ללכת רעב בדרך הבדידות

ישבנו בארוחת בוקר בעבודה, ומישהו התחיל לדבר על הליכות. זה המליץ על הליכון וזה אמר שהליכון פוגע בברכים, ואיכשהו הדיון עבר לאנשים שרוצים להתחיל ללכת. מ' סיפר על חבר שלו, שקנה נעלים להליכה, 2 חליפות להליכה (קיץ וחורף), מימיה מיוחדת להליכה, ורצה להתחיל ללכת יחד עם מ', הלך מנוסה שהולך כבר שנים בקצב מהיר עשרה ק"מ ביום. מ', שזכר איך זה היה להתחיל ללכת, הציע לו מסלול מקוצר, בעדינות. להליכה השניה, האיש לא הגיע.

כדי לשפר כושר, צריך לאמץ את הגוף עד רמה כזו שתגרום לו לייצר פיצוי יתר – אבל התוצאה המיידית של אימון כזה היא כאב, בעיקר של שרירים תפוסים. מצד אחד, הכאב הזה יכול לגרום לאדם הפסיק להתאמן; מצד שני, בלי גירוי שייצור פיצוי יתר, האימון לא יעיל; מצד שלישי, אם לא נתאמן כלל בגלל שפעם אחת כאב לנו, זה אימון יעיל עוד פחות…

אז צריך איזון, אימון שייגרה את הגוף אבל לא יגרום לנו לדחות את האימון הבא ל"אחרי החגים".

מורה ידוע ליוגה נשאל פעם מה התרגיל הכי קשה ביוגה; תשובתו: לפרוס את השטיח עליו מתאמנים, כלומר להתחיל באימון היומי.

זה נכון. בטאי-צ'י התרגיל הכי קשה הוא הסוואי-סו הראשון. אם התחלתי את התנועה הזו, האימון כבר יעשה את עצמו. אם לא…

ב-23:10 יצאתי מהבית אל הדשא היבש שליד הפנס. חימום ברכיים, סוואי-סו, טאן-רן, צאן-צ'ואן, ודי. מחר יום ארוך, אני עייף והברך כואבת לי.

בזמן האחרון אני חושב הרבה על ההמלצה הידועה לסיים ארוחות טיפה רעב; משהו שקשור לכך שהרגשת השובע מגיעה רק עשרים דקות אחרי שהקיבה כבר מלאה, אבל גם משהו שקשור להערכת האוכל. בטאי-צ'י תמיד אמרתי לתלמידים שלי שכדאי לסיים אימון עם טעם של "עוד", לא להתיש את עצמך; אולי זה פחות מגרה את הגוף לפיצוי יתר, אבל מגדיל את הסיכוי להתחיל את האימון הבא.

צריך להנות מהאימון. אולי לא מכל פעם, אבל צריך להנות – אחרת, מתישהו, מפסיקים להתאמן (וזה קורה גם לכאלה שנהנים מהאימון, אז על אחת כמה וכמה…).  אבל כשמתחילים את האימון עייפים – מאוד עייפים – קשה לפעמים לזהות איפה הקו…

ב-23:30 נפרדתי מהדשא והפנס, חזרתי הביתה וליד הדלת הסתובבתי, חזרתי לדשא ולפנס ועשיתי את החצי השני של הקאטה. Just do it, בלי לחשוב על ברכיים ודיוק של תנועה, פשוט לעשות, כי רציתי, למרות העייפות.

לבד ליד הפנס, חושב על אשתי שמחכה לי בבית, על הילדים שישנים (אני מקווה…) במיטה, על ההשכמה מחר בבוקר לעבודה; קשה להתאמן לבד. המון, המון דברים מושכים אותך החוצה מהאימון.  בלי להתאמן לבד, משהו גדול מאוד ממה שטאי-צ'י יכול לתת יהיה חסר. דרך הבדידות קשה, אבל מגיעה למקום אליו אי אפשר להגיע בצוותא. יש דברים שמסתדרים רק כשמאתמנים לבד, שאלות שעולות, מחשבה שנרגעת… צריך גם את החברותא, אבל את רוב האימון בטאי-צ'י עושים לבד.

מתי האימון הוא "מספיק להיום"? אילו ידעתי לשים אצבע על הנקודה הזו, אולי לא הייתי מפסיק להתאמן לפני שלוש שנים…  כמה שאני חושב על ההפסקה, אז, אני מבין כמה הרבה מהסיבות לה היו תוצאה ישירה של צורת האימון היחס לאימון שלי, אז. משהו שחייבים לעשות, כל יום. מטלה. להספיק כך-וכך תרגילים ביום, לפי סדר, כל יום.

מטלה.

עול.

משקל על הכתפים.

מתישהו המשקל היה כבד מדי, ואת כל מה שאמרתי לתלמידים שלי על "לקחת את האימון בקלות", הייתי צריך להגיד לעצמי – ולא אמרתי. או שאמרתי, אבל לא הקשבתי. בטח שלא יישמתי.

עכשיו, שלוש שנים אחרי, אני שומע את מה שאמרתי לאחרים אז. אולי אפילו מבין.

קשה להתחיל את האימון. לצאת לבד מהבית, בלילה, במקום ללכת לישון.

קשה לא פחות לדעת מתי לסיים אותו, שיישאר טעם של עוד. לסיים כשעדין רעב.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גל  On 24 ביוני 2010 at 2:56

    אחלה
    אני מתמודד (פחות בהצלחה) עם שאלות דומות. קוצר זמן. אם להתחיל. מתי להפסיק.
    צור למד את הסוואי-סו וזה משכנע אותי להתחיל כל פעם שהוא מתחיל (ואז הוא הולך לו לדרכו. המשימה הושלמה בהצלחה)

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 24 ביוני 2010 at 5:42

    אתה מתכוון, המשימה *שלו*…
    🙂

    אהבתי

  • angel eyes  On 24 ביוני 2010 at 10:05

    אני מקווה שתמשיך לכתוב כמה שיותר על האימון. אני צריך קצת השראה.
    אני אנסה לקרוא את הפוסט הזה בפעם הבאה שאני במיטה ושואל את עצמי אם לקום להתאמן במקום להרדם.

    אהבתי

  • גדי לוינברג  On 19 בפברואר 2011 at 22:27

    תחילה כתיבתך מאוד מרתקת ונוסף הזדהיתי עם כמה מהתחושות הללו ששיתפת בהן, כולל הפסקת אימון ל3 שנים! בכל אופן היום זה הרבה כיף ופחות אימון, רק אחרי שמסיים מבין שזה היה אימון 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: