Monthly Archives: יוני 2016

עייפים בערד

עוברים בערד, בדרך למקום אחר, ואני נזכר בסוף השבוע הראשון לטירונות יחידה, לפני… יותר מדי עשורים בשביל שדברים כאלה יישארו כל כך חקוקים בזיכרון, אבל אי אפשר לשכוח.

איפשהו בין ערד למצדה, כמה קילומטרים שמאלה מהכביש, שני אוהלים ושירותי בול-פגיעה, ושני צוותים של טירונים שהגיעו מסוף-העולם-שמאלה בקציעות – שחשבנו שזה באמת סוף העולם – לסוף-העולם-שמאלה מזרחית לערד, שגם נראה כמו סוף העולם. בקציעות היה חול, בערד אבנים. לא יודע על מה יותר קשה לרוץ, יודע על מה יותר כואב ליפול. אבל הסיפור לא על זה.

נגמר השבוע הראשון וכמה מאיתנו קיבלו שעות ביציאה. לא ב"בסיס" (שני אוהלים ושירותי בול-פגיעה), כי אין איך לצאת ממנו בלי הטיולית שלוקחת את כולם לתחנה המרכזית בבאר-שבע, אלא ב"מרכז" בערד.

"אתם נשארים במרכז שעתיים ורק אז עולים על אוטובוס החוצה. זה האמינות שלכם, אין מי שישגיח עליכם חוץ מכם. אתם גמורים מעייפות, מותר לכם לישון אבל תשאירו שומר שיעיר אתכם בזמן אחרת תמשיכו לישון עד שתיכנס השבת וכבר לא יהיו אוטובוסים" – אני לא זוכר שהמפקד שלנו השתמש בדיוק במלים האלה, אבל זה מספיק קרוב. אני זוכר בוודאות שהוא נתן הוראה להעמיד שומר.

וכמובן שלא העמדנו.

היינו עייפים מדי. התמקמנו על הבטונדה הראשונה שראינו, באמצע רחוב ליד איזה בית קפה, ונרדמנו כמו מתים.

אבל מתים מעייפות או לא, אף אחד לא עושה במכנסיים מתוך שינה. אז קמתי לחפש שירותים, בבית הקפה שלידו נרדמנו, ובדרך שמעתי מישהי אומרת למלצרית ש"כשהם יקומו, תנו לכל אחד מהם קפה ועוגה על חשבוני". המלצרית ראתה שמישהו הראה סימני חיים, העירה את האחרים ובשביל קפה ועוגה אפילו טירונים מתים מעייפות יקומו: תמיד אפשר לחזור לישון, אבל לך תדע מתי תקבל עוד קפה ועוגה.

עד היום אין לי מושג מי זו היתה. אמרו לנו שזו עורכת-דין שמגיעה הרבה לבית הקפה הזה, אבל אני לא זוכר אם שאלנו לשמה. השארנו מכתב תודה והספקנו לאוטובוס בזמן. כשהגענו לתחנה המרכזית בבאר-שבע היו צריכים להקים בכוח את דוד לנדאו מהכיסא ולגרור אותו מהאוטובוס, ואחר כך לוודא שיעלה לאוטובוס הנכון הביתה (פתח-תקווה, נדמה לי, אבל זה היה מזמן ויכול להיות שאני טועה).

מהטירונות אין לי הרבה זכרונות טובים, אבל עורכת-דין דין אחת השאירה לי מערד זיכרון (עייף ו)מתוק.

ואחרי כל השנים האלה, "הוא לא ידע את שמה… "

🙂