ארכיון מחבר: dvdkfr

משואה לדמוקרטיה הישראלית

גם בגלאון מדליקים משואות; השנה בקשו ממני להדליק משואה לדמוקרטיה הישראלית. זה מה שהיה לי להגיד:

משואה לדמוקרטיה הישראלית:

אני, דוד כפרי, יליד 1967, בנם של רות ומרדכי כפרי זכרם לברכה, נשוי לרונית ואב לנעה, ניר ונבו, מתכבד להשיא משואה זו של יום העצמאות השבעים של מדינת ישראל, לכבוד הדמוקרטיה הישראלית.

אני מדליק משואה זו בתקווה, שנזכה לחיות במְדִינַת יִשְׂרָאֵל ש"תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת."

לכבוד האופוזיציה, שתפקידה לצעוק כאשר המלך עירום, ולהציג אלטרנטיבה אמיתית לשלטון;

לכבוד כנסת ישראל, שתפקידה לרסן את הממשלה, ולא לשרת אותה; לשרת את ציבור הבוחרים ולא בעלי מאה אינטרסנטים; להעדיף את צו המצפון ורצון הבוחר על פני משמעת קואליציונית ואינטרסים פוליטיים;

ולכבוד בית המשפט העליון, שתפקידו כבית הדין הגבוה לצדק הוא להגן על האזרח ולמנוע מהממשלה לעבור על החוק בכלל, ועל חוקי היסוד בפרט.

בתקווה שמה שטוב בישראל יצליח להתגבר על מה שרע,

ולתפארת מדינת ישראל!

מודעות פרסומת

זוכר, 2018

אני לא יודע אם הם מתו בשביל המדינה שממשלת ישראל הנוכחית מובילה אליה.

יובל הולצמן

אורן מלצר

יוסי גוילי

יהודה (רוני) קורקוס

יובל וינשטיין

אלי שריקי

גל גרוסמן

אמיר זוהר

צחי בנטוב

יהי זכרם ברוך.

אי אמון באופוזיציה

סוף סוף ביבי חשף את התאריכים והשעות לשיחותיו הטלפוניות עם שלדון אלדסון מחד ועורך ישראל היום מאידך. צירוף התאריכים והשעות לכותרות הביביתון ביום שלמחרת מגחיך לגמרי את הטענה שאין קשר בין הליכוד בכלל וביבי בפרט למסרים המועברים לקוראי ישראל היום. אם מישהו עדיין מאמין לזה, יש לי וילה למכור לכם, בתל-אביב, מאה מטר מערבית לטיילת.

אבל הסיפור האמיתי כאן הוא האופוזיציה שאין לנו. חוץ מחברי כנסת בודדים במחנה הציוני ומרצ, האופוזיציה ברובה עוברת לסדר היום על חשיפת הוכחה (לכאורה, הכל לכאורה עד למשפט) לעבירה הכי גדולה בתולדות המדינה על חוק מימון מפלגות. במקום לקפוץ על המציאה ולדרוש חקירה פלילית מיידית, חקירה של מבקר המדינה, ועדת חקירה ממלכתית – האופוזיציה שלנו ישנה בעמידה. רוב הפעילות האופוזיציונית מתבצעת ע"י ארגונים חוץ מפלגתיים.

אני מנסה לדמיין לעצמי מצב הפוך – כמה רעש עשו בימין אחרי משפט או שניים של גרבוז; אחרי "תחקיר" בצלם; אחרי "תחקיר" שוברים שתיקה. לאופוזיציה יש כאן חומר הרבה יותר מרשיע מכל מה שאי פעם היה לימין, והיא שותקת.

האופוזיציה הזו ראויה לאי-אמון. למעט כמה אופוזיציונרים בודדים, רובה מועלת באמון מתנגדי הממשלה. עצוב לי להגיד את זה, אבל נראה שיותר משחשוב להחליף את ביבי, חשוב להחליף את האופוזיציה…

פלאפל עם סכין ומזלג? 

לפני הרבה שנים ראיתי תכנית טלוויזיה על זוג אמני פלמנקו – רקדנית ונגן – שבאו ללמד רקדני בלט לרקוד פלמנקו. הנגן, לזוועתי הרבה, לא ניגן על גיטרה ספרדית. אפילו לא על גיטרה אקוסטית. הוא ניגן על פסנתר. 

הוא ניגן פלמנקו, על פסנתר.

זה בערך כמו לבקש פלאפל בפיתה עם כל התוספות, ולקבל סכין ומזלג; אפשר, אבל בשם אלוהים למה?!
יותר מאוחר, שמעתי שהיצירה המפורסמת ביותר לגיטרה קלאסית, אחד האתגרים הגדולים של כל גיטריסט קלאסי, נכתבה במקור לפסנתר; לא נורא, יכול לקרות לכל אחד… איזאק אלבניז היה ילד-פלא פסנתרי שהסתובב באירופה וניגן (על פסנתר) יצירות בהשראת פלמנקו. 
התנחמתי בכך שאז בא סגוביה, עיבד את אסטוריאס לגיטרה בצורה כל כך נפלאה, וחסך לנו את הצורך לשמוע את המקור…
שבעצם לא שמעתי מעולם, עד היום.

והיום שמעתי, ואני כבר לא בטוח בעניין.
תחליטו לבד:

אסטוריאס

גיטרה

פסנתר

רעך, חברך

ביום בו אנו נדרשים להרהר בשנאת חינם ואהבת חינם, אני נתקע במחשבותי בשני עיקרי היהדות, על החיוב והשלילה: ואהבת לרעך כמוך, והיפוכו, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. עם עיקרים כאלה, איך בכלל אפשר שתהיה שנאת חינם? 
התשובה, כנראה, בסיפור על היהודי שניצל מאוניה טבועה והגיע לבדו לאי בודד; מקץ שנים מצאה אותו אוניה אחרת ואנשיה שאלו אותו איך הסתדר כל השנים לבד?  

בניתי לי כל מה שיהודי צריך, אמר והראה להם בגאווה בית, מקווה ושני בתי כנסת. למה שני בתי כנסת? בזה אני מתפלל, ענה להם. ובשני? כף רגלי לא תדרוך בו! 

בבית הכנסת ההוא, יש להניח, התפללו מי שאינם לא רעיו ולא חבריו של היהודי ההוא, אבל בכל זאת זה בית כנסת, כלומר הם יהודים. כי לא כל מי שהוא יהודי מחייב ב"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", וגם לא ב"ואהבת לרעך כמוך".

אז מי כן? רק מי שמתפלל איתך? זה משאיר בחוץ הרבה אנשים… 

על השאלה החשובה הזו, מי רעך ומי חברך, צריך כל אדם לענות, והתשובה תראה מי הוא. רבים יענו ש"כל יהודי"; חילוניים ליברליים יענו ש"כל אדם"; הדלאי-לאמה כנראה יענה ש"כל חי".

אבל עבור יותר מדי אנשים, כנראה, התשובה תהיה "מי שכמוני". וזה, כאמור, משאיר את רוב האנושות, וגם את רוב היהודים, וגם את רוב הישראלים, לגמרי בחוץ. 

וזה משהו לחשוב עליו, במיוחד ביום בו נצטווינו על אהבת חינם…  

​"אבא, ספר לי סיפור… "

מדברים הרבה על טעמו הקלוקל של הנוער, ואני מודה שיש דברים שהילדים שלי אוהבים שאני לגמרי לא מבין. מצד שני… 

האמצעי מבקש סיפור לפני השינה, הקטן משחק במיטתו והגדולה משחקת איתו ומנצלת הזדמנות להאזין מן ההפקר. ואני, מת מעייפות וצריך לצאת עוד מעט למשמרת לילה, מנסה לחשוב על סיפור קצר שאוכל לספר על טייס אוטומטי, כי הטייס הרגיל עוד רגע נרדם על ההגה. ואיכשהו, מה שעולה לי זה… 

"טוב, אבל זה סיפור מאוד עצוב. הנושא כזה כאוּב, אם תשים תחבושת לא יעזור לך שנתיים… "

"אבא זה לא סיפור, זה שיר!" הגדולה מתערבת מהצד, אבל אני ממשיך עם הדרמטיות המתבקשת, 

"הגיבור של הסיפור, להגיד אותו אסור. נגלה רק שהשם שלו… כמו אפרים".

בשלב הזה הטייס האוטומטי נחר בבוז והלך לישון, לא צריך אותו, והגדולה מצטרפת אלי לשיר; כשמגיעים ל"הנה בא אלינו" האמצעי גם שר, ובהמשך הגדולה מתקנת לי טעויות. 

לא יודע מה טעמו הקלוקל של הנוער אומר על זה, אבל 

I did something right. 

.

.

.

.

אבל לא, זה לא הספיק לו בתור סיפור לפני השינה. "אבא, ספר לי סיפור! לא שיר, סיפור!"

– טוב, טוב, מה אתה רוצה לשמוע?

אני מנסה להעיר את הטייס האוטומטי, ומקווה שאצליח לצאת מזה עם פלוטו… והוא מבקש לשמוע למה הרוסים והאמריקאים התחרו זה בזה להגיע לחלל, ולמה המלחמה הקרה לא היתה חמה. הטייס האוטומטי מודיע שיצא לפנסיה, אני גונח, מוציא מיוטיוב את הצלילים ששיגר ספוטניק-1, מסביר למה האמריקאים כל כך פחדו מלוויינים רוסיים, מסביר שארמסטרונג היה הראשון על הירח אבל גגארין היה הראשון בחלל, ושלפניו היתה לייקה, ושהרוסים שלחו גם את האישה הראשונה לחלל, ושטרשקובה היתה גם הראשונה שהיתה צריכה לא רק לשבת במקום ולא להפריע אלא גם לתקן ידנית את תכנות המנוע לקראת חזרתה לכדור הארץ. 

.

.

.

ואחרי שאמא מצילה אותי ושולחת אותי לישון לפני המשמרת, אני חושב אם יצליח לי גם על הבלדה על ארי ודרצ'י.

בתור סיפור לפני השינה? או אולי לשמור לל"ג בעומר הבא, לצ'יזבט סביב המדורה? 

================

הכלבה לייקה – האסטרונאוטית הראשונה שהקיפה את כדור הארץ | היום לפני כך וכך שנים

http://www.moonair.co.il/%D7%94%D7%90%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%A9%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%9B%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%94/

מילים לשיר גוליית – כוורת – שירונט

http://m.shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=563&wrkid=813

הבלדה על ארי ודרצ'י – ויקיפדיה

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%91%D7%9C%D7%93%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%A8%D7%99_%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%A6%27%D7%99
מילים לשיר הבלדה על ארי ודרצ'י – כוורת – שירונט

http://m.shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=563&wrkid=965

זוכר, 2017

 זה לא חדש, אבל השנה קפץ לי לעיניים. 

כמה נורא, שבכל קיר זיכרון משאירים מראש מקומות ריקים… 

יובל הולצמן

אורן מלצר

יוסי גוילי

יהודה (רוני) קורקוס

יובל וינשטיין

אלי שריקי

גל גרוסמן

אמיר זוהר

צחי בנטוב

יהי זכרם ברוך.

איפה היית? 

כשיגיע יום הדין, שישה מליוני יהודים יעמדו מול כס הכבוד וישאלו "איפה היית?"

זה נפלט לי מהפה כששמענו את סיפורה של ניצולת שואה ומישהי לידי אמרה "ועוד אומרים שאין אלוהים ששומר עלינו".

ומה עם ששת המיליונים? שאלתי אותה, למה הוא לא שמר עליהם?

"אי אפשר לדעת", היא אמרה לי. "זו היתה תקופה איומה". ואז נפלטה לי השטות על יום הדין, וששת המליונים שיתבעו את אלוהים על שעמד מנגד ונתן לשואה לקרות.

זו שטות מכל כיוון שאפשר לחשוב עליו, אבל היא נורא כעסה ש"אסור לדבר ככה". אבל אם אסור לדבר ככה, אסור גם לדבר "נס" כשמדברים על מי שניצל.

אם יש אלוהים, שברא את העולם כמו שמסופר בתנ"ך ומחליט עבור כל דרור מתי יעוף ועבור כל עלה מתי ינשור, ודאי שיחליט עבור כל אדם מתי יחיה ומתי ימות. כבר איוב שאל את שאלתו ונענה שאלוהים עושה מה שאלוהים רוצה ואין לברוּאיו זכות לבוא בטענות.

וגם אם יש בחירה חופשית, שאלוהים חייב היה לתת גם לנאצים, אין מנוס מלהיזכר שמי שברא את העולם ואת החיים ברא גם את המוות. כך שאם יבוא יום הדין, לא שישה מיליונים יעמדו מול כיסא הכבוד, אלא כל מי שחי ומת אי פעם.

כל מי שחי ומת. אי. פעם.

כל מי שנתן בו נשמת חיים, ולקחה ממנו.

אדישות

​ס' היתה הפקידה הפלוגתית שלנו, בטירונות יחידה. במשך כמה חודשים היא הסתובבה בין חיילים שיורים כל הזמן: מטווחים, תרגילי פרט-חוליה-צוות-מחלקה, עוד מטווחים, עוד תרגילים… היא התרגלה שיורים לידה. ואז נגמרה הטירונות והיא עברה ללשכה של מפקד הפלס"ר, ושלחו אותה לצלם משהו במשרד של היחידה שלידנו כי אצלנו לא היתה מכונת צילום, ובזמן שיצאה מהמשרד חייל שם התחרפן והתחיל לירות באוויר, כמה מטרים מאחוריה. 

תוך שניות כל היחידה היתה על הרגליים, מחשש שזה פיגוע ירי; קצינים תפסו נשק והתחילו לרוץ לכיוון ממנו נשמעו היריות; חברים של החייל המחורפן קפצו עליו לקחת ממנו את הנשק; וס', שהיתה רגילה שיורים לידה, המשיכה ללכת באדישות לכיוון היחידה, לגמרי לא מודעת לדרמה שהתרחשה כמה מטרים מאחוריה. 

כמו האנשים סביב אלאור עזריה בזמן שירה בעבד אל-פאתח אל-שריף. 

היו הרבה אנשים סביבו כשהוא ירה. חיילים ואזרחים. בסרטונים ובהקלטות, אדישותם בולטת לעין.

אף אחד לא קופץ ממקומו.

אף אחד לא צועק "מה עשית?!"

אף אחד לא לוקח ממנו את הנשק.

כולם ממשיכים בענייניהם.

אדישותם מעידה על שגרה. 

השגרה הזו מעידה שלא משנה אם ואיך ייענש עזריה, או אם יקבל חנינה, או אם יוברח מהכלא – הנורמה בצה"ל, בחברון, ברורה. 

התגייסות הימנית למענו, מעידה שזה לא רק שם. 

השירה "גדי גדי תתעורר, רבין מחפש חבר", מחוץ לבית המשפט, מעידה שזה הרבה יותר נפוץ. ויותר עמוק. 

היתה הזדמנות לחנך מחדש את ישראל. ההזדמנות היתה ואיננה. לפוליטיקאים שלנו יותר דחוף להפנות את הכעס לכיוונים אחרים. עכשיו מאוחר מדי. 

הוא לא רוצה לישון 

מחר יש לו גן, זה לא לעניין

מזמן כבר לא שמונה בערב

שתית חלב, חיבקת כלבלב

עצום ת'עיניים כבר ילד

נגמר כבר השלוק, טוב קח עוד בקבוק

נו איפה המוצצי?

זה לא לעניין, מחר יש לו גן

והוא לא רוצה לישון

אין מה לעשות איתו

הוא לא רוצה לישון

אין מה לעשות איתו

הוא לא רוצה לישון

קראנו לו פלוטו וגם תירס חם

אבל הוא לא נרדם

דירה להשכיר, איתמר על הקיר

הוא לא רוצה לישון

(כינור)

אין מה לעשות איתו

הוא לא רוצה לישון

אין מה לעשות איתו

הוא לא רוצה לישון

חמישה בלונים וסיר הסירים

אבל הוא לא נרדם

הוא כל כך מתוק

אבל בא כבר לצעוק! 

הוא לא רוצה לישון

וזה עושה אותך מתוח

עושה אותך עצבן

כשהוא פותח דלת

עם חיוך משם עד כאן

עוד מעט שתיים בלילה

"גם אני צריך לישון!"

והוא, עם חיוך מתוק

מוציא לך לשון

(רק לישון)

(רק לישון)

(רק לישון)

(רק לישו-וון!)

(אתנחתא מוסיקלית בזמן שהוא לא מוכן לישון)

אין מה לעשות איתו

הוא לא רוצה לישון

אין מה לעשות איתו

הוא לא רוצה לישון

הוא כל כך מתוק

אי אפשר לא לצחוק

כשהוא שר ורוקד

אי אפשר נגדו

אז רוקדים איתו

כי שום דבר לא עובד

אין מה לעשות איתו

הוא לא רוצה לישון

אין מה לעשות איתו

הוא לא רוצה לישון… … … https://www.youtube.com/watch?v=h0SuqxOe1Bs