על הזכות לא להיאנס

כל עוד מי שנתן לך יכול לקחת חזרה, זה לא שלך. לכן, זכויות שלא נלחמת עליהן אינן באמת שלך.
למרות שלכאורה זכויות האדם מוקנות לאדם מעצם היותו אדם, בחיים האמיתיים יש כאלה עם יותר זכויות ויש שעם פחות. שאלו את העבדים של ג'פרסון, אבל שאלו גם כל עובד שאינו רשאי לפטר את הבוס וכל סטודנט שאינו יכול לתת למרצה ציון "נכשל". המאבק על זכויות עובדים לתנאי עבודה ושכר נאותים, ועל זכויות סטודנטים לערער על ציון ולדעת את הנימוקים להחלטות המרצים הם בדיוק כשמם: מאבקים. לדרוש ולקבל דבר שלא ניתן מרצון.

על זכויות צריך להילחם.
אם נתנו לך זכות, בלי שדרשת אותה ונלחמת עליה ולקחת אותה לעצמך, היא לא שלך אלא של מי שנתנו לך, כמו דמי הכיס שקיבלת מההורים – יחד עם המיטה, הבגדים, הצעצועים וכל מה שקיבלת מהם. שלהם, לא שלך.

כשמפסיקים לבקש זכויות ומתחילים לדרוש אותן, כלומר מתחילים לפגוע חזרה במי שפוגע, מפסיקים להיות נחמדים ומתחילים להיות מרגיזים, ואז מפחידים ((גולדה הבינה את זה, ודאגה לפעולות נגד))..

ואז אתה יודע שמתחילים – רק מתחילים – לקחת אותך ברצינות.
לכן, ססמאות כמו "אל תלמדו את בנותיכם לא להיאנס, למדו את בניכם לא לאנוס", למרות ערכן החינוכי (החלק השני בלי ספק דרוש!), משאירות את הכוח לאנוס בידי גברים – ירצו יאנסו, לא ירצו אז לא.

כדי שלנשים תהיה זכות אמיתית לא להיאנס, עליהן לתבוע את הזכות הזו מידי הגברים ולהילחם למענה – בתקשורת, בפוליטיקה, בבתי המשפט וגם, לבד, פנים-אל-פנים מול אנס. לכן, במקביל ((בשום אופן לא במקום!)) לחינוך ילדים, נערים ובוגרים שאסור לאנוס, על נשים ללמד ילדות, נערות ונשים להתגונן. גם על ידי דיווח לרשויות, גם על ידי דרישה מהרשויות שיעשו את תפקידן, גם על ידי שימוש בתקשורת בכלים כמו שיימינג ועוד, וגם על ידי לחימה פיזית.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טל  On 20 בנובמבר 2013 at 14:43

    זה תמיד עניין של רצון.
    הרעיון הוא להפוך את הרצון ללא לגיטימי.

    דוד, אתה אינך נאנס על ידי גברים (או נשים)
    לא מפני שאתה אמן לחימה דגול, אלא מפני
    שאין רצון כזה (גברים או נשים עם רצון
    יכולים ויכולות להשתמש בשיטות שונות).

    כאשר הרצון הזה יהפוך זהה במופרכותו לרצון לתקוף אותך
    מינית, אז עשינו משהו.

    לפעמים מהצד המוגן של המשוואה הדברים נראים עקום ולפעמים
    מה שנראה לך כפשוט מפשוט הוא חוסר מחשבה לעומק. נסה להקשיב במקום.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 21 בנובמבר 2013 at 1:00

      טל,
      אין בינינו ויכוח על המטרה הסופית, אבל בדרך אליה (לדעתי) צריך לא רק לחנך גברים אלא גם להעצים נשים. זה לא יקרה כל עוד הכוח יישאר בידי הגברים. זה, מצד אחד.
      מהצד השני, אני לא מצליח למצוא מקום או תקופה בהיסטוריה בה בעלי כוח ויתרו עליו לגמרי, מרצונם החופשי, כולם. לא רק שבחברה שלנו הרוב מסתכל על כרזה כמו "למדו את בניכם לא לאנוס " ולא מבין מה רוצים ממנו ("אתה לא תגיד לי איך לחנך את הילדים שלי!"), אלא שסביבנו חברות שאינן רק ג'נדריסטיות אלא ממש מיזוגניסטיות, שיתייחסו לעצם הרעיון כאל ניסיון להשחית מוסרית את יסודות תרבותן.  בסביבה כזו, שיוויון לא יושג אם נשים רק יבקשו יפה מגברים לוותר על כוחם להרע. הוא יושג כאשר נשים יוכלו למנוע פיזית מגברים לאנוס, או לפחות לגרום לרוב המנסים לשלם ביוקר על הניסיון.

      והיד האוחזת, כשיורדים מעץ האידיאלים ומסתכלים על העולם בו נשים אמיתיות וגברים אמיתיים חיים, היא שצריך גם וגם: גם לחנך גברים לא לאנוס, וגם ללמד נשים לא להיאנס מחד, ולגבות מחיר יקר מהמנסים לאנוס, מאידך.

      אהבתי

      • טל  On 21 בנובמבר 2013 at 2:33

        אלו דברים שנאמרים בכוונה טובה אך ממי שלא מבין את עצם העניין…

        הכוח הוא כוח חברתי (בוס, משרה בה אתה תלוי, ראש עיר שסוחט אותך כלכלית ועוד ועוד), מיעוט מאחוז הפעמים הוא כוח פיסי וכשהוא פיסי לא תמיד יש משמעות להתנגדות (כלי נשק, ריבוי תוקפים ועוד ועוד).

        אין התנגדות כללית להעצמה גם באופן הזה, אבל הבעיה לא תפתר בדרך שאתה מציע

        אהבתי

      • דוד כפרי  On 21 בנובמבר 2013 at 8:36

        לפחות על הכוונה והמטרות אין ביננו ויכוח.
        אני מניח שגם אין ויכוח על הסטטיסטיקות המקובלות של איפה מתרחש אונס ממוצע ומי התוקף הממוצע. אז נשארה השאלה, אם אני תומך ב"גם וגם", מדוע ההתעקשות *רק* על ה"גם" הראשון, ומדוע ההתנגדות ל"גם" השני.

        רק להבהיר: ברור לי שהעצמת נשים לבד לא תפתור את הבעיה.
        אני פשוט חושב שבלי העצמת נשים, אין בעצם טעם לכל התהליך: אם נשים יישארו בחסדם של הגברים, מה הישגנו בעצם?

        התנגדות לאונס – גם לסחיטה – מתחילה מהכרת הערך העצמי. כדי לעמוד מול חולירע ולהגיד לו "לא!", צריך לדעת – לדעת! – שיש לי *זכות* לסרב. חלק גדול מהאנסים יירתעו מול "לא!" מספיק תקיף, בלי שום צורך באלימות; מעט מאוד אנסים מחפשים קרבן קשה. מכיוון שהחברה שלנו מחנכת את רוב הנשים להיות קרבן קל, אני חושב שזה חלק מאותה המשוואה של "למדו את בניכם לא לאנוס". כדי שצד אחד של הנדנדה ירד, הצד השני צריך לעלות.

        לכן, לדעתי, צריך להיות: "למדו את בניכם לא לאנוס, ואת בנותיכם לא להיאנס".

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: