"אסור לך לעשות את זה"

ב-2001 אודיסיאה בחלל, ארתור סי קלארק סיפר על חללית – דיסקאברי – שהמחשב השולט בה מחליט להיפטר מהאסטרונאוטים, שלדעתו מפריעים לו במילוי משימתו (בספר, וגם בסרט, יש הרבה יותר מזה – אבל זה אחד השיאים בדרך). אחד האסטרונאוטים נשלח לבצע תיקון מחוץ לחללית ונרצח שם; השני יוצא להחזיר אותו וננעל בחוץ. המשפט "I'm sorry Dave, I'm afraid I can't do that", נהפך מאז לקלישאה על מכשיר שאמור לשרת אותנו, אבל לא. אני לא מכיר משתמש מחשבים שלא נתקל אי-פעם בהודעה "אסור" כשניסה לעשות משהו עם המחשב שלו. http://www.youtube.com/watch?v=ARJ8cAGm6JE

קורי דוקטורו, עורך האתר בוינג-בוינג http://boingboing.net/ , עיתונאי, בלוגר, http://craphound.com/ סופר מדע בדיוני ופעיל למען חופש באינטרנט, מספר בשיחה לרגל צאת ספרו החדש Homeland, על כמה אנחנו מתקרבים לחזון הזה, ולמה. איכות הסאונד לא מדהימה אבל אפשר להבין (כמעט) הכל:http://www.youtube.com/watch?v=-e_f0QGtG5E

בקיצור נמרץ מאוד: חברות כמו מיקרוסופט, אפל, סוני, דיסני, אמאזון ואחרות – מפיצות תוכנה, סרטים, מוזיקה, משחקי מחשב, ספרים דיגיטליים ועוד – רוצות לשמור על זכויות היוצרים שלהן, ולצורך זה מתקינות על המחשבים שלנו תוכנות לניהול זכויות דיגיטליות – DRM. התוכנות האלה אמורות רק לוודא שאנחנו לא מפעילים על המחשב קבצים פרוצים, אבל הדרך היחידה לבדוק את זה היא לבדוק כל קובץ שאנחנו מנסים להפעיל – אם זה תמונה שצילמנו או מכתב שכתבנו, או סרט שהורדנו או פרוייקט-גמר עליו טרחנו. ואם התוכנה חושבת שאין לנו זכות דיגיטלית להפעיל את הקובץ, היא מודיעה לנו ש""I'm sorry Dave, I'm afraid I can't do that".

אבל זה לא נגמר שם. ברור שכל מי שיש לו קצת ראש למחשבים ימחק מייד את התוכנה שלא מאפשרת לו לצפות בסרט שהוריד (או להתקין על האייפון שלו עברית), ולכן הלכו עם זה שני צעדים קדימה: הסתירו את התוכנות המרגלות אחרינו מפנינו, והעבירו חוקים שלא רק אוסרים לפרוץ את התוכנות האלה, אלא אוסרים לבדוק את המחשב כדי לראות אם הן שם, ואוסרים לדווח לאחרים איך לעשות את זה. העונש על העבירות האלה בארה"ב (ולא רק שם) הוא לא רק קנס אלא מאסר עד חמש שנים.

אבל גם שם זה לא נגמר, כי ברגע שיש במחשב תוכנה שאסור לנו לראות ושיכולה לרגל אחרינו, אפשר להשתמש בתכונה הזו כדי לרגל לא רק על הקבצים שאנחנו מנסים להפעיל, אלא על כל מה שאנחנו עושים – ולא רק על המחשב. בתי ספר במחוז עשיר בפילדלפיה חילקו מחשבים ניידים לתלמידים, אבל מחשש שחלק מהמחשבים יאבדו או ייגנבו התקינו עליהם תוכנות ריגול שאיפשרו להפעיל מרחוק את המצלמה בלי שהמשתמש במחשב יידע. מה שאמור היה לאפשר איתור גנבים, שימש בפועל למעקב אחרי תלמידים – קטינים – בבית הספר, בבית ובכל מקום בו הופעל המחשב, כולל בחדרי השינה. http://www.huffingtonpost.com/2010/10/11/lower-merion-school-distr_n_758882.html

דוקטורו מביא דוגמאות נוספות לשימוש בתוכנות ריגול נגד משתמשים תמימים, אבל ממשיך שזה לא נגמר בריגול, זה עניין של חיים ומוות: קוצבי לב ניתנים לתכנות מרחוק (כדי שלא יהיה צורך בניתוח כל פעם שרוצים לקבל מהם מידע או לשנות להם פראמטרים). באוקטובר האחרון התפרסם שבדרך זו ניתן לתכנת קוצבי לב להרוג. לא רק זה, אלא שאפשר להחדיר לקוצבי לב וירוס שיפיץ את עצמו לקוצבי לב אחרים, שיפיצו הלאה – ואם כל זה לא מספיק גרוע, אפשר להשתמש בקוצב כדי לפרוץ לשרתי החברה המייצרת, ולהפיץ את הוירוס דרכם. וזה לא מדע בדיוני, זה קיים עכשיו: http://www.techhive.com/article/2012779/pacemaker-hack-can-kill-via-laptop.html

דוקטורו ממשיך להסביר מה אפשר לעשות כדי למנוע את השתלטות תוכנות הריגול על המחשבים שלנו – כלומר עלינו – אבל לי יש כאן הערה קטנה: אם יש לי תקלה באוטו, אני יכול להביא אותו למוסך, ואני יכול גם להרים מכסה מנוע ולבקש מחבר שמבין במכוניות לבדוק מה קורה. אני לא תלוי במוסך המורשה של היצרן, אני יכול לקנות לבד חלפים, שמן, נורות ומה-שלא-יהיה, ולהחליף או לתקן או לבקש ממישהו שמבין שיעשה את זה בשבילי. בתחום המחשבים, זה אפשרי – אבל לא חוקי. אמנם החקיקה בארץ לא הגיעה לרמות הדרקוניות של ארה"ב, אבל כל מי שרוכש מחשב עם חלונות או מחשב של אפל (או אייפון או אייפאד), מסכים ל"הסכם משתמש קצה" בו נאמר בפירוש שאסור להנדס-לאחור את התוכנה ואסור לפרוץ את ההגנות הבנויות בה. http://en.wikipedia.org/wiki/End-user_license_agreement המשמעות היא שבעוד שלעברייני מחשב אין שום בעיה לפרוץ את התוכנות כדי לחפש בהן פרצות לוירוסים, תולעים, רוגלות ושאר צרות, למשתמש התמים אסור "להרים מכסה מנוע" כדי לבדוק מה רץ על המחשב שלו.

הפתרון לכל הצרות האלה הוא שקיפות: מערכות הפעלה כמו אנדרואיד לסלולרים ולינוקס למחשבים, פתוחות לכל מי שיודע ורוצה להרים מכסה מנוע ולבדוק מה באמת המחשב עושה. אבל זה רק הפתרון הטכני, כי מאחורי מפיצי ה-DRM והרוגלות עומדים כסף גדול וממשלות שמעוניינות לרגל אחרי האזרחים. דוקטורו ממשיך לתאר מה אפשר ועושים בעולם בעניין, ומסתבר שדי הרבה, ואפילו ע"י ממשלת ארה"ב – קצת אירוני, כי את מה שהאמריקאים מנסים לעשות בעולם הלא-חופשי, הם (או המחוקקים שלהם, במימון חברות ענק) מנסים למנוע אצלם בבית. http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=780684

ארגונים כמו קרן החזית האלקטרונית  http://www.eff.org/  ו-Fight for the Future http://www.fightforthefuture.org/ מארגנים – עם עוד רבים – פעילות פוליטית ומשפטית נגד חקיקה הפוגעת בחופש הפרט בתחומי המחשוב והאינטרנט. אני אשמח לשמוע על ארגונים ישראליים שעוסקים בתחומים אלה.

בשנים מהספרים האחרונים שלו, "אח קטן" (תורגם גם לעברית) ו"מולדת" (עדין לא), דוקטורו מסביר מושגים בתחום אבטחת המידע ומאבק נגד חקיקה פוגעת; אלה ספרים עלילתיים אבל מלאי מידע אמיתי שאפשר ליישם בבית, ואת שניהם אפשר לקנות ואפשר גם להוריד חינם בפורמטים דיגיטליים שונים (באנגלית) מהאתר של דוקטורו. הוא אמנם סופר מקצועי המתפרנס מכתיבה, אבל גם מפרסם את הספרים שלו חינם ברשת ומסביר בעצמו היטב למה, ומה אפשר לעשות כדי לעזור לו להמשיך לכתוב (לא, לא תרומות אליו. אבל תקראו בעצמכם).

http://craphound.com/littlebrother/download/

http://craphound.com/homeland/download/

הערה: את הרשימה הזו התחלתי בפייסבוק, בתגובה לשאלה שנשאלתי אחרי שהעליתי לשם את השיחה עם דוקטורו בחנות הספרים גיבסון, בקישור למטה. אחרי כמה מאות מלים, מחקתי בטעות כל מה שכתבתי. כדי למנוע מפח נפש נוסף, פתחתי קובץ טקסט והתחלתי לשפוך אליו כל מה שיש למעלה.

כאמור, אני אשמח לדעת על ארגונים ישראלים העוסקים בתחומים אלה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: