רעך, חברך

ביום בו אנו נדרשים להרהר בשנאת חינם ואהבת חינם, אני נתקע במחשבותי בשני עיקרי היהדות, על החיוב והשלילה: ואהבת לרעך כמוך, והיפוכו, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. עם עיקרים כאלה, איך בכלל אפשר שתהיה שנאת חינם? 
התשובה, כנראה, בסיפור על היהודי שניצל מאוניה טבועה והגיע לבדו לאי בודד; מקץ שנים מצאה אותו אוניה אחרת ואנשיה שאלו אותו איך הסתדר כל השנים לבד?  

בניתי לי כל מה שיהודי צריך, אמר והראה להם בגאווה בית, מקווה ושני בתי כנסת. למה שני בתי כנסת? בזה אני מתפלל, ענה להם. ובשני? כף רגלי לא תדרוך בו! 

בבית הכנסת ההוא, יש להניח, התפללו מי שאינם לא רעיו ולא חבריו של היהודי ההוא, אבל בכל זאת זה בית כנסת, כלומר הם יהודים. כי לא כל מי שהוא יהודי מחייב ב"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", וגם לא ב"ואהבת לרעך כמוך".

אז מי כן? רק מי שמתפלל איתך? זה משאיר בחוץ הרבה אנשים… 

על השאלה החשובה הזו, מי רעך ומי חברך, צריך כל אדם לענות, והתשובה תראה מי הוא. רבים יענו ש"כל יהודי"; חילוניים ליברליים יענו ש"כל אדם"; הדלאי-לאמה כנראה יענה ש"כל חי".

אבל עבור יותר מדי אנשים, כנראה, התשובה תהיה "מי שכמוני". וזה, כאמור, משאיר את רוב האנושות, וגם את רוב היהודים, וגם את רוב הישראלים, לגמרי בחוץ. 

וזה משהו לחשוב עליו, במיוחד ביום בו נצטווינו על אהבת חינם…  

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: