ארכיון תג: חוק ההשתקה

אנוכי, הבופאלו

אם עדין לא ראיתם את זה, תסתכלו עד הסוף:

אתה רואה את זה ולא יכול שלא לשאול, איך זה שעדין יש אריות באפריקה? הרי אילו היו הבופאלו תוקפים, כעדר, כל אריה שהיה מופיע בסביבה, היו מסוגלים למחוק אותם! אבל הבופאלו לא תוקפים אריות, אלא במקרים נדירים כאלה; הבופאלו אינו טורף אגרסיבי, הוא אוכל עשב ועיסוקו העיקרי חיפוש מזון, אכילה והעלאת-גרה. הוא לא הולך לחפש אריות לצורך חיסול ממוקד, למרות שהם מאיימים עליו. כשצריך הוא נלחם; אריות בדרך-כלל לא מתקיפים בופאלו בוגר, זה מסוכן מדי. הם כן יתקיפו את החלשים, הצעירים, הזקנים והחולים או פצועים – וגם את אלה, בדרך-כלל רק כשהעדר רחוק. אם העדר חוזר, האריות בצרות. אבל הבופאלו לא הולך לחפש צרות. הוא רוצה לחיות את חייו בשקט, לא להשמיד את אויביו הטבעיים וליצור סדר חדש באפריקה.

כמו רובנו. בגלל זה אנחנו שותקים כשנתן הנביא גוזר דין ומשפט.

כי אולי‮ ‬השאלה‮ ‬המעניינת‮ ‬ביותר‮ ‬בפרשת‮ ‬דוד‮ ‬ובת-שבע,‮ ‬היא‮ ‬איך‮ ‬הצליח‮ ‬נתן‮ ‬הנביא‮ ‬לצאת‮ ‬מהסיפור‮ ‬חי.‮ ‬לא‮ ‬מעט‮ ‬מוכיחים‮ ‬בשער‮ ‬קמו‮ ‬בהיסטוריה‮ ‬לספר‮ ‬על‮ ‬פשעי‮ ‬השלטון‮ ‬ולדרוש‮ ‬צדק‮ ‬ונקיון‮ ‬כפיים,‮ ‬אבל‮ ‬תוחלת-חייהם‮ ‬נוטה‮ ‬להיות‮ ‬קצרה.‮ ‬נתן‮ ‬הנביא, ‮ ‬להבדיל,‮ ‬המשיך‮ ‬לחיות‮ ‬ולשגשג‮ ‬גם‮ ‬אחרי‮ ‬שאמר‮ ‬למלך‮ "‬אתה‮ ‬האיש‮" ((‬היום,‮ ‬באנגלית,‮ ‬זה‮ ‬היה‮ ‬נשמע‮ ‬אחרת…‮))‬.‮ ‬ברוב‮ ‬חצרות‮ ‬המלכים‮ ‬היו‮ ‬מקצרים‮ ‬אותו‮ ‬בראש, אבל לא כאן. הכיצד?

‬אולי‮ ‬זה‮ ‬בגלל‮ ‬שנתן‮ ‬לא‮ "‬חשף‮ ‬את‮ ‬הפשע‮ ‬קבל‮ ‬עם‮ ‬ועדה‮" ‬-‮ ‬הפשע‮ ‬היה‮ ‬ידוע‮ ‬מספיק‮ ‬בשביל‮ ‬שאוריה‮ ‬ידאג‮ ‬לא‮ ‬לשכב‮ ‬עם‮ ‬אשתו‮, וכל מי שהיה שם ידע איך קרה שנשאר בודד מול חיצי האויב; קלונו של המלך היה ידוע לכל, עם או בלי מדורי רכילות בעיתונים. ‬נתן הנביא לא חשף את השחיתות השלטונית אלא‮ ‬רק‮ ‬שפט,‮ ‬פסק‮ "‬אשם‮" ‬וגזר‮ ‬את‮ ‬הדין,‮ ‬בשם‮ ‬מלך‮ ‬מלכי‮ ‬המלכים‮ ‬שאין‮ עליו ‬ערעור‮,‮ ‬שלא‮ ‬המלך‮ ‬הוא‮ ‬שיישא‮ ‬בעונש המוות המובטח לנואף ורוצח,‮ ‬אלא‮ מישהו‮ ‬הקשור‮ לפשע,‮ ‬שאינו‮ ‬יכול‮ ‬להתגונן.‮ ‎כי‮ ‬ברור‮ ‬שהסקנדל‮ ‬לא‮ ‬היה‮ ‬סוד,‮ ‬ולא‮ ‬רק‮ ‬שמלך‮ ‬נואף‮ ‬ורוצח‮ ‬עלול‮ ‬היה‮ ‬לצאת‮ ‬ללא‮ ‬עונש, ‮ ‬כדרך‮ ‬המלכים,‮ ‬אלא‮ ‬אף‮ ‬להעמיד‮ ‬ממזר‮ ‬כיורש‮ ‬העצר.‮ ‬יש‮ ‬גבול‮ ‬למה‮ ‬שאפשר‮ ‬לעשות‮ ‬ולצפות‮ ‬לצאת‮ ‬ללא‮ ‬פגע…‮ ‎

אז‮ ‬המלך‮ ‬הנואף‮ ‬והרוצח‮ ‬שמע‮ ‬את‮ ‬‮ ענשו, בכה ‬על‮ ‬התינוק‮ ‬המסכן‮ ‬ששילם‮ ‬את‮ ‬חובו‮ ‬לחברה‮ והמשיך‮ ‬בחייו,‮ ‬ושלמה, בנו‮ ‬השני‮ ‬מבת-שבע,‮ ‬מלך‮ ‬אחריו.‮ ‬כי‮ ‬אם‮ ‬הנביא – הדובר של אלוהים! – ‮ ‬אמר‮ ‬שכך‮ ‬יהיה, ‮ ‬מי‮ ‬יעז‮ ‬לומר‮ ‬אחרת?‮ ‎‮(אפשר‮ ‬לשאול‮ ‬מה‮ ‬לנביא‮ ‬נתן‮ ‬אצל‮ ‬הנביא‮ ‬דוד,‮ ‬הרי‮ ‬הבורא‮ ‬יכול‮ ‬להגיד‮ ‬הכל‮ ‬ישירות‮ ‬לנמען‮?‬ ‮ ‬אבל‮ ‬אין‮ ‬צורך‮ ‬להרחיב‮ ‬על‮ ‬נביאים-מטעם.)

הרי‮ ‬לכם‮ ‬דוגמא‮ ‬לשימוש‮ ‬השלטון‮ ‬בתקשורת‮ ‬-‮ ‬זו‮ ‬שאמורה‮ ‬להיות‮ ‬שומרת-הצדק.‮ ‎זו‮ ‬לא‮ ‬הדוגמא‮ ‬הראשונה‮ ‬בהיסטוריה,‮ ‬ודאי‮ ‬גם‮ ‬לא‮ ‬האחרונה,‮ ‬אבל‮ ‬זו‮ ‬דוגמא‮ ‬בולטת.‮ ‬ויהיו‮ ‬לנו‮ ‬עוד‮ ‬רבות‮ ‬כמוה,‮ ‬אם‮ ‬זה‮ ‬יהיה‮ ‬תלוי‮ ‬בשלטון‮ ‬-כי‮ ‬אף‮ ‬שליט‮ ‬לא‮ ‬אוהב‮ ‬ביקורת.‮ יתכן שזה מקרה שבאותו החודש אנו שומעים על פיטורי כתבת בכירה, ביקורתית במיוחד, בתירוץ מגוחך; על נסיון לסגור את ערוץ 01; על נסיון לייבש את מקורות המימון של ארגוני שמאל; על התקפות על בית המשפט העליון; ועל חוק ההשתקה, שלא ישתיק אף עיתון גדול (להם יש מחלקה משפטית) אבל יכול לסתום פיות לעיתונאים חוקרים, בלוגרים וחושפי-שחיתויות מכל סוג.

לפי הצעת החוק, "פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת או באתר אינטרנט, יאפשר המפרסם לנפגע או לנציגו להוסיף את תגובתו המלאה לפרסום בתוך זמן סביר" (ההדגשה שלי, ד.כ.). כלומר, ילד שכותב סטטוס בפייסבוק על מורה בבית הספר חייב לאפשר למורה להוסיף את תגובתה/ו המלאה לסטטוס של אותו ילד בפייסבוק. אם לא, יהיו הוא והוריו חשופים לתביעה מצד המורה. על אחת כמה וכמה סטודנט באוניברסיטה, חייל בצה"ל, עובד בחברה, אזרח במדינה. צילמתי מכונית חונה בחניית נכים ללא תו נכה והעליתי לפייסבוק? אפשר לתבוע אותי, כי לא חיפשתי את בעל הרכב לקבל ולפרסם את תגובתו.

גם אם פרסמתי אמת מלאה, הצעת החוק החדשה מאפשרת לתבוע אותי, אם לא הבאתי את תגובתו המלאה של האיש עליו פרסמתי.

כתבו לפני שלא ממש משנה אם העונש על פרסום לשון הרע יהיה 50,000 ש"ח או 300,000, זה כמו זה מעל ליכולותיו של אדם ממוצע – אבל זה לא נכון, פעמיים. פעם ראשונה, כי גם אדם על סף עוני יכול לגייס 50,000 ש"ח אם אין ברירה, עם עזרה מחברים ומשפחה, עם הלוואות לעשר שנים וממעבר למגורים עם ההורים – אבל 300,000 זה משכנתא, ולרובנו כבר יש אחת לשלם ((או שאנחנו לא מסוגלים. היתה על זה מחאה בקיץ)). זה סכום שיגרום לאדם מן היישוב פשיטת רגל.

וזה לא נכון פעם שניה, כי ה-300,000 הם רק העונש. הרבה לפניו יש הוצאות משפטיות: הגנה משפטית זה דבר יקר. לא מעט אנשים יצאו זכאים מתביעות על הוצאת דיבה או לשון הרע, אבל נותרו מרוסקים כלכלית בגלל הוצאות המשפט. להוסיף על זה 300,000 ש"ח, מבטיח שרובם המוחלט של הנתבעים יוותרו מראש, ינסו להגיע להסכמה ללא משפט, יתנצלו, יפרסמו כל תגובה שידרוש התובע, הכל רק לא לאבד את כל רכושם עלי אדמות.

כל שלטון רוצה תקשורת מטעם, שלא תעיק, לא תציק, לא תשאל שאלות קשות.
אנחנו הולכים ורואים איך השלטון הנוכחי – כולל חברי הכנסת – פועל לכיוון הזה.
אם לא נעצור אותם, נישאר רק עם נתן הנביא.

כי לשלטון – וגם להון, האדירים‮ ‬והחזקים‮ ‬לא‮ ‬אוהבים‮ ‬ביקורת – יהיה נוח מאוד אם המחאה הגדולה שהיתה כאן בקיץ תתפוגג ותישכח, תהיה ארוע חד-פעמי נדיר כמו הקרב ההוא בפארק קרוגר; אם אנחנו, הבופאלו, נחזור ללעוס עשב ונפחד לעמוד מול האריות. כי לבופאלו אחד, עם כל הכבוד, אין סיכוי מול להקת לביאות – אבל לעדר בופאלו יש ויש. השלטון וההון מצאו עצמם מול עדר בופאלו בקיץ. עכשיו הם מנסים לפזר אותו, להפריד בין חלקיו, לבודד, להשתיק.

כי הבופאלו מטבעו לא מחפש צרות עם אריות, וכדי לשנות את מאזן הכוחות בין האריות והבופאלו צריך שכל הבופאלו יפעלו יחד. בופאלו לא טובים בזה, הם מפחדים מהאריות. כדי שיפעלו ביחד הם צריכים תקשורת, אבל הם לא יודעים לקיים אותה כמו בני האדם. אין להם פייסבוק, בלוגים, עיתונות חוקרת. אילו היו להם, הם כבר לא היו בופאלו. הם היו שליטי אפריקה. ואז האריות היו צריכים להגר. הם לא יאהבו את זה, ויעשו הרבה כדי למנוע מהבופאלו להתארגן נגדם.

כדי שלא נהיה הבופאלו, אנחנו צריכים תקשורת חופשית – ואסור לנו לתת לחברי הכנסת להעביר חוק שיסתום לנו את הפה, כי היום בעידן הבלוגים והפייסבוק, התקשורת זה אנחנו.

ומי ישמור עלינו מפני האריות, אם לא אנחנו?

מחאת הבלוגרים – אומרים "לא" לחוק ההשתקה

כדאי לדעת:

חברי הכנסת שהצביעו בעד חוק לשון הרע:

בנימין נתניהו (ליכוד), יובל שטייניץ (ליכוד), אהוד ברק (עצמאות), כרמל שאמה-הכהן (ליכוד), גלעד ארדן (ליכוד), לימור לבנת (ליכוד), דני דנון (ליכוד), שלום שמחון (עצמאות), עוזי לנדאו (ישראל ביתנו), יריב לוין (ליכוד), סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו), משה גפני (יהדות התורה), אברהם מיכאלי (ש"ס), אורי אריאל (איחוד לאומי), אורי מקלב (יהדות התורה), אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו), ציון פינאן (ליכוד), אלכס מילר (ישראל ביתנו), איוב קרא (ליכוד), אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו), דוד אזולאי (ש"ס), דוד רותם (ישראל ביתנו), דני אילון (ישראל ביתנו), משולם נהרי (ש"ס), מיכאל איתן (ליכוד), סופה לנדבר (ישראל ביתנו), זבולון אורלב (הבית היהודי), חמד עמאר (ישראל ביתנו), יעקב כץ (האיחוד הלאומי), לאה נס (ליכוד), ליה שמטוב (ישראל ביתנו), זאב אלקין (ליכוד), ציפי חוטובלי (ליכוד), יצחק כהן (ש"ס), מאיר שטרית (קדימה), רוברט אילטוב (ישראל ביתנו), מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי), משה מטלון (ישראל ביתנו), נסים זאב (ש"ס), פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו), משה (בוגי) יעלון (ליכוד), יוסי פלד (ליכוד).

חברי הכנסת שהצביעו נגד:

ציפי לבני (קדימה), רובי ריבלין (ליכוד), אבישי ברוורמן (העבודה), שלי יחימוביץ' (העבודה), איתן כבל (העבודה), יצחק הרצוג (העבודה), עמיר פרץ (העבודה), אריה ביבי (קדימה), יוחנן פלסנר (קדימה), שאול מופז (קדימה), אבי דיכטר (קדימה), מרינה סולודקין (קדימה), רוחמה אברהם (קדימה), דורון אביטל (קדימה), מגלי והבה (קדימה), נחמן שי (קדימה), רוני בר-און (קדימה), שלמה מולה (קדימה), זאב בילסקי (קדימה), יואל חסון (קדימה), נינו אבסדזה )קדימה), רחל אדטו (קדימה), ניצן הורוביץ (מרצ), זהבה גלאון (מרצ), אילן גילאון (מרצ), דב חנין (חדש), חנא סוויד (חדש), עפו אגבריה (חדש), מוחמד ברקה (חדש), מסעוד גנאים (רע"מ-תע"ל), חנין זועבי (בל"ד).

חברי הכנסת שנעדרו מההצבעה:

משה כחלון (ליכוד) ואביגדור ליברמן (ישראל ביתנו).

מקור: גלובס