ארכיון תג: הטרדה מינית

שיר הנערה המדוגמת

שיר הנערה המדוגמת

"יש לה עיניים
כמו עדשות של ITT
ואחוריים כמו שני שקים של TNT

כשהיא מתכופפת
בחולצתה הרפויה
אני לוקח אזימוט לאוכף
ולכיפתה הסמויה

יש לה רגליים
כמו דורגלים של מינימי
וחמוקיים כמו אפודים מדוגמים

כשהיא מתכופפת
בחולצתה הרפויה
אני לוקח אזימוט לאוכף ולכיפתה הסמויה"
– שרו בסיירת גבעתי, סביב 1987-90, על אחת החיילות. או על כולן.

היו שם גם שירים מהווי חיילים, ללא קשר לנשים/חיילות; "בלדה לנשאר שבת", "שיר הניווטים", "יללת השועל" (ההמנון הכמעט רשמי של הסיירת, שיומטוב סמיה, המח"ט, אסר בחיוך להשמיע אותו, בגלל המשפט האחרון), "מש"ק המודיעין בלוז" ועוד. קלטת של הקמ"ן שר אותם, ומלווה את עצמו בגיטרה, בערב לפני שחרורו מצה"ל, הסתובבה ביחידה ועותקים ממנה הגיעו לבה"ד-1 ואלוהים יודע משם לאן. אבל זה היה אחד הלהיטים.)

מישהו רוצה להגיד לי שצהל כל כך השתנה מאז, שחיילות זוכות ליחס שונה?

2 עצותי לעמנואל רוזן:

1. אם לא עשית כלום: תבע על הוצאת דיבה, כמה שיותר מהר.
2. אם כן עשית: תתנצל, כמה שיותר מהר.
תודה שעשית, תגיד שטעית, שלא הבנת, שעכשיו אתה מבין, שלא תחזור על זה. תגיד ש"מודה ועוזב, ירוחם". אפילו אם תשקר בכל מילה, זה יעלה פחות ויהיה יעיל יותר לשיקום מעמדך הציבורי מאשר לתבוע על הוצאת דיבה ולהפסיד. שלא לדבר על לעמוד מול חקירה משטרתית שתחזיק את הכל "חי" במשך חודשים במקרה הטוב, שנתיים-שלוש במקרה היותר סביר.
תתנצל.
ולא פחות חשוב,
באמת,
תפסיק.

ואז את מנצחת

אמי, אחותי, אשתי או בתי

יש הגדרות חוקיות ברורות למה נחשב להטרדה מינית, אבל בכל הקשר שאינו משפטי אפשר בשקט לשים אותן בצד ולהתמקד בהגדרה ברורה, שכל אחד יבין: הטרדה מינית היא כל מה שהיה שלא הייתי מוכן שיעשו לאמי, אחותי, אשתי או בתי. ההגדרות המשפטיות חשובות למקרים שרוצים לתבוע מישהו; ההגדרה הפשוטה הזו מספיקה כשמנסים להבהיר לאדם מהרחוב על מה בעצם מדובר.

בכל מקום בו יש גברים בעמדת כוח ונשים בעמדת נחיתות, יש אפשרות שאותם גברים ינצלו את מעמדם להטריד מינית את הכפופות להם. בצבא, באקדמיה, בעבודה (PDF), בכל מקום.למרות החקיקה המתקדמת והפרשיות המתגלות בעיתונות, יש מי שחושב שזה “בסדר” להעיר לאשה על המראה שלה תוך התייחסות מינית ((לא “שמלה יפה לבשת היום”, זה בסדר, אלא “השמלה היפה הזו מבליטה לך את החזה”)), או להעיר הערות עם אופי מיני בהקשר לאישה ((“שבי פה, ישבן כמו שלך צריך כיסא נוח”)), או להעיר על היכולת של אישה בהקשרים מיניים ((“החזה לא מפריע לך להגיע להגה?”)).

זה יכול לקרות – וקורה – בכל מקום; אבל אני עוסק באמנויות לחימה, עולם אמנויות הלחימה חשוב לי, ואני רוצה למנוע הטרדות דוקא בעולם הזה. וזה לא קל. ארבעה דיונים על נשים באמנויות לחימה היו בשבוע האחרון בפורום אמנויות לחימה בתפוז, (123, 4); האחרון, שהתחיל בעקבות הרשימה שלי, “גבר, שינו את הכללים ולא סיפרו לך?”, הראה כמה הנושא נפיץ: במקום לדון על אתיקה של מורים ביחס לתלמידות בעולם אמנויות הלחימה, הדיון נמשך הצידה לפסים אישיים.

אבל הנושא הזה חשוב מכדי שנעזוב אותו. אין שום סיבה שנשים ייתקלו בהטרדות מיניות כשהן רוצות ללמוד אמנות לחימה. בצבא יש בכל יחידה קצין שתפקידו לטפל בנושא ההטרדות המיניות; בכל משרד ממשלתי, בכל בית חולים יש שלטים המורים למי לפנות במקרה של הטרדה; בכל מוסד אקדמי יש כללי אתיקה ברורים לנושא הזה ((הם לא תמיד מטופלים כראוי, וראו מה שכתבה אורית קמיר: http://2nd-ops.com/orit/?p=65678 – אבל לפני עשר שנים הם לא היו מטופלים בכלל. אמנם דברים זזים לאט, אבל יש התקדמות)).

 

ובעולם אמנויות הלחימה?

אם אישה רוצה ללמוד, ומדריך מטריד אותה, אל מי היא יכולה לפנות? לארגונים הגדולים (ג’ודו, טאיקוונדו, קראטה…) יש מוסדות ארגוניים, אבל מי שהתלמידה רואה בפועל – מי שמייצג את ההיררכיה הארגונית – זה המורה/מדריך/מאמן הישיר. הוא ותיק בארגון הרבה יותר ממנה, סביר שהוא מכיר היטב את בעלי התפקידים במוסדות, לפעמים הם מורים לשעבר שלו או תלמידים שלו. מידת השפעתו עליהם גדולה בהרבה מזו של תלמידיו. הוא זה שמלמד טכניקה חדשה (או לא), הוא זה שמקדם או מונע קידום, הוא זה שמחליט מי תצא לתחרויות ומי תישאר בבית; הוא קובע מי תופנה לקורס מדריכים, מי תתחיל לעזור בהדרכה בפועל, מי תקבל קבוצה להדריך בעצמה, ועוד ועוד. בדרך כלל הוא המדריך היחיד בטווח נסיעה סביר בשיטה אותה הוא מלמד; אם היא תרצה לעבור למורה/מאמן/מדריך אחר, היא עלולה לגלות שהמדריך המטריד מכיר את המדריך החדש וסיפר לו עליה דברים שיימנעו מהמאמן החדש לקבל אותה. יש מאמנים שמסרבים לבקשת תלמידים לעבור אליהם ממאמן אחר, כדי לא להסתכסך איתו. בספורט התחרותי יש גם ענין של חברוּת במועדונים, כאשר ספורטאים החתומים במועדון מסויים יידרשו לשלם קנס גבוהה אם ירצו לעבור למועדון אחר, אם בכלל זה יתאפשר להם.

בשיטות שבהן אין ארגון גדול ומסודר (יתכן שהמורה המטריד הוא המייסד והסמכות העליונה, או הנציג היחיד בארץ של ארגון שבסיסו בחו"ל, או שהוא פשוט לא קשור לאף ארגון), המצב קשה עוד יותר; למעשה, אין לאן לפנות מחוץ לקבוצה.

אישה שרוצה ללמוד אמנות לחימה ומגלה אחרי זמן שהמורה מטריד אותה, נמצאת בבעיה גדולה מאוד; לפעמים הדרך היחידה להפסיק את ההטרדה היא לעזוב את המורה, כלומר להפסיק להתאמן. עבור מישהי שמצאה את האומץ להישאר אצל מורה מטריד לאורך זמן, עזיבת הלימודים משמעה לוותר על כל מה שהשיגה בעמל רב: דרגה, הכרה מקצועית, אפשרות קידום ועוד. לפעמים זה כרוך גם בהפצת שמועות על המוטרדת, שיכולות לכלול הכל – החל מהאשמות בהתנהגות מופקרת (("היא הביאה את זה על עצמה בהתנהגות שלה")) וכלה בהאשמות בחוסר-נאמנות לארגון, לקבוצה, למורה, ואפילו האשמות פליליות.

חשוב גם לזכור שלא רק מורים מטרידים; בקבוצה אחת אותה לימדתי, לפני מספר שנים, היה מקרה שתלמיד הטריד תלמידה. לצערי היא לא ספרה לי בזמן המקרה, אלא רק חצי שנה אחרי שהתלמיד המטריד עזב (מסיבותיו; הוא לא סיפר לי למה). לשמחתי, היא נפנפה אותו מעליה בלי שום בעיה והוא לא היה עקשן או אלים. אבל אם תלמיד שלי יכול היה להטריד תלמידה שלי, בקבוצה שלי, זה יכול לקרות גם בקבוצה שלכם.

איך למנוע את זה?

ראשית, כדאי שבכל ארגון תהיה כתובת ברורה לטיפול בנושאים האלה, ושלאנשים הנושאים בתפקיד יהיו גם שיניים מעוגנות בתקנון הארגון. גם בארגונים קטנים (אפילו קבוצה אחת של מורה אחד), שלט ברור בנוסח "הוטרדת מינית בקבוצה? פני אל XYZ " יהיה מספיק בשביל לשדר לכל התלמידים בקבוצה מסר ברור ולחסוך הרבה אי-נעימויות.

שנית, לדעת שזה לא בסדר שקורים דברים כאלה. לקוות שזה לא קורה בארגון / קבוצה שאת חלק מהם, שהמורה שלך לא כזה, אבל אם את רואה סימנים לזה, לא לשתוק! להעיר, לשאול אם "נראה לכם שזה בסדר?"; אם התגובה תהיה השתקה וביטול, זה סימן די ברור שמובילי הקבוצה/הארגון לא חושבים שהנושא ראוי להתייחסות. או שהם מטרידים בעצמם, או שלא אכפת להם שאחרים מטרידים לידם, או שאין להם מושג בכלל מה היא הטרדה מינית. אם אפשר לדבר איתם, כדאי לנסות – אבל לא מול כל הקבוצה (אין צורך להכניס אף אחד לפינה), וגם לא לבד. שיחות על הנושא הזה צריכות עדים ותיעוד (("יומני היקר, היום קיימתי שיחה עם X ו-Y על היחס לנשים בקבוצה…")). יש להסביר למובילי הקבוצה/ארגון כמה התנהגותם פוגעת בנשים, אינה אתית וראויה למורה וגם פוגעת בהם כלכלית כי היא מרחיקה תלמידות, שהן, אם לא שום דבר אחר, לפחות מקור הכנסה. צריך גם להסביר ששום דבר אינו סוד – אם המורה מנסה להשכיב תלמידות, כל התלמידות יודעות על זה. כל אחת מהן יכולה לדבר, ושמו הטוב של המורה ייפגע.

אם אין תוצאות, ונראה שמובילי הקבוצה מסרבים להבין שהגיעה המאה ה-21, צריך להסביר להם בצורה ברורה את הסיבות לעזיבה, ופשוט ללכת משם. אין טעם להישאר בקבוצה של מורה מטריד.

אבל גם אין סיבה שכל המורים המטרידים ימשיכו להנות מעוד ועוד תלמידות ומשם טוב ונקי. ארועים של הטרדה מינית אפשר וצריך לתעד, ולספר עליהם. במקרה שאפשר, צריך לתבוע לדין, וגם לדרוש פיצויי כספי על עגמת נפש.

זה קשה, זה אומר לעמוד בחקירה פלילית ומשפטית, ואני – הגבר שממליץ על זה – לא יכול לדעת כמה זה משפיל. אבל אם לא נצעק זה יימשך. לכל אישה יש זכות לחיים בכבוד, וחלק מהכבוד הוא שלא יתייחסו אלייך כאל אובייקט מיני; אבל בעולם שלנו זכויות לא נותנים, צריך לקחת אותן. אני בטוח, שאחרי כמה מקרים שתלמידות ייתבעו מורים מטרידים, נתחיל לראות שינוי בגישה גם אצל מורים שלא נתבעו.

כך היה בצבא, כך היה בממשלה, כך באקדמיה: צריך כמה מקרים ראשונים שיעשו רעש ויגרמו לאנשים לחשוב, אם מה שהם עושים עלול לסבך אותם. ואז מתחילים לראות את השינוי.

איך אמר גאנדי?

"בהתחלה מתעלמים ממך,
אחר-כך לועגים לך,
אחר-כך נלחמים בך,
ואז את מנצחת."


גבר, שינו את הכללים ולא סיפרו לך?

"הממזרים שינו את הכללים ולא סיפרו לי!" – מיוחס לספירו אגניו ((ספירו תאודור אגניו (Spiro Agnew), או בשמו המקורי, ספירוס אנגנוסטופולוס (9 בנובמבר 1918 – 17 בספטמבר 1996) – סגן נשיא ארצות הברית בתקופת כהונתו של הנשיא ריצ'רד ניקסון בין השנים 1969-1973. לאחר קריירה מטאורית ומצליחה, הוא נאלץ להתפטר מתפקידו ולפרוש מהחיים הפוליטיים עקב אישומים בהעלמת מס ולקיחת שוחד.)).

רמון והנשיקה, קצב ומעשי האונס, אייל בן-ארי והסטודנטיות – כל מיני דברים שפעם היו… לא מותרים, ממש לא מותרים, לפחות לא רשמית, אבל… העלימו מהם עין כל עוד אפשר היה – היום כבר לא. הדיונים שהתפתחו לאחרונה על שילוב נשים באמנויות לחימה, בתפוז (123), כאן אצלי ובבלוג של אל הלב), היו, מסתבר, רק קצהו הנגלה של הקרחון; מסרים ומיילים שקיבלתי מאחורי הקלעים הראו לי שיש הרבה נשים עם בטן מלאה על מורים שונים (גברים) ויחסם לנשים. הערה שכתבתי בסוף הודעה באחד הדיונים (("סיפרה לי מישהי במייל על מורה, מוערך ובעל שם, שנהג להעיר הערות שוביניסטיות ולספר בדיחות סקסיסטיות לפני ואחרי שיעורים. לא בזמן השיעור, אז היה קורקטי לגמרי, אבל התנהגותו לפני ואחרי יצרה אווירה מסויימת בקבוצות אותן לימד. "במפתיע", הרבה תלמידות לא נשארו אצלו…" )), הקפיצה תלמידות של שלושה מורים שונים לנזוף בי על שסיפרתי על המורה שלהן – הן היו בטוחות ש"עכשיו הוא יידע שדיברתי אתך" וחששו מתגובתו. האמת היא שהתכוונתי דווקא למורה רביעי, עליו שמעתי מתלמיד גבר – אבל נראה שהכובע הזה בוער על יותר מראש אחד… בדיון הראשון, השתתפתי; בשני בעיקר קראתי (למרות שהתחלתי אותו), בשלישי, אולי החשוב יותר, לא השתתפתי עד עכשיו, אבל חיכיתי לניצוצות. והם הגיעו.

השאלה של "העגום" לגיטימית – מה אני יכול כבר ללמוד מעבודה עם אישה? הוא קיבל תשובות שונות, לגיטימיות גם הן. ואז הגיעה התגובה הזאת, של אחד הכותבים האינטליגנטיים והמוערכים בפורום, והדיון שאחריה הראה שבעצם יש מי שנמאס לו מהענין הזה של נשים ואמנויות לחימה וכל השאר – תנו לעבוד כמו שצריך לעבוד, ותשתלבו בעבודה הרגילה כמו גברים או שתפסיקו להציק (למען הסר ספק, זו הפרשנות שלי – אבל ההודעות כתובות בפורום וכל אחד יכול לקרוא). ואני בטוח לגמרי שהוא לא לבד בתחושה הזו.

כי שינו את הכללים, הממזרים. הרי תמיד סיפרו בדיחות סקסיסטיות על בלונדיניות ומזכ(ק)ירות ופקידות פלוגתיות ונשים שלא יודעות לנהוג; ותמיד היו סרטים וסרטונים של פורנו-לייט על כל דבר וענין ((יש טענה שאומרת שאם דבר כלשהו קיים, יהיה איפשהו באינטרנט פורנו על הנושא)), אז מה קרה? פתאום אסור לצחוק קצת? אסור להתבדח? למה אתמול כן ועכשיו פתאום לא?

אז זהו, ששינו את הכללים. זה לא שאסור להתבדח, וכמו שכתבה בייבי יי גם לבדיחות סקסיסטיות יש מקום וזמן שהן מתאימות ומצחיקות, אבל לא בכל מקום, לא בכל זמן ולא – ממש לא – בלי שום הקשר ברור, בדיון על שילוב נשים באמנויות לחימה. ושוב, אני לא מדבר על אדם מסוים אחד, כי מאחורי הקלעים אני שומע כל פעם על עוד מורה שמתחיל עם תלמידות ((לא רק עם שלו, ולא רק מעל גיל 18)), על עוד מורה שלוחץ יד (של אישה) ואז מלטף קצת, על עוד מורה שבשיעור עם תלמידות יפות אומר ש"מותר להוריד את החלק העליון של הגי ((בגד אימון יפני))"…

שינו את הכללים כי נמאס. שינו את הכללים כי אפשר. כי אם קודם אישה שהתלוננה זכתה לבוז, לטענות שהיא "מופקרת" ו"שונאת גברים", עכשיו ((למרות שהיא עדין זוכה לטענות האלה)) גם מקשיבים לה, ותובעים, ומרשיעים. שינו את הכללים כי יש נשים שחושבות ש"זכות האדם לכבוד" כוללת בתוכה גם את זכות האישה לא להיות אובייקט מיני כל הזמן לכל גבר, ובעיקר, בעיקר, כי אפשר. כי זכויות לוקחים ((לוקחות)), בכוח אם צריך, אחרת לא מקבלים אותן. גברים לא היו חושבים שיש דבר כזה "הטרדה מינית" – ושזה לא בסדר שיש דבר כזה – אילו נשים לא היו צועקות; גם אם המטריד עצמו מזועזע (למה?) כשזה קורה לאמו, אשתו, אחותו או ביתו, זה לא מפריע לו לעשות זאת לאמו-אשתו-אחותו-ביתו של אחר. אבל בעיקר, שינו את הכללים בשבילנו. לא בשבילנו הגברים, בשבילנו האנשים. בשביל שנהיה בני אדם. ואפילו אם זה רק בשביל שאימנו, אחותנו, אשתנו וביתנו לא יעברו את הזבל הזה בעצמן – זה שווה את המאמץ.

התחלתי ללמוד שיאצו אחרי שלוש שנים בטאי-צ'י, ומאז הם בשבילי אחד; ואחד הדברים עליהם שמו דגש בלימודי השיאצו בתמורות, היה נושא הגבולות בטיפול והרגישות לנושא של הטרדה מינית. לפעמים אני שוכח שלא כל מי שעוסק באמנויות לחימה הוא גם מטפל, או לפחות למד לטפל, אבל זה תחום שחייבים להזכיר אותו, להעלות אותו ולדון בו: יש דברים שלמורה/מאמן/מדריך אסור לעשות, ויש שלא כדאי לו לעשות, ויש דברים, שגם אם אינם פליליים, הם פשוט טמטום.

מה אסור?

אסור לאנוס, אסור לבצע מעשה מגונה ((לגעת נגד רצונה)), אסור להטריד מיניתאסור להעלים עין כשאחרים עושים זאת בנוכחותך או בידיעתך.

מה לא כדאי?

לא כדאי לפלרטט. לא כדאי להתחיל עם כל אישה שנותנת לך כבוד כי אתה מורה מוערך ((במיוחד אם אתה נשוי)), כשאישה לוחצת לך יד כדאי לשחרר את היד בזמן ולא ללטף אותה, כדאי לשמור בדיחות סקסיסטיות למתי שהן מתאימות (או לפחות למתי שאין נשים בסביבה), לא כדאי ליצור בקבוצה אווירה של "מילואימניקים חרמנים", וממש, ממשממש לא כדאי לבגוד באשתך –  ובמיוחד לא עם נשים נשואות.

למה זה לא כדאי?

  • כי זה מרחיק ממך תלמידות ((כלומר (גם) הכנסה));
  • כי זה גורם לך להיראות שוביניסט פרימיטיבי;
  • כי תמיד עלולה לבוא מישהי שתבין אותך "לא נכון" ותחשוב שאתה אנס ותתבע אותך;
  • כי אם אשתך תדע זה עלול לעלות לך בגט;
  • כי הרשת זוכרת המון, המון זמן, ואם אתמול היו עוטפים את הדגים בחדשות על קלונך, מחר תגלה שבפורום או בפייסבוק או בבלוגים זוכרים הכל ולא נותנים לשכוח, וכל מי שיכניס את שמך לגוגל יגלה את כל הטענות נגדך. גם אם הכל היה שקר, גם אם כבר שילמת את חובך לחברה, גם אם זה היה מזמן ויש התיישנות.

וגם כי מנהגים כאלה מבטיחים שדווקא אלה שהכי צריכות הגנה עצמית, לא יישארו אצלך מספיק זמן כדי להרוויח משהו מהידע שלך. לא חבל?

מה סתם מטומטם?

לא להבין ששינו את הכללים.

כי שינו אותם, ספירו, שינו אותם. ואם לא סיפרו לך קודם, כדאי שתדע: מה שאתמול עבר בשתיקה, מחר עלול לשלוח אותך לכלא, או לקומם עליך את כל העולם (ואשתך), או סתם לגרום לך להיראות כשוביניסט גס-רוח. אפילו אם אתה ממש לא כזה.

 

עדכון, 25.02.2011, 00:50:

כדי למנוע אי-הבנות, אני מאמץ (עם התאמות כהבנתי) את גישתו לתגובות של יואב קרני:

תגובות יתקבלו ברצון, אך אם לא יהיו ענייניות, יימנעו מהתקפות אישיות וינוסחו בשפה מנומסת, הן יימחקו.
המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית.
הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.
תודה.

 

עדכון, 25.02.2011, 23:10:

למען הסר ספק:
ההיכרות שלי עם יעקב דסקאלו (daskaliano) היא רק דרך מה שכתב בפורום. אף אחד מהמיילים שקיבלתי על התנהגות לא נאותה של מורים, לא דיבר עליו. לא כתבתי בשום מקום שהוא מתייחס רע לנשים, מעבר לציון הודעה שכתב בפורום לעיני כל. כתבתי את הפרשנות שלי להודעה האמורה, וכתבתי ברור שזו הפרשנות שלי:

"ואז הגיעה התגובה הזאת, של אחד הכותבים האינטליגנטיים והמוערכים בפורום, והדיון שאחריה הראה שבעצם יש מי שנמאס לו מהענין הזה של נשים ואמנויות לחימה וכל השאר – תנו לעבוד כמו שצריך לעבוד, ותשתלבו בעבודה הרגילה כמו גברים או שתפסיקו להציק (למען הסר ספק, זו הפרשנות שלי – אבל ההודעות כתובות בפורום וכל אחד יכול לקרוא). ואני בטוח לגמרי שהוא לא לבד בתחושה הזו.
…..
ושוב, אני לא מדבר על אדם מסוים אחד, כי מאחורי הקלעים אני שומע כל פעם על עוד מורה ש…, על עוד מורה ש…, על עוד מורה ש…"
עד כאן מתוך הרשימה.

ושוב, למען הסר ספק: ב"עוד מורה ש…", אין הכוונה לדסקאלו.
אני לא מכיר את דסקאלו ואין לי מושג איך הוא מתייחס לנשים, בתור מאמן או בתור אדם.
אני יודע רק מה הוא כתב בפורום (למשל כאן), ואת זה כל אחד יכול לקרוא בעצמו ולשפוט לפי הבנתו.