פרדוקס הקשת – למה החיצים יוצאים עקום?

כשמתחילים לירות בקשת, עומדים קרוב למטרה – בד"כ מרחק של מטר, מטר וחצי; מרחק ממנו צריך ממש להתאמץ כדי להחטיא. ויורים. ושוב יורים, ושוב יורים. לרוב הקשתים המתחילים אין הרבה חיצים, ואין צורך בהרבה – סיימת לירות מה שיש לך, צעד וחצי ואתה שולף אותם מהמטרה, צעד וחצי נוספים ואתה שוב יורה. רק כשמתחילים להתרחק מתחילים להרגיש את הצורך בהרבה חיצים.

אבל אם יש לך הרבה חיצים כשאתה יורה מקרוב, אתה מתחיל ((אחרי שעוברת ההתרגשות של "אני יורה! אני יורה!"…)) לראות כמה דברים מוזרים שקורים לחיצים.

למשל, שהם לא נתקעים במטרה בתשעים מעלות.
למשל, שחץ שירית עכשיו תקוע במטרה אבל נראה כאילו חץ שירית קודם עיקם אותו.
למשל, שחיצים שירית מנקודה A נראים כאילו ירית אותם מנקודה B – החץ נעוץ במטרה כך שזנבו מצביע למקום ממנו נורה, לא? אז זהו, שלא.

כל זה, בגלל מה שנקרא "פרדוקס הקשת", Archer's Paradox.
בויקיפדיה יש הסבר יפה לתופעה, עם קישורים להסברים מפורטים יותר באנגלית וגם שני קליפים שמראים את תנועת החץ מרגע שחרור המיתר ועד לעזיבתו את הקשת, דברים שאפשר לראות רק בהילוך איטי; בסדנאות קשתות הייתי מרחיק את התלמידים מהמטרה, יורה שלושה חיצים ומבקש מהם להסתכל מאחור על תנועת הזנב, הנע מצד לצד; בירי ממרחק אפשר לראות איך הוא נע שמאלה וימינה בדרך למטרה, תנועה שעזיז סובאח, המורה שלי, כינה "זנב דג", או FISHTAILE.

בויקיפדיה יש קישורים לשני קליפים שמראים את מקור תנועת "זנב הדג", אבל הסרטון הזה אמנם מעט ארוך יותר אבל מראה את התנועה הרבה יותר ברור, לא רק בקשת אלא גם בדרך אל המטרה. שימו לב ליריות האחרונות, הנעשות עם הגנה מיוחדת ליד; את החץ האחרון הוא שבר בכוונה, ולא רואים בקליפ אבל הוא לבש גם קסדה להגן על הפנים. אל תנסו את זה בבית.

זנב הדג בתנועת החץ

שימו לב גם לכך שחלק מחוסר-היציבות של יציאת החץ מהקשת נובע מכך שאצבעות הקשת מסיטות מעט את המיתר; ענין של מילימטרים, אבל זה מספיק בשביל ליצור את זנב-הדג גם בקשתות מודרניות, בהן יש "חלון" דרכו החץ נורה, שלכאורה מונע את פרדוקס הקשת.

זו הסיבה לצורך בסנפירי הייצוב בקצה החץ; הם מונעים מהחץ לסטות לגמרי ממסלולו. חיצי ציד מודרניים, העשויים אלומיניום ועבים יחסית למשקלם, מאפשרים להדביק את סנפירי הייצוב בזוית קלה, המוסיפה לחץ תנועה סביב ציר האורך שלו, כמו קליע רובה; זה מוסיף ליציבות החץ באויר, מגדיל את פצע הכניסה ומונע את "סגירת" הגוף אחרי חדירת החץ, המונעת דימום (כלומר, עושה יותר נזק ומקשה על הטרף לברוח). זו אחת הסיבות לכך שאני לא נוגע בחיצים האלה, גם לא לירי על מטרת-קש. ((סיבה אחרת, שהם הורסים את המטרה בקצב הרבה יותר גדול מחיצים רגילים… ))

אחד הסימנים להתקדמות בקשתות, היא הקטנה של תנועת זנב הדג במעוף החץ; רואים את זה באחידות הזוית בה נעוצים החיצים במטרה, ברעידת הקשת (ובעצם כל גופו של הקשת) אחרי שחרור החץ, וכמובן במעוף החץ באויר – אם הראיה (או המצלמה) מספיק טובה…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: