המתים ממשיכים איתנו

… עכשיו באינטרנט כל אחד יכול לדעת בדיוק, אבל בדיוק, עד כמה אתה כלב. הרשת יודעת הכול וזוכרת הכול – ובעיקר, נדמה לפעמים, את הדברים שאדם לא רוצה שידעו עליו. הדוגמאות רבות מספור: מעובדים שפוטרו בגלל תמונה בה צולמו שיכורים במסיבה, דרך חיילים משוחררים שהעלו סרטונים בהם הם מרקדים סביב פלסטינית כפותה, ועד אנשים שהתאבדו אחרי שמידע מסוים אודותיהם פורסם ללא שליטתם.
דרור פויר, על הזכות להישכח

הוא צודק, אבל זה לא התחיל עם האינטרנט. אני לא זוכר מתי (באיזה גיל) הבנתי, שדברים לא נגמרים "כשהם נגמרים" אלא, בעצם, אף פעם לא נגמרים. הם ממשיכים איתנו, עד שנמות ואז ימשיכו עם אחרים. כל ריב שהיה לנו, כל שמחה ששמחנו, כל ברוגז שהשלמנו וכל חברות שפירדנו, ממשיכים איתנו. אם אנחנו שכחנו, אחרים זוכרים. שום דבר לא נשכח.

זו היתה הבנה חשובה בשבילי, אולי ממש הארה, כי היא הבסיס להבנה שאין פתרון אלים לעימות כלשהו – כי גם אם נהרוג את התוקף בצדק מבחינתנו, תמיד יהיה מי שיבקש לנקום. או שייקח מאיתנו דוגמא ויעורר רצון לנקם במקום אחר. לפעמים צריך להשתמש באלימות, כדי למנוע אלימות חריפה יותר; כמו שאומר רורי מילר, שימוש בכוח הוא הדרך הברורה ביותר ((תרגום חופשי שלי; המקור הוא "Force is a form of communication. It is the most emphatic possible way of saying “no”.")) להגיד "לא". אבל גם כשעצרת את הבא להרגך, "סופית", זה לא הסוף.

גם המתים ממשיכים איתנו. אנחנו זוכרים לא רק חברים שמתו אלא גם את השונאים שאינם, ואנחנו לא היחידים שזוכרים. אלפיים שנה אחרי, עדין זוכרים לנו את צליבת ישו ופסיקת הותיקן שלא היהודים צלבו, לא משנה דבר. העבר לא מת, הוא ממשיך איתנו לכל מקום אליו נלך. שמונה מאות שנים אחרי שצלאח אלדין ניצח את אחרוני הצלבנים, השימוש במושג "מסע צלב" על ידי בוש הבן היה אחת הטעויות הגדולות שעשה במערכה נגד הטרור האסלאמי ((בכך שיצר בעולם המוסלמי רושם שהעולם הנוצרי יוצא למלחמה נגד האסלאם. להגנתו, יש להניח שלא היה מודע למשמעות דבריו בעיני המוסלמים – אבל את זה בדיוק צריך להגיד גם לרעתו)). גם כשאייכמן הוצא להורג ואפרו פוזר על פני הים, השואה עדין איתנו – וגם האנשים שהיו שמחים לחזור על הנסיון.

זה לא נגמר, not even when the fat lady sings. ה"סיפור" נגמר רק בסרטים או בספרים. בחיים, כל מי שניצחנו וכל מי שהפסדנו לו, ממשיכים איתנו – ואם לא הם, אז מחליפיהם בנישה שמילאו. זו אחת הסיבות לזה.

גם כשזה "נגמר יפה", זה לא נגמר. אחרת, לא היו כל כך הרבה שירים על פרידות… אם זה מכתב פיטורים או גט, או סיפור של אהבה קצרה שנגמר בלי כאב, בלי דמעות, זה משהו שהולך איתנו. ותמיד יכול לחזור, מאיפשהו שלא נצפה לו. אם זו אהבת בוסר שפתאום תפגוש בגיל מבוגר, או זכרון הפעם הראשונה שעדין אתך אחרי מאות הפעמים הבאות – הכל אתך.

I come old friend from hell tonight
Across the rotting sea
Nor the nails of the cross
Nor the blood of christ
Can bring you help this eve
The dead have come to claim a debt from thee
They stand outside your door
Four score and three
Did you keep a watch for the dead mans wind
Did you see the woman with the comb in her hand
Wailing away on the wall on the strand
As you danced to the turkish song of the damned

You remember when the ship went down
You left me on the deck
The captains corpse jumped up
And threw his arms around my neck
For all these years Ive had him on my back
This debt cannot be paid with all your jack

And as I sit and talk to you I see your face go white
This shadow hanging over me
Is no trick of the light
The spectre on my back will soon be free
The dead have come to claim a debt from thee

====================================

מחשבות קצת מורבידיות, אני יודע. מסתדר לי עם מזג האויר היום, סגרירי וסוער אבל "שיאים ורוח וגשם אין" – מדברים על גשם ואין גשם (לפחות לא כאן). גם היובש לא נגמר, לא במים ולא בכסף. לפחות על ענין הכסף עוד יכול האדם קצת להשפיע…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • angeleyeschina  On 12 בדצמבר 2010 at 14:42

    ובכל זאת, אדם תמיד יכול להמציא את עצמו מחדש.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 12 בדצמבר 2010 at 14:46

      אדם יכול להשתנות, כן – אבל להשאיר את עברו מאחוריו? רק אם איבד לחלוטין לא רק את זכרונו, אלא את כל הזוכרים אותו – כולל מסמכים, רישומים בנקאיים, טביעות אצבעות וכו', וכו'…

      נדירים מאוד האנשים שבאמת עשו דבר כזה.

      אהבתי

  • angeleyeschina  On 12 בדצמבר 2010 at 15:05

    אם הייתי כותב "למרות זאת" במקום המילים "בכל זאת", זה היה עוזר?

    לא חייבים להשאיר את העבר מאחור כדי להשתנות וגם לא כדי לשנות את יחסה של הסביבה.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 12 בדצמבר 2010 at 15:10

      לא, כי המשמעות היתה נשארת 🙂
      אבל עם המשפט השני אני מסכים, בהסתייגות שזה מאוד קשה. לא לחינם כתוב אצלנו שעשרה דורות אסור להזכיר לגר שהוא גר – לא היה צורך לכתוב את זה אם לא היו לשונות טובות טורחות להזכיר.

      אהבתי

  • avivsky  On 12 בדצמבר 2010 at 15:20

    תודה דוד – על המילים החכמות והבהירות.

    המתים והאלימות נשארים עמנו. האיבה החיצונית נשארת וגם בפנים האלימות והכאב מוצאים להם מאחז.

    גם החיים נשארים עמנו. מעשים של טוב לב, של נדיבות והושטת יד. אנשים זוכרים אותם וגם נפשנו מתרחבת בזכותם.

    הרבה טוב
    אביב

    אהבתי

  • רני  On 12 בדצמבר 2010 at 20:11

    The dead have come to claim a debt from thee
    They stand outside your door
    Four score and three
    מהיכן בא המספר הארור הזה 43 מה הולך כאן בכלל?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: