"לא יודעת מה קרה" – על הגנה עצמית מציאותית לנשים

הרבה נשים מחפשות משהו שיעזור להן להתגונן – לא רק מול תוקפים, גם מול מטרידים. בין השאר הן מחפשות שיטות ואמנויות לחימה, כדרך ללמוד הגנה עצמית. הבעיה היא שבתחום יש רוב גדול של גברים, ולמעשה ככל שהקבוצה יותר מכוונת להגנה עצמית "אמיתית" כך יותר סביר שיהיו בה פחות נשים. ולנשים קשה להתחיל, ועוד יותר קשה להתמיד, בקבוצות בהן יש גם תרגול מעשי ו"צפוף" של מגע פיזי צמוד בינן לבין מתאמנים (גברים) אחרים, ולא פחות מזה (כי מדובר בישראל) בקבוצות בהן האווירה היא "גברית סחבקית מילואימניקית", שמראש משאירה לנשים את מקום הפקידה המגישה תה וקפה, ולא מתאמנת שוות-ערך לכל האחרים.

בפורום אמנויות לחימה של תפוז עלה דיון על הנושא, שעדין מתנהל; סיסטמתי הסביר את ההבדלים בין שתי גישות לנושא, ושווה לקרוא גם את שאר השרשור; הוא מציג דעות מגוונות מאוד.

אני מעתיק לכאן הודעה שפרסמה גלי שגיא, מדריכה בכירה במרכז הישראלי לטאי-צ'י ומדריכת הגנה עצמית ב"אל הלב", בפייסבוק. גלי מעבירה קורס הגנה עצמית בסיסי לנשים ולאנשים עם מוגבלויות, ומדי פעם מספרת על חוויותיה; הייתי מפנה ישירות לפייסבוק, אבל לא לכולם יש שם חשבון ונראה לי שמשהו כזה צריך להיות פתוח לרשת כולה.

לא יודעת מה קרה?!

לא יודעת מה קרה ?!"

מאת Gali Sagi‏ בתאריך יום שלישי 15 פברואר 2011‏ בשעה 10:38‏‏

הגנה עצמית – קורס בסיסי

(נשים גברים + צרכים מיוחדים)

שיעור שני.

א' מספרת לקבוצה:

"אני מחלקת עיתונים במכללה ויש מישהו שתמיד טופח לי על הזרוע ומבקש עוד עיתון לאשתו. שבוע שעבר, יום אחרי השיעור שלנו, הוא אפילו אמר לי שחלם עליי . יש לו אישה. היא לפעמים איתו ברכב.

מה היא חושבת?!

אני לא יודעת מה לעשות.

אני רוצה להיות מנומסת.

לא רוצה שיתקשרו לשירות לקוחות ותהיה תלונה עלי או שיפטרו אותי.

אפילו לבעלי לא סיפרתי כי אני מפחדת. פעם אחת הייתי עם בתי בת הקטנה וגם לה הוא טפח על הזרוע!"

"מה את רוצה שיקרה?"

"שלא יגע בי"

"יש לכם הצעות?"

י' מציעה: "להיות עם היד על הדופק ואם הוא ממשיך אז לראות מה לעשות, אולי הוא סתם נחמד…"

" האם הוא סתם נחמד? אם הוא היה אומר לך שחלם עליך בלילה, זה נראה לך בסדר? יש מה לחכות? יש מה לבדוק?בנים מה אתם אומרים? ג' מה אתה אומר? אם הייתי נוגעת בך ואומרת לך שחלמתי עליך בלילה מה היית חושב? "

ג' עונה:"שאת מתחילה איתי"

אז מה לעשות?

ל': "אני הייתי אומרת לו תפסיק , זה לא נעים לי"

עושים סימולציה עם ל' :

-נוגעת בה

-מתרחקת ממני ואומרת: די!

-למה? מה יש לך?

-זה לא נעים לי , אל תיגע בי.

-תפסיקי אנחנו כבר מכירים

-אני לא מכירה אותך בכלל ואני לא רוצה להכיר אותך

-די אל תהיי קשוחה

-אתה לא חבר שלי  תעזוב אותי….

לומדים לקצר- לא לפתוח בשיחה. לא להיות יצירתיים במשפט חדש כל פעם אלא לחזור על אותו דבר: אל תיגע בי. זה לא נעים לי. שוב ושוב

מתאמנים על המשפטים כולם יחד : אל תיגע בי!

מתאמנים על הבעת הפנים- על הכוונה- על טון האמירה- על העמידה.

"א' את חושבת שתוכלי לומר לו?"

"לא בטוח. אני חוששת שיפטרו אותי אם לא אהיה נחמדה ללקוחות"

"אני מציעה שתספרי לאחראי שלך בעבודה על המקרה, תגידי שאת לא יודעת מה לעשות.

אז לא תצטרכי לפחד שהלקוח יספר עליך, כי את כבר סיפרת.

עכשיו בואי נשחק משחק תפקידים"

אנחנו בודקות את העמידה שלה,

אם יש לה לאן לזוז כדי שלא יגע בה( יש גדר מאחוריה), מתאמנות קצת…

"תנסי להגיד לו משהו"

"תפסיק לגעת בי, זה לא מתאים."

"יופי את לא צריכה להגיד לו כבר מחר, אבל תחשבי על זה ותתאמני על זקיפות קומה. את כבר נראית יותר נחושה."

בשיעור הבא כולם מחכים לה אבל היא לא מגיעה.

בשיעור שאחריו א' מגיעה וכולם מתעניינים

"רוצים לשמוע מה קורה איתך"

א' : " קודם כל סיפרתי לבוס שלי"

מחיאות כפיים סוערות

"אז עכשיו את לא פוחדת שיפטרו אותך…"

"כן, וגם אני לא יודעת מה קרה, אבל הוא כבר לא מציק לי.

לא אמרתי כלום, לא עשיתי כלום ופתאום הוא כבר לא נוגע,

אני מושיטה לו את העיתון (מראה לנו: מושיטה בשתי ידיים רחוק ממנה) והוא רק לוקח את העיתון והולך.

הטקסט הזה חשוב כי הוא מסביר את המרחק שחלק גדול מהנשים צריכות לעבור בין המקום בו הן נמצאות היום, ועד למקום בו יוכלו להגן על עצמן פיזית בלי לקפוא. וזה המקום להזכיר את הוידיאו הזה, שמראה טיפה מהפעילות של "אל הלב" – וגם מראה את המרחק בין הבסיס (שהטקסט למעלה מתאר) לבין היכולת של מי שעברה את המרחק הזה, וכן יכולה להתמודד פיזית גם מול גברים.

הפתרון לבעיה הזו הוא לא לזרוק את הנשים למים, אלא לפתוח מסגרות שיאפשרו לנשים לגשר על הפער בין המצוי לרצוי. קורס אימפאקט של אל הלב הוא דוגמא טובה לזה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לי לביא רמירז  On 16 בפברואר 2011 at 7:53

    תודה, דוד.
    רשומה חשובה.
    הצד הפסיכולוגי בנושא הגנה עצמית לנשים צריך הרבה תשומת לב.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 16 בפברואר 2011 at 14:21

      שלום לי,
      את צודקת. הדיון הנמשך בתפוז בנושא הזה, מראה כמה חשוב להעלות את הנקודה הזו. חבל שאין על זה יותר חומר ברשת העברית.

      אהבתי

Trackbacks

  • […] ברשימה האחרונה הפניתי לדיון בפורום אמנויות לחימה בתפוז, שהתחיל בהודעה של אישה שבקשה להתייעץ מה כדאי לה ללמוד כדי להתגונן; עלו דעות שונות והשרשור הפך לדיון על הדרישות מלימוד הגנה עצמית לנשים; כולם הסכימו שיש יחסית מעט מאוד נשים בתחום (בהשוואה לגברים), כולם הסכימו שככל שכמות ה"מגע המלא" באימון גדולה יותר כך אחוז הנשים קטן יותר, וכולם הסכימו שיש קבוצות בהם אחוז הנשים גבוה בהרבה מהממוצע, למרות שאחוז המגע המלא גבוה. חילוקי הדעות  נגעו להבדלים בין גברים לנשים ולשאלה עד כמה אפשר "ללכת לקראת" הנשים בלי לאבד לגמרי את המטרה (יכולת התגוננות אמיתית מול תוקף אגרסיבי) – או לחילופין, חלק טענו (כמוני) שבגלל החינוך שנשים מקבלות ויחס החברה לנשים "חזקות", אין ברירה אלא לאפשר לנשים להתחיל את הדרך בסביבה מוגנת ומעצימה הרבה יותר ממה שנחוץ לרוב הגברים. […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: