Monthly Archives: דצמבר 2013

אלוהי החתול ואלוהי הכלב

כלב, מה הוא אומר?
ראה את האדם! נותן לי מים, אוכל, בית, חימום בחורף, קירור בקיץ, משחק איתי, מלטף אותי, מטפל בי, והוא לא חייב לעשות את זה – הוא עושה את זה מרצונו, בשבילי!
הוא חייב להיות אלוהים!

חתול, מה הוא אומר?
ראה את האדם! נותן לי מים, אוכל, בית, חימום בחורף, קירור בקיץ, משחק איתי, מלטף אותי, מטפל בי, והוא לא חייב לעשות את זה – הוא עושה את זה מרצונו, בשבילי!
הואאני חייב להיות אלוהים!

(שמעתי מזמן מגל הספל, תלמיד וחבר; אני מצטט הרבה, ומעלה לכאן שיהיה קל לקשר.)

ההישג האמיתי של נלסון מנדלה

נלסון מנדלה נתן לאנושות שיעור מדהים במחילה; לא פלא שבישראל, ואולי בעולם כולו, מעדיפים להתעלם ממנו.

כולם מדברים על נלסון מנדלה, לוחם החופש הגדול.
עם כל הכבוד לו, ויש הרבה כבוד, הפלת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה אינה הגדוּלה האמיתית שלו.
משטרי דיכוי הופלו לפניו ואחריו; הוא לא היה לוחם החופש האחרון בהיסטוריה, ודאי לא הראשון. סביר שיהיו עוד רבים. הגדולה האמיתית של נלסון מנדלה אינה במאבק, אלא בפיוס אחרי הניצחון.
ועדות האמת והפיוס איפשרו למי שסבלו מהאפרטהייד לספר מה שעברו, ולמי שגרם לסבל איפשרו להודות במה שעשה ולקבל חנינה:

"בועדת האמת והפיוס למעשה הייתה דרישה מאוד חזקה של הציבור השחור להעמיד את ראשי האפרטהייד לדין. פשוט בית משפט שיכניס אותם לכלא, אם לא יותר מזה אפילו. והוא (מנדלה) אמר: "לא. אני רוצה משהו שונה. אני רוצה ועדת אמת ופיוס שתשמע את כולם". כל מי שפעל באיזה שהוא צו פוליטי, שקיבל הוראות. גם אם הוא רצח שחורים או רצח לבנים. אם הוא היה חייל או אם הוא היה פקיד והוא יוכיח שכל מה שהוא עשה הוא עשה מתוך שכנוע פוליטי והוראות שהוא קיבל מלמעלה, יכול לצאת זכאי בוועדה כזו. אף אחד ממעצבי האפרטהייד לא הוכנס לכלא. גם הלבנים בייחוד אנשי הצבא והמשטרה, שעשו דברים נוראיים. כולל אלוף בצבא הדרום אפריקאי שזכה לכינוי "מנגלה הדרום אפריקאי", שהיה גם רופא במקצועו, שעבד על עיקור של נשים שחורות ועל רצח באמצעים כימיים וביולוגיים, אבל הוא אמר: "אני הייתי מפקד היחידה הזאת בצבא, אבל את ההוראות קיבלתי מגבוה ואת התקציב קיבלתי מגבוה". לפי הכללים של ועדת האמת והפיוס קיבל חנינה. בסך הכל רוחו של מנדלה ריחפה גם על הרעיון הזה, לא לנקום."

בעברית היו קוראים לזה "מודה ועוזב, ירוחם". עד כמה שאני יודע, זה לא קרה בשום מקום אחר בעולם, בשום זמן. מיוליוס קיסר עד מוסוליני, צ'אושסקו וקדאפי, ההיסטוריה לימדה רודנים שהופלו שלא לצפות לרחמים. נלסון מנדלה נתן לאנושות שיעור מדהים במחילה; לא פלא שבישראל, ואולי בעולם כולו, מעדיפים להתעלם ממנו.

הילכו שלושה יחד?

גרגורי (בלש בסקוטלנד יארד): "האם יש איזו נקודה נוספת אליה אתה רוצה למשוך את תשומת לבי?"
הולמס: "אל המקרה המוזר של הכלב בשעת הליל."
גרגורי: "הכלב לא עשה דבר בשעת הליל."
הולמס: "זה היה המקרה המוזר." (תרגום חופשי שלי, המקור כאן)

ממשלת ישראל אישרה יוזמה של "יש עתיד" לשיוויון במיסים להורים חד-מיניים. יום לאחר מכן, כ"ח איילת שקד מודיעה שמפלגת הבית היהודי תטיל וטו על ההחלטה, כשתגיע להצבעה בכנסת; בהסכם הקואליציוני נתן לפיד לבנט זכות וטו על שינויים בנושאי דת-מדינה. "יש עתיד" ו"הבית היהודי" מחליפות האשמות קשות והרשת כמרקחה.

האם בנט ולפיד באמת מתנגדים אחד לשני כל כך בנחרצות בנושאי דת ומדינה, עד שהם משתקים כל שינוי? נו, באמת. בענייני דת-מדינה, גם לפיד וגם בנט דיברו גבוהה לפני הבחירות – ואחריהן עשו  מעט מאוד. ואני מניח שימשיכו לעשות מעט מאוד, תוך כדי הרבה מאוד רעש והאשמת-אחרים-במחדליהם.

כי הכלב לא נבח בלילה.

היסטורית, כל ניסיון לפגוע בסטטוס-קוו של יחסי דת ומדינה או יחסי חרדים-מדינה, נתקל בהתנגדות נחושה מצד המפלגות החרדיות, שהראו לא פעם יכולת להוציא לרחובות עשרות אלפי מפגינים למען מטרותיהם. היום, כאשר בממשלה יושבים שניים שהתחייבו על לימודי ליבה, על גיוס חרדים ועל הוצאת אברכים לשוק העבודה, הרחובות ריקים ממפגינים חרדים ולמרות זאת – ראה זה פלא: הממשלה העבירה החלטה על גיוס הדרגתי של חרדים, אבל ביצוע החוק יתחיל רק בכנסת הבאה. השר פרי הבטיח לרב עובדיה יוסף, לפני מותו, שאין לו מה לדאוג מגיוס חרדים. תקציבים לרשתות החינוך החרדיות לא קוצצו. לימודי ליבה לא הוכנסו. קווי "מהדרין" לא בוטלו. דיבורים רמים היו, וחברי כנסת של ש"ס ושאר המפלגות החרדיות זעקו מעל דוכן הנואמים בכנסת, אבל הציפורניים לא נשלפו; האברכים לא יצאו להפגין. לא היה צורך. למרות שהממשלה הנוכחית רחבה דיה להחליט על גיוס חרדים והכנסת לימודי ליבה, ולמרות שהכלב לא נבח, השיירה לא עברה. בעצם, השיירה אפילו לא יצאה מבסיסה. מי שהיה אמור לשגר אותה דאג גם לפנצ'ר לה את הגלגלים, בלי שהכלב ינבח.

הילכו שניים יחד בלתי אם נועדו? נו, באמת. על יאיר לפיד כבר כתבתי. בנט הוא אותו הדבר, מהצד הימני של המפה הפוליטית. הרי אילו ביבי לא ראש ממשלה, הוא היה בנט: ימין כלכלי ופוליטי המשרת את המתנחלים ואת בעלי המאה במשק. מעמדו ה"ממלכתי" של ביבי מחייב אותו למתינות נגד רצונו: אילו היה בונה בהתנחלויות כרצונו, היה חשוף ללחצים הרבה יותר גדולים מצד האיחוד האירופי והאמריקאים. כשבנט עושה במלאכה, ביבי יכול לומר "זה לא אני". מצידו, בנט דואג להרחיק את ראש הממשלה מאור הזרקורים בנושאי ההתנחלויות: הוא ושריו לוקחים את כל הקרדיט על הבניה בשטחים, בעוד נתניהו יכול להעמיד פנים כאילו אין לו ברירה והוא בונה רק בגלל לחצים קואליציוניים. זה טוב לבנט כי הוא צובר תמיכה בימין, וזה טוב לביבי כי זה מחזיק אותו בשלטון. בלי בנט אין לו ממשלה.

ומה עם החרדים? הרי בנט דרש גיוס חרדים לצבא ולעבודה, לפני הבחירות?

אז זהו, שיהיו עוד בחירות. לא בקרוב, אבל יהיו. וגם אחריהן יצטרכו להקים ממשלה.

מכיוון שכולם צופים התרסקות של יש עתיד בבחירות הבאות, ברור שמי שיקים את הממשלה הבאה יזדקק לחרדים – ומכאן ברור למה אין מפגינים חרדים ברחובות.  הם לא חרדים מפני הגיוס, כי ברור להם שהוא לא יגיע. גם לפיד וגם בנט ידאגו לא להציב את החרדים בעמדה בה לא יוכלו להשתתף בממשלה הבאה, שיקים נתניהו.

כי נתניהו הוא השפיץ הנעלם של המשולש הזה, ששני האחרים תלויים בו כשם שהוא תלוי בהם. כשם שלפיד עלה על גלי המרכז-שמאל בשם פוליטיקה נקיה וחדשה ומאז הבחירות משרת את נתניהו, כך בנט עלה על גל הסלידה מהממסד המפד"לי וחיפוש האלטרנטיבה ה"נקיה" מפוליטיקה מפלגתית – ומאז הבחירות משרת, גם הוא, את האינטרסים של נתניהו, גם בקדמו מדיניות ימנית בשטחים, גם בקדמו מדיניות שמרנית-ימנית-אוהדת-טייקונים בכלכלה, וגם בהרחיקו את ראש הממשלה מהריקושטים שצעדים אלה מעלים. שניהם, כל אחד בתחומו, מיישמים את המדיניות של נתניהו ומגינים עליו מפני תוצאותיה.

גם בעניין החרדים, לפיד ובנט,יחד, מאפשרים לראש הממשלה ללכת עם ולהרגיש בלי. הם מתקוטטים ביניהם על שינויים ביחסי דת ומדינה בכלל ויחס המדינה לחרדים בפרט, מנטרלים אחד את השני ומאפשרים לביבי ללכת בין הטיפות. אם המאבק ביניהם אמיתי, עקרוני, ערכי, אידיאולוגי, הם ידרשו מראש הממשלה להכריע בעניינים עקרוניים. עד היום לא ראינו דרישה כזו, ואני מאמין שגם לא נראה – לא באמת. הם לא יציבו את נתניהו עם הגב אל הקיר. תמיד ישאירו לו דרך לצאת נקי.

מקומם ותפקידם ברורים להם, גם בממשלה הנוכחית וגם בזו הבאה. לפיד הרי רוצה להיות שר החוץ; מתישהו לפני הבחירות הבאות שרידי "יש עתיד" יצטרפו לליכוד, אליו יביא לפיד כנדוניה מנגנון ממומן היטב. בנט, מצידו, ימשיך להיות ראש הגוש הימני, שמאפשר לימין הקיצוני – זה שחושב שנתניהו מוותר יותר מדי – לתמוך בממשלת "שמאל" בראשות ביבי.

והנה לפנינו הממשלה הבאה: נתניהו ראש ממשלה, לפיד שר החוץ, בנט שר ביטחון לענייני מתנחלים((וליברמן, כמובן, שר לבטחון פנים, כי הרי מישהו צריך להסביר לשוטרים האלה שלא כדאי להציק יותר מדי למי שבשלטון. אבל זה לרשימה אחרת.)).

 

בכל מקרה, במעשיהם ובמחדליהם, זה לא לפיד ולא בנט – זה ביבי.

================

הכלב לא נבח בלילה בו אירע הפשע, כי הוא הכיר את הפושע ולא היתה לו סיבה לנבוח; מעלילות שרלוק הולמס, מאת ארתור קונן דויל.

רשימה נשלחה טרם זמנה

עמכם הסליחה.
עדכון יגיע במהרה.

כולם יודעים ואני לא

חנוכה תמיד היה, בשבילי, החג הזה שמדליקים כתובת-אש גדולה בטקס על הדשא ליד מגרש המשחקים, כמו ביום העצמאות אבל בלי הזיקוקים, והרבה יותר קר. הכרתי את סיפור המכבים ופח השמן, והסביבונים היו נחמדים ומי לא אוהב סופגניות, אבל זהו.
בבית היינו מדליקים חנוכיה ומנסים לשיר קצת, אבל כשגדלנו גם זה כמעט נעלם, וכשעברתי לגור לבד לא טרחתי.
אבל ערב אחד, בקבוצה שלימדתי בבאר-שבע, פתאום הג'ינג'י וקובי שלפו חנוכיה, והודיעו לי שאני המדריך אז אני צריך לברך כי זה נר ראשון.
אמרתי בסדר (כי להדליק נר אני יודע), העמדתי נר, הדלקתי את השמש ושניה לפני שהדלקתי את הנר עצרו אותי: לא ברכת!
אה, צריך לברך? אופס.
כן, ידעתי שצריך לברך, הרי היינו רואים בערוץ הראשון – היחיד, כשגדלתי – איך מברכים, אבל זה תמיד היה מישהו אחר, רחוק, לא קשור אלי. לברך? מה עושים בעצם?
אז חזרתי על מה שאמרו לי להגיד, מרגיש קצת כמו ליצן וקצת כמו אידיוט, כי הרי אני המדריך בקבוצה ופתאום אין לי מושג מה לעשות, איך אני לא יודע דבר שכולם יודעים? – והדלקתי את הנר, ואכלנו סופגניות שמישהו – לבושתי אני לא זוכר מי, אולי פראנסס – הביא, וסיימנו את השיעור והלכנו הביתה, ולי נשארה מנקרת בראש המחשבה, שכולם יודעים ואני לא.
כשמבינים שלא יודעים, אפשר להתחיל ללמוד.