Monthly Archives: נובמבר 2015

"אני גאה לשרת בצבא הזה"

כשהייתי ילד שמענו בחדשות על מותו של מנהיג ערבי כלשהו, אני לא זוכר מי. אני אמרתי "יופי", אבא ענה לי מייד "בנפול אויביך אל תשמח". שנים מאוחר יותר, האמירה הזו ממשלי משתלבת לי במקרה שקרה לנו בצבא.
הייתי בבה"ד-1 בחורף 1988-89, באינתיפאדה הראשונה, ולקחו אותנו לשמש כוח אבטחה סביב כפר בשומרון שכוח אחר ביצע בו סריקות ומעצרים. כשהכל נגמר והתאספנו בנקודת הכינוס, ראינו את החובשים של הגדוד מטפלים במישהו שוכב על הרצפה. לא היינו קרובים מספיק לראות, אבל סיפרו לנו: פלסטיני "הסתער" על אחד המד"כים עם סלע שהחזיק מעל לראש בשתי ידיים. המד"כ קרא לו לעצור, האיש המשיך להתקרב. המד"כ ירה באוויר, האיש המשיך. המד"כ ירה בקרקע לרגלי התוקף, הכדור ניתז מאבן וחדר לראשו של התוקף, פוצע אותו קשה.
בזמן שסיפרו לנו, נהג של אחד הרכבים המנהלתיים קרא לחובשים "תעזבו אותו, למה אתם מטפלים במי שניסה לרצוח קצין שלנו?!"
החובשים העיפו בו מבט והתעלמו, אחרים סילקו אותו משם בצעקות.
צוער שעמד לידי אמר, ספק-לעצמו,  "אני גאה להיות חייל בצבא הזה". בלי לדבר, הרגשתי כמוהו.
חשבתי הרבה על המקרה הזה, מאז, ועל הצוער ההוא, שלא הכרתי ועד היום אין לי מושג מי הוא.  אני מקווה שסיים בהצלחה את הקורס; אנחנו צריכים קצינים כאלה.
אני מקווה שעדיין יש לנו.

יומיים מאוחר יותר קראנו בעיתונים שפלסטיני שנפצע באותו מקום וזמן, מת מפצעיו בבית החולים וש"המקרה נחקר"; יותר מאוחר נודע לנו שהחקירה קבעה שהירי היה מוצדק.
עד היום אני חושב על המקרה הזה. על הקצין שלא רצה לירות כדי להרוג והרג בכל זאת, על החובשים שטיפלו באויב, על הנהג שצעק עליהם, על הצוער שהיה גאה לשרת בצבא שמטפל באויב פצוע.

מודעות פרסומת

לא רוצה לישון

לפי הלחן של "פיל-פילון… לא ידע לדרוך":
"נב-נבוני כפרון
כל היום רוצה לישון
רק בלילה מתעורר
משחק ומשורר
נב נב נב-נבון
לא רוצה לישון
"נב-נבון", אומרת אמא
"לך לישון כבר, נו, קדימה!"
נב-נבוני רק צוחק
ועל תוף גדול דופק
נב נב נב-נבון
לא רוצה לישון…
"נב-נבון", אומרים כולם
"לך לישון כבר, בן-אדם!"
נב-נבוני לא רוצה
ערני כמו כוס קפה
נב נב נב-נבון
לא רוצה לישון…
(מוקדש לכל ההורים חסרי השינה שביננו)