ארכיון תג: גיטרה

כשגיטרה משתיקה חדר

"תביא את הגיטרה, תנגן קצת, יהיה כיף" – כמה פעמים שמעתי את זה… לוקח לאנשים זמן לקבל שאני לא שר, לא יודע ללוות שירים פופולריים (לא את עצמי ולא אחרים), ושבכלל גיטרה קלאסית זה פשוט לא מה שהם חושבים עליו כשהם שומעים "גיטרה". הם חושבים על מישהו שמנגן ושר, בד"כ על גיטרה אקוסטית, אולי עם הגברה. הם לא חושבים על מישהו שלא שר, שמנגן מוזיקה קלאסית ושרוצה – נגד כל היגיון – שיקשיבו למוזיקה שהוא מנגן.

לגיטרה אין צליל חזק; רעש רקע מעלים אותה, ובלי הגברה, גם באולם קונצרטים, צריך להתרכז ולהקשיב כדי לשמוע. לא פלא שברגע שהיה אפשר טכנית, מצאו דרכים להגביר את הצליל… אבל בדרך שינו את הכלי. גיטרה קלאסית נראית ונשמעת כמו גיטרה אקוסטית, כמו שצ'מבלו נראה ונשמע כמו פסנתר… זאת אומרת, לא. יש דימיון, כמובן, אבל זה פשוט לא אותו כלי. אז אתה מגיע עם הגיטרה, הקלאסית, ומתחיל לנגן, ואחרי שלוש שניות אנשים מתחילים לדבר ולא רק שאף אחד אחר לא שומע, גם אתה בקושי שומע את עצמך מנגן… אבל, מנסיוני, יש שתי יצירות שמשתיקות חדר מלא אנשים. לא משנה כמה מדברים סביבך, כשאתה מתחיל לנגן אחת מהן תוך עשר שניות החדר ישתתק, ואם אתה מנגן לא רע, ייקח להם כמה דקות לחזור לדבר.

נרסיסו ייפס מנגן "רומנסה אנונימית"

נרסיסו ייפס הוא זה שפירסם ומנגן את הרומנסה למעלה, שלדבריו חיבר בגיל שבע בשביל אימו. לא פעם ולא פעמיים שמעתי חבורת דברנים משתתקת כשהתחלתי לנגן אותה (ולמען הסר ספק, בכישרון מאוד נחות לעומת זה של ייפס).

יצירה אחרת שמשתיקה חדרים היא אסטוריאס, מאת יצחק אלבניז, בעיבוד לגיטרה של אנדרס סגוביה. כתבתי עליה כבר כאן, אבל לא הזכרתי שגם היא משתיקה חדר. לא משנה כמה אנשים מסביב, מי שמתחיל לנגן את אסטוריאס גורם להם להשתתק ולהקשיב.

אפשר לדלג ל-55 שניות. יש עוד ביצועים, חלקם אולי יותר מבריקים, אבל סגוביה היה הראשון, והוא נהדר.

מן הסתם יש עוד יצירות שתופסות את אוזני השומעים, אבל מה שתופס אותי בשתי אלה הוא ההבדל העצום ביניהן; למרות שהאחת רגועה ורומנטית והשניה משדרת מתח מהרגע הראשון, שתיהן תופסות את הקהל. שתיהן גורמות לאנשים לעשות דבר מאוד נדיר: להקשיב.