ארכיון תג: יחסים בינלאומיים

אמריקה צריכה אותנו?

אחרי שחזו בנפילת איראן לידי משמרות המהפכה ונפילת עזה לידי חמאס – שלא להזכיר את התמוטטות עיראק לאנרכיה וטרור – מיהרו ארה"ב ומדינות אירופה "לבקש מכל הצדדים" במצרים שלא ישתמשו בכוח, ולמעשה נטשו את מובארכ במערכה. לא שמישהו ציפה שיתערבו צבאית לטובתו, אבל סביר שמובארכ ציפה שלפחות לא יפריעו לו.

מובארכ היה במשך שנים גורם פרו-מערבי מתון באזור. היה לו תפקיד חשוב במיתון החמאס, בתיווך בין הפלסטינים (חמאס והרשות) לישראל, בשמירה על הקואליציה נגד סדאם חוסיין ועוד; הוא שירת אינטרסים מערביים חשובים. והמערב בגד בו.

בעיני המערב, נכון לעכשיו, זכויות האדם חשובות מאינטרסים גיאופוליטיים, צבאיים וכלכליים. ((כלומר, זכות העם המצרי להשליט על עצמו דיקטטורה אסלאמית אנטי-מערבית שתשלול זכויות אדם מכל מי שאינו מוסלמי ואינו גבר, גוברת על האינטרסים המערביים. יש בזה סוג של היגיון))

מה זה אומר על ישראל?

אירופה כבר מזמן לא תומכת בנו, בדיוק בגלל ענין זכויות האדם (הפלסטיני). להזכיר, חמש צוללות קיבל חיל הים מגרמניה; תמיכה אירופית אינה חסרת משמעות. לפלסטינים אירופה תורמת מליארדים, לנו? חרם אקדמי וכלכלי, צווי מעצר לקצינים בכירים ועוד היד נטויה.

אבל מה עם ארה"ב?

אובאמה נטש את מובארכ כמו שקארטר, בזמנו, נטש את השאה של איראן; אז מה אם הוא תומך בארה"ב ואז מה אם הוא פרו-מערבי והאלטרנטיבה ממש לא? הוא לא דמוקרט, הוא צריך ללכת. אם מישהו חושב שזה ענין של נשיא דמוקרט ולא רפובליקאי, כדאי להזכיר שהבחירות בעזה – בהן ניצח החמאס – נעשו בלחצו של הרפובליקאי שברפובליקאים, ג'. וו'. בוש. נראה שמישהו שם אומר משהו בסגנון: "ניתן להם לעשות דמוקרטיה, ואז ממילא הם יבינו שכדאי להם לשתף פעולה איתנו". לא נראה שהאמריקאים בודקים אם למי שיעלה לשלטון – ולא משנה אם בדרך דמוקרטית או לא – יש נטיות דמוקרטיות כלשהן, מצד אחד, ואם יש לו נטיה כלשהי לשיתוף פעולה עם המערב, מצד שני.

זה אומר שהטענה של חלק מהימין, שלא משנה מה נעשה כי "אמריקה צריכה אותנו", נופלת. לגמרי. ולא בגלל שאובאמה דמוקרט, אלא בגלל שהכיבוש הופך את מה שאנחנו עושים אותנו לבלתי-ראויים לתמיכה. כי מה שמפריע לאירופים ולאמריקאים אצלנו זה לא יחס המדינה לילדים, נשים, בהאים או נכים, אלא הכיבוש. אם ניתן לפלסטינים את זכות השיבה ונקים "מדינת כל אזרחיה" דמוקרטית לגמרי, סביר מאוד שנקבל תמיכה עצומה מאירופה וארה"ב, לפחות עד שתתחיל מחדש מלחמת האזרחים שהיתה כאן עד 1948.

האם זה אומר שצריך לוותר על הריבונות הישראלית? לא.
האם זה אומר שצריך לתת לפלסטינים את זכות השיבה? לא.
זה אפילו לא אומר שצריך לצאת מהגדה.

אבל זה כן אומר שצריך לקחת בחשבון שתמיכה אמריקאית כבר אינה מובנת מאליה, ושצריך לבדוק לעומק מה לעשות כשזו תילקח מאיתנו – ושמי שצריך לעשות את זה הוא בדיוק מי שעד עכשיו טען ש"אמריקה צריכה אותנו". כי היא אולי צריכה אותנו, אבל לא מספיק.

אה, וכן כדאי לצאת מהגדה. לא בשבילם, בשבילנו.