ארכיון חודשי: מאי 2019

משחקי הכס מדגימה למה צריך דמוקרטיה

משחקי הכס מדגימה, בצורה מאוד גרפית, מה קורה בעולם שבו החזק עושה מה שבא לו: לא משנה כמה החזק התורן טוב וחכם וצודק, מתישהו יבוא אחד שהוא לא זה ולא זה ולא זה, וכולם יסבלו. עד שהחזק הרע ימות (מזיקנה או מרצח), ואז הכל מתחיל מחדש כי לך תדע מי יחליף אותו.
אז דמוקרטיה היא שיטה גרועה למשול, אבל תסתכלו שוב על משחקי הכס ותבינו מה האלטרנטיבה.
לפני 800 שנה, הברונים של המלך ג'ון הסבירו לו, בסדרת קרבות, שהם לא רוצים להחליף אותו, אבל לא מוכנים לתת לו לקחת כמה מס שירצה, ולצאת למלחמות מתי ואיפה שירצה; הם הכריחו אותו לחתום על מגילת הזכויות הגדולה, המגנה כרטא, שהגדירה בכתב את זכויותיהם וחובותיהם של הברונים כלפי המלך, והיתה הבסיס לדמוקרטיה המערבית המוכרת לנו היום. חלק מההסכם היה הקמת מועצה של 25 ברונים, שתפקידה לוודא שהמלך עומד בהסכם.
בשנים הבאות, ג'ון עצמו ויורשיו אחריו ניסו כמה פעמים להתנער מהמגנה כרטא, והמגילה עצמה נוסחה מחדש כמה פעמים, כל פעם לרעת המלוכה ולטובת… לא, לא "מתנגדיה". הברונים לא היו *נגד* המלך, הם לא ניסו לרצוח ולהחליף אותו. הם רצו להגביל את הכוח האבסולוטי שהיה לו. והם הצליחו, למרות עליות וירידות רבות לאורך השנים: מועצת הברונים הפכה לבית הלורדים, במשך השנים נוסף לה הפרלמנט ובריטניה הפכה ממונרכיה למונרכיה חוקתית, בה המלך מוגבל גם ע"י החוק ובתי המשפט וגם ע"י הפרלמנט, השולט בחקיקה ובתקציב.
מדינות אחרות עשו במשך השנים דברים דומים, וכולן מקפידות על הבסיס, האומר שאסור לתת לשליט לרכז בידיו יותר מדי סמכויות. גם אם מותר לו להורות לזרועות הממשלה מה לעשות, אסור לו לחוקק חוקים ואין לו שליטה על מערכת המשפט, והוא עצמו אינו מעל לחוק. עקרון הפרדת הסמכויות הוא הדרך למנוע משליט מודרני מלהפוך ליוליוס קיסר, לג'ון (המלך ההיסטורי, לא ג'ון שלג), או ללואי ה-14, או לסטאלין.

זוכר, 2019

בשנה שעברה לא הצלחתי להתאפק, וכתבתי משפט אחד של פוליטיקה בפוסט של יום הזיכרון. היום אני חייב לכתוב יותר. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יומיים אחרי סוף סבב נוסף בעזה. ארבעה הרוגים. ארבע לוויות. אף לא נציג אחד של הממשלה, באף אחת מהן.

זה פשוט מייצג את גישת הממשלה לנגב המערבי בכלל ולעוטף עזה בפרט בעשור האחרון: קשה לכם? תסתדרו. זה לא נורא אם יורים על אשקלון (רגב), כשיורים על אשקלון ועל תל אביב זה לא אותו דבר (הנגבי, בושה לשמו).

זה גורם לי להתבייש בממשלה הזו, שרואה את אזרחיה חוטפים וחוטפים וחוטפים, ומזניחה.

וביום הזיכרון הזה אני חושב, שוב:

אני לא יודע אם הם מתו בשביל המדינה שממשלת ישראל הנוכחית מובילה אליה.

יובל הולצמן

אורן מלצר

יוסי גוילי

יהודה (רוני) קורקוס

יובל וינשטיין

אלי שריקי

גל גרוסמן

אמיר זוהר

צחי בנטוב

יהי זכרם ברוך.