ארכיון תג: ישראלים

עד מתי נכעס על הכרית?

הייתי ילד קטן כשגיליתי שאם אני זורק כרית על הכלבה שלנו, היא מתרגזת לא עלי אלא על הכרית: נוהמת עליה, נושכת אותה. זה הצחיק אותי, אז עשיתי את זה שוב, כמה פעמים, עד שהבנתי שזו התעללות והפסקתי. אבל הזיכרון הזה נשאר תקוע לי בראש, גם בגלל הבושה אבל לא פחות בגלל השאלה: האם כלב באמת לא מבין מי אחראי לכרית שעפה עליו?

והשאלה הזו עולה לי מחדש כל פעם שיש סיפור חדש עם שר האוצר שלנו, יאיר לפיד.

זה שמיישם את המדיניות הכלכלית של נתניהו, שהעלה אותו בעצם לשלטון, שאין לו שום מדיניות כלכלית משלו, וזה שמושך אליו את כל האש שבעצם היתה צריכה לעוף על ביבי.למה אנחנו צוחקים עליו, מפגינים נגדו, כועסים עליו?
איך אנחנו לא רואים את השירות העצום שהוא עושה לנתניהו, שקולו ופניו כמעט נעלמו לגמרי מהזירה הכלכלית, ובכך הוא מרחיק את עצמו מהגזירות שהמדיניות הכלכלית שלו-עצמו הביאה עלינו? איך אנחנו לא מבינים שבבחירות הבאות ביבי יעמוד על ההישג מול הפלסטינים/אמריקאים/איראנים, וכשישאלו אותו על הכלכלה יגיד "זה לא אני, זה לפיד" – בעוד שלפיד מיישם את המדיניות הכלכלית של ביבי, אחד לאחד?

איך אנחנו לא רואים שלפיד הוא הכרית, לא זה שזרק אותה עלינו?

ומתי נבין שכל פעם שאנחנו מתקיפים את לפיד אנחנו עוזרים לביבי?

יאיר לפיד, שר החוץ. הבא.

הוא באמת רצה להיות שר חוץ, זוכרים? אז, בימים הספורים שאחרי הבחירות ולפני שהכריחו אותו, הוא באמת התכוון לבקש את משרד החוץ, והיה בטוח שיקבל. כמו דוד לוי בשעתו, שהציג את עצמו כנציג "ישראל השניה" ובשמה דרש (וקיבל) את משרד החוץ, לפיד ביסס את מסע הבחירות שלו על בעיות מעמד הביניים, הכלכלה והחרדים, ואז דרש את המשרד הכי רחוק מהם שרק אפשר. אם זה לא מוכיח שלא היתה לו שום כוונה באמת לעשות משהו בעניינים עליהם דיבר לפני הבחירות, אני לא יודע מה כן. הוא לא היה חייב לבקש את משרד האוצר; גם משרדי הפנים, החינוך או הבינוי היו נותנים לו הרבה מאוד השפעה – אבל הוא לא ביקש השפעה. הוא ביקש את משרד החוץ, והיה בטוח שיקבל, ומאוד הופתע – וכנראה לא היה היחיד – כשהתברר שהבוחרים דורשים ממנו שיעמוד בהבטחותיו.

אבל הוא עוד יהיה שר החוץ. כי מגיע לו. הוא עבד קשה בשביל זה, וממשיך לעבוד.

זוכרים מתי לפיד נכנס לפוליטיקה? בדיוק כשנראה היה שהמחאה החברתית הופכת לתנועה פוליטית משל עצמה, קרו שלושה דברים מעניינים: דפני ליף, המנהיגה חסרת הכתר של המאבק, נעצרה באלימות וידה נשברה, והיא הועמדה לדין על תקיפת שוטרים והפרת הסדר הציבורי; שמולי ושפיר, הבולטים אחריה בהנהגת המחאה, הצטרפו למפלגת העבודה; ולפיד הקים את "יש עתיד".

לאור ההחלטה על הקדמת הבחירות, היתה אפשרות שמתנועת המחאה החברתית תקום מפלגה פוליטית עם תמיכה ציבורית משמעותית וללא נאמנות למוסדות הפוליטיים הקיימים – לא ימין ולא שמאל, לא דתית ולא חילונית, לא יהודית ולא ערבית. משהו חדש, בלתי-צפוי, שעלול לזעזע את המוסדות הפוליטיים, הכלכליים והדתיים הקיימים במדינה. ההפגנה בה ליף נעצרה תוך שבירת ידה, ובה נעצרו עוד פעילים ובה דווח על אלימות רבה מצד שוטרים נגד מפגינים, אחרי תקופה ארוכה של סובלנות – יש אומרים אפילו אהדה – מצד המשטרה, סימנה מפנה ביחס השלטון לתנועת המחאה. אחריה, הרבה פחות מפגינים העזו להביא את ילדיהם לארועי המחאה, דבר שהיה נפוץ מאוד לפניה. קשה להבין את המשפט המתנהל נגד ליף, בלי להבין את הרקע הזה.

יצחק שמולי וסתיו שפיר נכנסו למפלגת העבודה כדי "להשפיע מבפנים". אלדד יניב הסביר מה קורה למי שמנסה להשפיע מבפנים ועל שמולי טענו רבים שמכר את המאבק לטייקונים, אבל שניהם היו חלק מהפנים החדשות והצעירות שהציגה שלי יחימוביץ'  ברשימת המפלגה, ושניהם משכו אליה קולות. יתכן שאילו נשארו שמולי ושפיר מחוץ לממסד והמשיכו לתמוך בליף, היתה המחאה החברתית הופכת בסתיו 2012 למפלגה פוליטית; יתכן שלא. ברור שברגע שהשניים נכנסו לממסד, הסיכוי שזה יקרה קטן בהרבה.

ולפיד הקים את "יש עתיד". רשימת התורמים לו מעידה למי היה עניין שייכנס לפוליטיקה, דווקא ברשימה עצמאית ולא בתוך מפלגה קיימת. הרבה מהקולות שבלעדיו היו הולכים אל מפלגות השמאל, מהעבודה ומרץ דרך "ארץ חדשה" של אלדד יניב ועד חד"ש ודע"מ, הלכו אליו ובשם הפוליטיקה החדשה הקימו ממשלה עם הממסד הישן. ואז הוא ביקש את משרד החוץ, וקיבל את משרד האוצר. הוא עלה על הגל של המחאה החברתית וניסה לרדת ממנו; זה לא הצליח. "הבטחת? תקיים", אמרו לו. והוא קיבל את משרד האוצר, למרות שטען שאינו מתאים לתפקיד, ושם הוא ממשיך ומרחיב את המדיניות הכלכלית של נתניהו, נגדה יצא לפני הבחירות. אבל הוא עושה שם עוד משהו: הוא ניצב שם לבד.

בניגוד לכל היגיון פוליטי, הוא לוקח אחריות בלעדית על שורה של צעדים כלכליים שנואים. הוא מבודד את נתניהו מהריקושטים של המדיניות הכלכלית שהוא, נתניהו, היה נושא-הדגל שלה עד הבחירות. ההפגנות נגד מדיניות הממשלה בענייני הגז, האלכוהול, התקציב ועוד, נערכות מול ביתו של לפיד – לא מול בית ראש הממשלה. והוא לא מוחה על זה. במקום לומר "למה אתם באים בטענות רק אלי?", כי כל פוליטיקאי יודע לחלק את האחריות לצעדים לא פופולאריים, הוא מסביר שהמגאפון של המפגינים לא מגיע לישיבות הממשלה.

ובתור ראש מפלגה, הוא עושה עוד משהו: בניגוד לכל ההבטחות מלפני הבחירות, הוא שומר על הסטטוס-קוו בכל תחום אפשרי. חברי הכנסת של "יש עתיד" קיבלו הוראות להימנע מלהשתתף בפעילויות למען עובדי הקבלן שמעסיקה המדינה, צינזרו את הצעת החוק להקטנת הריכוזיות, הונחו להימנע מלהביך את הממשלה בנושאים שונים הקשורים להבטחות שחילק לפיד לפני הבחירות. תקציבי רשתות החינוך של ש"ס ויהדות התורה לא יקוצצו. חוק השיוויון בנטל על גיוס חרדים ייכנס לתוקפו רק בימי הכנסת הבאה וחבר הכנסת פרי העביר לרב עובדיה מסר שהסעיף לגבי סנקציות פליליות למעשה לא יופעל. החרדים, שכאשר רצו ידעו להוציא לרחובות עשרות אלפי מפגינים, לא טרחו לעשות יותר מהצגות בכנסת. יש עתיד מתנגדת לחוק לאיסור העסקת עובדי קבלן על ידי משרדי הממשלה. והדוגמאות רק הולכות ומצטברות.

זו לא הפעם הראשונה שתנועת מחאה מוצאת מנהיג המבטיח שינוי ואז שומר על הסטטוס קוו בארץ. ליאיר לפיד קדמו אביו, טומי לפיד, שעלה לראשות "שינוי" על גל המחאה נגד הכפיה הדתית, ואביגדור ליברמן, שאסף אליו את קולות העלייה הרוסית סביב הסיסמא "ש"ס קונטרול? נייט! נאש קונטרול!", הדרישה להקלה בגיור ובנישואין. משניהם ציפו לשינוי הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה, שניהם שמרו עליו היטב. נכון לעכשיו, לפיד הבן הולך באותה הדרך.

בכך הוא מגן על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, גם מהמחאה החברתית נגד מדיניותו הכלכלית וגם מהכעס בציבור החילוני סביב גיוס החרדים והתקציבים לרשתות החינוך של ש"ס ויהדות התורה. אבל למה?

כבר ראינו פוליטיקאים מתכחשים להבטחותיהם, זה לא חדש; אבל פוליטיקאי הלוקח אחריות בלעדית על צעדים השנואים על הציבור, זה חדש מאוד. נטען שלפיד הוא טירון פוליטי, אבל לא מתקבל על הדעת שעיתונאי, שאביו היה עיתונאי ופוליטיקאי, והמוקף ביועצים פוליטיים, אינו מבין שצעדיו הם התאבדות פוליטית. אם לא הבין בעצמו ולא הסבירו לו מקורביו, הרי שההפגנות ליד ביתו היו צריכות לאותת לו משהו. אבל לפיד, שתקף את המדיניות הכלכלית של נתניהו לפני הבחירות, לא רק נושא את דגלה היום אלא מניח לנתניהו עצמו לחמוק מהביקורת על הגזירות, המסים, הגז, הערק, אי-גיוס החרדים… לפני הבחירות הוא אסף את הקיטור הרותח של המחאה החברתית ואותו הפנה, בניגוד מוחלט להבטחותיו, להקמת מפלגה השומרת על האינטרסים של בעלי ההון וידידי השלטון הישן. מאז הבחירות הוא מגן על ראש הממשלה מפני זעם המוחים הרואים בו בוגד.

למה? מה יוצא לו מזה?

אין לי מושג  אם מישהו הבטיח לו משהו, או שזה "פשוט יסתדר" ככה, אבל לדעתי, הוא יהיה שר החוץ הבא.

בין הימין לשמאל

הרושם שאני ממשיך לקבל מהרטוריקה של הימין והשמאל בישראל: השמאל חושב שהימין טועה, הימין חושב שהשמאל בוגד.
מה ההבדל?
ההבדל בתשובה לשאלות:
1. מה עושים לטועה?
2. מה עושים לבוגד?

אז יש מחאה, מה עם הבחירות?

לקראת הבחירות ואחרי הבחירות, את המלחמה למען הצדק נצטרך להמשיך.

הבחירות לא הוקדמו בגלל המחאה.

אולי כך ינסו להציג זאת, אבל זה פשוט לא נכון. אם בגלל חוק טל ואם, כמו שאומר שי כהן, בגלל כשלון המדיניות הכלכלית של נתניהו, הבחירות לא מוקדמות בגלל המחאה החברתית או הרצון לצדק חברתי, הן מוקדמות כי ביבי חושב שבחירות יעזרו לו, שיוכל להקים ממשלה חדשה, שבה ייקל עליו לשלוט.

מי שרוצה להיפטר מביבי, וגם מי שרוצה שביבי ימשיך בשלטון, יכולים להפסיק לקרוא ולזפזפ הלאה.

מי שרוצה צדק חברתי, צריך להבין שמצד אחד, ושוב כמו שאומר שי כהן בקישור למעלה, זו ההזדמנות שלנו כאזרחים לדרוש משהו מהפוליטיקאים, ומצד שני, ואולי יותר חשוב, שצריך לזכור שהחיים הם מרתון ולא ספרינט, שיהיו חיים גם אחרי הבחירות, ושהצדק לא יופיע מאליו גם אם יחימוביץ תהיה ראש ממשלה. את הדרישה לצדק חברתי נצטרך להמשיך לצעוק, חזק, גם לממשלה הבאה – כי אם לא אנחנו, מי?

אז כן, לדרוש מהפוליטיקאים לפעול למען האזרח הקטן, וכן, להבין שהפוליטיקאים אליהם צריך לפנות נמצאים ביותר ממפלגה אחת, וכן לגרום להם להתחרות אחד בשני מי יבטיח יותר צדק חברתי –

אבל גם, ובעיקר, לזכור שאת הפוליטיקאים שומעים הכי טוב כשמנמיכים את הווליום לאפס ומסתכלים, רק מסתכלים בלי להקשיב, על מה שהם עושים. והם יעשו (או לא) רק אחרי הבחירות, כי ככה זה פוליטיקאים, ובגלל זה צריך לזכור שהחיים הם מרתון ולא ספרינט, ושיהיה צורך להמשיך במחאה גם אחרי הבחירות.

וזה בסדר, כי ככה זה צריך להיות – אם אנחנו לא נדרוש, הם לא יתנו. תינוק שנותנים לו הכל, לא לומד לזחול, רק לבכות. כדי שילמד ללכת צריך לגרום לו לזחול. באנגליה עברו 800 שנים מהחתימה על המגנה כרטה ועד שנתנו – אחרי מאבקים מרים – לנשים זכות להצביע לפרלמנט. הסופרג'יסטיות אכלו קש כדי שמישהי כמו מרגרט תאצ'ר תוכל להצביע, שלא לדבר על להיבחר. גם המחאה שלנו – ואנחנו – נצטרך לאכול קש. נשים קצת מלח, פלפל, שמן-זית, חומוס, ויהיה טעים…כי אם נפסיק לדרוש צדק, לעולם לא נקבל אותו.

לקראת הבחירות ואחרי הבחירות, את המלחמה למען הצדק נצטרך להמשיך.

בערים חרדיות זה לא נורא?

לפי לימור לבנת, שרת החינוך והתרבות, ישראל 2011, לא צריך להיכנס לחרדים לצלחת. אם בערים חרדיות החרדים רוצים שתהיה הדרת נשים, וטוב להם עם זה, אז למה לא?

כי גם בערים החרדיות לא היתה עד לאחרונה דרישה לקווי מהדרין בתחבורה הציבורית. כי זה דבר חדש שקבוצה קיצונית בציבור החרדי התחיל לדרוש רק בשנים האחרונות, וכולם מתיישרים לפיה כי החרדים לא מעיזים לצאת נגד הקיצוניים שלהם. הם רגילים להיות מיעוט מתגונן, ומיעוט מתגונן לא מתקיף את עצמו בפומבי. הם עוד לא הבינו שהם כבר לא מיעוט מתגונן. שר הפנים ממפלגה חרדית, סגן שר הבריאות (ושר הבריאות בפועל) ממפלגה חרדית, שר הבינוי והשיכון, שר הדתות, שר המדע והטכנולוגיה ושר בלי תיק – לא שרים של החרדים, שרים בממשלה של כולנו. שר הפנים הוא לא שר הפנים של ש"ס, הוא שר הפנים של מדינת ישראל. אם אחרי אסון השריפה בכרמל הוא עוד לא הפנים את זה, כדאי מאוד שמישהו יסביר לו. אני אולי לא הצבעתי לש"ס, אבל כשר בממשלת ישראל הוא אחראי לא רק על הבוחרים שלו. הוא אחראי גם עלי. וכמוהו שאר השרים בממשלה, הדתיים והחילוניים.

וגם לימור לבנת.

ובין השאר, הם אחראיים על השיוויון במדינה.

בין השאר, הם אחראיים לזה שאם אישה כלשהי, חילונית או דתיה או מה-שלא-יהיה, תרצה ליסוע באוטובוס בעיר חרדית, מכל סיבה שהיא, היא תוכל לעשות זאת בלי שום אפליה. ולא משנה אם לתושבי העיר הזאת לא מפריע שתהיה אפליה – אם סוקרת של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או קצינת ביקור סדיר או אורחת מאוסטרליה רוצה ליסוע באוטובוס או ללכת ברחוב, צריכה להיות לה האפשרות לעשות זאת בלי אפליה. בלי שיירקו עלי, יצעקו עליה או יכו אותה.

ויותר חשוב מזה, לצוותי חדשות ולמשטרת ישראל חייבת להיות אפשרות לעשות את עבודתם, אפילו בערים חרדיות לגמרי. בלי שיותקפו בצעקות, יריקות, מכות ואבנים. כי אם למשטרה אסור להיכנס, לחוק אסור להיכנס; ואם לחוק אסור להיכנס, זה לא חלק מהמדינה שקבעה את החוק. ואז המדינה מתחילה להתפורר.

והכי חשוב, הכי הכי חשוב, כי זה שיש קבוצה שזה לא מפריע לה, לא אומר ששם, בינם לבין עצמם, זה בסדר.

כי יש דברים שהם לא בסדר, לא משנה איפה עושים אותם ומי עושה אותם.

עבדות זה לא בסדר, אפילו אם במדינות מסויימות אין חוק נגד זה.
נישואין של ילדות לבוגרים זה לא בסדר, אפילו אם יש ארצות בהן זה נוהג מסורתי זה מאות בשנים.
אפליה על רק מין זה לא בסדר, אפילו אם זה מעוגן עמוק בתרבות המקומית של מקום כלשהו.

למה זה לא בסדר?

זה למה.

כי זה מוביל לשם.

כי כשהקיצוניים קובעים את הטון והרוב הדומם מחכה לחילונים שיפתרו לו את הבעיה, הקיצוניים מנצחים. וכשהקיצוניים מנצחים הם הופכים לרוב, ואז קמים קיצוניים מהם וכך הלאה, והרוב מקבל את ההקצנה. כי כשאנחנו אומרים ש"אם זה אצלם זה בסדר", אנחנו בעצם אומרים שזה בסדר. ואם זה בסדר, אם זה לא ייעצר, זה יחמיר.

הרבה שנים כבר לא היה בעם היהודי מקרה שאישה הוצאה להורג בסקילה בגין ניאוף, אבל החוק עדין קיים. אני לא יודע אם יעיז מישהו מגדולי התורה שיעיז להגיד שאסור לפעול לפיו. יגידו לו שהוא לא מספיק דתי.

חכי לבנת, חכי.

בזכות האמירה שלך, אנחנו בכיוון הנכון.

אנוכי, הבופאלו

אם עדין לא ראיתם את זה, תסתכלו עד הסוף:

אתה רואה את זה ולא יכול שלא לשאול, איך זה שעדין יש אריות באפריקה? הרי אילו היו הבופאלו תוקפים, כעדר, כל אריה שהיה מופיע בסביבה, היו מסוגלים למחוק אותם! אבל הבופאלו לא תוקפים אריות, אלא במקרים נדירים כאלה; הבופאלו אינו טורף אגרסיבי, הוא אוכל עשב ועיסוקו העיקרי חיפוש מזון, אכילה והעלאת-גרה. הוא לא הולך לחפש אריות לצורך חיסול ממוקד, למרות שהם מאיימים עליו. כשצריך הוא נלחם; אריות בדרך-כלל לא מתקיפים בופאלו בוגר, זה מסוכן מדי. הם כן יתקיפו את החלשים, הצעירים, הזקנים והחולים או פצועים – וגם את אלה, בדרך-כלל רק כשהעדר רחוק. אם העדר חוזר, האריות בצרות. אבל הבופאלו לא הולך לחפש צרות. הוא רוצה לחיות את חייו בשקט, לא להשמיד את אויביו הטבעיים וליצור סדר חדש באפריקה.

כמו רובנו. בגלל זה אנחנו שותקים כשנתן הנביא גוזר דין ומשפט.

כי אולי‮ ‬השאלה‮ ‬המעניינת‮ ‬ביותר‮ ‬בפרשת‮ ‬דוד‮ ‬ובת-שבע,‮ ‬היא‮ ‬איך‮ ‬הצליח‮ ‬נתן‮ ‬הנביא‮ ‬לצאת‮ ‬מהסיפור‮ ‬חי.‮ ‬לא‮ ‬מעט‮ ‬מוכיחים‮ ‬בשער‮ ‬קמו‮ ‬בהיסטוריה‮ ‬לספר‮ ‬על‮ ‬פשעי‮ ‬השלטון‮ ‬ולדרוש‮ ‬צדק‮ ‬ונקיון‮ ‬כפיים,‮ ‬אבל‮ ‬תוחלת-חייהם‮ ‬נוטה‮ ‬להיות‮ ‬קצרה.‮ ‬נתן‮ ‬הנביא, ‮ ‬להבדיל,‮ ‬המשיך‮ ‬לחיות‮ ‬ולשגשג‮ ‬גם‮ ‬אחרי‮ ‬שאמר‮ ‬למלך‮ "‬אתה‮ ‬האיש‮" ((‬היום,‮ ‬באנגלית,‮ ‬זה‮ ‬היה‮ ‬נשמע‮ ‬אחרת…‮))‬.‮ ‬ברוב‮ ‬חצרות‮ ‬המלכים‮ ‬היו‮ ‬מקצרים‮ ‬אותו‮ ‬בראש, אבל לא כאן. הכיצד?

‬אולי‮ ‬זה‮ ‬בגלל‮ ‬שנתן‮ ‬לא‮ "‬חשף‮ ‬את‮ ‬הפשע‮ ‬קבל‮ ‬עם‮ ‬ועדה‮" ‬-‮ ‬הפשע‮ ‬היה‮ ‬ידוע‮ ‬מספיק‮ ‬בשביל‮ ‬שאוריה‮ ‬ידאג‮ ‬לא‮ ‬לשכב‮ ‬עם‮ ‬אשתו‮, וכל מי שהיה שם ידע איך קרה שנשאר בודד מול חיצי האויב; קלונו של המלך היה ידוע לכל, עם או בלי מדורי רכילות בעיתונים. ‬נתן הנביא לא חשף את השחיתות השלטונית אלא‮ ‬רק‮ ‬שפט,‮ ‬פסק‮ "‬אשם‮" ‬וגזר‮ ‬את‮ ‬הדין,‮ ‬בשם‮ ‬מלך‮ ‬מלכי‮ ‬המלכים‮ ‬שאין‮ עליו ‬ערעור‮,‮ ‬שלא‮ ‬המלך‮ ‬הוא‮ ‬שיישא‮ ‬בעונש המוות המובטח לנואף ורוצח,‮ ‬אלא‮ מישהו‮ ‬הקשור‮ לפשע,‮ ‬שאינו‮ ‬יכול‮ ‬להתגונן.‮ ‎כי‮ ‬ברור‮ ‬שהסקנדל‮ ‬לא‮ ‬היה‮ ‬סוד,‮ ‬ולא‮ ‬רק‮ ‬שמלך‮ ‬נואף‮ ‬ורוצח‮ ‬עלול‮ ‬היה‮ ‬לצאת‮ ‬ללא‮ ‬עונש, ‮ ‬כדרך‮ ‬המלכים,‮ ‬אלא‮ ‬אף‮ ‬להעמיד‮ ‬ממזר‮ ‬כיורש‮ ‬העצר.‮ ‬יש‮ ‬גבול‮ ‬למה‮ ‬שאפשר‮ ‬לעשות‮ ‬ולצפות‮ ‬לצאת‮ ‬ללא‮ ‬פגע…‮ ‎

אז‮ ‬המלך‮ ‬הנואף‮ ‬והרוצח‮ ‬שמע‮ ‬את‮ ‬‮ ענשו, בכה ‬על‮ ‬התינוק‮ ‬המסכן‮ ‬ששילם‮ ‬את‮ ‬חובו‮ ‬לחברה‮ והמשיך‮ ‬בחייו,‮ ‬ושלמה, בנו‮ ‬השני‮ ‬מבת-שבע,‮ ‬מלך‮ ‬אחריו.‮ ‬כי‮ ‬אם‮ ‬הנביא – הדובר של אלוהים! – ‮ ‬אמר‮ ‬שכך‮ ‬יהיה, ‮ ‬מי‮ ‬יעז‮ ‬לומר‮ ‬אחרת?‮ ‎‮(אפשר‮ ‬לשאול‮ ‬מה‮ ‬לנביא‮ ‬נתן‮ ‬אצל‮ ‬הנביא‮ ‬דוד,‮ ‬הרי‮ ‬הבורא‮ ‬יכול‮ ‬להגיד‮ ‬הכל‮ ‬ישירות‮ ‬לנמען‮?‬ ‮ ‬אבל‮ ‬אין‮ ‬צורך‮ ‬להרחיב‮ ‬על‮ ‬נביאים-מטעם.)

הרי‮ ‬לכם‮ ‬דוגמא‮ ‬לשימוש‮ ‬השלטון‮ ‬בתקשורת‮ ‬-‮ ‬זו‮ ‬שאמורה‮ ‬להיות‮ ‬שומרת-הצדק.‮ ‎זו‮ ‬לא‮ ‬הדוגמא‮ ‬הראשונה‮ ‬בהיסטוריה,‮ ‬ודאי‮ ‬גם‮ ‬לא‮ ‬האחרונה,‮ ‬אבל‮ ‬זו‮ ‬דוגמא‮ ‬בולטת.‮ ‬ויהיו‮ ‬לנו‮ ‬עוד‮ ‬רבות‮ ‬כמוה,‮ ‬אם‮ ‬זה‮ ‬יהיה‮ ‬תלוי‮ ‬בשלטון‮ ‬-כי‮ ‬אף‮ ‬שליט‮ ‬לא‮ ‬אוהב‮ ‬ביקורת.‮ יתכן שזה מקרה שבאותו החודש אנו שומעים על פיטורי כתבת בכירה, ביקורתית במיוחד, בתירוץ מגוחך; על נסיון לסגור את ערוץ 01; על נסיון לייבש את מקורות המימון של ארגוני שמאל; על התקפות על בית המשפט העליון; ועל חוק ההשתקה, שלא ישתיק אף עיתון גדול (להם יש מחלקה משפטית) אבל יכול לסתום פיות לעיתונאים חוקרים, בלוגרים וחושפי-שחיתויות מכל סוג.

לפי הצעת החוק, "פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת או באתר אינטרנט, יאפשר המפרסם לנפגע או לנציגו להוסיף את תגובתו המלאה לפרסום בתוך זמן סביר" (ההדגשה שלי, ד.כ.). כלומר, ילד שכותב סטטוס בפייסבוק על מורה בבית הספר חייב לאפשר למורה להוסיף את תגובתה/ו המלאה לסטטוס של אותו ילד בפייסבוק. אם לא, יהיו הוא והוריו חשופים לתביעה מצד המורה. על אחת כמה וכמה סטודנט באוניברסיטה, חייל בצה"ל, עובד בחברה, אזרח במדינה. צילמתי מכונית חונה בחניית נכים ללא תו נכה והעליתי לפייסבוק? אפשר לתבוע אותי, כי לא חיפשתי את בעל הרכב לקבל ולפרסם את תגובתו.

גם אם פרסמתי אמת מלאה, הצעת החוק החדשה מאפשרת לתבוע אותי, אם לא הבאתי את תגובתו המלאה של האיש עליו פרסמתי.

כתבו לפני שלא ממש משנה אם העונש על פרסום לשון הרע יהיה 50,000 ש"ח או 300,000, זה כמו זה מעל ליכולותיו של אדם ממוצע – אבל זה לא נכון, פעמיים. פעם ראשונה, כי גם אדם על סף עוני יכול לגייס 50,000 ש"ח אם אין ברירה, עם עזרה מחברים ומשפחה, עם הלוואות לעשר שנים וממעבר למגורים עם ההורים – אבל 300,000 זה משכנתא, ולרובנו כבר יש אחת לשלם ((או שאנחנו לא מסוגלים. היתה על זה מחאה בקיץ)). זה סכום שיגרום לאדם מן היישוב פשיטת רגל.

וזה לא נכון פעם שניה, כי ה-300,000 הם רק העונש. הרבה לפניו יש הוצאות משפטיות: הגנה משפטית זה דבר יקר. לא מעט אנשים יצאו זכאים מתביעות על הוצאת דיבה או לשון הרע, אבל נותרו מרוסקים כלכלית בגלל הוצאות המשפט. להוסיף על זה 300,000 ש"ח, מבטיח שרובם המוחלט של הנתבעים יוותרו מראש, ינסו להגיע להסכמה ללא משפט, יתנצלו, יפרסמו כל תגובה שידרוש התובע, הכל רק לא לאבד את כל רכושם עלי אדמות.

כל שלטון רוצה תקשורת מטעם, שלא תעיק, לא תציק, לא תשאל שאלות קשות.
אנחנו הולכים ורואים איך השלטון הנוכחי – כולל חברי הכנסת – פועל לכיוון הזה.
אם לא נעצור אותם, נישאר רק עם נתן הנביא.

כי לשלטון – וגם להון, האדירים‮ ‬והחזקים‮ ‬לא‮ ‬אוהבים‮ ‬ביקורת – יהיה נוח מאוד אם המחאה הגדולה שהיתה כאן בקיץ תתפוגג ותישכח, תהיה ארוע חד-פעמי נדיר כמו הקרב ההוא בפארק קרוגר; אם אנחנו, הבופאלו, נחזור ללעוס עשב ונפחד לעמוד מול האריות. כי לבופאלו אחד, עם כל הכבוד, אין סיכוי מול להקת לביאות – אבל לעדר בופאלו יש ויש. השלטון וההון מצאו עצמם מול עדר בופאלו בקיץ. עכשיו הם מנסים לפזר אותו, להפריד בין חלקיו, לבודד, להשתיק.

כי הבופאלו מטבעו לא מחפש צרות עם אריות, וכדי לשנות את מאזן הכוחות בין האריות והבופאלו צריך שכל הבופאלו יפעלו יחד. בופאלו לא טובים בזה, הם מפחדים מהאריות. כדי שיפעלו ביחד הם צריכים תקשורת, אבל הם לא יודעים לקיים אותה כמו בני האדם. אין להם פייסבוק, בלוגים, עיתונות חוקרת. אילו היו להם, הם כבר לא היו בופאלו. הם היו שליטי אפריקה. ואז האריות היו צריכים להגר. הם לא יאהבו את זה, ויעשו הרבה כדי למנוע מהבופאלו להתארגן נגדם.

כדי שלא נהיה הבופאלו, אנחנו צריכים תקשורת חופשית – ואסור לנו לתת לחברי הכנסת להעביר חוק שיסתום לנו את הפה, כי היום בעידן הבלוגים והפייסבוק, התקשורת זה אנחנו.

ומי ישמור עלינו מפני האריות, אם לא אנחנו?

מחאת הבלוגרים – אומרים "לא" לחוק ההשתקה

כדאי לדעת:

חברי הכנסת שהצביעו בעד חוק לשון הרע:

בנימין נתניהו (ליכוד), יובל שטייניץ (ליכוד), אהוד ברק (עצמאות), כרמל שאמה-הכהן (ליכוד), גלעד ארדן (ליכוד), לימור לבנת (ליכוד), דני דנון (ליכוד), שלום שמחון (עצמאות), עוזי לנדאו (ישראל ביתנו), יריב לוין (ליכוד), סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו), משה גפני (יהדות התורה), אברהם מיכאלי (ש"ס), אורי אריאל (איחוד לאומי), אורי מקלב (יהדות התורה), אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו), ציון פינאן (ליכוד), אלכס מילר (ישראל ביתנו), איוב קרא (ליכוד), אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו), דוד אזולאי (ש"ס), דוד רותם (ישראל ביתנו), דני אילון (ישראל ביתנו), משולם נהרי (ש"ס), מיכאל איתן (ליכוד), סופה לנדבר (ישראל ביתנו), זבולון אורלב (הבית היהודי), חמד עמאר (ישראל ביתנו), יעקב כץ (האיחוד הלאומי), לאה נס (ליכוד), ליה שמטוב (ישראל ביתנו), זאב אלקין (ליכוד), ציפי חוטובלי (ליכוד), יצחק כהן (ש"ס), מאיר שטרית (קדימה), רוברט אילטוב (ישראל ביתנו), מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי), משה מטלון (ישראל ביתנו), נסים זאב (ש"ס), פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו), משה (בוגי) יעלון (ליכוד), יוסי פלד (ליכוד).

חברי הכנסת שהצביעו נגד:

ציפי לבני (קדימה), רובי ריבלין (ליכוד), אבישי ברוורמן (העבודה), שלי יחימוביץ' (העבודה), איתן כבל (העבודה), יצחק הרצוג (העבודה), עמיר פרץ (העבודה), אריה ביבי (קדימה), יוחנן פלסנר (קדימה), שאול מופז (קדימה), אבי דיכטר (קדימה), מרינה סולודקין (קדימה), רוחמה אברהם (קדימה), דורון אביטל (קדימה), מגלי והבה (קדימה), נחמן שי (קדימה), רוני בר-און (קדימה), שלמה מולה (קדימה), זאב בילסקי (קדימה), יואל חסון (קדימה), נינו אבסדזה )קדימה), רחל אדטו (קדימה), ניצן הורוביץ (מרצ), זהבה גלאון (מרצ), אילן גילאון (מרצ), דב חנין (חדש), חנא סוויד (חדש), עפו אגבריה (חדש), מוחמד ברקה (חדש), מסעוד גנאים (רע"מ-תע"ל), חנין זועבי (בל"ד).

חברי הכנסת שנעדרו מההצבעה:

משה כחלון (ליכוד) ואביגדור ליברמן (ישראל ביתנו).

מקור: גלובס

"תביאו רופאים מהודו"

כך, לפי ידיעות אחרונות מיום שישי האחרון, אמר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל.

אולי לא אמר בדיוק כך, אולי לא לזה בדיוק התכוון, אבל זה ההיגיון של הגלובליזציה: אם מייבאים כדרסלנים מארה"ב, פועלי בנין מסין, זונות מרוסיה, קוטפי-תפוזים מתאילנד ומטפלים-בקשישים מהפיליפינים, מדוע לא רופאים מהודו?

הרי אם אנחנו מייצאים רופאים לדנמרק, צריך להביא אחרים מאיפשהו, לא?

אבל למה לעצור ברופאים?

אם ייבאנו נגיד לבנק ישראל, מדוע לא נייבא גם ראש ממשלה?

ויפה שעה אחת קודם…

 

 

ובאותו ענין, אסי סיקורל כתב כמה הערות על משבר הרופאים

"תביאו רופאים מהודו"

כך, לפי ידיעות אחרונות מיום שישי האחרון, אמר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל.

אולי לא אמר בדיוק כך, אולי לא לזה בדיוק התכוון, אבל זה ההיגיון של הגלובליזציה: אם מייבאים כדרסלנים מארה"ב, פועלי בנין מסין, זונות מרוסיה, קוטפי-תפוזים מתאילנד ומטפלים-בקשישים מהפיליפינים, מדוע לא רופאים מהודו?

הרי אם אנחנו מייצאים רופאים לדנמרק, צריך להביא אחרים מאיפשהו, לא?

אבל למה לעצור ברופאים?

אם ייבאנו נגיד לבנק ישראל, מדוע לא נייבא גם ראש ממשלה?

ויפה שעה אחת קודם…

 

 

ובאותו ענין, אסי סיקורל כתב כמה הערות על משבר הרופאים

"מרד העבדים" של יאיר לפיד. לא מותיר תקווה

"אחי העבדים", קורא יאיר לפיד בידיעות אחרונות מהיום (בפייסבוק שלו, וגם כאן), אין לכם תקווה.
למה?
" כי עבדים אינם מתים, הם רק מתחלפים."

יאיר לפיד, כדרכו,  כותב נהדר. והפעם הוא מייאש. לא מותיר תקווה: מה שהיה הוא שיהיה.

מי שקצת מכיר את דרך ההתנהלות כאן, יכול לנחש איך זה יתפתח: מחר תהיה התקפת קסאמים על עוטף-עזה או איום חדש של אחמדינז'אדאו נסראללה, ואיך אתם יכולים לשבות כשיורים עלינו?

הרי

העם הזה המפולג כל השנה
כיצד הוא קם כשהוא מריח סכנה
איך מתעורר הוא מנורבגיה ועד צ'ילי
כי הוא יודע ש…
אם אין אני לי מי לי

אה…
לחיי העם הזה, העם הזה
העם הזה,
שכמה טוב שהוא כזה,
שהוא כזה!
לחיי העם הזה
שכמה טוב שהוא כזה!

העם הזה מתי נחלץ הוא לעזרה
כשהוא רואה שיש אתגר או יש צרה
אין מפלגה אז, אין סיעה אז ואין סקטור
ומן היעד לא תזיז אותו בטרקטור!

כי הרי המאבק הזה, אומרים לנו, הוא לא פוליטי.

אבל ממתי מאבק בממשלה אינו פוליטי?
ממתי מאבק על מדיניות כלכלית אינו פוליטי?
ממתי מאבק על חלוקת העושר במדינה אינו פוליטי?
ממתי כלכלה אינה פוליטיקה?

קראו מה כותב שוקי גלילי:
משבר הדיור בתל-אביב ובכלל: גישות שונות לפתרון
מאהל המחאה לשלב הבא

כלכלה היא פוליטיקה. עזבו את מבוא לכלכלה, מיקרו ומאקרו – כלכלה היא לא עקומת התמורה, זה רק מודל מתמטי. כלכלה היא תפיסת עולם של בעלי כוח. אדם שהיה עוזר אישי של ספיר אמר לי פעם, שלספיר היתה תפיסה שצריך לחזק את כלכלת המדינה על ידי בניית מפעלים באזורי פיתוח, לכן דאג להביא בעלי הון שיקימו מפעלים רחוק מהמרכז. לשם כך היה מוכן לעשות דברים שלא היו עומדים בשום כלל של ממשל תקין היום, אבל נראו לו נחוצים אז. ותיקי קרית גת מספרים עד היום איך שכנע את פולאק להקים את פולגת בקרית גת, למרות שהעשיר רצה דוקא בתל-אביב: הוא אמר לו שקרית גת במרחק עשרים וחמש דקות מתל אביב. כשפולאק אמר "באמת?", הוא הוכיח לו: אמר לו להתייצב בשש בבוקר מול המלון, שם פגש אותו עם הנהג שלו, סגר את וילונות הרכב ואמר לנהג להגיע לקרית גת תוך עשרים וחמש דקות. פולגת סיפקה פרנסה למאות משפחות בקרית גת במשך עשרות שנים.

אותו אדם אמר לי, אז, שלדעתו ספיר ידע שחלק מהכסף שמעניקה המדינה לתעשיינים הולך לכיסים פרטיים – אבל זה היה פחות חשוב מהקמת המפעלים והדאגה לפרנסת העובדים, כי דרך אחרת להקים כלכלת-מדינה לא היתה. ומטרת הממשלה היתה להקים מדינה, וכלכלת-מדינה, והכלכלה היתה כלי בשירות המדינה – לא בשירות העשירים.

זו היתה התפיסה הסוציאליסטית של מפא"י: המדינה זה אנחנו, ואנחנו נדאג למדינה. זה כלכלה וזה פוליטיקה וראשי מפא"י לא היו עניים, אבל קשה לי לראות את "ממשיכי דרכו של בן גוריון" יורדים לגור בשדה-בוקר (או שדרות, או קרית שמונה) בסוף דרכם הפוליטית.

כי פוליטיקה זה כלכלה, ואם הפוליטיקה שלך היא "קודם כל אני" אז זו גם הכלכלה שלך ולעזאזל הזקנה במסדרון בית החולים – בעצם, לעזאזל בית החולים, הרי יש לי ביטוח בריאות פרטי – ולעזאזל החינוך הציבורי, לא רק כי יש לי פרטי אלא כי הוא רק גורם בעיות. כי אנשים משכילים שואלים שאלות ותובעים תשובות, ולעשירים ולספינולוגים יותר נוח כשהמעמד הבינוני חושש מירידה לעוני, לאבדן היכולת לעמוד במשכנתא, לאבדן הבית, הפרנסה; חושש מכדי לנער את הסירה, חושש מהאויבים שבשער (המשט, הקסאם, הקטיושה, הטיל הכימי/אטומי בעיראק/איראן/לבנון…), חושש מכדי לנסות לשנות את המצב.

כי לפיד טועה בענין ה"עבדים רק מתחלפים" – עיין ערך טוניס, מצרים ולוב. מי התחיל את ההפיכות (מהפכות?) שם? המשכילים. וביבי וברק חוששים בצדק מהמשכילים בארץ, מאלה שמבינים שכלכלה היא פוליטיקה, מאלה שמבינים שמדינה מקימים בשביל האזרחים ולא להיפך, מאלה שדורשים שהמדינה תשרת את העם. אלה שעכשיו יושבים באוהלים, ודואגים שהפוליטיקאים שהצבעותיהם בכנסת הביאו אותם לשם לא יישבו במאהל יחד איתם בהזדהות מזוייפת. כי מי שצריך להחליף זה לא את העבדים אלא את השליטים.

כן, קראתם נכון.

אחי העבדים (סליחה שאני גונב מלפיד), אני גם עבד, ולא רע לי עם זה. אני לא רוצה להיות טייקון. אני לא רוצה לנהל חברות ענק וקרנות הון סיכון, אני רוצה לקום בבוקר לעבודה ולחזור לבלות עם המשפחה, להתפרנס כמו ישראלי ממוצע ולחיות בכבוד בארץ הזאת, וגם לשלם מסים ולשרת בצבא ובמילואים (כבר לא קוראים לי, אבל כשקראו הלכתי), ולתרום מה שצריך כי זו המדינה שלי. אני לא רוצה להיות מליונר, אני רוצה לחיות בכבוד – ובשביל זה צריך להחליף את השלטון.

מי שאומר ש"זה לא פוליטי", חייב להבין שאם לא ניקח את הפוליטיקה לידיים שלנו – של ישראלים שרוצים לא להתעשר על חשבון אחרים אלא רק לחיות כאן בכבוד – לא ישתנה כלום.

כדי לשנות את הכלכלה צריך לשנות את הפוליטיקה.
כבר עכשיו יש מי שמנסה לתפוס טרמפ על מחאת הקוטג', ואוי לכולנו אם לא נבין שגם הכלכלה הזאת, פוליטית: פתיחת ייבוא רק לקוטג'?
ראו מה אומרת על זה תמר בן-יוסף, כלכלנית לא פחות מנערי האוצר:

נחשוב לרגע על יבוא קוטג'
מה יש לך? הסתבכת עם הקוטג'

כן, כבר יש מי שרוצה לעשות לכיסו בטענה ש"זה מה שיבריא את השוק", תוך נסיון להשכיח שהמשק החקלאי באירופה ובארה"ב מסובסד הרבה יותר מאשר בישראל; שבצרפת הממשלה קונה חלב ושופכת אותו כדי לשמור על מחירו הגבוה; שבארה"ב הקפיטליסטית מסבסדים ענפי חקלאות. אסור להזכיר את זה כאן, כי אז נשאל שאלות. אם נשאל יותר מדי שאלות, אולי לא נסכים לייבוא קוטג' מחו"ל, ואז איך יתעשרו הייבואנים?

כי כלכלה זה פוליטיקה, כי בלי הצבעה של פוליטיקאים בכנסת לא יהיה ייבוא קוטג' (ואחריו מוצרי חלב אחרים, וגם חלב ניגר, ואחריו גם פירות וירקות, ולמי אכפת אם כמה אלפי חקלאים ייאלצו לסגור משקים? מה זה עוד כמה אלפי מובטלים בארץ, אם לא פוליטיקה?

ומי באמת חושב שאפשר לשנות את הכלכלה בלי לשנות את הפוליטיקה?

מי יעשה את זה? אלה שדואגים לעשירים? מרץ, שמזמן שכחה ששמאל צריך להיות בעיקר חברתי? "קדימה", שעד היום לא הצלחתי להבין איפה היא עומדת בנושאי כלכלה והפרטה? "ממשיך דרכו"?

מי ישנה את הפוליטיקה, אם לא אנחנו?

"מרד העבדים" של יאיר לפיד. לא מותיר תקווה

"אחי העבדים", קורא יאיר לפיד בידיעות אחרונות מהיום (בפייסבוק שלו, וגם כאן), אין לכם תקווה.
למה?
" כי עבדים אינם מתים, הם רק מתחלפים."

יאיר לפיד, כדרכו,  כותב נהדר. והפעם הוא מייאש. לא מותיר תקווה: מה שהיה הוא שיהיה.

מי שקצת מכיר את דרך ההתנהלות כאן, יכול לנחש איך זה יתפתח: מחר תהיה התקפת קסאמים על עוטף-עזה או איום חדש של אחמדינז'אדאו נסראללה, ואיך אתם יכולים לשבות כשיורים עלינו?

הרי

העם הזה המפולג כל השנה
כיצד הוא קם כשהוא מריח סכנה
איך מתעורר הוא מנורבגיה ועד צ'ילי
כי הוא יודע ש…
אם אין אני לי מי לי

אה…
לחיי העם הזה, העם הזה
העם הזה,
שכמה טוב שהוא כזה,
שהוא כזה!
לחיי העם הזה
שכמה טוב שהוא כזה!

העם הזה מתי נחלץ הוא לעזרה
כשהוא רואה שיש אתגר או יש צרה
אין מפלגה אז, אין סיעה אז ואין סקטור
ומן היעד לא תזיז אותו בטרקטור!

כי הרי המאבק הזה, אומרים לנו, הוא לא פוליטי.

אבל ממתי מאבק בממשלה אינו פוליטי?
ממתי מאבק על מדיניות כלכלית אינו פוליטי?
ממתי מאבק על חלוקת העושר במדינה אינו פוליטי?
ממתי כלכלה אינה פוליטיקה?

קראו מה כותב שוקי גלילי:
משבר הדיור בתל-אביב ובכלל: גישות שונות לפתרון
מאהל המחאה לשלב הבא

כלכלה היא פוליטיקה. עזבו את מבוא לכלכלה, מיקרו ומאקרו – כלכלה היא לא עקומת התמורה, זה רק מודל מתמטי. כלכלה היא תפיסת עולם של בעלי כוח. אדם שהיה עוזר אישי של ספיר אמר לי פעם, שלספיר היתה תפיסה שצריך לחזק את כלכלת המדינה על ידי בניית מפעלים באזורי פיתוח, לכן דאג להביא בעלי הון שיקימו מפעלים רחוק מהמרכז. לשם כך היה מוכן לעשות דברים שלא היו עומדים בשום כלל של ממשל תקין היום, אבל נראו לו נחוצים אז. ותיקי קרית גת מספרים עד היום איך שכנע את פולאק להקים את פולגת בקרית גת, למרות שהעשיר רצה דוקא בתל-אביב: הוא אמר לו שקרית גת במרחק עשרים וחמש דקות מתל אביב. כשפולאק אמר "באמת?", הוא הוכיח לו: אמר לו להתייצב בשש בבוקר מול המלון, שם פגש אותו עם הנהג שלו, סגר את וילונות הרכב ואמר לנהג להגיע לקרית גת תוך עשרים וחמש דקות. פולגת סיפקה פרנסה למאות משפחות בקרית גת במשך עשרות שנים.

אותו אדם אמר לי, אז, שלדעתו ספיר ידע שחלק מהכסף שמעניקה המדינה לתעשיינים הולך לכיסים פרטיים – אבל זה היה פחות חשוב מהקמת המפעלים והדאגה לפרנסת העובדים, כי דרך אחרת להקים כלכלת-מדינה לא היתה. ומטרת הממשלה היתה להקים מדינה, וכלכלת-מדינה, והכלכלה היתה כלי בשירות המדינה – לא בשירות העשירים.

זו היתה התפיסה הסוציאליסטית של מפא"י: המדינה זה אנחנו, ואנחנו נדאג למדינה. זה כלכלה וזה פוליטיקה וראשי מפא"י לא היו עניים, אבל קשה לי לראות את "ממשיכי דרכו של בן גוריון" יורדים לגור בשדה-בוקר (או שדרות, או קרית שמונה) בסוף דרכם הפוליטית.

כי פוליטיקה זה כלכלה, ואם הפוליטיקה שלך היא "קודם כל אני" אז זו גם הכלכלה שלך ולעזאזל הזקנה במסדרון בית החולים – בעצם, לעזאזל בית החולים, הרי יש לי ביטוח בריאות פרטי – ולעזאזל החינוך הציבורי, לא רק כי יש לי פרטי אלא כי הוא רק גורם בעיות. כי אנשים משכילים שואלים שאלות ותובעים תשובות, ולעשירים ולספינולוגים יותר נוח כשהמעמד הבינוני חושש מירידה לעוני, לאבדן היכולת לעמוד במשכנתא, לאבדן הבית, הפרנסה; חושש מכדי לנער את הסירה, חושש מהאויבים שבשער (המשט, הקסאם, הקטיושה, הטיל הכימי/אטומי בעיראק/איראן/לבנון…), חושש מכדי לנסות לשנות את המצב.

כי לפיד טועה בענין ה"עבדים רק מתחלפים" – עיין ערך טוניס, מצרים ולוב. מי התחיל את ההפיכות (מהפכות?) שם? המשכילים. וביבי וברק חוששים בצדק מהמשכילים בארץ, מאלה שמבינים שכלכלה היא פוליטיקה, מאלה שמבינים שמדינה מקימים בשביל האזרחים ולא להיפך, מאלה שדורשים שהמדינה תשרת את העם. אלה שעכשיו יושבים באוהלים, ודואגים שהפוליטיקאים שהצבעותיהם בכנסת הביאו אותם לשם לא יישבו במאהל יחד איתם בהזדהות מזוייפת. כי מי שצריך להחליף זה לא את העבדים אלא את השליטים.

כן, קראתם נכון.

אחי העבדים (סליחה שאני גונב מלפיד), אני גם עבד, ולא רע לי עם זה. אני לא רוצה להיות טייקון. אני לא רוצה לנהל חברות ענק וקרנות הון סיכון, אני רוצה לקום בבוקר לעבודה ולחזור לבלות עם המשפחה, להתפרנס כמו ישראלי ממוצע ולחיות בכבוד בארץ הזאת, וגם לשלם מסים ולשרת בצבא ובמילואים (כבר לא קוראים לי, אבל כשקראו הלכתי), ולתרום מה שצריך כי זו המדינה שלי. אני לא רוצה להיות מליונר, אני רוצה לחיות בכבוד – ובשביל זה צריך להחליף את השלטון.

מי שאומר ש"זה לא פוליטי", חייב להבין שאם לא ניקח את הפוליטיקה לידיים שלנו – של ישראלים שרוצים לא להתעשר על חשבון אחרים אלא רק לחיות כאן בכבוד – לא ישתנה כלום.

כדי לשנות את הכלכלה צריך לשנות את הפוליטיקה.
כבר עכשיו יש מי שמנסה לתפוס טרמפ על מחאת הקוטג', ואוי לכולנו אם לא נבין שגם הכלכלה הזאת, פוליטית: פתיחת ייבוא רק לקוטג'?
ראו מה אומרת על זה תמר בן-יוסף, כלכלנית לא פחות מנערי האוצר:

נחשוב לרגע על יבוא קוטג'
מה יש לך? הסתבכת עם הקוטג'

כן, כבר יש מי שרוצה לעשות לכיסו בטענה ש"זה מה שיבריא את השוק", תוך נסיון להשכיח שהמשק החקלאי באירופה ובארה"ב מסובסד הרבה יותר מאשר בישראל; שבצרפת הממשלה קונה חלב ושופכת אותו כדי לשמור על מחירו הגבוה; שבארה"ב הקפיטליסטית מסבסדים ענפי חקלאות. אסור להזכיר את זה כאן, כי אז נשאל שאלות. אם נשאל יותר מדי שאלות, אולי לא נסכים לייבוא קוטג' מחו"ל, ואז איך יתעשרו הייבואנים?

כי כלכלה זה פוליטיקה, כי בלי הצבעה של פוליטיקאים בכנסת לא יהיה ייבוא קוטג' (ואחריו מוצרי חלב אחרים, וגם חלב ניגר, ואחריו גם פירות וירקות, ולמי אכפת אם כמה אלפי חקלאים ייאלצו לסגור משקים? מה זה עוד כמה אלפי מובטלים בארץ, אם לא פוליטיקה?

ומי באמת חושב שאפשר לשנות את הכלכלה בלי לשנות את הפוליטיקה?

מי יעשה את זה? אלה שדואגים לעשירים? מרץ, שמזמן שכחה ששמאל צריך להיות בעיקר חברתי? "קדימה", שעד היום לא הצלחתי להבין איפה היא עומדת בנושאי כלכלה והפרטה? "ממשיך דרכו"?

מי ישנה את הפוליטיקה, אם לא אנחנו?