Monthly Archives: אפריל 2013

2 עצותי לעמנואל רוזן:

1. אם לא עשית כלום: תבע על הוצאת דיבה, כמה שיותר מהר.
2. אם כן עשית: תתנצל, כמה שיותר מהר.
תודה שעשית, תגיד שטעית, שלא הבנת, שעכשיו אתה מבין, שלא תחזור על זה. תגיד ש"מודה ועוזב, ירוחם". אפילו אם תשקר בכל מילה, זה יעלה פחות ויהיה יעיל יותר לשיקום מעמדך הציבורי מאשר לתבוע על הוצאת דיבה ולהפסיד. שלא לדבר על לעמוד מול חקירה משטרתית שתחזיק את הכל "חי" במשך חודשים במקרה הטוב, שנתיים-שלוש במקרה היותר סביר.
תתנצל.
ולא פחות חשוב,
באמת,
תפסיק.

בין הימין לשמאל

הרושם שאני ממשיך לקבל מהרטוריקה של הימין והשמאל בישראל: השמאל חושב שהימין טועה, הימין חושב שהשמאל בוגד.
מה ההבדל?
ההבדל בתשובה לשאלות:
1. מה עושים לטועה?
2. מה עושים לבוגד?

זוכר, 2013

הייתי כמה חודשים אחרי השחרור, קיץ 91. כשירד ערב רציתי ללכת להתאמן בטאי-צ'י, ומשהו החזיק אותי בבית. לא ידעתי מה, הרגשה של מתח. ואז התחיל "מבט", ואמרו שכוח של סיירת גבעתי נתקל במחבלים בלבנון, ויש הרוגים לכוחותינו, ואחר-כך אמרו שזה אורן ויהודה, וששמו של השלישי טרם הותר לפרסום. התקשרתי ליחידה ואמרו שזה יוסי. יוסי היה כמה מחזורים מעלי, יהודה מתחתי. עם אורן עשיתי טירונות יחידה, עד שהברכיים שלי כבר לא תפקדו. כשהיו זמנים מתים הוא היה בא לשמוע אותי מנגן בגיטרה. אני זוכר את החיוך השקט שלו.

יובל הולצמן

אורן מלצר

יוסי גוילי

יהודה (רוני) קורקוס

יובל וינשטיין

אלי שריקי

גל גרוסמן

אמיר זוהר

צחי בנטוב

יהי זכרם ברוך.

דודתי, הלינה. סבי, דוד.

הלינה, אחות אבי

הלינה, אחות אבי

הילדה הזו בת שש.
היא דודה שלי.
אחות של אבי.
משפחת אבי

משפחת אבי

האיש ליידה, בתמונה השנייה, הוא סבא שלי. נקראתי דוד על שמו.
היא מתה באושוויץ.
הוא נרצח עוד לפני.
ליידם סבתי, מרים, ואבי, מרדכי.
הם נשארו בחיים.
כשהנאצים פלשו לפולין, המשפחה ניסתה לברוח לרוסיה. הרכבת לקרוסנו התעכבה, סבא דוד הלך להביא משהו, הרכבת הגיעה.  אבא בכה שיחכו לסבא, ולא חיכו. אחרי המלחמה פגשו מכר שסיפר שראה אותו עולה על רכבת אחרת,  מנסה לברוח מהנאצים ונורה בגב, אבל כל המלחמה לא ידעו מה עלה בגורלו. סבתי, מרים, הגיעה לביתו של סבא במזרח פולין, עם שני ילדים ועם משפחת אחותה. הם יצרו קשר עם מבריחים שיעבירו אותם את הגבול לרוסיה. המבריחים לא הסכימו להעביר אישה עם שני ילדים. אם אחד יבכה היא יכולה להשתיק אותו, אבל אם יבכו שניהם? סבתא מרים החליטה להשאיר את הלינה, הקטנה יותר, עם סבא, שלא רצה לברוח, לעבור את הגבול עם אבא שלי ולחזור לקחת את הלינה. הם הצליחו לעבור את הגבול אבל נתפסו כמה קילומטרים פנימה ונשלחו לסיביר. זה הציל את חייהם כי הרחיק אותם מהמלחמה, אבל חרץ את גורלה של דודה הלינה.

 היא והסבא, מאיר באלזער, נתפסו ע"י הנאצים ומתו באושוויץ.

היא היתה יכולה להיות בת שמונים השנה.

בטקס הזיכרון, אתמול, אבי ובתי היו בין מדליקי הנרות לזכר הנספים.

לא ידעתי איך לספר לילדים שלי. אשתי הראתה להם את התמונה, וספרה שהנאצים, שהיו אנשים רעים שכבר אינם, הרגו אותה. היא לא ספרה שסבתא מרים היתה צריכה לבחור בין בנה לבתה.
איך מספרים דבר כזה לילד? אני עדיין לא יודע.

מתישהו אצטרך לספר.