איפה היית? 

כשיגיע יום הדין, שישה מליוני יהודים יעמדו מול כס הכבוד וישאלו "איפה היית?"

זה נפלט לי מהפה כששמענו את סיפורה של ניצולת שואה ומישהי לידי אמרה "ועוד אומרים שאין אלוהים ששומר עלינו".

ומה עם ששת המיליונים? שאלתי אותה, למה הוא לא שמר עליהם?

"אי אפשר לדעת", היא אמרה לי. "זו היתה תקופה איומה". ואז נפלטה לי השטות על יום הדין, וששת המליונים שיתבעו את אלוהים על שעמד מנגד ונתן לשואה לקרות.

זו שטות מכל כיוון שאפשר לחשוב עליו, אבל היא נורא כעסה ש"אסור לדבר ככה". אבל אם אסור לדבר ככה, אסור גם לדבר "נס" כשמדברים על מי שניצל.

אם יש אלוהים, שברא את העולם כמו שמסופר בתנ"ך ומחליט עבור כל דרור מתי יעוף ועבור כל עלה מתי ינשור, ודאי שיחליט עבור כל אדם מתי יחיה ומתי ימות. כבר איוב שאל את שאלתו ונענה שאלוהים עושה מה שאלוהים רוצה ואין לברוּאיו זכות לבוא בטענות.

וגם אם יש בחירה חופשית, שאלוהים חייב היה לתת גם לנאצים, אין מנוס מלהיזכר שמי שברא את העולם ואת החיים ברא גם את המוות. כך שאם יבוא יום הדין, לא שישה מיליונים יעמדו מול כיסא הכבוד, אלא כל מי שחי ומת אי פעם.

כל מי שחי ומת. אי. פעם.

כל מי שנתן בו נשמת חיים, ולקחה ממנו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: