כולם יודעים ואני לא

חנוכה תמיד היה, בשבילי, החג הזה שמדליקים כתובת-אש גדולה בטקס על הדשא ליד מגרש המשחקים, כמו ביום העצמאות אבל בלי הזיקוקים, והרבה יותר קר. הכרתי את סיפור המכבים ופח השמן, והסביבונים היו נחמדים ומי לא אוהב סופגניות, אבל זהו.
בבית היינו מדליקים חנוכיה ומנסים לשיר קצת, אבל כשגדלנו גם זה כמעט נעלם, וכשעברתי לגור לבד לא טרחתי.
אבל ערב אחד, בקבוצה שלימדתי בבאר-שבע, פתאום הג'ינג'י וקובי שלפו חנוכיה, והודיעו לי שאני המדריך אז אני צריך לברך כי זה נר ראשון.
אמרתי בסדר (כי להדליק נר אני יודע), העמדתי נר, הדלקתי את השמש ושניה לפני שהדלקתי את הנר עצרו אותי: לא ברכת!
אה, צריך לברך? אופס.
כן, ידעתי שצריך לברך, הרי היינו רואים בערוץ הראשון – היחיד, כשגדלתי – איך מברכים, אבל זה תמיד היה מישהו אחר, רחוק, לא קשור אלי. לברך? מה עושים בעצם?
אז חזרתי על מה שאמרו לי להגיד, מרגיש קצת כמו ליצן וקצת כמו אידיוט, כי הרי אני המדריך בקבוצה ופתאום אין לי מושג מה לעשות, איך אני לא יודע דבר שכולם יודעים? – והדלקתי את הנר, ואכלנו סופגניות שמישהו – לבושתי אני לא זוכר מי, אולי פראנסס – הביא, וסיימנו את השיעור והלכנו הביתה, ולי נשארה מנקרת בראש המחשבה, שכולם יודעים ואני לא.
כשמבינים שלא יודעים, אפשר להתחיל ללמוד.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קרן  On 3 בדצמבר 2013 at 15:41

    מה שאתה מתאר כאן הוא מצבם של רוב החילונים שלא יודעים, ומרגישים מובכים מחוסר הידיעה. המסקנה "כשמבינים שלא יודעים אפשר להתחיל ללמוד" אינה מובנת מאליה במצב הזה (וישר כוח לך על המסקנה הזו), כי איך שהוא במדינת ישראל נוצר עיוות הסטורי לפיו הדת "שייכת" לדתיים האורתודוקסים

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: