Tag Archives: מדע

מה זה מדע בדיוני? 

הרבה שואלים מה זה מדע בדיוני, ומה ההבדל בין מדע בדיוני לפנטזיה. 

​אין לי הגדרה טובה לפנטזיה, אבל להבנתי, מד"ב זה סיפור שאם נוציא ממנו את המדע, מה שיישאר לא יהיה סיפור. למשל, קחו את מלחמת הכוכבים, החליפו את ה"גלקסיה רחוקה, לפני הרבה זמן"  ביפן של המאה ה-15, החליפו חלליות בסוסים וכרכרות, החליפו אבירי ג'דיי בסמוראים ודרואידים באיכרים, ותקבלו את "המבצר הנסתר" של קורוסאווה, כמעט בלי לשנות שום דבר חשוב בסיפור; מי שרוצה יכול לקחת את הסיפור לרומא העתיקה, ימי הביניים באירופה או לעולם המודרני שלנו. הנושאים של מלחמת הכוכבים אינם תלויים במדע, בזמן או במקום; כמו רומיאו ויוליה, אין שום בעיה לעשות מזה סיפור הפרברים, או להיפך.

עכשיו, נסו לעשות משהו כזה ל-2001 אודיסיאה בחלל, או לזרע אנדרומדה, או למטריקס.

בהצלחה…
מדע בדיוני אי אפשר לספר בלי מדע. "פרחים לאלג'רנון" חסר משמעות בלי המדע שמאפשר את התהליך שעובר צ'ארלי גורדון, גם אם בסיפור אין הרבה פרטים על התהליך הזה; אי אפשר לספר את הסיפור הזה על אף מקום וזמן שבו המדע הזה לא קיים.

וזה מה שמייחד מדע בדיוני מכל ספרות אחרת; צריך שיהיה שם סיפור, כמובן, אבל הסיפור צריך לפחות רגל מדעית אחת. אחרת, זה לא מדע בדיוני, זה סתם בדיוני. 

מיותר להשקיע מליונים בחקר החלל

אין שום סיבה לחקור את החלל. ודאי שאין שום סיבה להשקיע מליונים במחקר ובטיסה לשם. את הכסף עדיף להשקיע כאן, על כדור הארץ. יש כאן מספיק מה לחקור ולגלות ולפתח ולתקן.

רק לזכור, לקראת 2036, להיפטר מכל נכס על בטווח קילומטר מחופי האוקיינוס השקט, ולקנות מטריה. מטריות. כנראה שגם לבנות מחסה לא יזיק…

או שאולי כדאי לבדוק איך להזיז אותו הצידה בזמן. וגם לבדוק אם יש עוד כמוהו.

http://youtu.be/xaW4Ol3_M1o

http://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A4%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%A1_(%D7%90%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%99%D7%93)

http://www.wired.com/wiredscience/2012/04/opinion-tyson-killer-asteroids/

מבט מהיר קדימה

אצל צ'רלי סטרוס מתנהל דיון מעניין על ההשפעות של מכוניות (ומשאיות, ורכבות) נוהגות-בעצמן – השפעות חברתיות, כלכליות, צבאיות ועוד. כאילו לכבוד הדיון הזה, בואינג הטיסו F16 בשליטה מרחוק; בקרוב מטוסי קרב מבצעיים בשלט רחוק, ומי שחושב שזה מדע בדיוני, שיחכה קצת. באמת רק קצת.

ואז, במקום טייסים שיעברו שלוש שנים קורס טייס, יפיצו משחק-מחשב שילמד כל מי שרוצה להטיס מטוס-קרב בשלט רחוק, ולפי הניקוד במשחק יתקבלו לתפקיד בחיל האויר רק המצטיינים. לא צריך גיבוש, לא צריך מיון, לא צריך קורס – הכל באזרחות, בלי צורך במדים, נגדי משמעת, רופאים, מפקדים…
הפרטה.

עד, כמובן, שניתוח של מספיק הצלחות ב"משימות קרב" ממוחשבות יאפשר לכתוב אלגוריתם מוצלח מספיק, ולא יהיה יותר צורך גם ב"טייסים" …

מבט מהיר קדימה על הטכנולוגיה ולאן היא לוקחת אותנו, ונקודה מקומית: אם במכונית שלנו נוהגת תוכנה שנכתבה, נניח, באנגליה, האם יתכן מצב שהמכונית תסרב לחצות את הקו הירוק?

פטיש האל

הסופר ארתור צ'ארלס קלארק היה אחד מ"שלושת הגדולים", יחד עם אייזק אסימוב ורוברט היינליין – שלושה סופרי מדע בדיוני שריתקו דורות של קוראים. מה שג'יי קיי רולינג עשתה לכישוף עם הארי פוטר, עשו שלושת אלה למדע הבדיוני – וגם למדע. אי-אז בחטיבת הביניים, כשהתחלנו ללמוד מה זה אטום, אלקטרון, מולקולה, השתעממתי – הכל היה בספרים שקראתי, מובלע בתוך סיפור מרתק, הרבה יותר מעניין מהמורה לכימיה. סדרת "לאקי סטאר" של אסימוב – פרופסור לביוכימיה – הכילה כל כך הרבה מידע על מערכת השמש, מובלע בתוך סיפור על גיבור בחללית מיוחדת שמציל את מערכת השמש מרשעים דמויי-נאצים, שגם היום הרוב – חוץ מהפרק על האוקיאנוסים של נוגה – עדיין עדכני, אם כי מידע נוסף התגלה מאז. המון מידע נוסף. אילו רצה מישהו ללמד היום על מערכת השמש, הדרך הטובה ביותר היתה לייצר סדרת מד"ב על פי הסדרה ההיא של אסימוב, עם מעט עידכונים. וטוב, בלי הפרק על האוקיאנוסים של נוגה – אסימוב היה מעודכן לזמנו. את התופת שעל נוגה גילו רק כמה שנים אחרי שהספר התפרסם. אסימוב אולי זכור במיוחד בגלל סדרת "המוסד" ושלושת חוקי הרובוטיקה, אבל אני זוכר איך לא היה לי שום קושי להבדיל בין הבדיון למדע בסדרת לאקי סטאר, ואיך – עד היום – כשעולה איזו שאלה על אסטרואידים או על הטבעות של שבתאי, רוב מה שאני יודע בא משם, ועדיין מדוייק. אם רק אמצע את הספרים האלה, לתת לילדים שלי כשיגיעו לגיל 12…

היינליין, שידע לא פחות מדע מאסימוב, היה כנראה המספר הטוב מכולם. בענף שבתחילתו התמחה ברעיונות, הרבה פעמים על חשבון הסיפור, היינליין ידע ליצור מתח והזדהות עם הגיבור שלו. והוא ידע להציג, לצד רעיונות מדעיים מרתקים, גם רעיונות חברתיים שהיו אז חדשניים לחלוטין: אם אצל אסימוב ערכי הפוריטניות של שנות החמישים בארה"ב נמשכו עוד מאות ואלפי שנים קדימה, אצל היינליין ב"שליטי הבובות" החברה האנושית נאצלה להסתגל לעירום מלא כדי להתמודד עם חייזרים,  ב"עריצה היא הלבנה" הוא חזה משפחות מרובות בעלים ורעיות וב"גר בארץ נכריה" דיבר על חברה נטולת עכבות מיניות. ואולי זרע בי את מה שצמח לחשדנות בריאה כלפי המשטר. כל משטר.

וקלארק. ארתור צ'ארלס קלארק, אנגלי, שהיה בין מפתחי הרדאר באנגליה במלחמת העולם השניה, שהמציא את לוויין התקשורת, שחזה עוד בשנות השישים את האינטרנט ואת מחשב כף היד, שהשקיף על כולנו מלמעלה וראה את החולשות וסלח, שהספרים והסיפורים שלו סיפרו על העתיד והעבר וההווה, שהכילו כל הרבה רעיונות חדשניים לצד עיגון עמוק במדע האמיתי, שכל ספר שלו היה אתגר לא רק להבנת הסיפור אלא להבנת המדע שבלעדיו אין לסיפור כל היגיון, שטרח בסוף כל ספר וקובץ סיפורים לכלול תודות ואזכורים למי שהעלו אצלו את הרעיונות לסיפורים… קלארק, שיחד עם קיובריק כתב את התסריט ל-2001 אודיסיאה בחלל (ואת הספר. הספר יותר טוב), שחזה את משמר החלל (שקיבל את שמו מתוך הוקרה לקלארק), שאולי השפיע על העולם האמיתי יותר מכל סופר מד"ב אחר – קלארק הוא שכתב את "פטיש האל", שסיימתי היום.

אני קורא ושומע המון מד"ב, אבל הרוב דברים שפורסמו בשנים האחרונות, וכמעט שכחתי את הטעם המיוחד של קלארק. הסיפור שלו, שמטיל קבוצת אנשים בפיקוד קפטן רוברט סינג למאבק על חיי מליארדים של בני אדם, מאבק בו יסכנו את חייהם כדי להציל את כוכב הלכת – הסיפור שלו מכיל כל כך הרבה מדע שמוגש בצורה כל כך קריאה, שגם בן 12 יוכל להבינו.  ממרתון על הירח (בחליפות חלל) דרך טיול בפארק דיסני על מאדים ועד לנחיתה על אסטרואיד ומציאת פרח שלא יכול להיות שם, ממאמינים פנאטיים בדת חדשה למאבק נגד היקום המנסה להשמיד – שוב – את החיים על פני כדור הארץ, קלארק לא מנסה להחזיק אותנו על קצה הכיסא. אם נשווה לסופרי מתח וריגול, קלארק דומה לג'ון לה-קארה יותר מלרוברט לודלום – הוא צופה מרחוק ומתבונן בפרטים הקטנים ובתמונה הגדולה, נותן לקורא להבין ולא מתרכז ב"אקשן".

ומאחורי הכל, המדע. והאהבה שלו למדע. כשהוא כותב על המרתון הירחי הראשון הוא מתאר גם את מאמציו של הרץ אבל גם את הירח, הנוף, הגרוויטציה והטמפרטורה והריק, והשפעתם על הריצה, על הרץ, על האדם. כשהוא כותב על מאדים, על פארק דיסני, על המצגות של מאדים כפי שחלמו אותו בורואוז ובראדבורי ועל מטפסי ההרים שהתאכזבו מהטיפוס על ההר הגבוה ביותר על מערכת השמש. כשהוא כותב על האסטרואידים, על מה שאסטרואיד יכול לעשות לנו, על איך מוצאים אותם ואיך מסיטים אותם ממסלולם. בכל אלה הוא לא רק מראה את אהבתו למדע, הוא מצליח להדביק בכך אותי, הקורא, כל פעם מחדש.

הוא היה סופר מדהים, רחב-יריעה בצורה בלתי רגילה, ואני אסיר תודה על כל מה שכתב.

אבל הספר המסויים הזה, פטיש האל, הוא ספר חשוב במיוחד – כי הנחת המוצא שלו אמיתית לגמרי. מתישהו, אסטרואיד כלשהו יטוס ישר אלינו, שוב. וההבדל הכי חשוב בינינו לבין הדינוזאורים (שאסטרואיד השמיד), הוא שאנחנו היום, בפעם הראשונה בהיסטוריה של כדור הארץ, אולי יכולים לעשות משהו בעניין.

אם נראה אותו בזמן (ובזכות קלארק, הסיכוי לכך גדול הרבה יותר מבעבר), ואם יהיו תקציבים לפיתוח כלי-רכב ומנועים שיזיזו אותו הצידה בזמן.

אחרת, נלך כמו הדינוזאורים.

http://www.haaretz.co.il/news/science/1.2034718