wait for the initiative).
The other method is when you and the enemy attack together. This is called Tai Tai No Sen (to accompany him and forestall him).

There are no methods of taking the lead other than these three
(מתוך ספר האש, מאת מיאמוטו מוסאשי, לפי התרגום של ויקטור האריס. הטקסט המלא על שלושת התזמונים מובא כנספח, מטעמי נוחיות)

מוסאשי דיבר על שלושה תזמונים, בעוד שלמעשה יש ארבעה, רק שאחד מהם אינו ישים לקרב חרבות.
KEN NO SEN
להתקיף ממש בתחילת התקפתו של היריב.
שבריר-השניה שבין הרגע בו הוא החליט להתקיף, לבין הרגע בו התחיל לנוע – זה הזמן בו עליך להתקיף.
בשיטה שאני לומד, זה נקרא יאנג שלם.
TAI NO SEN
לחכות ליריב שיתקיף, לסגת עם התקפתו, וברגע שיש פתח – להתקיף.
בשיטה שאני לומד, זה נקרא חצי יין.
TAI TAI NO SEN
להתקיף באמצע הדרך של ההתקפה שלו; כשהוא יוצא להתקפה, אתה פוגע בו בכך שאתה מנצל את תנועתו קדימה.
בשיטה שאני לומד, זה נקרא חצי יאנג.
יין שלם
מוסאשי דיבר על שלושה תזמונים בקרב.
עבורו, כסמוראי, לא ייתכן שקרב יסתיים בלי הריגתו של אחד הלוחמים.
התזמון הרביעי, יין שלם, הוא לנוע עם ההתקפה, ללוות אותה, ולכוון אותה לאן שאתה רוצה – בלי להוסיף תנועה התקפית מנוגדת, ובלי לסיים בהריגה.
דוגמא אפשרית לכך היא לזוז הצידה כשמישהו רץ אליך, ולתת לו להמשיך לרוץ – בלי לשים לו רגל. פשוט שימשיך לרוץ.

 

דוגמאות

יאנג שלם ראינו במלחמת ששת הימים, כשישראל תקפה והשמידה את חילות האויר של מדינות ערב לפני שיצאו הם להתקפה.
חצי יאנג ראינו בגאליפולי, במלחמת העולם הראשונה, כשהתורכים הביסו את האנגלים ע"י התקפות-נגד בכל פעם שהאנגלים ניסו להתקיף. התורכים הפסידו בסוף המלחמה, אבל לא בגאליפולי.
חצי יין ראינו במלחמות של נפוליאון והיטלר נגד רוסיה: הרוסים נסוגו, נסוגו, נסוגו, נתנו לאויב לכלות את כוחו, וכשהיה חלש (בעזרת החורף) – התקיפו. אמנם הם לא נסוגו מבחירה, אבל תזמון התקפת-הנגד הרוסית, שהפך את מהלך המלחמה, היה "חצי יין".
יין שלם ראינו בסין, כשהסינים נכבשו ע"י המונגולים, ואחר-כך המנצ'ורים; הכובש הפך, במשך הזמן, לסיני. אמנם זה לא היה מעשה מכוון מצד הסינים, שהיו מעדיפים שלא להיכבש, אך למעשה זה סוג של "יין שלם".

ארבעת התזמונים האלה מתייחסים למאקרו כמו למיקרו; העיקרון שנכון למלחמות שלמות בין צבא לצבא, נכון גם לקרב בודד בין אדם לאדם.

בסרטון ניתן לראות הדגמה של שלושת התזמונים הראשונים, באייקידו: יין, חצי-יין, וחצי-יאנג (למרות שהתזמון הראשון לא "מושלם", טורי (המגן) נתן לאוקה (התוקף) "עוד קצת" בסוף, מה שהופך את זה לחצי-יין; אבל הטכניקה היא של יין מלא).
הסרטון לקוח מכאן.

לגבי תזמון של יאנג שלם, Lost Oath הביא קישור לסרטון (כבד) המתאר קרב זירה אגרסיבי מאוד, והתחיל דיון (גם) על הדימיון והשוני בין קרבות זירה לקרבות-רחוב. שימו לב למכת-האגרוף המפילה את קרוקופ (הלבן), ומובילה להפסדו בקרב: זה תזמון של יאנג שלם, קרוקופ נפגע לפני שהתחיל לבצע בעיטה (צפו בקטע הזה כמה פעמים: קרוקופ (משמאל) מתחיל לבעוט עם רגל שמאל לפני שהוא נפגע. זה קורה כל-כך מהר שכמעט לא רואים).
הדיון בפורום על הסרטון לא נסב על תזמון, אבל מענין מכל-זאת.
[X=nextPage=X]

הפכים משלימים

דרך נוספת להסתכל על העולם דרך מודל היין והיאנג, אותה ביטא סון-צו ב"אמנות המלחמה", היא ההפכים המשלימים אחד את השני.

אחד הסגנונות בקונג-פו הוא "השיכור", שיטה שבה לומדים להתחזות לשיכור ולהילחם תוך התחזות כזאת. בשיטה זו, הלוחם נראה כל הזמן כאילו הוא עומד לאבד שיווי-משקל וליפול; כאילו הוא עומד לאבד הכרה מרוב יין; כאילו הוא מועד, ולא ממש נלחם. בדרך זו הוא מנסה לבלבל את האויב, לגרום לו להמעיט בהערכתו את מידת האיום שהוא מייצג.

כדי להעמיד פנים במצב לחימה, צריך שליטה עצמית מעולה.
כדי להיראות כאילו אתה שיכור שעומד ליפול, בעוד שבעצם אתה מודע לגמרי למצבך ושולט לגמרי בתנועותיך, אתה חייב להיות בעל שיווי-משקל מעולה.

במלחמת העולם השניה, כוחות הברית הציבו "מטוסי דמה" ו"ציוד צבאי" אחר, עשוי קרטון ולוחות עץ צבועים, באזור דובר, כדי לגרום לגרמנים לחשוב שהם יפלשו לצרפת בקאלֵה, ולא בנורמנדי. בנוסף, הם הציבו את פאטון, הגנרל "שוחר המלחמה" ביותר שלהם, בראש יחידה שמוקמה מול קאלה. בכך הטעו את הגרמנים, שחיזקו את ההגנה על קאלה והיו פחות מוכנים להתקפה בנורמנדי.

היכולת להטעות את האויב, להיראות חזק במקום שאתה חלש, היא דוגמא ל"יין בתוך יאנג"; היכולת להתקיף במקום שלא מצפים לכך, היא "יאנג בתוך יין".

הצלחתן של הטעיות כאלה, תלויה ב"ביטחון שדה", כלומר במשמעת על הצבא, כלומר בשליטה עצמית.
צריך להיות חזק מאוד כדי להעמיד פני חלש; צריך להיות אמיץ מאוד כדי להעמיד פני פחדן.
צריך להיות מאוזן מאוד (בין יין ליאנג) כדי להיות מסוגל לתמרן ביניהם.

היא תלויה גם במודיעין מדויק: צריך לדעת איפה האויב חזק ואיפה הוא חלש, ומה נקודות התורפה שלו, כדי שתוכל להחליט איפה להטעות אותו ולאן לתמרן אותו.

על זה (בין השאר) אמר סון צו: "דע את עצמך, ודע את האויב – ולא תפסיד גם במאה קרבות; דע את עצמך ולא את האויב, לפעמים תנצח ולפעמים תפסיד; דע לא את עצמך ולא את האויב, ותפסיד תמיד."
[X=nextPage=X]

נספח  – תזמון לפי מיאמוטו מוסאשי

מתוך ספר האש, מיאמוטו מוסאשי, לפי התרגום של ויקטור האריס

The Three Methods to Forestall the Enemy
The first is to forestall him by attacking. This is called Ken No Sen (to set him up).
Another method is to forestall him as he attacks. This is called Tai No Sen (to wait for the initiative).

The other method is when you and the enemy attack together. This is called Tai Tai No Sen (to accompany him and forestall him).

There are no methods of taking the lead other than these three. Because you can win quickly by taking the lead, it is one of the most important things in strategy. There are several things involved in taking the lead. You must make the best of the situation, see through the enemy's spirit so that you grasp his strategy and defeat him. It is impossible to write about this in detail.

The First – Ken No Sen
When you decide to attack, keep calm and dash in quickly, forestalling the enemy. Or you can advance seemingly strongly but with a reserved spirit, forestalling him with the reserve.
Alternately, advance with as strong a spirit as possible, and when you reach the enemy move with your feet a little quicker than normal, unsettling him and overwhelming him sharply.

Or, with your spirit calm, attack with a feeling of constantly crushing the enemy, from first to last. The spirit is to win in the depths of the enemy.

These are all Ken No Sen.

The Second – Tai No Sen
When the enemy attacks, remain undisturbed but feign weakness. As the enemy reaches you, suddenly move away indicating that you intend to jump aside, then dash in attacking strongly as soon as you see the enemy relax. This is one way.
Or, as the enemy attacks, attack more strongly, taking advantage of the resulting disorder in his timing to win.

This is the Tai No Sen principle.

The Third – Tai Tai No Sen
When the enemy makes a quick attack, you must attack strongly and calmly, aim for his weak point as he draws near, and strongly defeat him.
Or, if the enemy attacks calmly, you must observe his movement and, with your body rather floating, join in with his movements as he draws near. Move quickly and cut him strongly.

This is Tai Tai No Sen

These things cannot be clearly explained in words. You must research what is written here. In these three ways of forestalling, you must judge the situation. This does not mean that you always attack first; but if the enemy attacks first you can lead him around. In strategy, you have effectively won when you forestall the enemy, so you must train well to attain this.

לתגובות

טאי-צ'י צ'ואן ורפואה סינית – ניגודים משלימים

טאי-צ'י צ'ואן היא אמנות לחימה סינית, שבמקורה נועדה להגן על חייהם של העוסקים בה. היום רבים מתאמנים בה למען בריאותם. מה הקשר בין לחימה לבריאות, בין הגנה עצמית ורפואה? במאמר זה, אנסה להסביר מעט (מאוד) על הטאי-צ'י צ'ואן כאמנות לחימה מחד, וכחלק מהרפואה הסינית מאידך.
 
"טאי צ'י", עד כמה שניתן לתרגם את המונח לעברית, הוא ניגודים קוטביים המשלימים זה את זה: יין-יאנג. "צ'ואן" פירושו אגרוף, ובהשאלה, אמנות לחימה; "טאי צ'י צ'ואן", אם כן, היא "אמנות הלחימה לפי עקרונות היין והיאנג".
 
הטאי צ'י צ'ואן  מורכב משלושה אלמנטים השזורים זה בזה כצמה:
אומנות לחימה
רפואה וצ'י-קונג – "יוגה סינית"
הפילוסופיה הטאואיסטית. (Taoism). (אין הכוונה לדת הטאואיסטית)
 
הטאואיזם רואה את האדם כמערכת מורכבת, שהיא חלק ממערכות אחרות. קיימת אינטראקציה מתמדת הן בין המערכות הפנימיות לבין עצמן והן בין האדם לסביבתו, תוך שאיפה לאיזון. יש קשר בין בריאותו הפיזית והנפשית של האדם, איכות קשריו עם הסביבה ואין ספור מרכיבים נוספים.
 
כאשר האינטראקציה בין חלקי-האדם לבין עצמם, אינה מאוזנת, יש "מחלה", כמו במכונית עם פנצ'ר: הבעיה אינה מחסור באוויר (שנמצא בכל מקום), אלא חוסר איזון בין גלגלי המכונית.
 
גם כאשר האינטראקציה בין האדם לסביבתו אינה מאוזנת יש "מחלה", כמו שלחצים בעבודה יכולים לגרום ללחץ-דם גבוה; תקיפה פיזית היא אינטראקציה חסרת-איזון "מעט" יותר, וגם תוצאותיה (חבלה, פציעה או מוות) חמורות יותר.
 
הטאואיזם, כפילוסופיה "הוליסטית", מבין שלעימות עם הסביבה יש חוקיות, בין אם מדובר בילדך המסרב להכין שיעורי-בית, ב"בוס" הרוצה לקצץ במשכורתך או בתוקף המנסה להורגך; כולם מצבים של "יציאה מאיזון", ולכולם צריך למצוא פיתרון שיחזיר את ההרמוניה – איזון – אל המערכות המעורבות.
 
פתרון ברמה נמוכה יהיה "כוח מול כוח", כמו לצעוק על תינוק בוכה שישתוק.
טכניקות לחימה מאפשרות לאדם מאומן לנטרל תוקף בלי להשקיע הרבה כוח, אבל לא תמיד יחזיר פתרון כזה את האיזון למערכת: אם תבעט בגלגל המפונצ'ר, או תהרוג את הבוס שמציק לך, לא סביר שזה ישפר את מצבך… זהו "פתרון" זמני וחלקי בלבד, שבמקרים רבים עלול להחמיר את הבעיה במקום לפתור אותה.
 
רמה גבוהה של טיפול בעימות תאפשר "מקסימום תוצאה במינימום מאמץ". טאי-צ'י צ'ואן, כאמנות לחימה הוליסטית, נותן "נוסחה" לפתרון עימותים מכל סוג – כי כל העימותים הם, למעשה, חוסר-הרמוניה בין יין ליאנג.
 
כמתואר באתר המרכז הישראלי לטאי-צ'י:
"בדרך השלישית, היא דרך הטאי צ'י, אתה חייב להחליט מהו מקומך בסיטואציה. אתה והגורם המפריע נמצאים בתוך אותו המעגל. לכן, אינך ניצב מול גורם אחר, כי אם מול עצמך. אם תכחיד את מקור ההפרעה, או תגרום לו נזק – במי, למעשה, אתה פוגע? מלבד זאת, אינך אלא רוכש לעצמך אויב חדש שימשיך וינטור לך על שפגעת בו, ובמוקדם או במאוחר יהיה עליך להתעמת עמו שוב. לכן, הדרך לפתרון הקונפליקט חייבת להיות כזו שבה שני הצדדים יהיו מרוצים. כן, עליך לדאוג שיריבך יהיה מרוצה, גם אם תנקוט, לשם כך, באלימות. "
[X=nextPage=X]
איזון והרמוניה צריך גם בתוך האדם, בין כל מערכות הגוף. דבר זה מושג בטאי-צ'י צ'ואן ע"י אימון יומיומי המתייחס לעקרונות היין-יאנג וחמשת האלמנטים (בעתיד ארחיב על נושא זה).
 
טאי-צ'י צ'ואן מתורגל ע"י ביצוע סדרת תנועות לחימה, אותן יש לבצע תוך שמירה על עקרונות כמו קצב קבוע, יציבה, שיווי-משקל, תנועה ממרכז הגוף, נשימה, ושחרור מקסימאלי של הגוף.
 
הניגודים המשלימים מופיעים בכל תנועה: כאשר יד אחת עולה השנייה יורדת, כאשר כף-יד אחת פונה החוצה השנייה פונה פנימה, אחרי כל תנועה של "פתיחה" תהיה תנועה של "סגירה", ועוד (אלה דוגמאות, לא כולן מופיעות בכל תנועה).
 
איכות התנועה משפיעה גם על חמשת האלמנטים: ההקפדה על תנועה מדויקת, מתואמת לנשימה, תוך שמירה על עקרונות ברורים, מפעילה ומחזקת את אלמנט המתכת; השחרור בתנועה, ההופך אותה לספונטאנית, זורמת וטבעית, מפעיל ומחזק את אלמנט העץ; הצמדת המבט, תשומת הלב והכוונה לתנועה, מפעילים ומחזקים את ה"שֵן", "רוח", ואת אלמנט האש; זכירת התנועות, הפנמתן, הטמעתן והפיכתן להרגל פנימי, מפעילים ומחזקים את אלמנט המים; שיווי-המשקל, והדגש על מרכז הכובד של הגוף, וכן המחזוריות של אימון יומי בשעה קבועה, מפעילים ומחזקים את אלמנט האדמה.
 
בנוסף, לתנועות יש השפעה על המרידיאנים, שתקצר היריעה לפרטה כאן.
 
אלמנטים אלה משותפים לכל סוגי ה"צ'י-קונג", המכונה במערב "יוגה סינית"; מה שמייחד את הטאי-צ'י צ'ואן, הוא היותו גם צ'י-קונג וגם אמנות-לחימה.
 
אמן לחימה צריך להכיר את נקודות התורפה שלו, ולדעת כיצד לחזק אותן, דבר שמשפר את בריאותו; באותה מידה עליו לדעת לזהות את נקודות-התורפה (הפיזיות והנפשיות) של יריבו, ואיך להשתמש בהן.
 
נקודות התורפה שבהן יפגע לוחם, הן אותן הנקודות שבהן יטפל רופא. עקב חשיבות היכולת לזהות נקודות אלה, התפתחו שיטות מיוחדות ללמד תלמידי טאי-צ'י צ'ואן "להרגיש צ'י", מה שמוביל הרבה מתרגלים לטפל, באופן אינטואיטיבי.
 
רבים מאמני הלחימה עסקו גם ברפואה, החל מעיסויים ודיקור וכלה בצמחי-מרפא (ורעלים), כי ברמה גבוהה "נסגר מעגל" בין הלחימה והרפואה. הידע הדרוש
לוחם, הוא אותו הידע הדרוש לרופא: הכרת האדם, וההבנה איך להשפיע עליו: לטובתו בטיפול, לטובתך בלחימה.
 
יין ויאנג, הניגודים המשלימים.

טאי-צ'י צ'ואן ורפואה סינית – ניגודים משלימים

טאי-צ'י צ'ואן היא אמנות לחימה סינית, שבמקורה נועדה להגן על חייהם של העוסקים בה. היום רבים מתאמנים בה למען בריאותם. מה הקשר בין לחימה לבריאות, בין הגנה עצמית ורפואה? במאמר זה, אנסה להסביר מעט (מאוד) על הטאי-צ'י צ'ואן כאמנות לחימה מחד, וכחלק מהרפואה הסינית מאידך.

"טאי צ'י", עד כמה שניתן לתרגם את המונח לעברית, הוא ניגודים קוטביים המשלימים זה את זה: יין-יאנג. "צ'ואן" פירושו אגרוף, ובהשאלה, אמנות לחימה; "טאי צ'י צ'ואן", אם כן, היא "אמנות הלחימה לפי עקרונות היין והיאנג".

הטאי צ'י צ'ואן  מורכב משלושה אלמנטים השזורים זה בזה כצמה:
אומנות לחימה
רפואה וצ'י-קונג – "יוגה סינית"
הפילוסופיה הטאואיסטית. (Taoism). (אין הכוונה לדת הטאואיסטית)

הטאואיזם רואה את האדם כמערכת מורכבת, שהיא חלק ממערכות אחרות. קיימת אינטראקציה מתמדת הן בין המערכות הפנימיות לבין עצמן והן בין האדם לסביבתו, תוך שאיפה לאיזון. יש קשר בין בריאותו הפיזית והנפשית של האדם, איכות קשריו עם הסביבה ואין ספור מרכיבים נוספים.

כאשר האינטראקציה בין חלקי-האדם לבין עצמם, אינה מאוזנת, יש "מחלה", כמו במכונית עם פנצ'ר: הבעיה אינה מחסור באוויר (שנמצא בכל מקום), אלא חוסר איזון בין גלגלי המכונית.

גם כאשר האינטראקציה בין האדם לסביבתו אינה מאוזנת יש "מחלה", כמו שלחצים בעבודה יכולים לגרום ללחץ-דם גבוה; תקיפה פיזית היא אינטראקציה חסרת-איזון "מעט" יותר, וגם תוצאותיה (חבלה, פציעה או מוות) חמורות יותר.

הטאואיזם, כפילוסופיה "הוליסטית", מבין שלעימות עם הסביבה יש חוקיות, בין אם מדובר בילדך המסרב להכין שיעורי-בית, ב"בוס" הרוצה לקצץ במשכורתך או בתוקף המנסה להורגך; כולם מצבים של "יציאה מאיזון", ולכולם צריך למצוא פיתרון שיחזיר את ההרמוניה – איזון – אל המערכות המעורבות.

פתרון ברמה נמוכה יהיה "כוח מול כוח", כמו לצעוק על תינוק בוכה שישתוק.
טכניקות לחימה מאפשרות לאדם מאומן לנטרל תוקף בלי להשקיע הרבה כוח, אבל לא תמיד יחזיר פתרון כזה את האיזון למערכת: אם תבעט בגלגל המפונצ'ר, או תהרוג את הבוס שמציק לך, לא סביר שזה ישפר את מצבך… זהו "פתרון" זמני וחלקי בלבד, שבמקרים רבים עלול להחמיר את הבעיה במקום לפתור אותה.

רמה גבוהה של טיפול בעימות תאפשר "מקסימום תוצאה במינימום מאמץ". טאי-צ'י צ'ואן, כאמנות לחימה הוליסטית, נותן "נוסחה" לפתרון עימותים מכל סוג – כי כל העימותים הם, למעשה, חוסר-הרמוניה בין יין ליאנג.

כמתואר באתר המרכז הישראלי לטאי-צ'י:
"בדרך השלישית, היא דרך הטאי צ'י, אתה חייב להחליט מהו מקומך בסיטואציה. אתה והגורם המפריע נמצאים בתוך אותו המעגל. לכן, אינך ניצב מול גורם אחר, כי אם מול עצמך. אם תכחיד את מקור ההפרעה, או תגרום לו נזק – במי, למעשה, אתה פוגע? מלבד זאת, אינך אלא רוכש לעצמך אויב חדש שימשיך וינטור לך על שפגעת בו, ובמוקדם או במאוחר יהיה עליך להתעמת עמו שוב. לכן, הדרך לפתרון הקונפליקט חייבת להיות כזו שבה שני הצדדים יהיו מרוצים. כן, עליך לדאוג שיריבך יהיה מרוצה, גם אם תנקוט, לשם כך, באלימות. "
[X=nextPage=X]
איזון והרמוניה צריך גם בתוך האדם, בין כל מערכות הגוף. דבר זה מושג בטאי-צ'י צ'ואן ע"י אימון יומיומי המתייחס לעקרונות היין-יאנג וחמשת האלמנטים (בעתיד ארחיב על נושא זה).

טאי-צ'י צ'ואן מתורגל ע"י ביצוע סדרת תנועות לחימה, אותן יש לבצע תוך שמירה על עקרונות כמו קצב קבוע, יציבה, שיווי-משקל, תנועה ממרכז הגוף, נשימה, ושחרור מקסימאלי של הגוף.

הניגודים המשלימים מופיעים בכל תנועה: כאשר יד אחת עולה השנייה יורדת, כאשר כף-יד אחת פונה החוצה השנייה פונה פנימה, אחרי כל תנועה של "פתיחה" תהיה תנועה של "סגירה", ועוד (אלה דוגמאות, לא כולן מופיעות בכל תנועה).

איכות התנועה משפיעה גם על חמשת האלמנטים: ההקפדה על תנועה מדויקת, מתואמת לנשימה, תוך שמירה על עקרונות ברורים, מפעילה ומחזקת את אלמנט המתכת; השחרור בתנועה, ההופך אותה לספונטאנית, זורמת וטבעית, מפעיל ומחזק את אלמנט העץ; הצמדת המבט, תשומת הלב והכוונה לתנועה, מפעילים ומחזקים את ה"שֵן", "רוח", ואת אלמנט האש; זכירת התנועות, הפנמתן, הטמעתן והפיכתן להרגל פנימי, מפעילים ומחזקים את אלמנט המים; שיווי-המשקל, והדגש על מרכז הכובד של הגוף, וכן המחזוריות של אימון יומי בשעה קבועה, מפעילים ומחזקים את אלמנט האדמה.

בנוסף, לתנועות יש השפעה על המרידיאנים, שתקצר היריעה לפרטה כאן.

אלמנטים אלה משותפים לכל סוגי ה"צ'י-קונג", המכונה במערב "יוגה סינית"; מה שמייחד את הטאי-צ'י צ'ואן, הוא היותו גם צ'י-קונג וגם אמנות-לחימה.

אמן לחימה צריך להכיר את נקודות התורפה שלו, ולדעת כיצד לחזק אותן, דבר שמשפר את בריאותו; באותה מידה עליו לדעת לזהות את נקודות-התורפה (הפיזיות והנפשיות) של יריבו, ואיך להשתמש בהן.

נקודות התורפה שבהן יפגע לוחם, הן אותן הנקודות שבהן יטפל רופא. עקב חשיבות היכולת לזהות נקודות אלה, התפתחו שיטות מיוחדות ללמד תלמידי טאי-צ'י צ'ואן "להרגיש צ'י", מה שמוביל הרבה מתרגלים לטפל, באופן אינטואיטיבי.

רבים מאמני הלחימה עסקו גם ברפואה, החל מעיסויים ודיקור וכלה בצמחי-מרפא (ורעלים), כי ברמה גבוהה "נסגר מעגל" בין הלחימה והרפואה. הידע הדרוש �
�לוחם, הוא אותו הידע הדרוש לרופא: הכרת האדם, וההבנה איך להשפיע עליו: לטובתו בטיפול, לטובתך בלחימה.

יין ויאנג, הניגודים המשלימים.

על רפואה משלימה ורפואה מערבית

כנראה שהמאמר שלי על יין-יאנג הרגיז מישהו.
לויכוח הזה נכנסתי כבר הרבה פעמים, וברור שאני לא היחיד – יואב בן-דוב, ד"ר לפיזיקה באוניברסיטת תל-אביב, כתב על הנושא תחת הכותרת האם המדע טוב לבריאות?
הבאתי את המאמר הזה בדיון על מדע מול רפואה "משלימה", בפורום מדע פופולרי בתפוז.
לאותו דיון הבאתי גם קישור לאתר המרכז מחקרים על רפואה משלימה (מי אמר שאין כאלה?). כל קישור באתר מוביל לדיווח על מחקר באתר אחר. כדאי גם לקרוא מי עומד מאחורי האתר עצמו, מי הצוות המקצועי שלו ומה הכללים המנחים אותם.
הדיון בפורום מדע פופולרי התקיים (עד כה) שלוש פעמים, והיה ארוך ולפעמים מייגע.
אני מניח שיום אחד אסכם את עמדתי בנושא במאמר אחד, בינתים אני מביא כאן קישורים אל שלושת הדיונים; אפשר לקרוא רק את התגובות שלי (בדיון הראשון הן מופיעות די למטה), או להשקיע ולקרוא הכל (כדאי). אני מביא גם קישור לדיונים על אותו נושא מפורום רפואה משלימה, עם הפניות למחקרים בתחום.
Take your time, הנושא הזה עוד יהיה איתנו הרבה זמן.
וכן, מדברים שם גם על פלסבו, רק צריך לחפש.
דיון ראשון
דיון שני
דיון שלישי
דיון על אותו נושא, בפורום רפואה משלימה.

כמובן שאפשר להזכיר כאן "שרלטנים" כמו פרופ' רפי קראסו, ד"ר ניר אמיר, ד"ר ראול רודריגז – מטפלים ברפואה סינית ורופאים מערביים. יש כמוהם עוד רבים, אולי פחות מפורסמים.

ועוד כמה קישורים, למחקרים בתחום:
Study first to confirm acupuncture's effect (מאוניברסיטת ורמונט)
Acupuncture is promising treatment for cocaine addiction, Yale researchers find (מאוניברסיטת ייל)
East Meets West With A Traditional Herbal Cure For Jaundice (מתוך Journal of Clinical Investigation)
Acupuncture for chronic low back pain in older patients: a randomized, controlled trial
מה-Department of Rheumatology, Hospital for Special Surgery, New York, NY 10021, USA.

באמת צריך להמשיך?
כשקולומבוס יצא לחפש את הדרך המערבית להודו, היה לו מצפן – אבל לא היה לו מושג איך מצפן עובד.
לא ידעו אז על שדות אלקרו-מגנטיים – מי שניסה להסביר את המצפן, דיבר על "השד מהדרום" ו"השד מהצפון" שמשתמשים בכישוף כדי למשוך אליהם ברזל שספג מכת-ברק.

היום אנחנו יודעים איך מצפן עובד, ובעצם כבר לא צריכים אותו כי יש GPS – אבל בלי מצפן, קולומבוס לא היה מגיע לאמריקה.

ברפואה המשלימה משתמשים בטרמינולוגיה לא מדעית, כדי להסביר תופעות שהמדע לא ממש מתייחס אליהן.
בעוד 100 שנה, סביר שחלק מהרפואה האלטרנטיבית יהפוך לסטנדרט וחלק אחר ייזרק; לדוגמא, כבר היום משתמשים בדיקור סיני ו/או היפנוזה במקום הרדמה בטיפולי שיניים וניתוחים.

ועדין, למרות שמשתמשים בכלי הזה (דיקור/היפנוזה), אין הסבר מדעי שלם לשאלה פשוטה אחת: איך זה עובד.
יש תיאוריות – אבל יש בהן הרבה חורים.

סבלנות – גם לרפואה המשלימה יגיעו ג'פרסון, פאראדיי, ניוטון, איינשטיין…

יין, יאנג ורפואה

מבוא
 
לאחרונה שומעים הרבה על "רפואה סינית", דיקור, טוי-נא, שיאצו ועוד. רבים מתקשים להבין שהרפואה הסינית אינה "חושבת" כמו הרפואה המערבית; לא רק הכלים בהם משתמשים שונים – הרעיונות הבסיסיים, העומדים מאחורי השיטות, שונים בתכלית. על מנת לעמוד על ההבדלים בין הרפואה המערבית לרפואה המזרחית, יש לזכור כי זאת נשענת על הפילוסופיה (והמדע) המערבית ואילו זאת נשענת על המזרחית.

מטרת המאמר הזה היא לתאר את אחד הרעיונות הבסיסיים ברפואה הסינית.
בהמשך יבואו מאמרים שירחיבו על נושאים נוספים, כמו חמשת האלמנטים, שלושת האוצרות, המרידיאנים ועוד.
 
בעוד שהפילוסופיה המערבית היא רדוקציוניסטית בטבעה, ומנסה להבין כל דבר בפני עצמו, כדבר בלתי-תלוי, הפילוסופיה הסינית, ההוליסטית, רואה בפרט דבר חסר-משמעות בלי ההֵקשר לכלל שמסביבו.  דבר זה מקשה עלינו, בני המערב, להבין את הבסיס הפילוסופי עליו ניצבת הרפואה הסינית, מכיוון שנקודת-המבט שלה על המציאות שונה לחלוטין מזו של המערב.
בעוד שבעיני הרופא המערבי, כל טמפרטורה שבין 36.6 מעלות צלסיוס ל-37.5 מעלות צלסיוס נחשבת ל"תקינה", וכל טמפרטורה אחרת מעידה על "מחלה", בעיני הרפואה הסינית אין משמעות למדידה המתקבלת מן המדחום ה"אובייקטיבי".  למשל אוכל יכול להיות "מחמם" או "מקרר", בלי קשר לטמפרטורת ההגשה: פלפל חריף הוא "חם", ומנטה "מקררת", גם אם שניהם יוגשו בטמפרטורת החדר.
אם בראייה המערבית הסיבה למחלה היא חיידק או וירוס, או מחסור בויטמינים, הרפואה המזרחית מסתכלת על מכלול החיים כגורם למחלה – החל מהמצב הגופני, הנפשי, המשפחתי, וכלה במקום העבודה ואורח החיים.
בתפישה המזרחית, חשיפה לחיידק או וירוס אינה סיבה לחלות – הרי יש הנדבקים מכל דבר, ויש שכמעט אף פעם אינם חולים, למרות שאלה וגם אלה נחשפים לאותם גורמים חיצוניים.
בעיני הרפואה הסינית, הסיבה למחלה היא חוסר איזון. אנחנו, במערב, רגילים לחשוב על איזון במשמעות של אדם ההולך על חבל, אבל הסינים מתכוונים לשיווי-המשקל העדין בין גורמים רבים, פנימיים וחיצוניים, ובעיקר בין שני המושגים הידועים: יין-יאנג.
 
יין-יאנג
 
כפי שהוסבר, הפילוסופיה והרפואה הסינית הן הוליסטיות בטבען, ומעדיפות את ההסתכלות על השלם, והבנת הקשרים בין חלקיו השונים, על-פני ההתמקדות בפרטים, אליה רגיל בן המערב.  השלם הוא העולם כולו, ולפני הבנת הסינים, כל פרט מתוכו מייצג את השלם ומהווה שלם בפני עצמו, בו-זמנית.  האדם, כ"שלם קטן בתוך שלם גדול", מקיים בתוכו את אותה המחזוריות הקיימת בטבע מסביבו.
הפילוסוף הסיני לאו-צה, שחי לפני כ-2500 שנה, כתב ב"דאו טה-צ'יאנג": "כאשר הירח מלא הוא מתחיל להתרוקן.  …כשכוח מגיע למקסימום הוא מתחיל להיחלש, וכאשר הדברים הטבעיים מתמלאים הם מתחילים להתפזר.  אחרי הבשלות בא הריקבון ואחרי השמחה בא העצב.  שניים אלה הם המצבים, המשתנים תמידית, של האדם."
 
הסינים משתמשים בצמד המונחים "יין-יאנג" כדי לתאר ולהסביר את העולם והתהליכים הקורים בו.  אחד החוקים הבסיסיים ביותר בהשקפה המערבית על הטבע הוא היות פרטיו מוגבלים על ידי גבולות.  כל דבר בו אנו יכולים לחוש בערת חושינו הוא בעל התחלה וסוף. הפילוסופיה הסינית לא עוסקת בפרטים ובגבולות, אלא בהקשרים בין הפרטים, בהשתנות התופעות בצורה מתמדת, תוך תנועה אינסופית אל שיווי משקל ואז ממנו החוצה וחזרה.  כל זאת מתואר בפילוסופיה הסינית על ידי צמד מושגים יחסיים, אך ברורים: יין (YIN) ויאנג (YANG).

יין, במשמעותו המילולית, הוא "הצד המוצל של ההר".  בצד המוצל קר, הכל נסתר, מעט הפעילות המתקיימת מבוצעת לאט.  היין נחשב לפסיבי, חשוך רטוב, איטי, פנימי וכו'.
יאנג, במשמעותו המילולית, הוא "הצד המואר של ההר".  בצד המואר מאירה השמש, חם, הכל גלוי, הפעילות מהירה ואנרגטית.  היאנג נחשב לאקטיבי, מואר, יבש, מהיר, חיצוני וכו'.
הסמל המקובל לתיאור הצמד יין-יאנג הוא המעגל ובתוכו שתי "טיפות", שחורה ולבנה, הזורמות אחת לתוך השניה (ראה בכותרת).  סמל שתי הטיפות אינו מבטא חלוקה מוחלטת אלא זרימה ושינוי: צד ההר המוצל עכשיו, יהיה מואר אחר-כך, והצד המואר עכשיו, יוצל אחר-כך.  סמל הטיפות הזורמות מבטא את מערכת היחסים בין היין והיאנג,  המורכבת מחמישה תנאים הכרחיים של השוואה וניגוד:
 
א. יצירה הדדית בין היין והיאנג.  למרות שניתן להבדיל בין יין ליאנג, אי אפשר להפריד ביניהם.  הם תלויים האחד בשני ומוגדרים האחד על-ידי השני – כל אחד הכרחי לקיום בן זוגו. לא היינו יכולים להשתמש במילה "גבוה" אם לא הייתה קימת המילה "נמוך", לא היה "ימין" בלי "שמאל".
 
ב. ניגודים יחסיים.  בכל מקלחת נמצא ברז למים חמים וברז למים קרים. המים החמים הם יאנג והמים הקרים הם יין, אולם הגדרות אלו נכונות רק באופן יחסי. המים הקרים מהברז הם יאנג, בהשוואה למי קרח מהמקרר, ומי-הברז החמים הם יין, לעומת מים רותחים מקומקום התה.  כל יין ויאנג יחסיים זה לזה.
           
ג. כל יין ויאנג ניתנים לחלוקה פנימית נוספת.  אותה חלוקה מאפשרת לנו להבין אינסוף תופעות.  בגוף האדם נחשב החלק הקדמי ליין והאחורי ליאנג, אך בחלק הקדמי החזה נחשב ליאנג, כי הוא נמצא מעל לבטן, הנחשבת ליין.  כך שהחזה הוא יאנג בתוך יין, והבטן היא יין בתוך יין.  ניתן להמשיך בחלוקה זו עד אינסוף.
 
ד. טרנספורמצ
ה. 
הדבר היחידי שקבוע בטבע הוא חוסר הקביעות.  שום דבר בטבע אינו קבוע, פרט לשינוי.  היין נע לכוון היאנג, והיאנג נע לכוון היין.  זה טבעו של היקום.  אפילו על הר, שנראה לנו יציב לחלוטין, פועלים באופן תמידי כוחות הרס ובניה. צמח שנובט הוא יאנג, מתפתח מהר ופורץ אל העולם. עם הזמן הוא מאט את התפתחותו, ולבסוף הופך לגזע חזק ויציב – יין. בשיאו הופך היין ליאנג, ולהפך.
 
ה. שליטה וביקורת בין היין והיאנג.  "יותר מדי חום" מבטא "מעט מדי קור".  עולם התופעות חייב לשמור על איזון תמידי. איזון זה יושג רק תוך שליטה ובקרה מתמדת של היין על היאנג, ולהפך.  לדוגמא, במנוע יש מערכת קירור (רדיאטור).  אם חסרים מים המנוע יתחמם, ואם הם יקפאו המנוע לא יפעל כלל.  האיזון בין השניים מאפשר תפקוד תקין ("בריאות") למנוע.
 
יחסים אלה בין היין והיאנג, מבטאים את היחסים הקיימים בעולם וקל וחומר בגוף האדם.  באופן תיאורטי, כאשר הגוף נמצא באיזון, היין והיאנג נמצאים במצב שווה, אבל במציאות, "קו השוויון" הדמיוני בין היין והיאנג נמצא בשינוי מתמיד היות שיחסי הכוחות בין היין והיאנג משתנים ללא הרף.
השינוי הזה הוא מטבעו של עולם: בלי גשם בחורף לא יצמחו פרחים באביב, לא ייווצרו פירות בקיץ ולא יופצו זרעים בסתיו, לקראת החורף הבא.  הזרימה המאוזנת, מיין ליאנג ובחזרה, הכרחית כדי לקיים את החיים עלי אדמות. בצורת בחורף תביא לקיץ שחון, ושטפונות בחורף יביאו לסחיפת אדמה ועקירת עצים. כדי שהטבע יהיה "בריא", צריך איזון בזרימה שבין עונות השנה, שלא תהיה אחת "חזקה מדי" או "חלשה מדי" בשביל האחרות.  לאיזון זה מתייחסים ברפואה הסינית כאשר מדברים על "הרמוניה", והוא קיים באדם כמו גם בעולם כולו.
[X=nextPage=X]
שמונת העקרונות של הרפואה הסינית
 
כדי להבין מצב של חוסר הרמוניה באדם, על מרפא סיני להתבונן בשמונה עקרונות: עליו לדעת אם המצב הוא מצב יין או מצב יאנג, האם הוא חיצוני או פנימי, האם הוא מצב של קור או חום, או מצב של חסר או עודף.  זהו הבסיס להחלטה כיצד לעזור לסובל ממצב חוסר ההרמוניה (מחלה) להגיע למצב של איזון אנרגטי (הבראה). שמונת העקרונות מתחלקים לשתי קבוצות מנוגדות:                 
יין         –   יאנג
פנימי   –   חיצוני
קור       –   חום
חסר       –   עודף
 
במצבי יין, יהיו סימפטומים המשתייכים למצבי חסר, מצבי קור ומצבים פנימיים. טיפוס יין יהיה חיוור פנים, תנועותיו איטיות, דיבור איטי וחלש, רגיש לקור, לשון חיוורת, דופק איטי וללא עצמה.
 
במצבי יאנג, יהיו סימפטומים המשתייכים למצבי עודף, מצבי חום ומצבים חיצוניים. טיפוס יאנג הוא בעל מבנה גוף חזק ובריא, הוא אנרגטי ואינו נתקף במחלות בקלות. כשהוא חולה הוא חולה "חזק" ולזמן קצר. גוון פניו "בריא", תנועות גופו מהירות וחדות, אינו רגיש לקור, הלשון שלו אדומה והדופק חזק.
 
מצב פנימי, מאופיין על ידי מחלות כרוניות המשפיעות על האברים הפנימיים: סימפטומים פנימיים יכולים להראות כשינויים בצבע השתן, בצבע ובצורת הצואה ובצבע הלשון, וגם שלשולים והקאות, כאבים פנימיים כגון בבטן, בחזה, ומתחת לצלעות.
 
מצב חיצוני, מאופיין על ידי מחלות אקוטיות, צמרמורת, תחושת קור וחום לסירוגין, רגישות לתנאי אקלים חיצוניים, כאבים לאורך מסלולי ערוצי האנרגיה, כאבי ראש אקוטיים לשון אדומה ודופק מהיר. כמובן שפציעה, או שבר, אף-הם מצב חיצוני.
 
מצבי חסר, מאופיינים על ידי סימפטומים של חסר וחולשה: חוסר אנרגיה וחולשה כללית, תפקוד לא מלא של אבר או אברים פנמיים, תנועות איטיות, נשימה שטחית, קול חלוש, הזעה ספונטנית, לשון חיוורת ודופק חלש ללא עצמה ובקצב איטי. מצבי חסר הם בדרך כלל מצבים כרוניים, הנמשכים זמן רב.
 
מצבים של עודף, הם מצבים בהם יש יותר מדי ביחס למה שצריך להיות. דוגמאות לסימפטומים של עודף הם כאבים שלא מוּקלים על ידי מגע, עיסוי וחימום. כאבים אלו יכולים להיות כאבי ראש, בטן, גב וכו'.  סימפטומים נוספים של מצב עודף הם חום גבוה, הפרשות ליחה, ועצירות.
 
