ארכיון תג: משפט

מבט מהיר קדימה

אצל צ'רלי סטרוס מתנהל דיון מעניין על ההשפעות של מכוניות (ומשאיות, ורכבות) נוהגות-בעצמן – השפעות חברתיות, כלכליות, צבאיות ועוד. כאילו לכבוד הדיון הזה, בואינג הטיסו F16 בשליטה מרחוק; בקרוב מטוסי קרב מבצעיים בשלט רחוק, ומי שחושב שזה מדע בדיוני, שיחכה קצת. באמת רק קצת.

ואז, במקום טייסים שיעברו שלוש שנים קורס טייס, יפיצו משחק-מחשב שילמד כל מי שרוצה להטיס מטוס-קרב בשלט רחוק, ולפי הניקוד במשחק יתקבלו לתפקיד בחיל האויר רק המצטיינים. לא צריך גיבוש, לא צריך מיון, לא צריך קורס – הכל באזרחות, בלי צורך במדים, נגדי משמעת, רופאים, מפקדים…
הפרטה.

עד, כמובן, שניתוח של מספיק הצלחות ב"משימות קרב" ממוחשבות יאפשר לכתוב אלגוריתם מוצלח מספיק, ולא יהיה יותר צורך גם ב"טייסים" …

מבט מהיר קדימה על הטכנולוגיה ולאן היא לוקחת אותנו, ונקודה מקומית: אם במכונית שלנו נוהגת תוכנה שנכתבה, נניח, באנגליה, האם יתכן מצב שהמכונית תסרב לחצות את הקו הירוק?

אז נמצא סיבה לעצור ולתבוע אותך

את אל קאפונה, מאפיונר ידוע, הצליחו להכניס לבית הסוהר רק על עבירות מס – לא על רצח, סחיטה, הברחת משקאות ועוד. העיקר שהצליחו להכניס אותו.
היה מאוד עוזר לרשויות החוק אילו היה אפשר למצוא סיבה להכניס לכלא כל פושע.
זה קשה; רוב הפושעים הגדולים מכירים את החוק מספיק טוב בשביל לדאוג שאחרים יעשו את העבודה המלוכלכת בשבילם וקשה מאוד להוכיח שהם אלה שנתנו את ההוראה. אילו היה אפשר למצוא איזו עבירת-מס על כל אחד מהם, היו חיי המשטרה הרבה יותר קלים.

1986, והמחוקק האמריקני מתמודד עם פשעי מחשב ואינטרנט, ומוציא תיקון לחוק Computer Fraud and Abuse Act, והנה – אולי בלי כוונה – יש חוק שמאפשר להכניס לכלא, בעצם, את כולם. במקום לקבוע רשימה של פעולות שייחשבו לפשע, דבר לא מעשי בעולם המתפתח-במהירות של המחשבים והאינטרנט, הגדיר המחוקק האמריקאי שבכל פעם שאתה מתחבר למחשב שאינו שלך (כלומר, גולש באינטרנט), כל פעולה שלא הורשית לעשות – היא פשע. מה כן הורשית לעשות? מה שכתוב ב"כללי השימוש באתר", זה שעליו הקלקת "אני מסכים" כשנרשמת לאתר, או כשהתחלת להשתמש בו. שלא קראת, כמובן. כי אף אחד לא קורא מסמך של עשרות עמודים בשביל לחפש "בר רפאלי" בגוגל, ואף אחד לא בודק על מה הוא חותם בשביל לראות מה החברים שלו עושים בפייסבוק. כי מה יכול לקרות, יסגרו לי את החשבון? אז אני אפתח חדש, עם כתובת אי-מייל אחרת, וגם שם אני אקליק "אני מסכים" בלי לקרוא.

בלי לשים לב לכך שעבירה על "כללי השימוש באתר" עלולה להיות עבירה פדרלית.

כזו עליה אפשר לשבת עשרות שנים בכלא. כמו שאיימו על אהרון שוורץ, מה שכנראה הוביל אותו להתאבד.

וכמובן, כדי להגן על הציבור, מנסים עכשיו להרחיב את סוג הפעולות שעלולות להביא אותנו לכלא; אם קודם גישה אסורה למחשב היתה פשע, הרי שהצעה אחת לתיקון לחוק קובעת שגם אם הגעת למידע שמותר לך להגיע אליו, אפשר להכניס אותך לבית סוהר אם השתמשת בו בצורה שמישהו החליט שאינה ראויה.

המשמעות היא שאם, למשל, אתה מארגן הפגנות נגד מדיניות ממשלה (למשל בנושאי מחירי דיור, או יוקר מחיה), אפשר להכניס אותך לכלא על עבירות מחשב – כי אין אדם שלא יפר את תנאי השימוש של איזהשהו אתר מתישהו. כי אם יש חוק שאפשר לתפוס בעזרתו את כולם, למה לחפש עבירות אחרות?

לחקיקה בענייני מחשבים יש תדמית של "משהו שמעניין רק גיקים, וגם משפיע רק על גיקים".  כדאי לחשוב על זה שוב.

שופטים, הַראו לנו צדק

שופטים נגד ביקורת.
ואחרי דברים כאלה הם מתפלאים שטוענים שהם מנותקים מהעם ורוצים לקבוע חוקים לעצמם…
שופטים הם משרתי הציבור. כשהם מושכים הליכים, מעכבים פסקי דין (שתי התלונות הנפוצות ביותר), הם גורמים עינוי-דין למתדיינים. האם יתכן שיהיו חסינים מביקורת ציבורית?
אם לא שופכים על זה אור, זה נשאר בחושך… וטיפול בתלונות הציבור לא אמור להיעשות בחושך. כמו שכל שופט יודע, הצדק צריך לא רק להיעשות.

http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1620847

אנוכי, הבופאלו

אם עדין לא ראיתם את זה, תסתכלו עד הסוף:

אתה רואה את זה ולא יכול שלא לשאול, איך זה שעדין יש אריות באפריקה? הרי אילו היו הבופאלו תוקפים, כעדר, כל אריה שהיה מופיע בסביבה, היו מסוגלים למחוק אותם! אבל הבופאלו לא תוקפים אריות, אלא במקרים נדירים כאלה; הבופאלו אינו טורף אגרסיבי, הוא אוכל עשב ועיסוקו העיקרי חיפוש מזון, אכילה והעלאת-גרה. הוא לא הולך לחפש אריות לצורך חיסול ממוקד, למרות שהם מאיימים עליו. כשצריך הוא נלחם; אריות בדרך-כלל לא מתקיפים בופאלו בוגר, זה מסוכן מדי. הם כן יתקיפו את החלשים, הצעירים, הזקנים והחולים או פצועים – וגם את אלה, בדרך-כלל רק כשהעדר רחוק. אם העדר חוזר, האריות בצרות. אבל הבופאלו לא הולך לחפש צרות. הוא רוצה לחיות את חייו בשקט, לא להשמיד את אויביו הטבעיים וליצור סדר חדש באפריקה.

כמו רובנו. בגלל זה אנחנו שותקים כשנתן הנביא גוזר דין ומשפט.

כי אולי‮ ‬השאלה‮ ‬המעניינת‮ ‬ביותר‮ ‬בפרשת‮ ‬דוד‮ ‬ובת-שבע,‮ ‬היא‮ ‬איך‮ ‬הצליח‮ ‬נתן‮ ‬הנביא‮ ‬לצאת‮ ‬מהסיפור‮ ‬חי.‮ ‬לא‮ ‬מעט‮ ‬מוכיחים‮ ‬בשער‮ ‬קמו‮ ‬בהיסטוריה‮ ‬לספר‮ ‬על‮ ‬פשעי‮ ‬השלטון‮ ‬ולדרוש‮ ‬צדק‮ ‬ונקיון‮ ‬כפיים,‮ ‬אבל‮ ‬תוחלת-חייהם‮ ‬נוטה‮ ‬להיות‮ ‬קצרה.‮ ‬נתן‮ ‬הנביא, ‮ ‬להבדיל,‮ ‬המשיך‮ ‬לחיות‮ ‬ולשגשג‮ ‬גם‮ ‬אחרי‮ ‬שאמר‮ ‬למלך‮ "‬אתה‮ ‬האיש‮" ((‬היום,‮ ‬באנגלית,‮ ‬זה‮ ‬היה‮ ‬נשמע‮ ‬אחרת…‮))‬.‮ ‬ברוב‮ ‬חצרות‮ ‬המלכים‮ ‬היו‮ ‬מקצרים‮ ‬אותו‮ ‬בראש, אבל לא כאן. הכיצד?

‬אולי‮ ‬זה‮ ‬בגלל‮ ‬שנתן‮ ‬לא‮ "‬חשף‮ ‬את‮ ‬הפשע‮ ‬קבל‮ ‬עם‮ ‬ועדה‮" ‬-‮ ‬הפשע‮ ‬היה‮ ‬ידוע‮ ‬מספיק‮ ‬בשביל‮ ‬שאוריה‮ ‬ידאג‮ ‬לא‮ ‬לשכב‮ ‬עם‮ ‬אשתו‮, וכל מי שהיה שם ידע איך קרה שנשאר בודד מול חיצי האויב; קלונו של המלך היה ידוע לכל, עם או בלי מדורי רכילות בעיתונים. ‬נתן הנביא לא חשף את השחיתות השלטונית אלא‮ ‬רק‮ ‬שפט,‮ ‬פסק‮ "‬אשם‮" ‬וגזר‮ ‬את‮ ‬הדין,‮ ‬בשם‮ ‬מלך‮ ‬מלכי‮ ‬המלכים‮ ‬שאין‮ עליו ‬ערעור‮,‮ ‬שלא‮ ‬המלך‮ ‬הוא‮ ‬שיישא‮ ‬בעונש המוות המובטח לנואף ורוצח,‮ ‬אלא‮ מישהו‮ ‬הקשור‮ לפשע,‮ ‬שאינו‮ ‬יכול‮ ‬להתגונן.‮ ‎כי‮ ‬ברור‮ ‬שהסקנדל‮ ‬לא‮ ‬היה‮ ‬סוד,‮ ‬ולא‮ ‬רק‮ ‬שמלך‮ ‬נואף‮ ‬ורוצח‮ ‬עלול‮ ‬היה‮ ‬לצאת‮ ‬ללא‮ ‬עונש, ‮ ‬כדרך‮ ‬המלכים,‮ ‬אלא‮ ‬אף‮ ‬להעמיד‮ ‬ממזר‮ ‬כיורש‮ ‬העצר.‮ ‬יש‮ ‬גבול‮ ‬למה‮ ‬שאפשר‮ ‬לעשות‮ ‬ולצפות‮ ‬לצאת‮ ‬ללא‮ ‬פגע…‮ ‎

אז‮ ‬המלך‮ ‬הנואף‮ ‬והרוצח‮ ‬שמע‮ ‬את‮ ‬‮ ענשו, בכה ‬על‮ ‬התינוק‮ ‬המסכן‮ ‬ששילם‮ ‬את‮ ‬חובו‮ ‬לחברה‮ והמשיך‮ ‬בחייו,‮ ‬ושלמה, בנו‮ ‬השני‮ ‬מבת-שבע,‮ ‬מלך‮ ‬אחריו.‮ ‬כי‮ ‬אם‮ ‬הנביא – הדובר של אלוהים! – ‮ ‬אמר‮ ‬שכך‮ ‬יהיה, ‮ ‬מי‮ ‬יעז‮ ‬לומר‮ ‬אחרת?‮ ‎‮(אפשר‮ ‬לשאול‮ ‬מה‮ ‬לנביא‮ ‬נתן‮ ‬אצל‮ ‬הנביא‮ ‬דוד,‮ ‬הרי‮ ‬הבורא‮ ‬יכול‮ ‬להגיד‮ ‬הכל‮ ‬ישירות‮ ‬לנמען‮?‬ ‮ ‬אבל‮ ‬אין‮ ‬צורך‮ ‬להרחיב‮ ‬על‮ ‬נביאים-מטעם.)

הרי‮ ‬לכם‮ ‬דוגמא‮ ‬לשימוש‮ ‬השלטון‮ ‬בתקשורת‮ ‬-‮ ‬זו‮ ‬שאמורה‮ ‬להיות‮ ‬שומרת-הצדק.‮ ‎זו‮ ‬לא‮ ‬הדוגמא‮ ‬הראשונה‮ ‬בהיסטוריה,‮ ‬ודאי‮ ‬גם‮ ‬לא‮ ‬האחרונה,‮ ‬אבל‮ ‬זו‮ ‬דוגמא‮ ‬בולטת.‮ ‬ויהיו‮ ‬לנו‮ ‬עוד‮ ‬רבות‮ ‬כמוה,‮ ‬אם‮ ‬זה‮ ‬יהיה‮ ‬תלוי‮ ‬בשלטון‮ ‬-כי‮ ‬אף‮ ‬שליט‮ ‬לא‮ ‬אוהב‮ ‬ביקורת.‮ יתכן שזה מקרה שבאותו החודש אנו שומעים על פיטורי כתבת בכירה, ביקורתית במיוחד, בתירוץ מגוחך; על נסיון לסגור את ערוץ 01; על נסיון לייבש את מקורות המימון של ארגוני שמאל; על התקפות על בית המשפט העליון; ועל חוק ההשתקה, שלא ישתיק אף עיתון גדול (להם יש מחלקה משפטית) אבל יכול לסתום פיות לעיתונאים חוקרים, בלוגרים וחושפי-שחיתויות מכל סוג.

לפי הצעת החוק, "פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת או באתר אינטרנט, יאפשר המפרסם לנפגע או לנציגו להוסיף את תגובתו המלאה לפרסום בתוך זמן סביר" (ההדגשה שלי, ד.כ.). כלומר, ילד שכותב סטטוס בפייסבוק על מורה בבית הספר חייב לאפשר למורה להוסיף את תגובתה/ו המלאה לסטטוס של אותו ילד בפייסבוק. אם לא, יהיו הוא והוריו חשופים לתביעה מצד המורה. על אחת כמה וכמה סטודנט באוניברסיטה, חייל בצה"ל, עובד בחברה, אזרח במדינה. צילמתי מכונית חונה בחניית נכים ללא תו נכה והעליתי לפייסבוק? אפשר לתבוע אותי, כי לא חיפשתי את בעל הרכב לקבל ולפרסם את תגובתו.

גם אם פרסמתי אמת מלאה, הצעת החוק החדשה מאפשרת לתבוע אותי, אם לא הבאתי את תגובתו המלאה של האיש עליו פרסמתי.

כתבו לפני שלא ממש משנה אם העונש על פרסום לשון הרע יהיה 50,000 ש"ח או 300,000, זה כמו זה מעל ליכולותיו של אדם ממוצע – אבל זה לא נכון, פעמיים. פעם ראשונה, כי גם אדם על סף עוני יכול לגייס 50,000 ש"ח אם אין ברירה, עם עזרה מחברים ומשפחה, עם הלוואות לעשר שנים וממעבר למגורים עם ההורים – אבל 300,000 זה משכנתא, ולרובנו כבר יש אחת לשלם ((או שאנחנו לא מסוגלים. היתה על זה מחאה בקיץ)). זה סכום שיגרום לאדם מן היישוב פשיטת רגל.

וזה לא נכון פעם שניה, כי ה-300,000 הם רק העונש. הרבה לפניו יש הוצאות משפטיות: הגנה משפטית זה דבר יקר. לא מעט אנשים יצאו זכאים מתביעות על הוצאת דיבה או לשון הרע, אבל נותרו מרוסקים כלכלית בגלל הוצאות המשפט. להוסיף על זה 300,000 ש"ח, מבטיח שרובם המוחלט של הנתבעים יוותרו מראש, ינסו להגיע להסכמה ללא משפט, יתנצלו, יפרסמו כל תגובה שידרוש התובע, הכל רק לא לאבד את כל רכושם עלי אדמות.

כל שלטון רוצה תקשורת מטעם, שלא תעיק, לא תציק, לא תשאל שאלות קשות.
אנחנו הולכים ורואים איך השלטון הנוכחי – כולל חברי הכנסת – פועל לכיוון הזה.
אם לא נעצור אותם, נישאר רק עם נתן הנביא.

כי לשלטון – וגם להון, האדירים‮ ‬והחזקים‮ ‬לא‮ ‬אוהבים‮ ‬ביקורת – יהיה נוח מאוד אם המחאה הגדולה שהיתה כאן בקיץ תתפוגג ותישכח, תהיה ארוע חד-פעמי נדיר כמו הקרב ההוא בפארק קרוגר; אם אנחנו, הבופאלו, נחזור ללעוס עשב ונפחד לעמוד מול האריות. כי לבופאלו אחד, עם כל הכבוד, אין סיכוי מול להקת לביאות – אבל לעדר בופאלו יש ויש. השלטון וההון מצאו עצמם מול עדר בופאלו בקיץ. עכשיו הם מנסים לפזר אותו, להפריד בין חלקיו, לבודד, להשתיק.

כי הבופאלו מטבעו לא מחפש צרות עם אריות, וכדי לשנות את מאזן הכוחות בין האריות והבופאלו צריך שכל הבופאלו יפעלו יחד. בופאלו לא טובים בזה, הם מפחדים מהאריות. כדי שיפעלו ביחד הם צריכים תקשורת, אבל הם לא יודעים לקיים אותה כמו בני האדם. אין להם פייסבוק, בלוגים, עיתונות חוקרת. אילו היו להם, הם כבר לא היו בופאלו. הם היו שליטי אפריקה. ואז האריות היו צריכים להגר. הם לא יאהבו את זה, ויעשו הרבה כדי למנוע מהבופאלו להתארגן נגדם.

כדי שלא נהיה הבופאלו, אנחנו צריכים תקשורת חופשית – ואסור לנו לתת לחברי הכנסת להעביר חוק שיסתום לנו את הפה, כי היום בעידן הבלוגים והפייסבוק, התקשורת זה אנחנו.

ומי ישמור עלינו מפני האריות, אם לא אנחנו?

מחאת הבלוגרים – אומרים "לא" לחוק ההשתקה

כדאי לדעת:

חברי הכנסת שהצביעו בעד חוק לשון הרע:

בנימין נתניהו (ליכוד), יובל שטייניץ (ליכוד), אהוד ברק (עצמאות), כרמל שאמה-הכהן (ליכוד), גלעד ארדן (ליכוד), לימור לבנת (ליכוד), דני דנון (ליכוד), שלום שמחון (עצמאות), עוזי לנדאו (ישראל ביתנו), יריב לוין (ליכוד), סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו), משה גפני (יהדות התורה), אברהם מיכאלי (ש"ס), אורי אריאל (איחוד לאומי), אורי מקלב (יהדות התורה), אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו), ציון פינאן (ליכוד), אלכס מילר (ישראל ביתנו), איוב קרא (ליכוד), אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו), דוד אזולאי (ש"ס), דוד רותם (ישראל ביתנו), דני אילון (ישראל ביתנו), משולם נהרי (ש"ס), מיכאל איתן (ליכוד), סופה לנדבר (ישראל ביתנו), זבולון אורלב (הבית היהודי), חמד עמאר (ישראל ביתנו), יעקב כץ (האיחוד הלאומי), לאה נס (ליכוד), ליה שמטוב (ישראל ביתנו), זאב אלקין (ליכוד), ציפי חוטובלי (ליכוד), יצחק כהן (ש"ס), מאיר שטרית (קדימה), רוברט אילטוב (ישראל ביתנו), מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי), משה מטלון (ישראל ביתנו), נסים זאב (ש"ס), פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו), משה (בוגי) יעלון (ליכוד), יוסי פלד (ליכוד).

חברי הכנסת שהצביעו נגד:

ציפי לבני (קדימה), רובי ריבלין (ליכוד), אבישי ברוורמן (העבודה), שלי יחימוביץ' (העבודה), איתן כבל (העבודה), יצחק הרצוג (העבודה), עמיר פרץ (העבודה), אריה ביבי (קדימה), יוחנן פלסנר (קדימה), שאול מופז (קדימה), אבי דיכטר (קדימה), מרינה סולודקין (קדימה), רוחמה אברהם (קדימה), דורון אביטל (קדימה), מגלי והבה (קדימה), נחמן שי (קדימה), רוני בר-און (קדימה), שלמה מולה (קדימה), זאב בילסקי (קדימה), יואל חסון (קדימה), נינו אבסדזה )קדימה), רחל אדטו (קדימה), ניצן הורוביץ (מרצ), זהבה גלאון (מרצ), אילן גילאון (מרצ), דב חנין (חדש), חנא סוויד (חדש), עפו אגבריה (חדש), מוחמד ברקה (חדש), מסעוד גנאים (רע"מ-תע"ל), חנין זועבי (בל"ד).

חברי הכנסת שנעדרו מההצבעה:

משה כחלון (ליכוד) ואביגדור ליברמן (ישראל ביתנו).

מקור: גלובס

הכה מנהלת בית ספר, קבל עבודות שירות

אב שתקף מנהלת בית ספר הודה ולא הורשע.

את המנהלת אני מכיר. עבדתי עם נוער בסיכון בבית הספר בו מדובר, כמה שנים לפני המקרה. התרשמתי שהיא אשת חינוך שחבל שאין עוד רבות כמוה בארץ. על הסיפור שמעתי לפני כשנתיים, והזדעזעתי. עכשיו הזדעזעתי שוב. אני לא יודע מי האב התוקף, לא יודע מדוע התבקשה רחל בוחבוט לפרוש מניהול בית הספר, לא מבין את שיקולי השופט – אבל מאוד ברור לי מה יחשוב האב הבא שיתרגז על מנהל בית ספר, או מורה: אפשר להרביץ להם, לדפוק להם את הראש בקיר, ולצאת מזה בקלות.

בנגיחה, בהטחת ראש בקיר, אפשר לגרום זעזוע מוח, שבר בגלגולת, נזק מוחי זמני או קבוע, מוות.

אז התוקף אדם למופת, מעמודי התווך של הקהילה, נורמטיבי לגמרי – אבל הוא תקף. הוא הודה בעצמו שתקף.
והוא יצא עם 140 שעות עבודות שירות.
והמנהלת אותה תקף, "התבקשה" לפרוש.
אז למה שאיזשהו הורה יחשוב פעמיים לפני שיתקוף את המורה או המנהל הבא?

"מומחיותי באמנויות לחימה הרגה"

כך טוען רוני רון.

חיפוש בגוגל מראה ש"מומחה באמנויות לחימה הורשע ברצח" מביא הרבה תוצאות.

עד כמה שאני יודע, זו לא הפעם הראשונה שטענה כזו עולה (אולי פעם ראשונה בישראל, למרות שאצלנו אפשר להיזכר בדניאל עוקב); בארה"ב היה מקרה שאדם שלמד שיטה פיליפינית המתמחה בסכינים הרג אדם עם סכין, וטען ש"עשה מה שלמד";  הוא נשפט למאסר עולם. השופט החליט שלא השיטה הורגת אלא זה שמשתמש בה. גוגל מראה מקרים נוספים; עד כמה שאני יודע, הגנה כמו זו של רוני רון מעולם לא חילצה מישהו ממאסר.

צריך לציין שחסר הרבה מידע: לא ברור מה בדיוק למד רוני רון, כמה זמן, כמה באמת היה "מומחה" ((יש כאלה שלומדים שנה וקוראים לעצמם "מומחים", ואני מכיר כאלה שלמדו מעל עשרים שנה וקוראים לעצמם "מתחילים")) ואם בכלל היה "בכושר" בתקופה בה מדובר ((בטירונות קלעתי בעמידה מ-100 מטר, במטרת דמות, שבעה מעשרה כדורים בראש; שש שנים אחר כך, במילואים, בקושי הצלחתי לפגוע במטרת דמות במרכז מאסה, בשכיבה, מ-25 מטרים. לא מתאמנים – שוכחים. כמה התאמן רוני רון?)). העיתון לא מרבה בפרטים ויתכן שמה שנכתב אינו מדויק. לפי "הארץ" רוני רון "מומחה בעל שם" באמנויות לחימה; בפורום אמנויות לחימה קלאסיות בתפוז, נראה (נכון לכתיבת שורות אלה, וגם כאן) שאיש לא שמע עליו בהקשר זה. אם אימן "יחידות מיוחדות" או בכלל בצבא או במשטרה, צריך להיות על זה רישום וצריך להיות אפשרי למצוא אנשים שלמדו תחתיו, יחד איתו וגם את אלה שלימדו אותו, ולברר פרטים רלוונטיים.

אבל כל זה לא באמת משנה; גם במקרה של דניאל עוקב, בו בית המשפט קיבל טענה שפעל עקב הפרעה נפשית, עדין הרוצח נמצא אשם ובילה שנים בכלא.

אני לא שופט ולא מצוי בפרטי המשפט, אבל לא הידע הורג אלא השימוש בו.

רוני רון יכול היה להחליט לא להרוג.

"מומחיותי באמנויות לחימה הרגה"

כך טוען רוני רון.

חיפוש בגוגל מראה ש"מומחה באמנויות לחימה הורשע ברצח" מביא הרבה תוצאות.

עד כמה שאני יודע, זו לא הפעם הראשונה שטענה כזו עולה (אולי פעם ראשונה בישראל, למרות שאצלנו אפשר להיזכר בדניאל עוקב); בארה"ב היה מקרה שאדם שלמד שיטה פיליפינית המתמחה בסכינים הרג אדם עם סכין, וטען ש"עשה מה שלמד";  הוא נשפט למאסר עולם. השופט החליט שלא השיטה הורגת אלא זה שמשתמש בה. גוגל מראה מקרים נוספים; עד כמה שאני יודע, הגנה כמו זו של רוני רון מעולם לא חילצה מישהו ממאסר.

צריך לציין שחסר הרבה מידע: לא ברור מה בדיוק למד רוני רון, כמה זמן, כמה באמת היה "מומחה" ((יש כאלה שלומדים שנה וקוראים לעצמם "מומחים", ואני מכיר כאלה שלמדו מעל עשרים שנה וקוראים לעצמם "מתחילים")) ואם בכלל היה "בכושר" בתקופה בה מדובר ((בטירונות קלעתי בעמידה מ-100 מטר, במטרת דמות, שבעה מעשרה כדורים בראש; שש שנים אחר כך, במילואים, בקושי הצלחתי לפגוע במטרת דמות במרכז מאסה, בשכיבה, מ-25 מטרים. לא מתאמנים – שוכחים. כמה התאמן רוני רון?)). העיתון לא מרבה בפרטים ויתכן שמה שנכתב אינו מדויק. לפי "הארץ" רוני רון "מומחה בעל שם" באמנויות לחימה; בפורום אמנויות לחימה קלאסיות בתפוז, נראה (נכון לכתיבת שורות אלה, וגם כאן) שאיש לא שמע עליו בהקשר זה. אם אימן "יחידות מיוחדות" או בכלל בצבא או במשטרה, צריך להיות על זה רישום וצריך להיות אפשרי למצוא אנשים שלמדו תחתיו, יחד איתו וגם את אלה שלימדו אותו, ולברר פרטים רלוונטיים.

אבל כל זה לא באמת משנה; גם במקרה של דניאל עוקב, בו בית המשפט קיבל טענה שפעל עקב הפרעה נפשית, עדין הרוצח נמצא אשם ובילה שנים בכלא.

אני לא שופט ולא מצוי בפרטי המשפט, אבל לא הידע הורג אלא השימוש בו.

רוני רון יכול היה להחליט לא להרוג.