תנו לאכול בשקט!

לא מצאתי תרגום לעברית ל-rant, אז נישאר באנגלית: הרשימה הזו היא rant. מי שלא מענין אותו, לא חייב לקרוא.

אינטל, לפני כשלוש שנים, שיעור ראשון בבטיחות (חובה לכל מי שמתחיל לעבוד שם): אם אתה עומד במרחק מטר ממי שמדבר אתך והוא צריך להגביר את הקול בגלל הרעש בסביבה, שניכם צריכים אטמי אזניים.

בארועים משמחים שונים (חתונות, בריתות, חינות, בר/בת מצוות וכו'), לאורך כל עשרים השנים האחרונות, לא היה מקרה אחד שיכולתי להקשיב למי שמדבר אתי,  בשקט. לא רק בזמן הריקודים – בכלל. מרגע הכניסה לאולם/גן ועד היציאה, צריך להתאמץ כדי לשמוע ולהתאמץ שוב כדי להישמע.

למה?

מילא בזמן הריקודים, אבל בזמן האוכל? בזמן קבלת הפנים? מי החליט שאסור להשמיע מוסיקת רקע בווליום שמאפשר שיחה?

אילו היה בארוע בודד, הייתי אומר ניחא – אב זה הפוך, לא היה ארוע אחד בו כן יכולתי שוחח בשקט עם מי שלידי.

מזמן נואשתי מלבקש שיורידו ווליום, פשוט אין סיכוי. זה לא קורה. במקרה הנדיר שמישהו מוריד, שניה אחרי זה מישהו אחר מעלה.

למה לא נותנים לאכול בשקט?

על מוסיקה וסיכון שמיעה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני ה.  On 17 באוקטובר 2010 at 8:51

    א. נדמה לי ש- rant = קיטוּר
    ב. מוזיקה חזקה במשך זמן פוגעת פרמננטית בשמיעה. לכן סביר שאוהבי הווליום הגבוה כבר לא שומעים בכלל את המוזיקה אם היא בווליום נמוך.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 17 באוקטובר 2010 at 17:01

      שלום רוני,
      "קיטור" בא מ"קוֹט", חתול ביידיש. למה חתול? כי גם בזמן שהוא מקיים מצוות פרו ורבו, ונהנה מעל לראש, הוא מיילל ומתלונן… ואיכשהו זה לא מתאים לי בראש ל-rant, אפילו אם זה התרגום המקובל. אולי הבעיה רק אצלי בראש, לא יודע; בינתיים אשאר עם האנגלית.

      לגבי נזקי השמיעה, נכון – אבל לא רק משמיעי המוסיקה נמצאים באולם. גם המארחים והאורחים שם, לא? איך התקבעה המוסכמה שכולם נכנעים לה, שבזמן האוכל צריך מוסיקה בווליום… לא עצבני, אלא מעצבן?

      אהבתי

      • רוני ה.  On 17 באוקטובר 2010 at 17:20

        לעניין הרעש – אני חושב שזה כמו סיגריות: מוזיקה רועשת הפכה להיות מין התמכרות. הפתרון צריך להיות לדעתי:
        א) לשנות את המוסכמה החברתית: שמי שמרעיש ירגיש לא נעים.
        ב) לחנך את הצעירים להיזהר מהאוזניות (mp3 וכו') ולהבין שזה גורם להם נזק לכל החיים.

        אהבתי

  • אמיר  On 20 באוקטובר 2010 at 16:31

    דווקא בזמנו אני זוכר שה DJ שלנו מאוד הופתע, כי אני הבהרתי לו שזו אחת הציפיות שלי, שבזמן שהאורחים אוכלים ואני מסתובב בינהם, אני מצפה שהמוזיקה תהיה חלשה יותר, באופן מובהק ומשמעותי.

    יש בזה יתרון גם בכך שהאורחים מזהים טוב יותר את זמני הריקוד על הרחבה.

    אחרי החתונה, חלק מהאורחים שיבחו אותנו על כך שזו היתה החתונה היחידה מזמן-רב שבה יכלו לדבר עם חבריהם.

    אמיר

    אהבתי

  • RaiN  On 23 באוקטובר 2010 at 18:00

    דוד, קיטור לא בא מלשון קיטור (steam) ?
    לגבי הרעש, לכל הרוחות! בגלל זה אני נמנע מהאירועים האלה ((גם בגלל האנשים, האמת) בפעם האחרונה שהייתי בחתונה נאלצתי לברוח החוצה איך שהתחילו הריקודים. החמש דקות שהייתי בפנים עד שהחלטתי לצאת עלו לי ביומיים צלצולים באזניים. שעתיים הייתי בחוץ כי לא היה לי רכב וזה היה מאוחר.לא מבין איך אנשים מצליחים לתפקד ברעש הזה

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 23 באוקטובר 2010 at 18:08

      קיטוּר, לא קיטוֹר…

      אהבתי

      • RaiN  On 23 באוקטובר 2010 at 19:10

        נו, כן. לקטר, זה מהמילה קיטור… מה קטר עושה? מקטר… פעם ראשונה אני שומע את זה שזה מאידיש. מעניין…

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: