ארכיון קטגוריה: …והחיים בכלל

מיותר להשקיע מליונים בחקר החלל

אין שום סיבה לחקור את החלל. ודאי שאין שום סיבה להשקיע מליונים במחקר ובטיסה לשם. את הכסף עדיף להשקיע כאן, על כדור הארץ. יש כאן מספיק מה לחקור ולגלות ולפתח ולתקן.

רק לזכור, לקראת 2036, להיפטר מכל נכס על בטווח קילומטר מחופי האוקיינוס השקט, ולקנות מטריה. מטריות. כנראה שגם לבנות מחסה לא יזיק…

או שאולי כדאי לבדוק איך להזיז אותו הצידה בזמן. וגם לבדוק אם יש עוד כמוהו.

http://youtu.be/xaW4Ol3_M1o

http://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A4%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%A1_(%D7%90%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%99%D7%93)

http://www.wired.com/wiredscience/2012/04/opinion-tyson-killer-asteroids/

שיר מושכי הסירות

הייתי בן פחות מעשר כשאבא הביא לבית פטיפון (מה זה?) ושלושה תקליטים (מה זה?): מיסה קריולה, פיטר, פול ומרי, ומקהלת אלכסנדרוב של הצבא האדום. ספרדית לא מבין עד היום, רוסית כנ"ל, אבל הרבה מהטעם שלי במוסיקה בא משם, עם תוספות מאוחרות של פלמנקו, גיטרה קלאסית (סגוביה עם השאקון לימד אותי לאהוב את באך), הלאוטה של דאולנד והעוד של המוסיקה הערבית… אבל איכשהו, דוקא שיר מושכי הסירות של הוולגה, שכולו "וּ-משוך! וּ-משוווך!" אחד גדול, נשאר אחד הקטעים המוזיקליים האהובים עלי.

נדמה לי שחוץ מאבא, רוב המשפחה (למרות שלא אומרים כלום…) עדיין מזדעזעת מזה…

גלן מילר עשה לזה עיבוד ג'אז, ופול רובסון שר באנגלית אבל כמה שהוא זמר מדהים הוא לא יכול להתחרות במקהלה הזו. אפשר לעצום עיניים ולדמיין אותם מתקרבים מרחוק, שרים כדי לתאם את המשיכות, עוברים ממש ממול ומתרחקים במעלה הנהר, ומחר הם ימשכו שוב, ושוב, ושוב…

איזה שיר יפה, ואיזה ביצוע מדהים.

http://en.m.wikipedia.org/wiki/The_Song_of_the_Volga_Boatmen

http://m.youtube.com/watch?v=kK5XBaslNd0&desktop_uri=%2Fwatch%3Fv%3DkK5XBaslNd0

מבט מהיר קדימה

אצל צ'רלי סטרוס מתנהל דיון מעניין על ההשפעות של מכוניות (ומשאיות, ורכבות) נוהגות-בעצמן – השפעות חברתיות, כלכליות, צבאיות ועוד. כאילו לכבוד הדיון הזה, בואינג הטיסו F16 בשליטה מרחוק; בקרוב מטוסי קרב מבצעיים בשלט רחוק, ומי שחושב שזה מדע בדיוני, שיחכה קצת. באמת רק קצת.

ואז, במקום טייסים שיעברו שלוש שנים קורס טייס, יפיצו משחק-מחשב שילמד כל מי שרוצה להטיס מטוס-קרב בשלט רחוק, ולפי הניקוד במשחק יתקבלו לתפקיד בחיל האויר רק המצטיינים. לא צריך גיבוש, לא צריך מיון, לא צריך קורס – הכל באזרחות, בלי צורך במדים, נגדי משמעת, רופאים, מפקדים…
הפרטה.

עד, כמובן, שניתוח של מספיק הצלחות ב"משימות קרב" ממוחשבות יאפשר לכתוב אלגוריתם מוצלח מספיק, ולא יהיה יותר צורך גם ב"טייסים" …

מבט מהיר קדימה על הטכנולוגיה ולאן היא לוקחת אותנו, ונקודה מקומית: אם במכונית שלנו נוהגת תוכנה שנכתבה, נניח, באנגליה, האם יתכן מצב שהמכונית תסרב לחצות את הקו הירוק?

אז נמצא סיבה לעצור ולתבוע אותך

את אל קאפונה, מאפיונר ידוע, הצליחו להכניס לבית הסוהר רק על עבירות מס – לא על רצח, סחיטה, הברחת משקאות ועוד. העיקר שהצליחו להכניס אותו.
היה מאוד עוזר לרשויות החוק אילו היה אפשר למצוא סיבה להכניס לכלא כל פושע.
זה קשה; רוב הפושעים הגדולים מכירים את החוק מספיק טוב בשביל לדאוג שאחרים יעשו את העבודה המלוכלכת בשבילם וקשה מאוד להוכיח שהם אלה שנתנו את ההוראה. אילו היה אפשר למצוא איזו עבירת-מס על כל אחד מהם, היו חיי המשטרה הרבה יותר קלים.

1986, והמחוקק האמריקני מתמודד עם פשעי מחשב ואינטרנט, ומוציא תיקון לחוק Computer Fraud and Abuse Act, והנה – אולי בלי כוונה – יש חוק שמאפשר להכניס לכלא, בעצם, את כולם. במקום לקבוע רשימה של פעולות שייחשבו לפשע, דבר לא מעשי בעולם המתפתח-במהירות של המחשבים והאינטרנט, הגדיר המחוקק האמריקאי שבכל פעם שאתה מתחבר למחשב שאינו שלך (כלומר, גולש באינטרנט), כל פעולה שלא הורשית לעשות – היא פשע. מה כן הורשית לעשות? מה שכתוב ב"כללי השימוש באתר", זה שעליו הקלקת "אני מסכים" כשנרשמת לאתר, או כשהתחלת להשתמש בו. שלא קראת, כמובן. כי אף אחד לא קורא מסמך של עשרות עמודים בשביל לחפש "בר רפאלי" בגוגל, ואף אחד לא בודק על מה הוא חותם בשביל לראות מה החברים שלו עושים בפייסבוק. כי מה יכול לקרות, יסגרו לי את החשבון? אז אני אפתח חדש, עם כתובת אי-מייל אחרת, וגם שם אני אקליק "אני מסכים" בלי לקרוא.

בלי לשים לב לכך שעבירה על "כללי השימוש באתר" עלולה להיות עבירה פדרלית.

כזו עליה אפשר לשבת עשרות שנים בכלא. כמו שאיימו על אהרון שוורץ, מה שכנראה הוביל אותו להתאבד.

וכמובן, כדי להגן על הציבור, מנסים עכשיו להרחיב את סוג הפעולות שעלולות להביא אותנו לכלא; אם קודם גישה אסורה למחשב היתה פשע, הרי שהצעה אחת לתיקון לחוק קובעת שגם אם הגעת למידע שמותר לך להגיע אליו, אפשר להכניס אותך לבית סוהר אם השתמשת בו בצורה שמישהו החליט שאינה ראויה.

המשמעות היא שאם, למשל, אתה מארגן הפגנות נגד מדיניות ממשלה (למשל בנושאי מחירי דיור, או יוקר מחיה), אפשר להכניס אותך לכלא על עבירות מחשב – כי אין אדם שלא יפר את תנאי השימוש של איזהשהו אתר מתישהו. כי אם יש חוק שאפשר לתפוס בעזרתו את כולם, למה לחפש עבירות אחרות?

לחקיקה בענייני מחשבים יש תדמית של "משהו שמעניין רק גיקים, וגם משפיע רק על גיקים".  כדאי לחשוב על זה שוב.

פטיש האל

הסופר ארתור צ'ארלס קלארק היה אחד מ"שלושת הגדולים", יחד עם אייזק אסימוב ורוברט היינליין – שלושה סופרי מדע בדיוני שריתקו דורות של קוראים. מה שג'יי קיי רולינג עשתה לכישוף עם הארי פוטר, עשו שלושת אלה למדע הבדיוני – וגם למדע. אי-אז בחטיבת הביניים, כשהתחלנו ללמוד מה זה אטום, אלקטרון, מולקולה, השתעממתי – הכל היה בספרים שקראתי, מובלע בתוך סיפור מרתק, הרבה יותר מעניין מהמורה לכימיה. סדרת "לאקי סטאר" של אסימוב – פרופסור לביוכימיה – הכילה כל כך הרבה מידע על מערכת השמש, מובלע בתוך סיפור על גיבור בחללית מיוחדת שמציל את מערכת השמש מרשעים דמויי-נאצים, שגם היום הרוב – חוץ מהפרק על האוקיאנוסים של נוגה – עדיין עדכני, אם כי מידע נוסף התגלה מאז. המון מידע נוסף. אילו רצה מישהו ללמד היום על מערכת השמש, הדרך הטובה ביותר היתה לייצר סדרת מד"ב על פי הסדרה ההיא של אסימוב, עם מעט עידכונים. וטוב, בלי הפרק על האוקיאנוסים של נוגה – אסימוב היה מעודכן לזמנו. את התופת שעל נוגה גילו רק כמה שנים אחרי שהספר התפרסם. אסימוב אולי זכור במיוחד בגלל סדרת "המוסד" ושלושת חוקי הרובוטיקה, אבל אני זוכר איך לא היה לי שום קושי להבדיל בין הבדיון למדע בסדרת לאקי סטאר, ואיך – עד היום – כשעולה איזו שאלה על אסטרואידים או על הטבעות של שבתאי, רוב מה שאני יודע בא משם, ועדיין מדוייק. אם רק אמצע את הספרים האלה, לתת לילדים שלי כשיגיעו לגיל 12…

היינליין, שידע לא פחות מדע מאסימוב, היה כנראה המספר הטוב מכולם. בענף שבתחילתו התמחה ברעיונות, הרבה פעמים על חשבון הסיפור, היינליין ידע ליצור מתח והזדהות עם הגיבור שלו. והוא ידע להציג, לצד רעיונות מדעיים מרתקים, גם רעיונות חברתיים שהיו אז חדשניים לחלוטין: אם אצל אסימוב ערכי הפוריטניות של שנות החמישים בארה"ב נמשכו עוד מאות ואלפי שנים קדימה, אצל היינליין ב"שליטי הבובות" החברה האנושית נאצלה להסתגל לעירום מלא כדי להתמודד עם חייזרים,  ב"עריצה היא הלבנה" הוא חזה משפחות מרובות בעלים ורעיות וב"גר בארץ נכריה" דיבר על חברה נטולת עכבות מיניות. ואולי זרע בי את מה שצמח לחשדנות בריאה כלפי המשטר. כל משטר.

וקלארק. ארתור צ'ארלס קלארק, אנגלי, שהיה בין מפתחי הרדאר באנגליה במלחמת העולם השניה, שהמציא את לוויין התקשורת, שחזה עוד בשנות השישים את האינטרנט ואת מחשב כף היד, שהשקיף על כולנו מלמעלה וראה את החולשות וסלח, שהספרים והסיפורים שלו סיפרו על העתיד והעבר וההווה, שהכילו כל הרבה רעיונות חדשניים לצד עיגון עמוק במדע האמיתי, שכל ספר שלו היה אתגר לא רק להבנת הסיפור אלא להבנת המדע שבלעדיו אין לסיפור כל היגיון, שטרח בסוף כל ספר וקובץ סיפורים לכלול תודות ואזכורים למי שהעלו אצלו את הרעיונות לסיפורים… קלארק, שיחד עם קיובריק כתב את התסריט ל-2001 אודיסיאה בחלל (ואת הספר. הספר יותר טוב), שחזה את משמר החלל (שקיבל את שמו מתוך הוקרה לקלארק), שאולי השפיע על העולם האמיתי יותר מכל סופר מד"ב אחר – קלארק הוא שכתב את "פטיש האל", שסיימתי היום.

אני קורא ושומע המון מד"ב, אבל הרוב דברים שפורסמו בשנים האחרונות, וכמעט שכחתי את הטעם המיוחד של קלארק. הסיפור שלו, שמטיל קבוצת אנשים בפיקוד קפטן רוברט סינג למאבק על חיי מליארדים של בני אדם, מאבק בו יסכנו את חייהם כדי להציל את כוכב הלכת – הסיפור שלו מכיל כל כך הרבה מדע שמוגש בצורה כל כך קריאה, שגם בן 12 יוכל להבינו.  ממרתון על הירח (בחליפות חלל) דרך טיול בפארק דיסני על מאדים ועד לנחיתה על אסטרואיד ומציאת פרח שלא יכול להיות שם, ממאמינים פנאטיים בדת חדשה למאבק נגד היקום המנסה להשמיד – שוב – את החיים על פני כדור הארץ, קלארק לא מנסה להחזיק אותנו על קצה הכיסא. אם נשווה לסופרי מתח וריגול, קלארק דומה לג'ון לה-קארה יותר מלרוברט לודלום – הוא צופה מרחוק ומתבונן בפרטים הקטנים ובתמונה הגדולה, נותן לקורא להבין ולא מתרכז ב"אקשן".

ומאחורי הכל, המדע. והאהבה שלו למדע. כשהוא כותב על המרתון הירחי הראשון הוא מתאר גם את מאמציו של הרץ אבל גם את הירח, הנוף, הגרוויטציה והטמפרטורה והריק, והשפעתם על הריצה, על הרץ, על האדם. כשהוא כותב על מאדים, על פארק דיסני, על המצגות של מאדים כפי שחלמו אותו בורואוז ובראדבורי ועל מטפסי ההרים שהתאכזבו מהטיפוס על ההר הגבוה ביותר על מערכת השמש. כשהוא כותב על האסטרואידים, על מה שאסטרואיד יכול לעשות לנו, על איך מוצאים אותם ואיך מסיטים אותם ממסלולם. בכל אלה הוא לא רק מראה את אהבתו למדע, הוא מצליח להדביק בכך אותי, הקורא, כל פעם מחדש.

הוא היה סופר מדהים, רחב-יריעה בצורה בלתי רגילה, ואני אסיר תודה על כל מה שכתב.

אבל הספר המסויים הזה, פטיש האל, הוא ספר חשוב במיוחד – כי הנחת המוצא שלו אמיתית לגמרי. מתישהו, אסטרואיד כלשהו יטוס ישר אלינו, שוב. וההבדל הכי חשוב בינינו לבין הדינוזאורים (שאסטרואיד השמיד), הוא שאנחנו היום, בפעם הראשונה בהיסטוריה של כדור הארץ, אולי יכולים לעשות משהו בעניין.

אם נראה אותו בזמן (ובזכות קלארק, הסיכוי לכך גדול הרבה יותר מבעבר), ואם יהיו תקציבים לפיתוח כלי-רכב ומנועים שיזיזו אותו הצידה בזמן.

אחרת, נלך כמו הדינוזאורים.

http://www.haaretz.co.il/news/science/1.2034718

מחאה 2013: היזהרו מאלימות. היא תפעל רק נגדנו.

מה שהכי מדאיג אותי זה ההזהרות מאלימות. זה מסוג הנבואות שעלולות להגשים את עצמן.

אני מזכיר מה שכתבתי לפני כשנה:

  1. אסור למוחים להיגרר לאלימות.
  2. צריך לתעד בוידיאו כל הפגנה ובמיוחד כל מגע עם המשטרה (חשוב במיוחד למנהיגים אותם המשטרה תחפש).
  3. חשוב להיזהר מפרובוקטורים (האיש שצולם שובר חלון של בנק? עד היום לא הועמד לדין. איך זה אפשרי, במדינה בה כולם מכירים את כולם? האם באמת לא תפסו אותו, או שלא ניסו?).
  4. לתעד, לתעד ולתעד כל הפגנה!
  5. אם מישהו מידרדר לאלימות, לא להגן עליו.

ואם המשטרה מתגרה בנו?

זו עילה, במקרה הגרוע ביותר, להתנגדות פסיבית. חשוב לזכור שבהפגנה, רק כוחות הביטחון יכולים לטעון להגנה עצמית. אם שוטר יגיד שהיכה מפגין כדי להתגונן, רוב הסיכויים שהשופט יאמין לשוטר (אם אין תיעוד וידיאו המוכיח ההיפך). אם המפגין יגיד שהיכה שוטר כדי להתגונן, הוא מפריע לשוטר במילוי תפקידו החוקי.

למפגינים אסור לנקוט באלימות, לא כדי להתקיף שוטרים, לא כדי להתגונן מפני שוטרים ולא כדי להגן על אחרים מפני שוטרים. התנגדות פסיבית ותיעוד הם הכלים היחידים שלא יסבכו אותנו.

התפוזים של תשובה

כשהשתחררתי, עבדתי כמה שנים בפרדס. חלק גדול מהפרי שלנו הופנה לייצוא: גאווה מקצועית. אבל אנחנו בצפון הנגב, הדרים צריכים הרבה מים, והיו הקצאות של מכסות מים להשקיה לפי גודל השטח המוקדש לפרדס.

כלכלנים רבים טענו שצריך להפסיק עם הקצאות המים האלה כי אנחנו בארץ מדברית, את המים צריך לחסוך ומי שמייצא תפוזים מייצא, בעצם, מים.

מים שאין מספיק לכולם. מים שהמדינה נתנה לו, בגלל השדולה החקלאית בכנסת ובממשלה. מים שבעצם, יותר חשוב להשאיר בארץ, כי על אותה חלקה אפשר לגדל משהו אחר, יותר חסכוני במים, אבל מים שייצאנו לחו"ל לא יחזרו אלינו. בכסף שהרווחנו תמורת התפוזים אי-אפשר למלא את הכינרת, אבל מים שנחסוך בארץ אפשר להפנות לשימושים אחרים, כי הם נשארים כאן.

עכשיו, מישהו מוכן להסביר לי למה כל זה היה נכון למים אבל לא נכון לגז?

2 עצותי לעמנואל רוזן:

1. אם לא עשית כלום: תבע על הוצאת דיבה, כמה שיותר מהר.
2. אם כן עשית: תתנצל, כמה שיותר מהר.
תודה שעשית, תגיד שטעית, שלא הבנת, שעכשיו אתה מבין, שלא תחזור על זה. תגיד ש"מודה ועוזב, ירוחם". אפילו אם תשקר בכל מילה, זה יעלה פחות ויהיה יעיל יותר לשיקום מעמדך הציבורי מאשר לתבוע על הוצאת דיבה ולהפסיד. שלא לדבר על לעמוד מול חקירה משטרתית שתחזיק את הכל "חי" במשך חודשים במקרה הטוב, שנתיים-שלוש במקרה היותר סביר.
תתנצל.
ולא פחות חשוב,
באמת,
תפסיק.

זוכר, 2013

הייתי כמה חודשים אחרי השחרור, קיץ 91. כשירד ערב רציתי ללכת להתאמן בטאי-צ'י, ומשהו החזיק אותי בבית. לא ידעתי מה, הרגשה של מתח. ואז התחיל "מבט", ואמרו שכוח של סיירת גבעתי נתקל במחבלים בלבנון, ויש הרוגים לכוחותינו, ואחר-כך אמרו שזה אורן ויהודה, וששמו של השלישי טרם הותר לפרסום. התקשרתי ליחידה ואמרו שזה יוסי. יוסי היה כמה מחזורים מעלי, יהודה מתחתי. עם אורן עשיתי טירונות יחידה, עד שהברכיים שלי כבר לא תפקדו. כשהיו זמנים מתים הוא היה בא לשמוע אותי מנגן בגיטרה. אני זוכר את החיוך השקט שלו.

יובל הולצמן

אורן מלצר

יוסי גוילי

יהודה (רוני) קורקוס

יובל וינשטיין

אלי שריקי

גל גרוסמן

אמיר זוהר

צחי בנטוב

יהי זכרם ברוך.

במקום Blood & Chrome

אז במקום לעשות סדרת מד"ב כמו שצריך, הם הלכו ועשו "20 שנה לפני" לבטלסטאר גלאקטיקה, על אדאמה הצעיר, וקראו לזה Battlestar Galactica: Blood & Chrome, ושיחררו את זה באינטרנט במקום בטלוויזיה, בפרקים של 7 עד 18 דקות. ולמכירה ב-DVD, למי שרוצה לראות ברצף. וזה עשוי טוב, לא פחות טוב מהסדרה שהולידה את זה.

ואני, אחרי שסוף סוף שרדתי את המבחן במימון (ומחזיק אצבעות לציון), אחרי שהילדים והאישה ישנים, מתחיל לראות את פרק 7 שבו עצרתי….

ועוצר שוב, וקם, והולך לזרוק את הפח ולעשות קטה.

בחוץ קריר, בריזה, מריחים אביב (אפצ'י. הרבה, וגם נזלת. לא יודע אם הצטננות או אלרגיה).

איפשהו כּוֹס קוראת, צפצופים כמו שפותחים מכונית מרחוק, עם השלט. צפצוף ל-10 שניות בערך, כמו מטרונום אבל ממש לאט.

מתאים לטאי-צ'י.

אולי מחר אחק את הילדים לטיול לילה, להראות להם את הצפצפה הזו.

בתנועה השלישית בקאטה, פעם ראשונה, יש הפרדה: בין ימין לשמאל, בין קדימה לאחורה, בין אקטיבי לפסיבי.

בין יין ליאנג.

הרבה זמן הייתי יין מדי, לא התאמנתי.

אולי באמת עליתי על גל.

מיים זה בד"כ יין, אבל גלים זה יאנג.

נראה. שבוע הבא משמרת לילה ארוכה, נראה מה יקרה עם הגל.

בינתיים פשוט כיף לעשות קאטה.

עכשיו, נחזור לפרק 7…