Monthly Archives: אוגוסט 2017

פלאפל עם סכין ומזלג? 

לפני הרבה שנים ראיתי תכנית טלוויזיה על זוג אמני פלמנקו – רקדנית ונגן – שבאו ללמד רקדני בלט לרקוד פלמנקו. הנגן, לזוועתי הרבה, לא ניגן על גיטרה ספרדית. אפילו לא על גיטרה אקוסטית. הוא ניגן על פסנתר. 

הוא ניגן פלמנקו, על פסנתר.

זה בערך כמו לבקש פלאפל בפיתה עם כל התוספות, ולקבל סכין ומזלג; אפשר, אבל בשם אלוהים למה?!
יותר מאוחר, שמעתי שהיצירה המפורסמת ביותר לגיטרה קלאסית, אחד האתגרים הגדולים של כל גיטריסט קלאסי, נכתבה במקור לפסנתר; לא נורא, יכול לקרות לכל אחד… איזאק אלבניז היה ילד-פלא פסנתרי שהסתובב באירופה וניגן (על פסנתר) יצירות בהשראת פלמנקו. 
התנחמתי בכך שאז בא סגוביה, עיבד את אסטוריאס לגיטרה בצורה כל כך נפלאה, וחסך לנו את הצורך לשמוע את המקור…
שבעצם לא שמעתי מעולם, עד היום.

והיום שמעתי, ואני כבר לא בטוח בעניין.
תחליטו לבד:

אסטוריאס

גיטרה

פסנתר

מודעות פרסומת

רעך, חברך

ביום בו אנו נדרשים להרהר בשנאת חינם ואהבת חינם, אני נתקע במחשבותי בשני עיקרי היהדות, על החיוב והשלילה: ואהבת לרעך כמוך, והיפוכו, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. עם עיקרים כאלה, איך בכלל אפשר שתהיה שנאת חינם? 
התשובה, כנראה, בסיפור על היהודי שניצל מאוניה טבועה והגיע לבדו לאי בודד; מקץ שנים מצאה אותו אוניה אחרת ואנשיה שאלו אותו איך הסתדר כל השנים לבד?  

בניתי לי כל מה שיהודי צריך, אמר והראה להם בגאווה בית, מקווה ושני בתי כנסת. למה שני בתי כנסת? בזה אני מתפלל, ענה להם. ובשני? כף רגלי לא תדרוך בו! 

בבית הכנסת ההוא, יש להניח, התפללו מי שאינם לא רעיו ולא חבריו של היהודי ההוא, אבל בכל זאת זה בית כנסת, כלומר הם יהודים. כי לא כל מי שהוא יהודי מחייב ב"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", וגם לא ב"ואהבת לרעך כמוך".

אז מי כן? רק מי שמתפלל איתך? זה משאיר בחוץ הרבה אנשים… 

על השאלה החשובה הזו, מי רעך ומי חברך, צריך כל אדם לענות, והתשובה תראה מי הוא. רבים יענו ש"כל יהודי"; חילוניים ליברליים יענו ש"כל אדם"; הדלאי-לאמה כנראה יענה ש"כל חי".

אבל עבור יותר מדי אנשים, כנראה, התשובה תהיה "מי שכמוני". וזה, כאמור, משאיר את רוב האנושות, וגם את רוב היהודים, וגם את רוב הישראלים, לגמרי בחוץ. 

וזה משהו לחשוב עליו, במיוחד ביום בו נצטווינו על אהבת חינם…