Monthly Archives: פברואר 2012

ספינת החלל ספה, אוסף סיפורים שלישי

ל"ספינת החלל ספה" אני מאזין קבוע כבר כמה שנים. לפני שנה הם זכו בהוגו על מגזין-החובבים הטוב ביותר. סיפורי מד"ב, מאמרים על נושאים מ"חדש במדע" דרך מוסיקה בסרטי-מד"ב ועד ההיסטוריה של הז'אנר, ועוד ועוד.
ה"ספה" הוציאה ספר, קובץ סיפורים שהושמעו ב-2011 + תוספות, שאפשר לרכוש במספר פורמטים שונים – החל מ-EPUB וכלה במהדורה מודפסת, מיוחדת לאספנים.

שימו לב שגרסת ה-PDF סגורה ע"י DRM רק למכשירים התומכים ב-Adobe Digital editions, כלומר אי-אפשר לקרוא אותה על מכשירי אנדרואיד (וחבל מאוד, הייתי קונה בשמחה). אני פונה למערכת הספה, לבדוק מה אפשר לעשות בענין, אבל בינתיים קונה את גרסת SMASHWORDS הנותנת פורמטים מרובים, אבל רק את הטקסט (בלי התוספות).

http://www.starshipsofa.com/stories-volume-3/

מודעות פרסומת

האחים הקטנים

אישה השתמשה במצלמת הסלולרי שלה כדי לצלם גבר
שהטריד אותה מינית ברחוב, והעלתה את התמונות לפייסבוק ((http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=861598)); קרוב משפחה שלי מתעניין באפשרות לקנות דאש-קאם ((רק דוגמא, לא המלצה׃ http://www.videodashcam.com/)), מצלמה ללוח השעונים של המכונית, כזו המצלמת מה שהנהג רואה מלפנים. יש גם דגמים לחלון האחורי. זה יכול לעזור לחנות ברוורס, וגם להעיד במשפט אם מישהו מתנגש בך מאחור וטוען שאתה אשם כי נסעת אחורה (הייתי, אישית, עד למקרה כזה).

הקשר בין שני הדברים הוא שמדובר על תיעוד דברים המתרחשים במרחב הציבורי. כל אדם עם מצלמה יכול לצלם כל מה שהוא רואה, ולפרסם. אם זה מורה שצוחקים עליו בשיעור (( http://www.youtube.com/watch?nomobile=1&v=NVAOZ8Ozzbg)) או ניידת משטרה בחניית נכה, או חיילי צהל בפעילות מבצעית, הכל זמין לתיעוד ופרסום מיידי.

ההבנה כמה זה ישפיע עלינו עוד לא חדרה לשיח הציבורי, אבל כבר עכשיו בלוגרים מקליטים שיחות עם נציגי ספקי שירות (שכבר מזמן מקליטים אותנו, "לצרכי בקרת שירות") כדי לתעד יחס ולפעמים אף מה שנראה לכאורה כנסיונות לעבור על החוק. לא רחוק היום שכל שוטר, כל פקיד ממשלתי, כל מוסכניק, יידע שהוא מוקלט ומצולם ושהתנהגותו מתועדת, והתיעוד אינו בהכרח לטובתו.

וזה נשמע כמו גן-עדן ללוחמים בעריצות מצד בעלי הכוח, אבל זה לא ייעצר שם.

כי עוד מעט לכולם תהיה מצלמה, כל הזמן. אם כבר עכשיו נערים מצלמים מורים ומעלים ליוטיוב, וכבר היו נערים שצילמו את עצמם עם חברותיהם במצבים אינטימיים כדי להפיץ את התמונות לחבריהם ((http://www.nrg.co.il/online/10 /ART/842/686.html)), מחר ילדים יצלמו את הוריהם ("ההורים שלי מתעללים בי! מכריחים אותי להכין שיעורים!") וגברים ונשים את הדייט הראשון – ואולי גם את השני והשלישי – הוא כדי ש"לא יאשימו אותי בדייט-רייפ" ((http://m.ynet.co.il/Article.aspx?id=3334036 , ו"לא התכוונתי שזה יגיע לאינטרנט")) והיא, כדי שאם הוא ינסה לאנוס, היא תוכל להוכיח.

ולא, לא תהיה אפשרות לתפוס את המצלמה/סלולרי ולמחוק, כי כבר עכשיו יש אפליקציות המעלות וידאו ואודיו לרשת בזמן אמיתי, וגם חטיפת המצלמה ונסיון המחיקה יתועדו, לדראון עולם.

סכסוכים משפחתיים, אלימות במשפחה, הורים אלימים/מזניחים/לא-מתפקדים – הכל מתועד, הכל זמין. לא רק על ידי הילדים, כמובן – כבר שנים שמשתמשים באמצעי ריגול למיניהם כדי לעקוב אחרי התנהגות המטפלים בקשישים והבייביסיטר, ובלשים פרטיים המצלמים גברים ונשים בוגדים זה באמת לא חדש – אבל אם עדיין היום זה נעשה רק על ידי בודדים, בנסיבות מיוחדות ולצרכים ספציפיים, מחר האמצעים יהיו זמינים לכולם, השימוש יהיה נפוץ כמו האמצעים והסיבה לפרסום תהיה "למה לא?"

בהרבה עסקים – מפעלים, חנויות, בתי חולים ועוד – כבר פועלות מצלמות אבטחה – אבל מחר כל עובד יקליט כל שיחה עם הבוס. סטודנטים יקליטו שיחות עם המרצים, תלמידי תיכון יקליטו שיחות עם המחנכת, היועצת, אחד עם השני. שיהיה תיעוד.

אורוול תיאר מדינה שכוחה לשלוט באזרחיה נובע מיכולתה לצפות בהם, כל הזמן; הביטוי "האח הגדול" מתייחס למנהיג של אותה מדינה, שעינו פקוחה "להגן" על "אחיו הקטנים". הוא לא יכול היה לצפות עולם בו כולם – כ-ו-ל-ם – יהיו "אחים קטנים". ודאי שלא היה יכול לחזות את יוטיוב.

פרטיות?
כדאי להנות ממנה, כל עוד אפשר.
וכדאי להתחיל לחשוב איך ייראה העולם בלעדיה.