מכור

כמעט עשר שנים אני לא מתאמן. שוטף כלים בכיור, נזכר בצאן-צ'ואן, קצב הנשימה משתנה, היציבה משתנה, הפה מחייך טיפה. זה לא יוצא מהעצמות.

אתמול לא עשיתי צאן-צ'ואן,  אז היום חצי קאטה. הירכיים רועדות, הברכיים עוד לא מאמינות שעשיתי להן כזה דבר, והדובה הגדולה מלמעלה מעידה שהתחלתי במקרה עם הפנים צפונה.

רבע שעה, בערך. והנשימה, לבטן, לאט, לרוקן את הריאות ולתת להן להתמלא, כמה זה טוב.

מכור, גם עשר שנים נקי, עדיין מכור.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: