Monthly Archives: אוגוסט 2011

תשע שנים

הסלולרי העיר אותי כמה דקות אחרי ארבע אחר הצהריים. אני לא זוכר אם ישנתי לפני או אחרי משמרת, אבל כן זוכר שהבהיל אותי, עוד לפני ששמעתי את אבא: היתה תאונת דרכים ואמא נהרגה. אני לא זוכר את שמו של החייל שישב על המיטה מולי בחדר, אבל זוכר את הפרצוף שלו, מבוהל, מהתגובה שלי. אני לא זוכר איך הגבתי להודעה של אבא, בעצם לא זוכר בכלל את השיחה, רק את ההודעה. ואת הבחור ששאל אותי מה קרה, וכמעט ברח החוצה אחרי שסיפרתי לו, לספר לחברה. אני זוכר איך חיכיתי שהמפקד הישיר שלנו יסיים לדבר עם מישהו וישאל אותי מה קרה; זוכר איך התפרקתי מולו; זוכר את הפרצוף של מפקד הגף שנקרא מישיבה, מבוהל, רוצה להגיד לי משהו ולא יודע איך. זה לא סוג הדברים ש"צריך" לקרות לחיילים, גם לא למילואימניקים. כל מפקד שואל את עצמו מתישהו איך יתמודד עם מוות של חייל, אבל לעמוד מול חייל – גם מילואימניק – שמודיע שאימו נהרגה, אני מניח שזה לא בחומר של בה"ד-1.

לא זוכר מי טיפל בניירת, בטופס טיולים, בהזדכויות, בקיטבג, באפוד, בנשק – נדמה לי שזה היה השחרור המהיר ביותר ממילואים שאי-פעם היה בצה"ל, תוך כחצי שעה כבר היינו באוטו צפונה, לבאר-שבע, לאסוף את אחי ואשתו. לא יכולתי לנהוג, חייל מהבסיס הסיע אותנו לקרית גת. אני זוכר שהיתה לו שם חברה. משם כבר יכולתי לנהוג, נהגתי עד הבית.

אני לא זוכר כמעט כלום מהימים הראשונים אחרי כן.

אני זוכר שאחייניתי, בת שלוש, עברה מחדר לחדר וחיפשה את אמא – סבתא רותי, בשבילה – בחדרים, בארונות, מתחת למיטה; לא מוכנה להאמין שאין יותר סבתא רותי.

וגם אני, עד היום, לא לגמרי מסוגל להאמין שאין יותר אמא.

מתערבים?

1. אחרי שנים שלא בונים מכשול קרקעי בגבול ישראל-מצרים, פתאום מצאו כסף. לפי ynet, ייקח שנתיים להשלים את הבנייה. מצד שני, מחר-מחרתיים תהיה רגיעה. אני מנחש שייקח יותר משנתיים. צריך כסף לדברים אחרים…

2. בספטמבר הפלסטינים רוצים לקבל מעמד של מדינה באו"ם. עכשיו חמאס, במקרה הטוב, מאפשר לקיצוניים לירות מהשטח שבאחריותו. אמרו פעם שהפלסטינים מעולם לא החמיצו הזדמנות לירות לעצמם ברגל. התגובה הכי מועילה מצידנו, לפחות לגבי הזירה האירופית-אמריקאית, תהיה הבלגה מקסימלית. להראות לעולם המערבי מי הצד שחימם את הזירה, ומי זה שמנסה לשמור על השקט. אם רוצים למנוע הכרה בפלסטין כמדינה, הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לתת להם להציג את עצמם כטרוריסטים.

3. הבלגה היא התגובה הישראלית הטובה ביותר. זו גם התגובה הישראלית הכי פחות סבירה. צריך להסביר למה?

4. כי ביבי רוצה להשכיח את המאבק החברתי, כי ברק רוצה להשכיח שהאין-גדר בדרום זה האחריות שלו (וגם העובדה שהצבא – שמשרד הביטחון, כלומר ברק – אחראי עליו), כי גם הצבא רוצה להשכיח את הכביש שנחסם לתנועה אבל נפתח לפני הפיגוע, כי כל שרי הממשלה מבינים שארוע בטחוני גדול זה הדבר היחיד שיכול למנוע שינוי אמיתי כאן.

5. כי המון בעלי אינטרסים, כולל רבים-רבים מחבורת ההון-שלטון, ממש לא רוצים שינוי חברתי.

6. אז אחרי שכל העולם המערבי גינה את הפיגוע, אחרי שחמאס טרח וירה לעצמו (ולאבו מאזן, באותה הזדמנות) ברגל, אחרי שממש לפני ספטמבר הפלסטינים נתנו לנו מתנה, על מה נתערב שביביברקליברמן יתקעו לכולנו כדור ברגל – למה אחד, שניים – ויוציאו אותנו למבצע קרקעי גדול בעזה, שבבת אחת גם ישכיח את המאבק החברתי הראשון בעשרות שנים שהיה לו באמת סיכוי להצליח בארץ, וגם יגרום לעולם המערבי לחשוב שבאמת הפלסטינים הם המסכנים ואנחנו אלה המטורפים עם היד הקלה על ההדק, שצריך לרסן?

מתערבים?