מחזק או פוגע בדמוקרטיה?

האם חוק הנאמנות בתרבות מחזק את הדמוקרטיה או פוגע בה? האם צודקות שרת החינוך והתרבות מירי רגב, ושרת המשפטים איילת שקד, ברצותן להעביר את החוק מחד, ולמנוע ביקורת משפטית מטעם המשנה ליועמ"ש עליו, מאידך?

יש ניסוי מחשבתי פשוט שמאפשר לענות על השאלה, וראוי לחזור עליו, במקרים דומים ושונים בהם השאלה עולה:

הניחו לרגע שראש הממשלה היא שלי יחימוביץ', ששרת המשפטים היא סתיו שפיר, וששרת החינוך והתרבות היא תמר זנדברג, ושלושתן מנסות להעביר בדיוק את אותו החוק, ככתבו וכלשונו, כשההבדל היחיד הוא שממשלת שמאל היא שתופקד על פירושו ויישומו בפועל.
האם עדיין ראוי ונכון לתת בידי הממשלה הזו את אותן הסמכויות?

אם התשובה עדיין חיובית, הרי שהחוק מחזק את הדמוקרטיה; אם לא, הרי שהחוק מחליש את הדמוקרטיה.

את אותו הניסוי אפשר לעשות על שינויים בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, מינוי היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה, ועוד כהנה וכהנה.

תהנו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: