ארכיון תג: ילדים

סבלנות

עשיתי בגן של הילדים שלי סדנת חץ וקשת.
לילדים אין הרבה סבלנות, רוצים לירות הרבה, מהר, "אני כבר יודע!"…
הקשת לא נותנת.
קשת חייבת להיות יציבה, אחרת החץ נופל הצידה, או שסתם לא תפגע במה שאתה רוצה לפגוע.
אחד הדברים הקשים בלימוד קשת הוא להתרגל למתוח בלי רעידות וקפיצות, ולעמוד בסבלנות במתיחה מלאה עד שיגיע הזמן לירות.
כל ילד מתח (בעזרתי…) את הקשת, יחד ספרנו עד חמש (שהגננת תספיק לצלם…) ואז: "אש!"
הזכיר לי שכאשר עבדתי עם נוער בסיכון, אחד התרגילים החשובים שעשיתי איתם היה התחרות "מי יורה אחרון". עומדים במתיחה מלאה (קשה בזרועות, כואב באצבעות), מכוונים למטרה, ולא יורים. ולא יורים. ולא יורים, עד שלא מסוגלים להחזיק יותר והחץ "נופל" מהיד המושכת במיתר, אל המטרה.
התחילו כשהחזיקו עשר שניות, עלו עד לארבע דקות ויותר, בשיעור אחד.
בסוף, נשארו שניים; חיכו, חיכו, חיכו, בסוף אחד שחרר את החץ. שניה וחצי אחריו שחרר האחרון, שחשב שהוא המנצח בתחרות.
"ניצחת בזמן", אמרתי לו, "אבל לא באמת. כי שחררת את החץ שניה אחריו, ובעצם יכולת להחזיק עוד שניה, אבל לא היה לך צורך כי "ניצחת". אבל הוא נתן כל מה שהיה לו, ואתה לא."
נתתי להם קצת לשחרר אצבעות, ואז לירות שוב, רגיל.
השיפור ביריות, מלפני ה"מי יורה אחרון" לאחרי, היה גדול מאוד. כזה שהנערים העידו עליו בעצמם.
סבלנות משתלמת.
עכשיו, לתרגל אותה עם בני 4-5…

האם מותר לילד להתגונן בבית הספר?

הכוונה, כמובן, להתגוננות פיזית׃ האם מותר לילד "להחזיר"?

לפי "המערכת", לא. ברוב בתי הספר, אם שני תלמידים רבו שניהם ייענשו, לא משנה מי "התחיל".  לבית הספר אין אפשרות לבדוק, בזמן אמיתי, מי נתן את המכה הראשונה והאם קדמה לה הצקה אמיתית המהווה סוג של הצדקה. לבית הספר גם אין אפשרות ריאלית להגן על תלמידים מפני תקיפות מילוליות ופיזיות; בכיתה המורה צריך להשגיח על עוד שלושים תלמידים, בהפסקה יש משגיחים אבל לא בכל פינה וגם הם לא יכולים לראות הכל.

אז מה יעשה ילד שתוקפים אותו בבית הספר? או בגן?

גישת "המערכת" היא׃ דווח על המקרה ותן לנו לטפל בזה. בשום פנים ואופן אל תתגונן פיזית.

אני לא מכיר אף הורה שמוכן לחיות עם הנחיה זו, כשמדובר על ילדיו. רוב ההורים שאני מכיר יחתמו על "דבר, אם הוא לא מפסיק חפש מבוגר שיפריד, אם אין (או שהוא לא מפריד) התגונן פיזית (רק המינימום ההכרחי, לא יותר) ואחרי שההתקפה נעצרת דווח למבוגר האחראי (הורים ומורים, לא בהכרח בסדר זה)".

כאמור, אלה הנחיות ש"המערכת" לא מקבלת, והורה שמורה לילדיו לנהוג כך צריך להיות מוכן להגן על ילדיו ועל החינוך שהוא נותן להם, במקרה הצורך.

בפורום אמנויות לחימה של תפוז יש עליו זה דיון׃
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=148&MessageId=158530281

פסטיגל שוביניסטי, או למה אני כועס על צדי צרפתי

אני מניח שלא צדי צרפתי כתב את התסריט של "מותק של פסטיגל 4", אבל אני בטוח שהוא יכול היה לשנות מה שרצה.  והוא לא רצה. וגם לא האחראים על ההפקה מצד ערוץ "הופ".

ואני לא כועס רק עליו, אלא גם על מיכל צפיר, רינת גבאי, יעל בר זוהר ודפנה דקל – אמנם לא הן הבמאיות, אבל ודאי יש להן מילה או שתיים על הדמות שהן מציגות על הבמה. במיוחד רינת גבאי, שהגיעה לפסטיגל 2011 כדי לישון עד שהנסיך יעיר אותה בנשיקה.

2011.

כן, על זה אני כועס׃ בפסטיגל 2011,  "מותק של פסטיגל 4", כדי להציל לא רק את הנסיכה אלא את ממלכת הצעצועים כולה, הנסיך צריך להעיר בנשיקה את הנסיכה הנרדמת.

שני הקטנים שלי, בת ובן, ראו ונהנו, שרו את כל השירים, מחאו כפיים ורצו עוד. ההפקה מושקעת, השירים יפים, הילדים נהנים, הכוכבות והכוכבים גדולים מהחיים. כל כך גדולים, שכל ילד רוצה להיות כמוהם, בדיוק בגיל בו מתעצבת הזהות האישית, השקפת העולם.

אז אני שולח את הנסיכה שלי ללמוד גם בלט וגם ג'ודו, וערוץ הופ עם צדי צרפתי ורינת גבאי, מראים להם שאפילו אם יש "לוחמת" בדמות מיכל צפיר, עדין הנסיכה צריכה לחכות לנסיך שיעיר אותה.

בנשיקה.

זה לא 2011, זה 1102.

נניח לזה שכל הכוכבות לבשו שמלות נפוחות וגרביונים. נניח לזה ששתיים מהן הולבשו סטרפלס (מה שייך סטרפלס בהופעה לילדים קטנים?!), נניח לזה שכולן היו על עקבים גבוהים – למה הנסיכה חייבת, שוב, לחכות לנסיך ולנשיקה?

צרפתי, גבאי,  הופ, בבקשה׃ בפסטיגל 2012, שהנסיכה תציל את עצמה!

נכתב והועלה ע"י אפליקציית וורדפרס לאנדרואיד

תם הכיבוש, שוחררה הארץ

אחרי יום בו נאלצו לסגת מול כוחות עדיפים, שחררו המכונות, בפעולה מהירה והחלטית שלא התירה לפולשים ברירה, את כבישי הארץ.

קורקינטים, גלגיליות ותלת אופנים גורשו חזרה למדרכות.

עדין אפשר לראות בכבישים פליטי-אופניים, אבל רובם גורשו ואלה שעדין מעיזים להסתנן לכבישים מסתכנים, כרגיל, בחייהם.

תם הכיבוש, שוחררה הארץ.

עד יום כיפור הבא…