מצב קור, מאופיין על ידי סימפטומים "קרים": רגישות לקור חיצוני, שתן בהיר מאד, החולה ישן בתנוחה מכורבלת, פנים חיוורים, גפיים קרות, הפרשות וגינליות ללא ריח, הלשון חיוורת ומכוסה בשכבה לבנה, תנועות הגוף איטיות וקצב הדופק איטי.
 
במצבי חום, יהיו סימפטומים של חום: פנים אדומות, עיניים אדומות, צבע השתן יהיה צהוב, דם בשתן, נטייה להתפרצויות זעם, פצעים מוגלתיים על העור (אקנה), הפרשות וגינליות עם ריח חריף, דופק מהיר ולשון אדומה, מכוסה שכבה צהובה.
 
 שמונת העקרונות שתוארו לעיל הם המנחים את המרפא הסיני כדי להבין את מצבו של החולה, לפי הבנת היחסים בין יין ויאנג. התמונה המתקבלת מהתאמת "סיפור המקרה" של החולה לשמונת העקרונות, מראה למרפא כיצד לטפל בו: אדם שעבד בשמש ובחום (יאנג) צריך לשתות מים ולשבת בצל (יין) כדי להחזיר את האיזון לגופו.  לעומתו, אדם שהסתובב בחוץ בסופת שלגים, צריך לאכול אוכל חם ולהתחמם ליד מדורה, לאותה המטרה בדיוק: איזון בין היין והיאנג.  "בריאות", לפי הרפואה הסינית, היא היכולת לשמור על האיזון הזה במצבים משתנים.  כך העיקרון ה"קוסמי", המבטא את האיזון והשינוי ביקום כולו, בא לעזרת המרפא והחולה, כדי להבין את
י-האיזון, כלומר המחלה, ולמצוא דרך להחזיר את האיזון, כלומר – בריאות.
איך עושים זאת ומהן שיטות הטיפול הנהוגות ברפואה הסינית – דיקור, עיסוי, צמחי-מרפא, תזונה, התעמלות (אמנות לחימה) וייעוץ – זהו נושא בפני עצמו, שבכתבה הקצרה הזו פשוט אין לו מקום.
 
סיום
 
הרפואה הסינית, הבנויה על הפילוסופיה הסינית, רואה באדם שלם קטן בתוך שלם גדול – העולם כולו. המתרחש בעולם – חילופי היום והלילה, העונות והשנים – משפיע על האדם, והאדם בתורו משפיע על העולם – צד ומלקט, חורש וזורע, קוצר ואוסף, כורת ונוטע עצים, בונה בתים וכבישים, מוליד ילדים, מזדקן ומת.
האדם, שהוא חלק מהעולם, כפוף לאותם חוקים המתארים את המחזוריות הקיימת בכל דבר. לכן, כשם שנהיגה בטוחה בכביש מצריכה הבנה של הכללים הנהוגים בכביש, כך בריאות האדם תלויה בהבנת הכללים הנהוגים בעולם.  נהיגה בניגוד לחוקי-התנועה תביא לתאונה – גדולה או קטנה, תלוי במצב.  נהיגה ב"שבילי החיים", בניגוד לכללי היין והיאנג, תביא ל"תאונה בריאותית" – אי-נוחות, מחלה או מוות.
 
ב"ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב", הנחשב ל"תנך של הרפואה הסינית", מסופר על "בני האלמוות הקדמונים", שחיו לפי כללי היין והיאנג, ולכן יכלו לאכול כל מזון, ללבוש כל בגד, לגור בכל מעון ולחיות בכל אקלים, בלי שבריאותם תיפגע. לעומתם, האנשים היום (כך לדברי הספר, שנכתב לפני כ-2300 שנה!) אינם מכירים את הכללים ואינם חיים לפיהם: הם אוכלים יותר מדי (יין) ופעילים (יאנג) מעט מדי, מבלים במסיבות (יאנג) בלילה (שהוא יין) ולכן ישנים (יין) ביום (שהוא יאנג), מקיימים יחסי-מין כשהם שיכורים – ואחר-כך מתלוננים שהם לא מרגישים טוב… המבין את הרעיון המרכזי העומד מאחורי עקרון שלמות הניגודים, היין-יאנג, יבין מתוכו איך עליו לחיות כדי לשמור על בריאותו: לעבוד ביום ולישון בלילה, לאכול מספיק ולא יותר מדי, לשמור את כוחו ולא לבזבז אותו.  הספר נותן גם הוראות מפורטות המתייחסות לחילופי העונות והשינוי הרצוי בהתנהגות האדם.  הספר גם מסביר מה ייקרה למי שלא ישמור על הכללים, ואיזה נזקים ייגרמו לבריאותו.
 
כאדם מערבי, שמעתי על היין והיאנג ולא הבנתי אותם.  טופלתי ברפואה סינית כדי לפתור בעיות שרופאים מערביים לא הצליחו לטפל בהן: כאבים ברגליים ובגב, בעיות נשימה ואלרגיות, עייפות והחלמה איטית ממחלות ופציעות.  ברפואה המערבית טופלה כל בעיה על-ידי רופא אחר, ולא היה קשר בין הרופאים השונים: האורטופד לא התעניין בהצטננות הקבועה שלי, והמומחה לאף-אוזן-גרון לא רצה לדעת מה מצב העיכול שלי.
רק כשהגעתי לטיפול אצל מרפאים סיניים, שהסתכלו על מכלול החיים שלי, התחלתי סוף-סוף להבריא.

ביביליוגרפיה:
1. בין שמים לארץ, מדריך לרפואה סינית, מאת הארייט ביינפילד, L.Ac.,  ואפרם קורנגולד, L.Ac.,  O.M.D.
2. The Web That Has No Weaver, understanding Chinese medicine, by Ted J. Kaptchuk, O.M.D.
3. תורה מסין, גישה, אבחנה וטיפול – מאת אילן הורביץ, C.A.
4. הזרימה המחומשת (חמשת האלמנטים), מאת גלעד שדמון