מוסר הלחימה של טרזן

אני כבר לא זוכר, ממרומי 43 שנותי, אם היכרתי לראשונה את טרזן בחוברות הקומיקס או בסרט עם ג'וני וייסמילר. "טרזן בניו-יורק" הוקרן לילדי הקיבוץ בחדר האוכל, יום אחד אחר הצהריים. אני מניח שהייתי בן 4 או 5, לא יותר מזה, ושתי תמונות מהסרט הן כל מה שזכרתי ממנו, לאורך שנים – בעצם, עד שגיליתי אותו ביוטיוב – שתי תמונות, יחד עם אמירה אחת של אמי, שישבה לידי. מוזר איך שמשפט אחד יכול להשפיע כל כך הרבה, לאורך כל כך הרבה שנים… שתי תמונות ומשפט אחד, שהביאו אותי, אחרי יותר משלושים שנה, לחפש את ג'וני וייסמילר ביוטיוב ולהגיע לפלייליסט של כל הסרט.

התמונה הראשונה היא הקפיצה המדהימה הזו (דקה 5:25). אני לא יודע אם וייסמילר השתמש בכפיל לפעלולים מסוכנים;  נראה לי שלא. בכל מקרה, השניות הארוכות עד הפגיעה במיים זכורות לי עד היום. בסרט נאמר שזו נפילה של 200 רגל, כלומר כ-61 מטר. לא הייתי מנסה את זה בעצמי…

בתמונה השניה, טרזן קופץ לתוך מכונית בה נוסעים אויביו שחטפו את בנו המאומץ ומכה אותם (דקה 4:23). אני לא באמת זוכר פרטים; זה בטח לא דמה בכלום למה שרואים בסרטי הפעולה המודרניים, אבל אני זוכר את אמי יושבת לידי ואומרת לי שטרזן לא מרביץ בשביל להרוג, הוא מרביץ לאויבים שלו "רק עד שיתעלפו, אחר-כך הם יהיו בסדר". ((כשראיתי את הקטעים האלה לפני כתיבת הרשימה ראיתי עוד פרטים, אבל לא זכרתי אותם בשנים שעברו מאז והשתדלתי לא להסתכל, מעבר לחיפוש התמונות המסויימות האלה, כדי לא לקלקל את הזיכרון)) אני זוכר את עצמי נזכר במשפט הזה יותר מאוחר, בכל מיני הזדמנויות בהן עלה הנושא של אם וכמה להרביץ; איכשהו, שם נטמן הזרע שגדל אחר-כך למוסר הלחימה של "מינימום הנזק הנחוץ לפתור את הבעיה".

אני קורא מה שכתבתי כאן וזה נשמע קלוש; הקשר בין טרזן למוסר-לחימה רחוק מלהיות מובן מאליו… אבל טרזן היה גיבור ילדותי; הוא זה שבגללו טיפסתי על עצים (וחיפשתי לשווא ליאנות, ((או חבלים מוסווים כצמחים מטפסים)) כדי להתנדנד בעזרתם מעץ לעץ), הוא זה אליו רציתי לדמות. ובדמיון שלי, טרזן היה זה שלא הורג את האויבים שלו, למרות שהוא יכול – כי אין צורך.

איך הייתי גדל אילו אמי לא ישבה לידי באותו סרט? אין דרך לדעת, אבל סביר שלא היתה יושבת לי בראש התדמית הזאת של גיבור הילדים האולטימטיבי, שלא הורג כי אין צורך. עד היום.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מוקי  On 11 ביולי 2010 at 9:15

    כן, כן… המשפטים האלה שמקבלים משמעות עמוקה עבור אדם מסוים כי נאמרו על ידי אדם מסוים אחר, בסיטואציה מסוימת אחרת. מאד מרתק, כל העניין הזה.

    הזכיר לי גם אדם שהתאמנתי איתו באיזו אמנות לחימה אזוטרית לפני שנים. אותה אמנות לחימה היתה במגע מלא פלוס, עם הרבה חישול לצורך ואולי שלא לצורך, עם המשך אימון מעבר לסף היכולת ועם הרבה סיבולת וסבל… אותו אדם כבר חצה את גיל החמישים, אבל היה זריז, חזק וגמיש – ובכל אחת מהקטגוריות הנ"ל, במידה שלא תיאמן. הוא אמר לי שלעתים כל מיני פרחחים ברחוב מלגלגים עליו או מנסים להתגרות בו, אבל הדבר לא מזיז לו כהוא זה. די לו בידיעה שהוא יכול לפרק לגורמים כל אחד מהם לחוד וביחד אם יהיה צורך ממשי, ואין הוא חש כל נטייה להראות להם את זה או "להראות להם מה זה"… טוב שבעל יכולות לחימה כמו שלו כבר הגיע לבגרות מנטלית שמנטרלת את הסכנה שקיימת כשאין למישהו את הבגרות הזאת.

    אהבתי

  • מרמיט  On 27 ביולי 2010 at 22:02

    הו, ג'וני וייסמילר. אליל נעוריו של אבא שלי, השחיין האולימפי שהפך לשחקן.

    אני זוכר במעומעם שאבא שלי סיפר לי שג'וני היה עושה את הפעלולים בעצמו. אבל אולי אני מתבלבל עם ברט לנקסטר, עוד אליל, שעליו אני זוכר את הסיפור הזה בבירור.

    אהבתי

  • מרמיט  On 27 ביולי 2010 at 22:10

    אה, וראיתי עכשיו את הקפיצה למים.
    צר לי, אבל זאת יכולה באותה מידה להיות בובה 🙂

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 28 ביולי 2010 at 5:44

      אמממ… הרסת לי מיתוס ילדות 😦
      בהתחלה רציתי להגיד שבובה לא היתה שומרת על יציבות כזאת לאורך כל הקפיצה, אבל יתכן ששמו משקולת באזור הראש. איך מבררים?

      אהבתי

  • דותן ירושלמי  On 28 ביולי 2010 at 13:15

    כיף לקרוא. סחתיין על אמא שלך.

    אהבתי

  • ברונו  On 24 באוגוסט 2010 at 18:18

    אחד הדברים שהכי זכורים לי מג'וני וייסמילר זה סיפור שאבי סיפר לי שג'וני נפטר בבית אבות אבל לא לפני ששאג פעם אחרונה את השאגה הטיפוסית של טרזן שהדהדה בכתלי בית האבות.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 24 באוגוסט 2010 at 18:28

      בויקיפדיה כתוב שבזמן קבורתו הושמעה הקריאה הזו, לבקשתו, שלוש פעמים.

      כילד הייתי מטפס על עצים בקיבוץ ומנסה לשאוג כמוהו; יש עוד ותיקים בקיבוץ שזוכרים לי את זה…

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: