הילכו שלושה יחד?

גרגורי (בלש בסקוטלנד יארד): "האם יש איזו נקודה נוספת אליה אתה רוצה למשוך את תשומת לבי?"
הולמס: "אל המקרה המוזר של הכלב בשעת הליל."
גרגורי: "הכלב לא עשה דבר בשעת הליל."
הולמס: "זה היה המקרה המוזר." (תרגום חופשי שלי, המקור כאן)

ממשלת ישראל אישרה יוזמה של "יש עתיד" לשיוויון במיסים להורים חד-מיניים. יום לאחר מכן, כ"ח איילת שקד מודיעה שמפלגת הבית היהודי תטיל וטו על ההחלטה, כשתגיע להצבעה בכנסת; בהסכם הקואליציוני נתן לפיד לבנט זכות וטו על שינויים בנושאי דת-מדינה. "יש עתיד" ו"הבית היהודי" מחליפות האשמות קשות והרשת כמרקחה.

האם בנט ולפיד באמת מתנגדים אחד לשני כל כך בנחרצות בנושאי דת ומדינה, עד שהם משתקים כל שינוי? נו, באמת. בענייני דת-מדינה, גם לפיד וגם בנט דיברו גבוהה לפני הבחירות – ואחריהן עשו  מעט מאוד. ואני מניח שימשיכו לעשות מעט מאוד, תוך כדי הרבה מאוד רעש והאשמת-אחרים-במחדליהם.

כי הכלב לא נבח בלילה.

היסטורית, כל ניסיון לפגוע בסטטוס-קוו של יחסי דת ומדינה או יחסי חרדים-מדינה, נתקל בהתנגדות נחושה מצד המפלגות החרדיות, שהראו לא פעם יכולת להוציא לרחובות עשרות אלפי מפגינים למען מטרותיהם. היום, כאשר בממשלה יושבים שניים שהתחייבו על לימודי ליבה, על גיוס חרדים ועל הוצאת אברכים לשוק העבודה, הרחובות ריקים ממפגינים חרדים ולמרות זאת – ראה זה פלא: הממשלה העבירה החלטה על גיוס הדרגתי של חרדים, אבל ביצוע החוק יתחיל רק בכנסת הבאה. השר פרי הבטיח לרב עובדיה יוסף, לפני מותו, שאין לו מה לדאוג מגיוס חרדים. תקציבים לרשתות החינוך החרדיות לא קוצצו. לימודי ליבה לא הוכנסו. קווי "מהדרין" לא בוטלו. דיבורים רמים היו, וחברי כנסת של ש"ס ושאר המפלגות החרדיות זעקו מעל דוכן הנואמים בכנסת, אבל הציפורניים לא נשלפו; האברכים לא יצאו להפגין. לא היה צורך. למרות שהממשלה הנוכחית רחבה דיה להחליט על גיוס חרדים והכנסת לימודי ליבה, ולמרות שהכלב לא נבח, השיירה לא עברה. בעצם, השיירה אפילו לא יצאה מבסיסה. מי שהיה אמור לשגר אותה דאג גם לפנצ'ר לה את הגלגלים, בלי שהכלב ינבח.

הילכו שניים יחד בלתי אם נועדו? נו, באמת. על יאיר לפיד כבר כתבתי. בנט הוא אותו הדבר, מהצד הימני של המפה הפוליטית. הרי אילו ביבי לא ראש ממשלה, הוא היה בנט: ימין כלכלי ופוליטי המשרת את המתנחלים ואת בעלי המאה במשק. מעמדו ה"ממלכתי" של ביבי מחייב אותו למתינות נגד רצונו: אילו היה בונה בהתנחלויות כרצונו, היה חשוף ללחצים הרבה יותר גדולים מצד האיחוד האירופי והאמריקאים. כשבנט עושה במלאכה, ביבי יכול לומר "זה לא אני". מצידו, בנט דואג להרחיק את ראש הממשלה מאור הזרקורים בנושאי ההתנחלויות: הוא ושריו לוקחים את כל הקרדיט על הבניה בשטחים, בעוד נתניהו יכול להעמיד פנים כאילו אין לו ברירה והוא בונה רק בגלל לחצים קואליציוניים. זה טוב לבנט כי הוא צובר תמיכה בימין, וזה טוב לביבי כי זה מחזיק אותו בשלטון. בלי בנט אין לו ממשלה.

ומה עם החרדים? הרי בנט דרש גיוס חרדים לצבא ולעבודה, לפני הבחירות?

אז זהו, שיהיו עוד בחירות. לא בקרוב, אבל יהיו. וגם אחריהן יצטרכו להקים ממשלה.

מכיוון שכולם צופים התרסקות של יש עתיד בבחירות הבאות, ברור שמי שיקים את הממשלה הבאה יזדקק לחרדים – ומכאן ברור למה אין מפגינים חרדים ברחובות.  הם לא חרדים מפני הגיוס, כי ברור להם שהוא לא יגיע. גם לפיד וגם בנט ידאגו לא להציב את החרדים בעמדה בה לא יוכלו להשתתף בממשלה הבאה, שיקים נתניהו.

כי נתניהו הוא השפיץ הנעלם של המשולש הזה, ששני האחרים תלויים בו כשם שהוא תלוי בהם. כשם שלפיד עלה על גלי המרכז-שמאל בשם פוליטיקה נקיה וחדשה ומאז הבחירות משרת את נתניהו, כך בנט עלה על גל הסלידה מהממסד המפד"לי וחיפוש האלטרנטיבה ה"נקיה" מפוליטיקה מפלגתית – ומאז הבחירות משרת, גם הוא, את האינטרסים של נתניהו, גם בקדמו מדיניות ימנית בשטחים, גם בקדמו מדיניות שמרנית-ימנית-אוהדת-טייקונים בכלכלה, וגם בהרחיקו את ראש הממשלה מהריקושטים שצעדים אלה מעלים. שניהם, כל אחד בתחומו, מיישמים את המדיניות של נתניהו ומגינים עליו מפני תוצאותיה.

גם בעניין החרדים, לפיד ובנט,יחד, מאפשרים לראש הממשלה ללכת עם ולהרגיש בלי. הם מתקוטטים ביניהם על שינויים ביחסי דת ומדינה בכלל ויחס המדינה לחרדים בפרט, מנטרלים אחד את השני ומאפשרים לביבי ללכת בין הטיפות. אם המאבק ביניהם אמיתי, עקרוני, ערכי, אידיאולוגי, הם ידרשו מראש הממשלה להכריע בעניינים עקרוניים. עד היום לא ראינו דרישה כזו, ואני מאמין שגם לא נראה – לא באמת. הם לא יציבו את נתניהו עם הגב אל הקיר. תמיד ישאירו לו דרך לצאת נקי.

מקומם ותפקידם ברורים להם, גם בממשלה הנוכחית וגם בזו הבאה. לפיד הרי רוצה להיות שר החוץ; מתישהו לפני הבחירות הבאות שרידי "יש עתיד" יצטרפו לליכוד, אליו יביא לפיד כנדוניה מנגנון ממומן היטב. בנט, מצידו, ימשיך להיות ראש הגוש הימני, שמאפשר לימין הקיצוני – זה שחושב שנתניהו מוותר יותר מדי – לתמוך בממשלת "שמאל" בראשות ביבי.

והנה לפנינו הממשלה הבאה: נתניהו ראש ממשלה, לפיד שר החוץ, בנט שר ביטחון לענייני מתנחלים((וליברמן, כמובן, שר לבטחון פנים, כי הרי מישהו צריך להסביר לשוטרים האלה שלא כדאי להציק יותר מדי למי שבשלטון. אבל זה לרשימה אחרת.)).

 

בכל מקרה, במעשיהם ובמחדליהם, זה לא לפיד ולא בנט – זה ביבי.

================

הכלב לא נבח בלילה בו אירע הפשע, כי הוא הכיר את הפושע ולא היתה לו סיבה לנבוח; מעלילות שרלוק הולמס, מאת ארתור קונן דויל.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: