לא רופא כזה אני רוצה

שיבדוק את ילדי רופא שעובד כי הכריחו אותו?
שיחדיר עירוי לאשתי רופא שעובד כי המדינה לא מאשרת לו להתפטר?
שינתח אותי רופא שער כבר 24 שעות?
מי סומך בחייו על עבד?
איך העיז בית משפט בישראל לקבוע שהתארגנות עובדים, שהחליטו כי הארגון המקצועי שאמור לייצגם אינו עושה זאת כראוי, היא "לא דמוקרטית"? ((בית הדין מותח ביקורת על פעילותה של אגודת מרשם, וקובע כי פועלה להכתבת קווים אדומים מטעם עצמה "אינו חוקי, בלתי דמוקרטי, ויש בו כדי לערער מן היסוד את יחסי העבודה במשק…" http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1240560.html))
ממתי התארגנות עובדים אינה דמוקרטית?

אני לא רוצה רופא שמגיע למחלקה כי בית המשפט הכריח אותו.
אני לא רוצה רופא עייף.
אני לא רוצה רופא מובס.
אני לא רוצה רופא עבד.

אני לא משפטן. אין לי מושג אם ערעור על החלטת בית הדין לעבודה (PDF) עשוי להביא להחלטה שונה.
אבל בבטן אני יודע שמי שאסור לו להתפטר אינו אדם חופשי, ואני לא רוצה רופא שאינו אדם חופשי.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אילן צדקה-שולדינר  On 4 בספטמבר 2011 at 19:27

    דוד היקר, גם אני לא משפטן אבל: מה לעשות שיש חוקי עבודה ולא כל אחד יכול להתארגן באיזה אופן שהוא רוצה ולהאבק איך שהוא רוצה. אחרת היה כאוס מוחלט. גם בדמוקרטיה צריך לעשות קצת סדר ולהגיד מתי ואיך אפשר למחות ולהאבק.
    אף אחד לא כפה עליהם שום דבר. הם בחרו במקצוע וידעו את הנתונים בשטח. הם ידעו מי עומד בראש האיגוד המקצועי שלהם והאמת היא שהוא נאבק עבורם ועבור הרופאים המומחים במשך למעלה מ-100 ימים (נדמה לי כי המספר המדויק הוא 169). הוא גם שבת רעב וצעד מת"א לירושלים. הוא גם חתם על הסכם. הם לא אוהבים את התוצאות? שיאבקו בצורה המקובלת. שידאגו שיהיה להם איגוד משלהם בהסתדרות. שיכריזו על סכסוך עבודה בצורה מסודרת. אני חושב שבקונטקסט החברתי שיש היום הם חיים בבועה. אי אפשר להשיג את כל מה שהם רוצים וכמו בפתרון בעיית הדיור אין פתרונות קסמים.
    לגבי הטענות שלהם שהם מתפטרים כי הם לא יכולים להמשיך לעבוד במערכת ובמצב שמסכן חולים – אני מסכים שיש מה לשנות במערכת ושאנחנו צריכים לשאוף לשפר את תנאי המתמחים ואת פני הרפואה כולה (וכן גם את תנאי הפיזיותרפיסטים שאליהם אני שייך) אבל אני לא חושב שאחוזי התמותה בארץ שונים ממדינות מערביות אחרות ואני לא לגמרי בטוח שהמצב של מתמחים במדינות אחרות שונה בצורה כה דרמטית כפי שמציירים המתמחים הישראלים (אבל בכך אני לא לגמרי בקיא).
    סליחה שכתבתי מגילה כה ארוכה – אני פשוט טעון וכועס אחרי יום שלם שבו יצא לי לשמוע הרבה רדיו ושמעתי את טענותיהם הרבות בתוכניות השונות. אני חושב שהתנהגותם ילדותית ומבזה ואני חושב שמוטב היה לו היו חוזרים לעבוד ומבינים כי עולמם לא חרב וכי למרות שהתנאים בהם הם עובדים הם קשים (וטעוני שינוי) המשכורת שלהם לא כל כך גרועה.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 4 בספטמבר 2011 at 21:50

      אילן,
      קרא את הרשימה שוב, רק החלף את המילה "רופא" במילה "שופט", או "מורה".
      נשמע יותר טוב?
      גם לי לא.
      איך שלא תסתכל על זה, מי שאין לו זכות להתפטר אינו אדם חופשי. בית משפט בישראל פסק שרופאים בישראל אינם חופשיים להתפטר. מי הבא בתור?
      היום הרופאים, מחר אני.
      מחרתיים אתה.

      יש מקרים שאסור לעבור עליהם לסדר היום. אפילו אם הם "חוקיים" ((ראה העסקת עובדי קבלן על ידי המדינה)).

      יש מקרים שהחוק פשוט דורש שישנו אותו, וזה אחד מהם.

      אהבתי

  • אילן צדקה-שולדינר  On 4 בספטמבר 2011 at 23:11

    בית המשפט לא קבע שאסור להם להתפטר. הוא התייחס להתפטרותם בקונטקסט (והם התפטרו בקונטקסט מסויים, תוך הצהרות מאד ברורות) וקבע כי התפטרות המונית שכזו כמוה כשביתה שאינה חוקית ואינה לגיטימית במדינה מתוקנת. הוא אמר כי זכותם להתפטר במידה ויעשו זאת באופן אינדיבידואלי.
    שוב – לא דובר כאן בהתפטרות רגילה אותה עושים אנשים רבים (כולל רופאים, שופטים, אחיות, ח"כ וכו.) אלא בהתפטרות שהיתה חלק מצעד מחאתי – זו ההתפטרות שאינה מותרת לא לרופאים, לא לפרקליטים ששבתו בזמנו, לא לאחיות – בטח כאשר הדבר לא נעשה לאחר הכרזת סכסוך מסודר באמצעות הארגון המקצועי.
    הם פועלים בצורה דורסנית תוך התעלמות בוטה מהארגון המייצג אותם ומחוקי העבודה.
    אין מה לעשות אדם לא יכול להחליט לעזוב את עבודתו סתם ככה – הוא כבול אליה בהסכמים שמטרתם הגנה על האזרח – תאר לך כי מחר בבוקר יחליטו עובדי התברואה כי הם אינם מפנים זבל ואינם מבצעים עבודות תברואה וזאת בלי להכריז על סכסוך עבודה ובנגוד לחוות דעתו של הארגון המקצועי. מה יהיה אז. ואז יחליטו הפרקליטים כי ההסכם שהושג על ידי הארגון המקצועי שלהם אינו מספיק והם מתפטרים לאלתר (וזאת בלא הכרזת סכסוך עבודה כמקובל ובניגוד לחוות דעתו של הארגון המקצועי).
    שוב – גם במדינה דמוקרטית וחופשית יש צורך לעשות סדר ולהחליט כי יש צורך להגביל חרותו של אחד או קבוצה על מנת לשמור על חרותם של כלל האנשים ולשמור על מידה של סדר.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 5 בספטמבר 2011 at 0:47

      בית המשפט קבע שהתפטרותם אינה חוקית ושהארגון שהקימו כדי לייצגם "אינו דמוקרטי".

      יותר מדי מזכיר לי את שביתת הימאים…

      מדובר על התפטרות מחאה, נכון. בית המשפט קבע שאסור להם להתפטר קולקטיבית. אבל האם העובדה שעכשיו מאות מתמחים מתפטרים, אחד אחרי השני, אישית, משנה את העובדה שזו באמת התפטרות-מחאה? שהם לא באמת רוצים להפסיק לעבוד כרופאים, אלא רוצים לשנות את תנאי העסקתם? האם עכשיו, כשכל אחד מתפטר לבד, יש הבדל עקרוני (לא חוקי – עקרוני) בין ההתפטרות הנוכחית לקודמת?

      ושוב, החלף את המילה "רופא" במילה "מתכנת", "כבאי", "מוכר גלידה" – למי יש זכות להגיד לך שאסור לך להתפטר? רק למדינה טוטליטרית.

      אהבתי

      • אילן צדקה-שולדינר  On 5 בספטמבר 2011 at 21:29

        גם במדינה דמוקרטית יש מסגרת חוקית והאזרח צריך לפעול בתוך המסגרת הזו. לעיתים המסגרת מגבילה חרויות כאלה או אחרות כדי לשמור על חרויות של אנשים אחרים. זה חלק ממהות הדמוקרטיה. אני רוצה ללכת בעירום ברחוב (לא באמת) אבל אסור לי. אני רוצה לצעוק ולתופף ברחוב באחת בלילה, אבל אסור לי. אני רוצה להפגין עם עוד 60 איש באמצע הרחוב אבל אסור לי (אלא אם קיבלתי אישור מראש מהמשטרה – מה שנקרא: הפגנה בלתי חוקית). אני רוצה לנסוע ברחוב בר אילן בשבת, אבל אסור לי. אני רוצה ללכת לקולנוע בתשעה באב, אבל אסור לי. בכל אחד מהמקרים האלה נפגעת חרות שלי על מנת שלא לפגוע בקבוצה אחרת או בעקרונות אחרים. זה קשה? לפעמים. זה מתסכל? לפעמים. אבל זה המחיר שאני משלם בחברה בה אני.
        אם קראת טוב את פסק הדין (ואני נשארתי עד 1 בלילה לקרוא את כולו), אזי משתקפת משם תמונה מאד תמוהה לגבי אופי הגשת ההתפטרות ובאמת ניכר כי היא נעשתה כמניפולציה וכצעד ארגוני ולא כצעד אמיתי של הפסקת עבודה.
        ליברלים ככל שנרצה להיות, בית המשפט צריך למתוח לפעמים את הקווים האדומים. ואם כבר מדברים על קווים אדומים – למכתבי ההתפטרות היו מצורפים שני מסמכים עליהם היו חתומים המתמחים: האחד טופס התחייבות לפעול כולם יחד והשני הצהרת כוונות ובה ה"קווים האדומים" של המתמחים (אשר לטענתם, הר"י לא כיבדה). אבל כל אחד שיודע הבנת הנקרא בסיסית שם לב כי: הוספת 1000 תקנים היא חלק מההסכם ו/או מההבנות הכרוכות בו. שמקס' 6 תורנויות בחודש גם הן חלק מן ההסכם. כמו כן יש תוספות שכר ותמרוץ הפריפריה הוא חלק מהותי בהסכם שנחתם. כן, חלק מאותם "קווים אדומים" לא נכללו בהסכם (שכר שעה של לא פחות מ-50 ש"ח, תוקף הסכם של 4 שנים והדרישה המוגזמת והתמוהה כי מומחים צעירים לא ידרשו לבצע תורנויות).
        באופן כללי כל ה"אפטר שוק" הזה של המתמחים והיום של המומחים הוא מבתי חולים במרכז הארץ. לא שמעתי על מתמחים שהתפטרו מ"סורוקה", "זיו", "יוספטל" או בתי חולים אחרים בפריפריה. זה פשוט כי ההסכם עשה, בין השאר, מה שהתכוון דר' אידלמן לעשות, והוא לחזק את הפריפריה. יש תוספת שכר אך יותר בפריפריה מאשר במרכז.
        שמעתי היום את דר' זאב רוטשטיין ברדיו אומר דברים חכמים: ההסכם חתום. גם אם יש וויכוח ואם אנשים חושבים שההסכם בעייתי אי אפשר לשבור את הכלים. ניתן וצריך להמשיך ולפעול לשנות ולתקן את המערכת אך צריך לעשות זאת בדרכים החוקיות, המקובלות ואלה שלא יזעזעו וקעקעו את המערכת עוד ועוד.

        אהבתי

      • דוד כפרי  On 6 בספטמבר 2011 at 8:28

        ושוב: החלף "רופא" בכל מקצוע אחר, ותקבל ממני את אותה התגובה.

        קבוצת עובדים החליטה להקים התארגנות, בית המשפט קבע שהתארגנות זו – שנעשתה מיוזמה חופשית של אנשים חופשיים – אינה דמוקרטית.

        קבוצת עובדים החליטה להתפטר, בית המשפט קבע שאסור להם (ועכשיו הם מתפטרים בצורה לא קוקטיבית, גם על זה יאסרו?).

        שים בצד כל פרט אחר, שני הדברים האלה – הקביעה שהתארגנות חופשית "אינה דמוקרטית" ואיסור על התפטרות – הם לדעתי (הלא-משפטית) צעד רע בכיוון רע. אולי זה חוקי אבל זה מסריח, וזו תעודת-עניות לממשלה שנתנה לדברים להגיע לידי כך (והמשבר עדין לא נפתר, להזכירך).

        ושוב: היום הרופאים, מחר אני, מחרתיים אתה.

        אהבתי

      • אילן צדקה-שולדינר  On 6 בספטמבר 2011 at 22:10

        צר לי אך אני חושב שהחלטת בית המשפט הייתה במקומה והיא העמידה את המתמחים במקומם.
        כמו שכבר אמרתי, גם במדינה דמוקרטית יש חוקים וצריך לפעול לפיהם או לשלם את המחיר.

        עוד שתי נקודות:
        אחת מהטענות שעלו בפסק הדין עונה באופן חלקי על שאלתך השניה (ההתטרות הנוכחית, ה"אינדיבידואלית" של המתמחים) – אמר סגן נשיא בית הדין כי גם אם ההתפטרות הייתה אוטנתית (זהו המינוח בפסק הדין) לא בטוח שהיו מאפשרים התפטרות המונית שכזו – גם כאן דוד נכנס ביה"ד לעובי הקורה בחרותו של היחיד לעומת זכות החברה ושלומה. במידה ויסיק ביה"ד כי אכן התפטרות המונית שכזו עלולה לסכן את הציבור ולעלות בחיי אדם יתןכ ויחליט לאפשר התפטרות מדורגת בלבד -קרי התרת הפתטרות של קבוצות קטנות בכל פעם. כן הם בחרו במקצוע שבו יש הגבלות על האופן בו אתה יכול למחות. (דמיין לך שמחר מחליטים כל קברניטי הצבא להתפטר (בהנחה כי ההתפטרות היא "חוקית" – האם הדבר מסכן באופן משמעותי את בטחון האזרחים? האם בטחון המדינה (ביטוי כה שכיח בישראל המשמש לשלילת חירויות רבות כל כך מאנשים רבים כל כך) אינו עילה למנוע מהם התפטרות המונית? דמיין לך כי כל פקידי הסעד היו רוצים להתפטר מחר או שכל עובדי המדינה? האם לא יכול בי"ד לפסוק כי הנזק לפרטים/חברה אינו מידתי וכי יש צורך לשלול חירות זו מאותם עובדים (שוב, לא באופן קבוע אלא לומר, למשל: "ההתפטרות תכנס לתוקפה רק בעוד 90 יום")? אני חושב שבמקרים מסויימים זה אכן המצב וצריך להכיר בכך.
        נקודה שניה – אני מצדיע לרופאים ולמתמחים מביה"ח סורוקה, יוספטל, פוריה, כרמל וברזילי כי הוציאו הודעת תמיכה בדר' אידלמן עכך שנלחם והשיג הטבות ואיזון שהיה נדרש כבר זמן רב.

        אהבתי

      • דוד כפרי  On 7 בספטמבר 2011 at 10:16

        הם בחרו במקצוע, עכשיו הם בוחרים להתפטר ממנו. באיזה חוק כתוב שאסור לרופא להתפטר, או לעשות הסבה מקצועית?
        אם יחליט מתמחה לעזוב את הארץ, גם את זה יאסרו עליו בשם בטחון הציבור?
        ולמה רק רופאים?
        למה לא כבאים? פקידי מס הכנסה? נהגי אוטובוס?

        איפה זה נגמר?

        אהבתי

      • אילן צדקה-שולדינר  On 8 בספטמבר 2011 at 0:15

        אני לא יודע איך להסביר את צמי יותר ממה שכבר ניסיתי. אנסה שוב בפעם האחרונה. החוק וביהמ"ש מחליטים איפה עובר הגבול.
        מה לעשות, יש מקצועות שמחמת החשיבות שלהם יש צורך להטיל הגבלות גם על האופן בו שובתים. אם עובדי התברואה יכולים להפסיק לעבוד לגמרי למשך מספר ימים ואפילו שבועות אי אפשר להרשות דבר כזה במערכת הבריאות או במערכת הבטחון – תאר לך שמחר מחליטים לשבות בבי"ח סורוקה – סוגרים את ביה"ח (למה לא כמו בהרבה מקצועות אחרים, למה צריך להשאיר את המקום עובד??).
        על מקצועות מסויימים צריך להגביל את האופן בו שובתים ובו מוחים והמחאה/שביתה צריכה להיות מידתית.
        חוץ מזה בנושא ההתפטרות – אם היו מאשרים את ההתפטרויות אזי היה אפשר לפרק את ארגוני העובדים ולהכריז כי כל אחד יכול למחות ולפתוח בשביתה בלי התראה מוקדמת ובלי חשבון – אנרכיה גמורה. אף אחד לא מונע את החרות מאף מתמחה להתפטר ולעבור לעבוד באוסטרליה, ארה"ב או אפריקה (בביה"ח "הנפלא" שהקימה האישה שכרגע אינני זוכר את שמה). מה שכן אסור זה שתקום קבוצת מתמחים ותחליט "להתפטר" כדי לסחוט הטבה כלשהיא (מוצדקת ככל שתהיה). בדיוק כמו שגם אם חייבים לי 100,000 ש"ח אסור לי לסחוט באיומים!

        אהבתי

      • דוד כפרי  On 8 בספטמבר 2011 at 14:04

        הסברת את עצמך היטב, אני פשוט לא מסכים אתך – לא על הצד החוקי, כבר אמרתי שאני לא משפטן, אלא על הצד העקרוני.

        חיילים יודעים שלמשך שנות השרות אין להם חרויות שונות שיש למי שאינו חייל – אבל:
        1. רובם לא ממשיכים לקבע וברגע שהם משתחררים הם מקבלים חזרה את כל זכויות האזרח;
        2. אלה מהם שבוחרים בקבע מוותרים ביודעין על הזכות להתפטר. זה כתוב בחוזה (כן, חוזה) עליו כל איש קבע חותם.

        האם רופאים חותמים על חוזה המגביל את זכותם להתפטר? נראה לי שלא.

        אני כן יודע שהיום, אחרי החלטת בית המשפט, קבוצה גדולה של אנשים מרגישים הרבה פחות חופשיים ממה ש"אזרח במדינה חופשית" אמור להרגיש.

        אם אתה לא מבין כמה זה רע שאזרח מרגיש כמו עבד, אפילו קצת, אין לי מה להוסיף.

        אהבתי

  • קורינה הסופרת  On 4 בספטמבר 2011 at 23:33

    אבל זה בדיוק הרופא שאתה מקבל מזה עידן ועידנים, דוד.
    חזרתי היום מביקור אצל רופא המשפחה וכעבור עשר דקות הוא אמר לי שמחכים אנשים בחוץ. באמצע העניינים. והוא לא רופא מתמחה, כלל לא. כך שגם אנחנו בתנאי עבדות, השיעבוד משותף כמו לתאומים סיאמיים.

    אהבתי

  • קורינה הסופרת  On 5 בספטמבר 2011 at 6:39

    ודאי. על כן – עד לביאת המשיח – אני מלמדת עצמי מן האינטרנט ומן הספרות ההוליסטית ורואה ברופא אסיסטנט, לא מתוך יוהרה אלא כדי להזכיר לעצמי שאני האחראית הראשית לבריאותי.

    טוב שהרופאים התעוררו ומסרבים לעבדות. מקווה שכשיהפכו למומחים לא ישכחו ויגלו סולידריות, שלא כד"ר אידלמן שלמרבה הצער אני חוששת שהצום הכריע אותו.

    מעל לכל אלה קיימת שכבה צרה של רופאים המרוויחים מן המצוקה, והם באים משכבת מנהלי המחלקות, במיוחד הכירורגיות אך לא רק הן, שברפואה פרטית – מפלצת דו-ראשית נושכת נשך – עושים לביתם, ותאמין לי ראיתי את ארמונותיהם הנובורישיים עד בחילה. אם כי לא טייקונים, המצב הוא ראי למדינה.

    אהבתי

    • דודי  On 6 בספטמבר 2011 at 16:58

      אחד הסעיפים בהסכם הוא שגם מומחים יעשו תורנויות. המתמחים מתנגדים.

      עוד נושא בהסכם – לא תוכנס רפואה פרטית לבתי החולים. אידלמן המושמץ כ"כ מתנגד לכך, יריביו (בחלקם) תומכים.

      אהבתי

      • דוד כפרי  On 7 בספטמבר 2011 at 10:13

        לא אמרתי שהמתמחים קדושים.
        אמרתי שהאיסור להתפטר הופך אותם לעבדים.
        היום רופאים, מחר אני, מחרתיים אתה.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: