שבת בבוקר. שינג-אי.

שבת בבוקר, קפה, עוגיות של פסח, שינג-אי. הגוף רוצה פי-צ'ואן.
רוצה, יקבל, למה לא?
בלי רקיעות בינתיים – הרגליים עוד לא מאמינות שחזרתי להתאמן (גם אני לא), צריך להתייחס בעדינות.
צעד, נשימות, צעד, עוד כמה נשימות. אני לא אוהב מוסיקה עם טאי-צ'י – מוציא אותי מהקצב של הנשימה והדופק למשהו חיצוני – אבל שינג-אי תמיד מזכיר לי פלמנקו, עם העצירות שלו והרקיעות.
לא סופר צעדים, פשוט זז ועוצר, זז ועוצר, עם קלרה מונטס ששרה לי סביליאנאס:

בסוף עשיתי את חמשת האלמנטים, והקאטה הראשונה.

אולי מחר את הקאטות הבאות?

נראה מה הגוף ירצה…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • angeleyeschina  On 31 במרץ 2013 at 9:44

    וואו. פלמנקו, באמת?
    אבל זה קצת שונה מאוד!

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 31 במרץ 2013 at 12:36

    אצלי בראש זה מזכיר.
    יש תנועה וזרימה, ואז "פיצוץ" ועצירה (בד"כ עם רקיעה). והמתנה, שבה כאילו לא קורה כלום, ואז שוב, אבל אחרת (קצת, או הרבה). לי זה מזכיר פלמנקו. אולי למישהו אחר זה יזכיר מוצארט, או טכנו…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: