אנטישמיות גלויה ומוסווית

נעמה כרמי כותבת על אנטישמיות באירופה היום; בתגובות עולה דיון על זיהוי אנטישמיות: איך להבדיל בין ביקורת לגטימית על ישראל לבין ביקורת אנטישמית.
אבי, מרדכי כפרי, כתב על כך כבר ב-2004; מאמרו פורסם אז במפנה, ומובא כאן שוב ברשותו.
כל הזכויות שמורות למרדכי כפרי.

אנטי-שמיות גלויה ומוסווית


מאת מרדכי כפרי, ינואר 2004, טבת תשס"ד

האנטישמיות חוזרת לבימת העולם. יהודי ארצות המערב הגיבו מייד בדאגה רבה; הישראלים לעומתם התייחסו לתגובה זו כאל הפרזה וזריעת פניקה. מוסדות המדינה אפילו פעלו נגד "תגובת היתר" של הקהילות היהודיות. רק כעת מתחילים אצלנו להתייחס ברצינות לגל האנטישמי המחודש. ליהודי המערב יש ניסיון רב באבחון אנטישמיות, גם כשהיא מוסוות. הם מבינים מתי ואיך ביקורת על ישראל והגנה על פלסטיניים מוצגת כך, שהיא פוגעת יותר מכול דווקא ביהודים בחו"ל. מי שמזלזל בדאגתם ובחרדתם מוכיח שהוא פוסק במה שאינו מכיר ואינו מבין.

ההבדל בין ביקורת לגיטימית על מעשי יהודים, לאנטישמיות, פשוט עד כדי בנאליות: כאשר מבקרים יהודים על מה שהם עשו זוהי ביקורת לגיטימית, בין אם היא צודקת או לא. כאשר מבקרים ואף מאשימים את כלל היהודים במה שעשו יהודים מסוימים, זוהי אנטישמיות. כאשר אומרים שהיהודים יגיעו לגיהינום כשימותו כי הם אינם בני "דת האמת", זה "לגיטימי" בתחום יחסי דתות. כשמאשימים את היהודים היום במות ישוע לפני דורות רבים זוהי אנטישמיות. כאשר מבקרים את ממשלת ישראל במדיניותה כלפי פלסטיניים זה לגיטימי כביקורת גם אם היא מופרזת או חד-צדדית; ביקורת מאוזנת היא דבר נדיר בעולמנו. כאשר מאשימים יהודים אירופאים במה שיהודים אחרים עושים בישראל זוהי אנטישמיות. כאשר דנים בישראלים לפי סטנדרטים מוסריים גבוהים בהרבה מאלה שלפיהם דנים בני עמים אחרים, ברור שמדובר באפליה. יהודים הם הרי בני אדם רגילים ולא גזע של מלאכים. מי שטוען שדרישה כזאת היא בעצם מחמאה ליהודים, מוכיח שהוא דו-פרצופי בנוסף להיותו אנטישמי. כל מה שנדרש מאדם כדי שלא ייחשב אנטי לעם אחר הוא יחס שווה לכול העמים.
בתקשורת ובאקדמיה בארצות המערב מתקבלת בימינו טקטיקה חדשה של פסילת דעות היהודים. כאשר יהודי מתנגד לעמדות אנטי-ציוניות הדורשות למשל חיסול מדינת ישראל כקולוניאליסטית, סימן הוא שהוא דן לפי אינטרס לאומני של בני עמו ולכן אינו אובייקטיבי. ומי שאינו אובייקטיבי כל דעותיו חשודות כפסולות. הרב מייק לרנר, עורך הירחון היהודי השמאלני "תיקון", שרצה לנאום בסן פרנציסקו בעצרת נגד המלחמה בעיראק, סולק מן הבמה לקול תשואות לפני שאמר מילה. מופיעה צורה חדשה של דיכוי אינטלקטואלי של היהודים באקדמיה. הם נאלצים לבקר את ישראל, גם אם זה לא רלבנטי לנושא הדיון, כדי להוכיח שאינם חסרי אובייקטיביות, או כדי להקדים ולמנוע האשמות כאלה.

ייחוד האנטישמיות החדשה

החידוש החשוב ביותר, הוא שהתחלפה זהות האנטישמים בימינו. בעבר היו אלה בעיקר עניים וחסרי השכלה, אותם הובילו דמגוגים לאומניים ואנשי דת נוצריים. היום נושאי האנטישמיות הם בעיקר אנשי אקדמיה, הומניסטים ואנשי תקשורת. האנטישמיות הישנה הייתה פרימיטיבית. מיסד הסוציאל-דמוקרטיה הגרמנית, אוגוסט בבל, הגדיר בסוף המאה ה-19 את האנטישמיות כ"סוציאליזם של טיפשים". היום היא מתוחכמת ומוסווית, ומופיעה בשם ההומניזם המגן על החלשים והאנטי-קולוניאליזם המגן על ילידים נגד האימפריאליזם הישראלי. הם לא מודים שהם גורמים לאנטישמיות. הרי, אין להם דבר נגד היהודים, רק נגד אלה מהם שתומכים בישראלים נגד הפלסטינים, ז"א במקרה, כמעט כולם. אבל זאת כבר אשמתם הם, כי היהודים שתומכים בפלסטינים הם בסדר… כשניתן להבחין בהם.

צריך להבדיל בין יוזמי ההסתה האנטי ישראלית, לבין אלה המושפעים מתעמולתם; לראשונים יש מניעים אנטישמיים, האחרונים מקבלים את דבריהם כפשוטם. כך, למשל, שוכנעו רוב תושבי מערב אירופה שהיהודים נאמנים לישראל יותר מאשר למדינה בה הם חיים, מה שמתגלה כלא נכון כששואלים את היהודים עצמם. אבל זה לא מתקבל כפסילה או בגידה, אלא כפגם נפוץ, אבל לא בלתי צפוי של נאמנות כפולה.

אנטישמיות גלויה מהסוג הישן נוצרת בימינו בעולם הערבי שבו, לא במקרה, כמעט שאין יותר יהודים: היו שם כמיליון לפני כחצי מאה. לכן מתממשת התנגשות גלויה דווקא במערב אירופה, שם ישנו מיעוט ערבי גדול, שנפגש ביהודים המקומיים. פעילות אנטי יהודית נפוצה שם בעיקר בין הצעירים, והדור הבוגר הוא לרוב מתון יותר. מה שחשוב יותר הוא העובדה שבארצות ערב הגורם המתסיס את האנטישמיות והמתנגד ביותר לכול ניסיון של שלום עם ישראל הם בני העלית ה"מודרניים" – אנשי האינטליגנציה, וגם יריביהם, כוהני הדת הפונדמנטליסטים.

חידוש נוסף הוא שהאנטישמים של ימינו הם גם אנטי-אמריקאים. הדוגמה המפורסמת ביותר הינה הצהרתו של האייאטוללה חומיני: "ארה"ב היא השטן הגדול וישראל היא השטן הקטן". בעיני הפונדמנטליזם האסלאמי ארה"ב היא האויב, כי התרבות שאמריקה מפיצה בעולם נוגדת, מפתה והורסת את אורח החיים המוסלמי המסורתי. ישראל נחשבת בעיניהם כסוכן, המביא מבחוץ את תרבות המערב אל תוך לב המרחב המוסלמי. ישראל מהווה, בעיניהם, אתגר מערבי ולא, כהרגשתנו אנו, יצירה יהודית מחודשת. אצלנו לא מבינים את רצינות הבעיה. במקום להרגיע את חששותיהם וחרדותיהם אנו מאיימים עליהם עם "מזרח תיכון חדש". זה טוב בעיני המערב שדוגל במודרניזציה בכול מקום, אבל בעיני רוב הערבים, החרדים לגורל תרבותם ומסורתם, זה איום לפגיעה בתרבותם ושלב בדרך להשתלטות זרה.

אנטישמיים לשעבר ובהווה

מה שמוזר לכאורה הוא שעם קטן כמו יהודים הפך להיות שנוא לעתים אפילו יותר מהגדולה במעצמות. שנאת היהודים איננה חידוש, אבל אצלנו קשרו את שורשיה עם גישת הכנסייה הנוצרית ליהודים כרוצחי-האל. דווקא כאן הדברים השתנו. הנוצרים ביטאו חרטה ורגשי אשמה על העבר, ושינו את יחסם ליהדות. לא מתייחסים לעם שהקים לו מדינה ומצליח לקדם אותה, כמו למי שגורלו להיות תמיד הקורבן והמושפל בעמים. במוסר הנוצרי יש קשר ביו הצלחה וחסד שמימי ובין כישלון וצידוק העונש. הנוצרות קמה כדת על רקע נפילת הבית השני שהתקבלה בעולם הרומאי כעונש ראוי על היהודים המורדים בסדר העולמי של האימפריה הרומית. כעת נוצרים דתיים רבים דווקא תומכים בישראל.

לאנטישמיות יש מניעים ונימוקים מרובים, אבל מי שרוצה להתמצא במצב חייב להבדיל בין הנימוקים המוצהרים למניעים הנסתרים, בין העיקר לתפל.

האנטישמים המוצהרים של ימינו הם לרוב בני עמים לא נוצריים. המכים ביהודים ושורפים בתי כנסת באירופה הם בעיקר מוסלמים צעירים מצפון אפריקה, הסובלים במערב מעוני, אפליה ורדיפות. הם אינם מעיזים לפגוע בצרפתים או בלגים כי הם השליטים. הם פורקים את כעסם על היהודים, המושמצים ולכן בלתי מוגנים. הקשר לפלסטינים הוא תירוץ שקוף. כנס האו"ם נגד הגזענות בדרבן הפך למוקד לתעמולה האנטישמית בעולם השלישי כי לא נתנו שם לפגוע בארה"ב בחסות האו"ם. את השעיר לעזאזל המקורי המציאו כוהני הבית השני.

ישראל איננה המדינה היחידה ששולטת על עם אחר ונלחמת בו: כורדים בטורקיה, אויגורים וטיבטים בסין, צ'צ'נים ברוסיה, ברברים באלג'יר, קשמירים-מוסלמים בהודו, נוצרים ואנימיסטים בדרום סודן, קארֵנים במיאנמר (בורמה) ועוד – כולם סובלים ממלחמות אכזריות ודיכוי לאומי. להם לא מציעים, אפילו כחזון, אפשרות למדינה עצמאית, להבדיל מישראל, שהתחייבה להקמת מדינה פלשתינאית בהסכם אוסלו. כשמעמידים רק את ישראל לעמוד הקלון, מאשימים בפשעי מלחמה, וגרוע מזה הופכים גם את יהודי העולם לשותפים בפשע, לא ניתן להסביר זאת בלי מרכיב של אנטישמיות מוסוות.

קסנופובים, אנטישמים מוצהרים והמוסווים לעומתם

מי הוא אנטישמי? באנגליה היו אומרים שזה "מי ששונא יהודים יותר משצריך". ואין זה פרדוקס. מי שמתייחס ליהודים כפי שהוא מתייחס לאירים או צרפתים נוהג במתינות נורמטיבית של שנאת זרים צפויה ו"מהוגנת". אדם יכול להתגבר על שנאת זרים המצויה בו ובכול תרבויות האדם. אבל אין אדם אדיש מראש להבדלים בין עמים ובין תרבויותיהם. כול מפגש בין עמים מתחיל מ"אנו והם".

אנטישמי אוטנטי ומוצהר הוא אדם אחוז שנאה. הוא מאשים את היהודים בכול הצרות והאסונות, הוא דן אותם לפי כללים אחרים ומחמירים פי כמה מאשר את בני עמים אחרים, הוא חושב שהם שולטים בכול ומנצלים את כולם. הוא מייחס להם כשרונות על-אנושיים ועורמה בלתי אנושית בניצול שכניהם. מה שהוא היה עושה ליהודים זה מה שלדעתו היהודים רוצים לעשות לעמי העולם. מדובר במנטליות של אנשים אחוזים ברגשי נחיתות, שאין להם במה להתגאות חוץ מההשתייכות לעמם, המאפשרת להתנשא על זה שנבחר לפורקן השנאה. אחד כזה היה היטלר, שבשלושים שנותיו הראשונות חי חיי "לא יוצלח", ורק כמטיף לשנאת עמים ומסית לאלימות ונקמה הפך למנהיג. תלמידיו הניאו-נאצים גם מכחישים את השואה וגם "רומזים" שהיהודים ראויים לתאי הגזים.

בצד אנטישמים אחוזי שנאה ישנם גם המסכימים אתם, ולו רק חלקית, ששוכנעו על ידי נימוקים דתיים או רעיוניים או פשוט על ידי דעת קהלם. ההבדל בינם הוא בכך שאנטישמיות איננה ציר מרכזי של חשיבתם המדינית, אלא דעה אחת מיני רבות. הם מסוגלים גם לחזק את דעתם וגם לשנות אותה לפי המצב. למשל, רוב הגרמנים חדלו להיות אנטישמים כשהפסידו את המלחמה. רק המעטים ביניהם היו לניאו-נאצים והתמידו בשנאת היהודים.

בצד אנטישמים מוצהרים, מהסוג הישן, ישנם רבים יותר המסווים את יחסם ליהודים כדי לשמור על כללי ה"פוליטקלי קורקט". הם אינם רוצים להימנות עם מטורפים פוליטיים וקיצוניים בימין. לעתים הם אנשי שמאל שדוגלים עקרונית באינטרנציונליזם ובאהבה בין העמים, ולכן אינם מתקיפים את היהודים בתור שכאלה, אבל דעותיהם לרוב אינן גוברות לגמרי על הרגשת עוינות כלפי יהודים. לכן הם מנצלים עד תום כל הזדמנות לגלות את פרצופם של יהודים שמעדו או זכו לפרסומת רעה ומנפחים וחוזרים על כך עד אין סוף. זה מספק את הרגש ואינו מתנגש חזיתית עם האידיאולוגיה. מי שראוי לביקורת ולגינוי, בין אם הוא יהודי או בן עם אחר, יש לגנותו. גם את צה"ל יש לבקר על מעשי אכזריות שהיו.

אבל הצגת הדברים כעת היא כל כך "אובייקטיבית" ו"עובדתית" שנוצרת אווירה בציבור שלפיה "כבר מותר" להרביץ ליהודים בפרברי צרפת ובלגיה, ואיש ברחוב אינו מגן עליהם. דוגמה נוספת: "גוש שלום" שבישראל הציע לאירופה חרם על מוצרי ההתנחלויות. מעשה לא חכם, אבל לגיטימי במאבק פוליטי. זה הדליק נורה אצל קבוצות מסוימות שם והם דרשו חרם על כלל התוצרת הישראלית, ובהמשך גם חרם על כול מגע אקדמאי עם ישראלים. כי מה ההבדל? גם המתנחלים וגם יתר הישראלים הם יהודים, ויש תירוץ לפגוע בהם. במצב כזה צריך לבחון את הקשר בין המניע להצגת הדברים, לבין תוצאותיהם.

ביוגוסלביה, בלב אירופה הייתה מלחמת אזרחים. מאות אלפי גברים ונערים נרצחו. מספר עצום של נשים נאנסו – אין סטטיסטיקה בגלל בושת הקורבנות. טיהור אתני של מיעוטים היה לכלל ויצר את הגבולות החדשים בבוסניה.

ואז פרצה מלחמה אצלנו. איננו רוצחים המוניים, איננו אונסים נשים ואיננו עושים טיהור אתני (אומנם נכון להגדיר את ההתנחלויות כפלישה אתנית). כול מלחמה היא אכזרית. פשעי המלחמה הראשיים הם רצח מכוון של אוכלוסייה לא לוחמת. הבולטים בין פושעי מלחמה היום הם המתאבדים הפלסטינים, המתפוצצים בין אזרחי ישראל, ומי ששולח אותם. בתקשורת יש היום רבים המצדיקים ונותנים לגיטימציה לרצח היהודים בפיצוצי טרור ("הפלסטינים מיואשים" או "שאין להם נשק אחר") ומחפשים כול אפשרות להציג דווקא את צה"ל כפושעים. מי שלא רואה מאחורי זה מניע של אנטישמיות מוסוות מוכיח חולשת דעת וחוסר יכולת להסיק מסקנות מן העובדות.

לאנטישמים המוסווים לא חשוב מי אשם בטרור ומי רוצה שלום. הם רואים הזדמנות פז לשחק באנטי-קולוניאליזם ולפגוע ביהודים בעולם.

למה עולה אנטישמיות כעת

תורות רבות ניסו להסביר את האנטישמיות: הקסנופוביה, שנאת זרים – מסבירה, כתורה אנתרופולוגית, את רוב רדיפות המיעוטים והעמים בכלל. יהודים תמיד אהבו לראות את עצמם כיוצאי דופן מכול העמים. גם לחילוניים מסתתר בתת-מודע המושג של "אתה בחרתנו". כך נוצרה למשל תורה פסיכואנליטית לפיה שורש שנאת היהודים הוא לא ברצח של ישוע אלא בכך שהולידו אותו, כי הוא הביא לעמים שקיבלו את הנצרות את הרגשת החטא והחרטה ומנע מהם, או קלקל להם, רבים מתענוגות החיים. הציונות הסוציאליסטית טענה ששונאים את היהודים כי אינם עם נורמלי שרובו איכרים ופועלים, אלא אנשי מסחר ומלאכה זעירה. בארצות המפותחות האיכרים מתמעטים וגם פועלי תעשייה פוחתים יחסית. דווקא מעמד בינוני ואינטליגנציה שבהם התרכזו היהודים בימינו, עולים ומתרחבים וזה גם מסביר את הרווחה הכלכלית של רבים מהיהודים בגולה. הסברים פוליטיים של האנטישמיות פרשו אותה כמדיניות של האשמת "שעיר לעזאזל" בכול האסונות כדי להגן על השליטים והסדר הקיים. היהודים תמיד התאימו ועדיין מתאימים לייעוד כזה.

האנטישמים המוצהרים פחות מסוכנים, כי הם חשופים וצפויים. אנטישמיות גלויה השפיעה בעיקר על חסרי השכלה והעניים. מי שמסוכן לנו יותר הם האנטישמים הסמויים, החדשים, כי הם יותר פיקחים ומסתירים את כוונותיהם. האנטישמיות המוסווית, החדשה, נפוצה בעיקר בקרב משכילים, אנשי תקשורת, ובאקדמיה. הם יגנו במוצהר את מי שפוגע ביהודים כיהודים, אבל הם שמחים לאידם כשפוגעים בהם. יש להם הוכחות בדוקות שהם עצמם אינם אנטישמים ושהם פוסלים את האנטישמיות, והם נעלבים מכול החשדה כזאת. הם אפילו אומרים שמי שחושד בהם הוא שאשם בהגברת האנטישמיות – כדברי מנהיג ליברלי בגרמניה.

המשורר הפולני, חתן פרס נובל צ'סלב מילוש נשאל פעם על ידי עורכי ירחון אמריקאי יהודי מדוע לדעתו יש אנטישמיות. הוא אמר: "בפחות ממאה שנים נתתם לעולם את מארקס, פרויד ואיינשטיין. עליכם לשלם בעד זה!" מילוש אינו אנטישמי, אבל הוא מבין את הראש האנטישמי, שלא סולח על הצלחת האחר והזר, שלא רואה בהצלחתו תרומה אפשרית לכלל, אלא רק פגיעה בכבודו הוא, בהערכתו העצמית, ואפילו איום לעמו. שורש שנאת היהודים נמצא בקנאה להישגיהם, וככול שהם רבים גוברת השנאה.

בספרו "מיין קאמפף" כתב היטלר, בשנת 1923 , שטעות היא להעניק ליהודים שוויון זכויות, כי הם הופכים אותו מייד לזכויות יתר. יש כאן חצי אמת הגרועה משקר כי זכויות יתר מקבלים יהודים יחידים, אבל את שוויון הזכויות הוא רצה לגזול מכולם כשעוד לא יכול היה לרצוח אותם. הנימוק החזק ביותר של היטלר נגד היהודים היה בציון ריבוי היהודים במקצועות הנחשקים והמכניסים ביותר, בעושרם של היהודים במסחר ובנקאות וההשפעה המיוחסת להם בחיי תרבות, משק ופוליטיקה. בתקופות שבהם היו היהודים חסרי זכויות, מושפלים ונרדפים וסגורים בגטאות, שונאי ישראל יכלו "לסבול" את קיום היהודים בשטח. אך כשווים לכול הם נראו להם איום בלתי נסבל. האנטישמיות שונה מארץ לארץ בביטויה המעשי, אבל לרוב יש לה יסודות נפשיים משותפים. אנטישמים גרמנים שונים מאנטישמים צרפתים או אנגלים, אבל את האנטישמיות האינטלקטואלית והגזענות המציאו בצרפת ובאנגליה. בגרמניה הסיקו את המסקנות עד ל"פתרון הסופי".

בחברה המודרנית, כשנפרצו חומות הגטו, נפתחו לפני היהודים מרב אפשרויות. תרבות של הישגיות, יוזמה אישית ולמדנות העניקו ליהודים יתרון בתחרות חופשית. אין בזה שום מיסטיקה או צורך ב "גניוס היהודי" כהסבר שבו משתבחים הלא חכמים שבינינו. הללו מתיימרים שאם איינשטיין היה יהודי אז גם הם נבונים יותר. ניוטון היה אנגלי והוא לא נופל מאיינשטיין בדורו. האנגלים גאים בו ובאנגלים גדולים רבים אבל לא עולה על דעתם שיש "גניוס אנגלי" מיוחד במינו. הפרסום שהיהודים זוכים לו ומשתבחים בו מעורר קנאה ושנאה. הנשק היעיל נגד האנטישמיות הם למשל ספרי אפרים קישון. הוא מספר לעולם על טיפשותם של הישראלים ומגלה שהם כול כך דומים בזה למשפחת העמים. אין פלא שמעריכים אותו בחו"ל, בעוד שאצלנו הוא מעורר רוגז.

אגדה מופצת בעולם, שהיהודים הם שליטיו הנסתרים. אדם שפוי אינו יכול לטעון שיהודים שולטים בצרפת גרמניה או יפן, אבל הרוצה לשקר מרחיק עדותו. לכן מעלים אגדה לפיה היהודים שולטים בארה"ב ובאמצעותה בכול העולם. באחת מהופעותיו הציג אוסאמה בין לאדן קו אידיאולוגי חדש בתנועתו: "בוש וממשלתו הם עושי דברם של היהודים". הצרה היא שדעות דומות נפוצות לא רק בחוגים אקזוטיים. שר ההגנה לשעבר של גרמניה הסביר בזמנו את האיומים של ארה"ב על עיראק בהשפעה של הלובי היהודי וניצול כוח הבוחרים היהודים ערב הבחירות לנשיאות. הרעיון שהיהודים מספיק טיפשים כדי אפילו לרצות למשול בעולם, וגם מסוגלים לעשות את הבלתי אפשרי ולהשתלט עליו, מעיד לא רק על אבסורד פוליטי, אלא גם על חשיבה מטורפת. אבל הזיוף ששמו "הפרוטוקולים של זקני ציון" עדיין מופץ ומשפיע, ומעיד על מחשבה חולנית של המאמינים והרוצים להאמין בקשר המאיים על שלומם.

מדינת ישראל כגורם לקנאה

הקמנו את המדינה היהודית מתוך כוונה להציל את היהודים מאנטישמיות. כמחצית מיהודי העולם, היושבים בארצנו, באמת ניצלו ממנה עד כדי אובדן הבנת התופעה. לישראלים יש מעט מפגשים עם אנטישמים ממשיים. איננו מתייחסים אליהם בעניין הראוי לפי מידת הסכנה שבהם. בארץ גם איננו מגיעים לספרות אנטישמית, כי לא מתרגמים ולא מפיצים אותה אצלנו, ולא תופסים כמה חשוב לדעת את האויב דווקא במקור. אבל ישראל כמדינה השפיעה על שינוי תדמית העם היהודי בעולם. לפני קום המדינה תדמית היהודים הייתה של עם נצלני, פחדני, שפל מוסרית וחסר כבוד – קורבן האשם במצבו. מדינות העולם עשו מאמצים רבים כדי למנוע כניסת פליטים יהודיים דווקא כשהיו זקוקים יותר מכול למפלט, ערב מלחמת עולם השנייה. כעת מדינות אחדות מתחרות בישראל על קליטת מהגרים יהודיים דווקא, ומסרבים לקבל מהגרים בני עמים אחרים. בשנות השמונים ארה"ב קלטה כ-90 אחוז מהיהודים שיצאו מרוסיה עם ויזות לישראל. בימינו גרמניה העניקה זכויות הגירה ליותר מ-100 אלף יהודים מרוסיה. השנה הגיעו יותר יהודים מרוסיה ואוקראינה לגרמניה מאשר לישראל. יש מדינות שלמדו שיהודים תורמים בטווח ארוך לעסקים, למדע, לתרבות ולשגשוג המדינה.

בארה"ב יש היום פחות אנטישמיות מאשר באירופה המערבית. הגיעו לשם מהגרים רבים מסין, יפן וקוריאה. הם שונים בתרבותם, אבל מתחרים בהצלחה ביהודים בדחף הישגי. יש להם הצלחות מרשימות בעסקים, באקדמיה ובאמנויות, והם תורמים הרבה למדינה. לכן האמריקאים לומדים שיהודים אינם עם יוצא דופן. גם באנגליה זוכים הפקיסטנים וההודים למוביליות חברתית רבה ולהישגים, אבל שם המצב מורכב יותר על רקע דתי-אסלאמי. למרכז אירופה ומערבה הגיעו מהגרים שהם לרוב בעלי תרבות שאינה משתלבת בהווי המקומי והם אינם עולים במדרג החברתי. הם הופכים לעניים ומרגישים מנוצלים. רוב יהודי צרפת היום באו גם הם מצפון אפריקה, אבל הם בעלי תרבות שעוזרת להם להשתלב, להתקדם, להתבלט וגם להתבולל.

שונה המצב במדינות העולם השלישי. מדינת ישראל השיגה מה ששם רוצים להשיג ואינם מצליחים. היא הייתה מושבה בריטית ענייה, כמו האחרים, והשיגה תל"ג ורמת ייצור כמו של מדינות המערב. יפן, דרום קוריאה, סינגפור והונג קונג הצליחו כלכלית אף יותר מישראל, וסין נמצאת באותה דרך, אבל הם מתבלטים רק בכלכלה ודוגלים בצניעות פוליטית – תכונה שלא תעלה על דעת היהודים.

לישראל יש גם צבא מפורסם ומנצח ובזה מקנאים יותר מכל. אמת – אנו "משלמים" בעד זה. ישראל זוכה לתמיכת ארה"ב ובזה מתחברת אנטי-אמריקניות ליחס לישראל. מדינות שרוצות משהו מאמריקה פונות לעתים לישראל, מתוך אמונה שיש לה השפעה יתרה בממשל אמריקאי. תוסיפו לזה את התדמית של יהודי העולם כבעלי הון, בעלי השפעה יתרה בפוליטיקה עולמית, וכמנהלי המדיניות המוניטרית בגלובליזציה, ומתקבלת תמונה לפיה ישראל בין המדינות היא כיהודי בין העמים.

הציונות הצליחה ברבות ממשימותיה, אבל לא בחיסול האנטישמיות. אין כול תועלת בכך שנגיד ליהודים שמסוכן להצליח, שיש להתרחק מפוליטיקה בגלות (את זה כבר אמר יצחק אברבנל שהיה שר האוצר בפורטוגל ואחר-כך בספרד לפני הגירוש ב-1492, ולימדנו חוכמה בגלות איטליה), או שיש בכלל פתרון בשינוי האופי והתנהגות שלנו. גם הסתלקות היהודים ממדינות רבות לא גרמה שם להיעלמות שנאת היהודים. הצורך בקיום אויב פנימי וחיצוני ובמוקד השנאה הוא כנראה חלק מהתרבות הפוליטית של בני עמים רבים. מוצא התופעה הוא בנפשם ולכן גם פתרונה אינו בידינו.

קשה להיות יהודי בעולם כזה, אבל זו הרפתקה קיומית מרתקת שצריך ללמוד כדי לדעת להתמודד ולחיות אתה. אנו צריכים למצוא דרך לומר לאנטישמים המוסווים מה שאמרה יהודייה זקנה בעת הפוגרומים: "תתבייש לך אדון קוזאק!" מספרים זאת כדוגמה לדרישה פתטית הנופלת על אוזניים ערלות. אבל חשוב שזה ייאמר. מה גם שאם אדם מרגיש צורך להסתיר את האנטישמי שבו, הוא עשוי אפילו להתבייש.

כל הזכויות שמורות למרדכי כפרי

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  On 24 ביוני 2010 at 23:39

    האנטישמיות הנוצרית והמוסלמית (האנטישמיות היא דבר חדש יחסית בין המוסלמים) תגדל ככל שאחיזת ישראל בפלסטינים על כל ההשפעות ההרסניות שלה ממשיכה.

    אהבתי

  • ברונו  On 25 ביוני 2010 at 0:18

    לא קראת את המאמר ? השנאה אלינו לחלוטין לא קשורה לפלסטינים. כיום הפלסטינים הם התרוץ. אתמול זה היה כי הרגנו את ישו. מחר ישנאו אותנו מסיבות אחרות.

    אהבתי

  • אלי  On 25 ביוני 2010 at 1:21

    כל מי שטוען כי האנטישמיות באיזורנו בגלל מה שגרמנו לפלסטינים מתעלם מההיסטוריה ביודעין או בלא יודעין.
    לולא הכיבוש האימפריאליסטי הערבי לא היו כאן ערבים – שמכנים עצמם "פלסטינים".
    למזלם, אין לנו מערכת הסברה ומשרד חוץ שיודעים את עבודתם.
    בזמן המשט הטורקי אף אחד לא הזכיר, וכמובן לא תבע פיצויים, מטורקיה על מה שעוללה בארץ בשנות הכיבוש האימפריאליסטי שלה.

    אהבתי

  • אזרח.  On 25 ביוני 2010 at 1:21

    ברונו,נטרל את התירוץ,ובכך עוצמת האנטישמיות תקהה.

    אהבתי

  • אזרח.  On 25 ביוני 2010 at 1:24

    אלי,לולא ההפסד של יוסף דו נואס לחבשים,האסלם לא היה עולה.אז מה? נשב ונאמר כל היום לולא? זה המצב.קח את המצוי ותקן אותו.

    אהבתי

  • גל  On 25 ביוני 2010 at 1:29

    אבל אנטישמיות היא לא תירוץ, ברונו. מהמאמר: "כאשר מבקרים יהודים על מה שהם עשו זוהי ביקורת לגיטימית, בין אם היא צודקת או לא. כאשר מבקרים ואף מאשימים את כלל היהודים במה שעשו יהודים מסוימים, זוהי אנטישמיות."
    רוב הביקורת, כולל זו לעיל מבקרות את ישראל על פעולותיה. המגיב לא אמר שהאנטישמיות תיעלם אם ישראל תחדל מהכיבוש, רק שהיא תגדל אם לא תחדל. לא?

    אהבתי

  • אלי  On 25 ביוני 2010 at 1:43

    מדוע כאשר אנו חוזרים לארץ היחידה שהייתה שלנו – זה כיבוש. כאשר הערבים כובשים, על אמת, זה לא כיבוש?
    ואם אנו אומרים שזה כיבוש, מדוע שלא ינצלו זאת לטובתם?
    אני חושב שצריך להיות שוויון בנינו לערבים.
    אם הם דורשים מה שהיה פעם שלהם – גם לנו מותר לדרוש מה שהיה פעם שלנו.
    ואם הם לא מוכנים לוותר על זכויות "היסטוריות" (כלומר, כיבוש מקנה "זכויות")מדוע שאנחנו נוותר?

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 25 ביוני 2010 at 7:35

    What have the Romans ever done for us?

    שנאה לא צריכה הגיון או סיבה, רק תירוץ. נטרל את התירוץ ואתה מפריע להגיון, לא לשנאה. היתה אנטישמיות גם בארצות האסלאם, גם לפני שהופיעה הציונות ויצרה את הבעיה הפלסטינית. בארצות הנצרות, ודאי שהיתה אנטישמיות. כשירדה הדת מגדולתה, תורת הגזע מיהרה להחליפה. צריך תירוץ? הנה, יש.

    כשתורת הגזע ירדה מגדולתה, חיפשו תירוץ אחר. בחכמתנו, מיהרנו לספקו – אבל אם לא היה זה, היה משהו אחר.

    הסוואת האנטישמיות כביקורת על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים, או (יותר נוח לאנטישמים) על הציונות, היא תרגיל זמני ונוח מאוד. אסור לשכוח שזה רק תרגיל, תכסיס, שמטרתו להציג את הבלתי-PC כלגיטימי.

    כאשר ארגון זכויות אדם מבקר את ישראל על היחס לפלסטינים, בהחלט יש מקום לחשוף את יחס אותו ארגון לשכנינו – לא רק כדי להאשים את אותו ארגון באפליה ו-double standards, אלא גם כדי להבהיר באיזו סביבה אנחנו פועלים ומה מצפה לנו אם לא תהיה לנו מדינה עצמאית.

    כאשר גוף כמו האו"ם מבקר את ישראל על אותם הדברים ומתעלם בעקביות ממענשי שכנינו, כאן כבר אפשר לדבר על אנטישמיות. מארגונים פרטיים יש מקום לדרוש ביקורת לגיטימית ללא עיוות עובדות – ממדינות וארגונים בינלאומיים יש מקום לדרוש יחס שווה לזה שמקבלים אויבינו, שממעשיהם בתחום זכויות האדם מתעלמים.

    בנוסף לכל זה, היה כדאי שלא נשלוט על הפלסטינים ושלא ניתן לאויבנו כותרות לעיתונים ותמונות לרשת של חיילים ישראלים פוגעים בפלסטינים. זה יהיה טוב לא רק לפלסטינים אלא גם – בעיקר – לנו, שנאלצים כרגע להקדיש המון משאבים לדבר שבסופו של יום פוגע בנו, פיזית, כלכלית, מוסרית, תעמולתית ועוד.

    כל זה לא ימנע אנטישמיות, רק יקשה עליה לפעול. גם זה משהו.

    אהבתי

  • גל  On 25 ביוני 2010 at 8:43

    אכן, דוד, היה כדאי שלא נשלוט בעם אחר. אבל לא בגלל האנטישמיות אלא בגלל שזה ל מוסרי.

    היום אנחנו הקוזאק הנגזל והיום אומרים לנו "תתבייש לך אדון קוזאק!" ואנחנו אומרים "אני? קוזאק? אנטישמי שכמוך? אני איינשטיין ובניימין ד'איזראלי ואברהם הרשקו וניוטון! אוקיי. לא ניוטון. זה רק העשבים השוטים שמתנהגים לא יפה לערבים ובכלל הערבים התחילו וזו היתה הארץ שלנו קודם. ושהאו"ם-שמום יבדוק את המרתפים האפלים בדמשק לפני שידבר איתנו."

    קוזאקים! בגלל מה שהישראלים היהודים עושים ובגלל מה שמדינת ישראל עושה ולא בגלל שהם יהודים. רוב הביקורת על מדיניות והתנהלות מדינת ישראל מוצדקת וביטולה בתירוצים גלותיים היא כזריקת התינוק עם מי האמבט. (זו, כך נראה לי, גם דעת המאמר, אגב 🙂 ואם לא, אז זו רק דעתי)

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 25 ביוני 2010 at 13:03

      מסכים לגבי הטיעון המוסרי, הוא חשוב מאוד וציינתי אותו בפסקה שלפני האחרונה בתגובה הקודמת שלי.

      אבל מה בדיוק "היהודים" עושים שמפריע לכל העולם? תומכים בישראל? גם זה לא כולם; לחלק גדול מהעם היהודי בתפוצות לא אכפת מישראל וחלק גדול אחר אנטי-ציוני, מסיבות דתיות או אידיאולוגיות.

      ועדין, בעולם מתקיפים יהודים ללא כל קשר לזיקתם לישראל, פשוט בגלל יהדותם. בישראל לא רואים את זה כי אנחנו מרוכזים בעצמנו, אבל זה קיים.

      את הביקורת על ישראל צריך לבדוק, גם במונחים של מה נכון עובדתית ומצריך טיפול וגם במונחים של מה תעמולה נגדנו שמצריך חשיפה כתעמולה, וגם – ולא פחות חשוב – במונחים של "למה שתקתם כשאויבנו עשו אותו הדבר?"

      צריך להבין שגם כאשר הביקורת על המדינה צודקת, היא נשק בידי אויבנו; הטיפול בביקורת לא יכול להתעלם מגורם זה.

      צריך גם לזכור שהמלחמה בין ישראל לעולם הערבי אינה רק בגלל השלטון על יהודה, שומרון, הגולן והסגר על עזה; מי שחושב שתביעות הפלסטינים לזכות השיבה ייעלמו אם ניסוג חד-צדדית מיו"ש ונפתח לגמרי את הסגר על עזה, תמים. ככל שהשליטה ביו"ש מזיקה לנו, היא עדין נכס איסטרטגי שאסור לוותר עליו ללא תמורה במטבע קשה. כתבתי (גם) על זה, פעם: http://www.good-hands.org/notes/?p=41897

      אהבתי

    • ברונו  On 27 ביוני 2010 at 16:46

      גל, מדוע אתה חושב שרוב הביקורת על מדיניות והתנהלות ישראל מוצדקת ? האם דוח גולדסטיין היה מוצדק ?

      אהבתי

  • הלל  On 25 ביוני 2010 at 14:00

    "האנטישמיות תקהה אם נפסיק לשלוט בפלסטינים"

    תמימות, נאיביות, שמיעה סלקטיבית.

    היות והשליטה בפלסטינים היא רק תירוץ לאנטישמיות, התירוץ יעבור מטמורפוזה. יגידו ש"לא באמת הפסקנו", "זו שליטה בצורה אחרת", "הפסקת השליטה עכשיו לא מספיקה כי חובתנו לתקן את נזקי השליטה בעבר", "הפסקת השליטה בשטחים אינה מספיקה כי עצם קיומו של מי שחושב על עצמו כפליט משמעה שישראל עדיין שולטת ב"זכות" חלק נכבד מהפלסטינים לחיות ב"ארצם".

    אצל הניאו אנטישמים, עצם קיומה של מדינה ריבונית "ציונית" (במשמעות ביתו הלאומי של העם היהודי) בחלק כלשהו של "פלסטין ההיסטורית" נתפסת כשלילת זכותם של הפלסטינים. לכן – אם בכדי "להקהות את עוקצה" של האנטישמיות הישנה היה צריך לחסל את נוכחותו של היהודי, כי כשאין בסביבה המידית יהודי להתעלל בו ולהרוג אותו אין משמעות מעשית לאנטישמיות, "להקהות את עוקצה של האנטישמיות החדשה" יש לחסל את נוכחותה של הריבונות והאוטונומיה היהודית.

    האנטישמיות הקלאסית שנאה יהודים בגלל השונות וההתבדלות והחיים בשולי החברה. הם היו מבוזים כנחותים.

    האנטישמיות המודרנית שנאה יהודים בגלל ההתבוללות וההצלחה – מבחוץ הם היו דומים לאחרים לכן היה קשה לסמן אותם ולהתרחק מהם – הם היו כמו וירוס. בגלל ההצלחה הכלכלית והפוליטית הם היו "חזקים" ולכן מושא לקנאה.

    האנטישמיות החדשה שונאת יהודים בגלל שיש להם ריבונות ואוטונומיה. כי לא מגיע להם. ליהודי מותר להתקיים רק כמיעוט בחסדי הרוב. קיום ריבוני יהודי הוא חטא מוסרי.
    זה נשמע לכם מצחיק? לא נחשפתם מספיק לשיח הרווח בחוגים היהודים האנטי-ציונים. השאיפה לריבונות היא רוע. הקיום הראוי ליהודי הוא רק כדשן אורגאני (תרתי משמע) לאומות אחרות. זאת אומרת בתפוצות.

    היהודי תמיד נחשב כמי שחי על חשבון מישהו אחר. טפיל. פרזיט. מוצץ דם. אתמול נשמנו אוויר ששייך בדין לפולנים או לעיראקים. היום אנחנו נושמים את האוויר של הפלסטינים. אם נפתח זימים ונתחיל לחיות בים, יטענו שאנחנו נושמים את האוויר של הדגים.

    ואיך נפסיק לשלוט בפלסטינים? אם נצא מהגדה המערבית והם ימשיכו לנסות לרצוח אותנו כמו שקרה לאחר ההתנתקות מרצועת עזה?
    אין מה לעשות. פגיעה של יהודי בערבי באשר הוא נחשבת טבח, רצח-עם ופשע מלחמה. מה שפלסטינים עושים ליהודים זה לא כל כך נורא בכל מקרה, וזה נחשב "התנגדות לגיטימית".
    תסבלו בשקט בידיים קשורות, או שתסתלקו לקיבינימט, כי Collateral damage מותר רק למדינות שהן לא ישראל, ורק ישראל צריכה לספור גופות של אוייבים. רק ישראל מחוייבת לנוסחה של 1:1בכדי שפגיעה באוייב תיחשב "מידתית".

    קודם שנאו אותנו בגלל שהיו התנחלויות וחיילים "בשטח פלסטיני". אחרי ההתנתקות מעזה אין, אז שונאים אותנו בגלל שאנחנו לא מרשים להם להכנס חופשי לישראל, בגלל שהעזנו להשיב מלחמה ליורי הקסאמים, ובגלל שאנחנו לא מרשים להעביר להם שוקולד וכוסברה וזונות דרך השטח שלנו.

    אם נצא מהגדה המערבית יהיה לנו מותר להרוג פלסטינים אם הם יתקפו אותנו? כמובן שלא. תמיד תהיה להם "עילה צודקת" כל עוד מתקיימת "ישות ציונית" במרחב, ותמיד התגובה שלנו תיחשב "בלתי מידתית".

    לפלסטיני תמיד שמורה הזכות הקולקטיבית לתקוף, ויש לו פטור מלא מאחריות קולקטיבית. אצל הישראלים זה הפוך. אין לנו זכויות קולקטיביות, אבל האחריות כוללת לא רק ישראלים אלא גם יהודים בחו"ל.

    עם שלוש מאות מליון ערבים ומליארד וחצי מוסלמים בעולם. כמה זמן נחזיק ב"מידתיות" של 1:1 ?

    יש מתמטיקאי בסביבה?

    אהבתי

  • המחלקה הסגורה  On 26 ביוני 2010 at 11:10

    הערות אישיות נמחקו.
    דוד כפרי

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 26 ביוני 2010 at 11:21

      מחלקה סגורה, כולם,
      תגובות לגופו של ענין יתקבלו בברכה.
      תגובות לגופו של מגיב יימחקו.
      מגיב שייתעקש לעבור על כללים פשוטים אלה, ייחסם.

      אנא, חסכו ממני את הצורך במחיקות וחסימות.
      תודה,
      דוד

      אהבתי

  • מתי ישפה  On 27 ביוני 2010 at 12:28

    אנטישמיות זו דרך של בורא עולם לכוון את העם שאמור לייצגו לכיוון הנכון-"אהבת הזולת או זולתנות"-מתוך ציווי שמימי ולא בחירה פרטית תוך זיהוי שהמצווה הוא אכן בורא העולם ואכן כל פעולותיו הן לטובה. לקבוצה שנקראת עם ישראל – אהבת הזולת נמסרה כציווי ולכן זה הכי קשה לקיים בינו לבין עצמו אנחנו מוצאים יהודים שאוהבים את כולם זולת מעצמם ואחיהם להילחם הזה זה רק דרך אהבת חינם בנינו לבין עצמינו כל אחד שמצליח להתגבר על תחושות השנאה לאחיו השונה ממנו בדעותיו משאיר רושם בלתי נמחה במודע הכולל היהודי זו הדרך לשם כך אנו מדליקים נרות בחנוכה וחוגגים את כל החגים
    מתי ישפה

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 27 ביוני 2010 at 16:43

      אני ספקן, וקשה לי לקבל בלי תגובה הודעה כזאת.
      מצד שני, קשה לי גם להתווכח אם אדם שמאמין לחלוטין במה שאמר.
      אז אני אשאיר בצד שאלות כמו אם יש בכלל אלוהים, אם מעשיו באמת לטובה, ואם באמת אהבת חינם של יהודים את היהודים היא הפתרון לאנטישמיות (או שהתכוונת למשהו אחר?), ואשאל במקום, איך ההודעה שלך רלוונטית לדיון הנוכחי, שעוסק (להבנתי) בגילוי וזיהוי של אנטישמיות (להבדיל מביקורת לגיטימית על ישראל)?

      אהבתי

  • חמוס במשקפיים  On 27 ביוני 2010 at 19:34

    אני חולק על הנחת הבסיס של הדברים. להבנתי, הטרנד האנטי-ישראלי אינו המשך לאנטישמיות. אם כבר, הוא תחליף לסוג של סיפוק רגשי שאותו העניקה בעבר האמונה הנוצרית: הצורך להרגיש אשם, ועם זאת צודק.

    הסיבה לכך שהישראלים מהווים מטרה לביקורת בלי פרופורציות לעוולות שהם אכן מבצעים היא שהם נתפסים, בעיקר בעיני בני אירופה, כבשר מבשרם. חטא שביצע ישראלי הוא, לדידו של האירופי, חטא שביצע הוא עצמו. ישראל נתפסת כקולוניה אירופית לכל דבר (בזמן שהותי באנגליה נתקלתי באנשים משכילים שמאוד התפלאו לשמוע שנולדתי בארץ, ושהורי גם הם נולדו בארץ – להבנתם הרגשית, כל הישראלים הם מהגרים של השנים האחרונות!). מכאן נובעות הטינה והאקטיביות המאפיינות את הלך-הרוח האנטי-ישראלי בעולם הנוצרי-לשעבר: הן דומות, בעוצמתן ובמרירותן, לאלה של אב שבנו יצא לתרבות רעה ומאשים בכך את עצמו.

    כמובן שהרוב הגדול והבור שמאחורי התנועות האלה אינו עובר את המהלך הרגשי המורכב הזה בכללותו. רוב הצעירים הליברלים שפגשתי פשוט לא היו מודעים למורכבותו של המצב כאן. מבחינתם, להיות הומניסט וליברל פירושו לתמוך באנרגיה היברידית, נישואים חד מיניים ויהודים (כן!), ולהתנגד לציד לווייתנים, מלחמות וישראל. ההסברה הישראלית, שנפנוף באגרוף קפוץ הוא בדרך כלל התשובה שלה לכל שאלה וביקורת, אינה תורמת למצב הזה.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 28 ביוני 2010 at 21:09

      לא מסכים, מכמה סיבות:
      1. התקפות על יהודי אירופה בגלל מעשי ישראל, לא יכולות לבוא מביקורת על ישראל אלא מאנטישמיות. מי שמתקיף את כל היהודים בגלל מעשי ישראל, הוא אנטישמי.

      2. למיטב ידיעתי, החל מ-1948, ישראל מעולם לא נתפסה באירופה כקולוניה אירופית; אם כן, אנא הבא לכך סימוכין. תעמולה ערבית טוענת שישראל קולוניה אמריקנית, אבל זו תעמולה מהשנים האחרונות ואירופה, עד כמה שאני יודע, אינה שותפה לה.

      3. כתבת: "מבחינתם, להיות הומניסט וליברל פירושו לתמוך באנרגיה היברידית, נישואים חד מיניים ויהודים (כן!), ולהתנגד לציד לווייתנים, מלחמות וישראל." כלומר להתנגד לישראל, לא משנה מה ישראל תעשה. תמיכה ביהודים, אגב, היא לא דבר שראיתי הרבה; ראה כאן: http://naama-carmi.com/2010/06/24/%d7%9c%d7%90-%d7%9c%d7%9e%d7%93%d7%a0%d7%95-%d7%93%d7%91%d7%a8/#comment-1621

      4. וגם כאן: http://naama-carmi.com/2010/06/24/%d7%9c%d7%90-%d7%9c%d7%9e%d7%93%d7%a0%d7%95-%d7%93%d7%91%d7%a8/#comment-1616 אם חטא ישראלי הוא חטא שביצע האירופי עצמו, מאיפה התמיכה הענקית בחרם דוקא עלינו? ולמה לא חרם על מדינות באירופה, שאנחנו לכאורה שליחיהן?

      יש עוד, אבל בוא נתחיל מהסימוכין שביקשתי.

      אהבתי

      • חמוס במשקפיים  On 29 ביוני 2010 at 0:06

        שלום דוד,

        אנסה להשיב לנקודות שהעלית.

        1. לא שמעתי על התקפות או עוינות כלפי יהודי אירופה בהקשר למעשי ישראל. היוצאות מן הכלל הן, כמובן, התקפות מצד מוסלמים (או הפעולות הנדירות של ניאו-נאצים), וזו אופרה אחרת לגמרי. אפילו יהודי אמריקה, התומכים באופן אקטיבי בישראל שלא כבאירופה, אינם 'חוטפים' על כך באופן משמעותי.

        2. את הרושם שלי לפיה ישראל נתפסת כקולוניה אירופית גיבשתי בעקבות מגע בלתי אמצעי הן עם דוקטורנטים בני עשרים-שלושים והן עם מרצים בכירים במדעי הרוח. יותר מפעם אחת נתקלתי בשאלה התמהה: מדוע אתם פשוט לא חוזרים לאירופה, לשם אתם שייכים, ועוזבים את הפלסטינים במנוחה? פעם אחת, מפיה של פרופסור Michaela Wolf, שמעתי ממש את ההסבר המפורש: שהיהודים בישראל צריכים להיות נתונים לשיפוט מוסרי מחמיר יותר משכניהם מפני שהם בני-תרבות.

        3. הדוגמה הראשונה שהבאת משקפת את החרדה של אישה יהודיה מפני התנכלויות. הדוגמה השניה משקפת את הלהט העולמי נגד ישראל. אף אחת מהן אינה מהווה תימוכין לטענה ששורשי הטינה לישראל היא טינה לגזע היהודי. אני אישית נתקלתי בהערכה כנה מצידו של כל מי ששמע שאני יהודי, ובהקדרת פנים מצד רוב מי ששמע שאני ישראלי.

        4. מדינת ישראל נחשבת באירופה המשכילה, מבחינה *רגשית*, לשליחה של התרבות האירופית, לא של הממשלות האירופיות. מכאן מובן מדוע האצבע המאשימה נעצרת בה ולא ממשיכה הלאה, אל ממשלות אירופה.

        אשמח לשמוע הפרכות לתובנותיי אלה, וכן כל טענה אחרת.

        אהבתי

      • דוד כפרי  On 29 ביוני 2010 at 11:13

        אני לא מפריד בין אנטישמיות מוסלמית לאנטישמיות אחרת, אלא לצורך חשיפת המסתווים; המוסלמים והניאו-נאצים לא מסווים את האנטישמיות שלהם, האינטלקטואלים כן כי זה "לא פוליטיקלי קורקט". בגלל זה הם היותר מסוכנים, בגלל זה הם גם משתמשים בהתקפות על ישראל בפרט ועל הציונות בכלל ככלי להתקפת כל מי שתומך בהם – שזה חלק מספיק גדול מהיהודים בשביל שאפשר יהיה להתקיף את היהודים בכלל תחת המסווה.

        ומכיוון שצריך מסווה, אז זה שוב סטנדרטים כפולים – דורשים מאיתנו מה שלא דורשים מאף אחד אחר. לא רק שלא דורשים סטנדרטים אלה משכנינו (הברברים? מישהו אמר את זה בגלוי?), גם לא מהאירופים עצמם, להם מותר לעמוד מהצד ולא לעשות כלום כאשר ממש לידם, ביוגוסלביה, מתרחש רצח-עם, וכאשר קצת יותר רחוק, בדארפור, רצח-עם עדין מתרחש as we speak; להם מותר למחות נגד סנקציות כלכליות על שוחרי זכויות אדם (במיוחד נשים) כמו הטאליבאן והאיראנים, להם מותר לשתף פעולה נגדנו עם מי שברחמנותם השמידו מליון וחצי ארמנים, להם מותר להתנגד גם לאמריקנים, שבלי התערבותם הצבאית ביוגוסלביה היה הטבח נמשך.

        זו צביעות במקרה הטוב, כי אם את זה אומרים לך דוקטורנטים אז בורותם היא מבחירה כי כל המידע פתוח לעיונם; הם לא בורים ועמי ארצות, הם בוחרים לא לבדוק ולא לדעת. יותר מזה, הם דואגים להשתיק את מי שאומר משהו שלא לרוחם: http://naama-carmi.com/2009/06/29/%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9F%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A0%D7%90%D7%A0%D7%A1%D7%AA-%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%A1/
        (קרא עד הסוף, זה חשוב כי מדובר על כנס אקדמי שאמור להתנהל תחת כללים אקדמיים מקובלים)

        ולמה, במקום לדרוש מאיתנו את הסטנדרט הכל-כך גבוה, לא מעלים קצת את הדרישה משכנינו, שיהיו גם הם בני תרבות?

        אהבתי

      • דוד כפרי  On 29 ביוני 2010 at 11:50

        ועוד, אחרי חיפוש קצרצר בגוגל:
        "באשר לאנטישמיות קובע הדוח כי אנשים המביעים איומים אנטישמיים מציינים את ישראל ואת מדיניות ממשלת ישראל כצידוק
        לניבול פה ולשימוש בסמלים נאציים.

        "פשעים אנטישמיים הגיעו לרמות שיא", קובע הדוח. עם זאת, על אף שהמדינות מטפלות בפושעים ומערכת בתי המשפט מגיבה ביעילות, קיימים פשעים אנטישמיים רבים שבכלל לא מדווחים. "ברחבי אירופה פשעים אנטישמיים מתרחשים בשכיחות גבוהה ביותר מאשר אפילו בשנות ה-90", נכתב. "

        "מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה והמשבר הכלכלי העולמי גרמו לזינוק במספר התקריות האנטישמיות בכל רחבי אירופה"
        http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1074992.html

        אירועים אנטישמיים: http://www.antisemitism.org.il/heb/events/

        "האנטישמיות באירופה בעליה": http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/591/466.html

        אהבתי

  • חמוס במשקפיים  On 29 ביוני 2010 at 13:09

    ראשון ראשון ואחרון אחרון:

    1. כאמור, אני לא חושב שמה שאתה מכנה "אנטישמיות אינטלקטואלית" הוא אכן אנטישמיות במובן של "שנאת הזר והיהודי". אני עצמי נתקלתי בזה ישירות בשני מקרים – מקרה אחד של עמית (מצרי) שסירב להרצות עמי באותו פאנל, ומארגני כנס שלא ראו בדרישה שלו משהו לא לגיטימי, ומקרה שני של חוקרת בככירה (שוב מצריה) שהפכה את אתר הבית שלה לאתר שנאה נגד ישראל. בשני המקרים השנאה לישראל הייתה ארסית ולא רציונלית, אבל לא קשורה לאנטישמיות. זו נקודה די חשובה. העובדה שהיחס שישראל זוכה לו אינו הוגן, ואפילו צבוע, לא הופכת אותו אוטומטית לתוצר של אנטישמיות. הסטנדרטים הכפולים שציינת משמשים לא כדי לכסות על אנטישמיות אלא כדי לכסות על צרכים אחריםם שתיארתי קודם.

    2. האתר השני שקישרת אליו, cfca, מערב בשמחה אנטישמיות אמיתית, ניאו-נאצית ואחרת, עם קטטות בין יהודים וערבים, בדיחות בטעם רע ועוד. הכתבה ב-"הארץ", עם זאת, כוללת מידע שבאמת מדאיג אותי; משם באמת עולה שיש עליה באנטישמיות ושהיא מקושרת לישראל. אחרי זה אצטרך לעקוב.

    3. הסטודנטים הבורים-מבחירה שפגשתי באנגליה בורים בנוגע לישראל פחות מאשר הסטודנט הישראלי בור בקשר לסין ולטיבט. זה לא מפריע לסטודנט הנאור הממוצע להיות בעד שחרור טיבט, או לפחות נגד מצב זכויות האדם בסין; ושוב, זה לא מצב חיובי, אבל לא מצב אנטישמי.

    4. לבסוף, אני חושב שהקהילות היהודיות הגדולות בכלל ומדינת ישראל בפרט נוטות להזדקק לאנטישמיות בתור דבק מייצר-זהות. בלימודי תע"י, למשל, מציגים 2000 שנים של הסטוריה יהודית עם עליות וירידות עם דגש כמעט בלעדי על רדיפות ופרעות. הגל הנוכחי של שנאת מדינת ישראל הוא דוגמה מצויינת לבעייתיות של הגישה הזו. אם תבחר לייחס אותו לאנטישמיות שרצחה את סבינו וגירשה את יהודי ספרד, לא נותר לך הרבה לעשות מלבד להסתגר בחדר, לקטר בחוג המשפחה ולחכות שהפריץ ימות. אם תנסה לבדוק את המניעים והמאפיינים שלו אולי תגלה שהוא מגיע ממקור אחר, ושתקשורת טובה יכולה לפתור אותו.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 29 ביוני 2010 at 14:03

      1. "אנטישמיות אינטלקטואלית" היא כאשר מסווים ביקורת על היהודים בכלל כביקורת על ישראל, או על הציונות; אולי המרצה שסירב להשתתף אתך בכנס לא מייצג אותה, אלה שארגנו את הכנס וראו בדרישתו דבר לגיטימי ודאי שחשודים בכך (אין לי מספיק מידע).

      ההגדרה הישנה לאנטישמי, היא "מי ששונא יהודים יותר מדי". כאשר מישהו מבקר *רק* את ישראל, בגלל סיבות שבגללן מן הראוי לבקר הרבה יותר את שכנינו (זכויות אדם, זכויות נשים, דמוקרטיה, זכויות מיעוטים…), כאשר מישהו משתף פעולה עם שכנינו ה"נאורים" כדי להתקיף אותנו על בסיס זה ומתעלם לחלוטין ממעשי שכנינו, סליחה משתיק כל התנגדות לדעותיו (וראה הקישור לאתר של כרמי, למעלה), קשה לי לקבל שאין כאן אנטישמיות מוסווית – אחרת, הסיבה שציינת (אכזבה מהיהודים) פשוט לא מספיק חזקה בשביל להסביר את האנרגיה הרבה המושקעת בהתקפת ישראל.

      2. נתתי שלושה קישורים. עכשיו הבלטתי גם את זה מ-NRG. חיפוש קצר בגוגל יעלה עוד רבים. יש קשר סטטיסטי בין פעולות צבאיות של ישראל לבין התקפות אנטישמיות על יהודים באירופה ובארה"ב.
      דבר נוסף, אי אפשר להתעלם מכתובות על הקיר, בדיחות רעות ותעמולה; גם זה סוג של התקפה אנטישמית. אלימות מילולית היא אלימות. שוב, הקישור למדד גוגל על החרמת מדינות שונות אינדיקטיבי למאסה העצומה של פעילות נגד ישראל.

      3. הסטודנטים הבורים מישראל, עד כמה שאני יודע, לא משתיקים או מחרימים מרצים סינים או מציעים לפרק את סין. הם גם בודדים, מבחינת הכמות, יחסית לאלה המתנגדים לישראל – ושוב, ראה מדד גוגל הנ"ל.

      4. כל קהילה בעולם מגדירה עצמה במונחים של "אנחנו" מול "הם"; לאף קהילה בהיסטוריה לא היתה סיבה כל כך טובה, לאורך הדורות, לחשוש מ"הם" והאנטישמיות היא אכן גורם עקבי לאורך הדורות, כשהוא נעדר בכאן הוא מופיע שם אבל תמיד קיים.

      אני בהחלט בעד תקשורת טובה, אבל לא משלה עצמי שדבר שהוא מאפיין תרבותי כל כך חזק בכל כך הרבה תרבויות, ייעלם רק 60 שנה אחרי היטלר.

      ===========
      למען הסר ספק, יש לי המון ביקורת על מעשי הממשלה; אבל אני לא משלה את עצמי שאם ניסוג מיו"ש, נרד מהגולן, נצא ממזרח ירושלים ונפתח לגמרי את השערים לעזה, ייפסקו מעשי האיבה של הפלסטינים. הם מעולם לא הגדירו תנאי בו יוותרו על זכות השיבה, וברור לכל מי שעיניו בראשו שפירושה של זו הוא סוף הריבונות היהודית בארץ.

      מי שמציע לנו לוותר על זו, בשם הדמוקרטיה או בשם כל רעיון נאצל אחר, הוא אנטישמי מוסווה. אין לי שום שם אחר לכך. מעולם לא הועמדה בפני אף עם או מדינה דרישה להתפרק מריבונותם.

      אהבתי

  • חמוס במשקפיים  On 29 ביוני 2010 at 14:15

    נראה לי שכאן הגענו למבוי סתום, משום שאתה מציג כהנחה את הדברים שאתה מבקש להוכיח. אם אנטי-ישראליות מרושעת היא בהגדרתה אנטישמיות מרושעת, אין טעם לטעון אחרת. העובדה שב-2009 זינק מספר התקריות האנטישמיות קשורה לדעתי לפעילות ערבית ואסלאמית, שנוטים לכרוך אותה ביחד עם אנטישמיות מערבית. פעילות זו פוגעת ביהודים, אך היא נובעת משנאה למדינת ישראל – שזה בדיוק ההפך מהתהליך שמנסים לצייר, ככאילו הפעילות באה לפגוע במדינת ישראל אך נובעת משנאה ליהודים.

    אלה שארגנו את הכנס היו קופצים על רגליהם וזועקים חמס אילו הדרישה הייתה באהמשום שאני יהודי, שחור או משהו דומה לזה. הם לא קפצו על הרגליים משום שהייתי ישראלי. שוב, האנטי-ישראליות היא פסולה מוסרית, אך זה לא מקשר אותה בעבותות לאנטי-יהודיות.

    אתה מציין שרק אנטישמיות יכולה לספק את הדלק הרגשי הנחוץ לגל האנטי-ישראלי; בפוסט הראשון שלי הצגתי אלטרנטיבה. מה שמניע את הגל הזה להבנתי הוא לא אכזבה בוגרת מישראל וגם לא שנאת היהודי בת שנות אלפיים, אלא תיעול של ההליך הרגשי המרכזי של הדת הנוצרית ששלט בתרבות אירופה מאז ימי הביניים המוקדמים; הוא מהווה ביטוי של הצורך בהלקאה עצמית. שנאת האחר הקלאסית מופנית, כרגע, כלפי מוסלמים ומהגרים.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 29 ביוני 2010 at 18:00

      אני אחזור על שתי נקודות בסיסיות ואניח לענין:
      1. המחאה ה"לגיטימית" נגד ישראל, גדולה בלי שום יחס למחאות על עוולות אחרות בכל העולם; מצטרפים אליה גופים מערביים המתעלמים לחלוטין מעברם של "בעלי-בריתם" תוקפי ישראל מהמזרח התיכון, בכל הנוגע לעניינים העקרוניים שבגללם מתקיפים את ישראל (זכויות אדם, זכויות מיעוטים, דמוקרטיה, אפלית מתנגדי משטר ועוד); משתתפיה משתיקים באלימות (מילולית ופיזית) את תומכי ישראל (אם הורידו בכוח מעל הבמה את לרנר, בעל הבלוג תיקון עולם ואחד המבקרים החריפים ביותר של ישראל, בגלל שלא הסכים לתמוך בפירוק המדינה, מה כבר אפשר להגיד?) ובכך סותרים את טענתם שהם שוחרי זכויות אדם; ועוד דברים שנמאס לי לחזור עליהם; כל אלה יחד מראים שיש כאן משהו מעבר לכעס על "הבן הסורר". העובדה שלמחאה מצטרפים ארגונים אמריקאיים, קנדים (מה לקנדה ולישראל?), אוסטרלים ועוד, מעידה שאין כאן רק ענין של "הבן הסורר".

      2. 2000 שנה היתה אנטישמיות. היא היתה חלק מהתרבות המערבית, לא רק חלק מהדת. Rich as a Jew זה לא רק ביטוי ספרותי של שייקספיר, זה חלק מתפיסה תרבותית. כשהדת ירדה עלתה האנטישמיות ה"מדעית" עם תורת הגזע. כשתורת הגזע הפסיקה להיות פוליטיקלי קורקט, נוצר צורך בסיבה חדשה לשנוא יהודים. בטמטומנו, נתנו זאת לעולם כשלא נסוגנו אחרי 1967. כל השאר רק תירוץ. אין לי דרך אחרת להסביר איך כל העולם צועק כשאנחנו יורים על מחבלים, ושותק כשמחבלים יורים עלינו. אם אנחנו "הבן הסורר", איפה האמא שתדאג לנו כשפוגעים בנו? מצטער, הטיעון הזה לא משנכע אותי.

      מעבר לזה, כנראה שנסכים לא להסכים.

      אהבתי

  • חמוס במשקפיים  On 29 ביוני 2010 at 18:17

    אכן, נסכים שלא להסכים. חוסר הלגיטימיות והעוצמה של המחאה נגד ישראל אינם מעלים או מורידים כאן. לגבי שאלת הבן הסורר, מי היה מכעיס ודוחה אותך יותר: צעיר בן עדתך ומעמדך שנתפס במעשה חמור, כגון אונס, או עולה חדש משכונת עוני?
    הייתי שמח לשמוע גם את תגובתו של אביך לדבריי. אני חושב שאם ההסברה והדיפלומטיה הישראליות היו מנסות לפעול על פיהם, מצבנו הבינלאומי היה משתפר.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 29 ביוני 2010 at 19:59

      אבי יעלה תגובה כשיוכל. בינתיים, אני יכול לציין שמי שכועס על התקפתנו את עזה ומתעלם משבע שנים של קסאמים משם על ישראל, או כועס על מלחמת לבנון השניה ומתעלם מירי קטיושות משם לישראל, ממש מבקש שיחפשו מניע נוסף לביקורת שלו. גם החד צדדיות היא גורם מחשיד באנטישמיות.

      אהבתי

      • חמוס במשקפיים  On 29 ביוני 2010 at 20:06

        נדמה לי שאתה משדך במהדק סיכות חזק מדי את הושג "אנטישמיות" עם המושג "אי-צדק". לא כל אי-צדק שיהודים סובלים ממנו הוא אנטישמי. גם אני מציע מניע סמוי ולא רציונלי לביקורת החד-צדדית על ישראל, אך לדעתי מניע זה אינו אנטישמיות.
        אשמח לשמוע את דעתו של אביך.

        אהבתי

  • מרדכי כפרי  On 29 ביוני 2010 at 21:51

    עלינו להתחיל להסתגל לעובדה שאין לנו פיתרון לאנטישמיות. אנו עם לבדד ישכון – זה נכתב כבר לפני שלושת אלפים שנה. לא תמיד שנאו אותנו באותה מידה, והיו לנו גם "תקופות זהב" וגם יש כעת, אבל ככל שאנו מצליחים יותר וככל שאנו מתבוללים יותר כך מתחילה שוב לגבור השנאה אלינו.

    היהודים בימי בית ראשון ושני פיתחו את דתם אבל הסתגרו בתוך עצמם ולא הצטיינו בחיי כלכלה וצבא ולא הצליחו לשמור על מדינתם.
    בגולה הם חיו בין תרבויות שונות ולמדו מהן. הם למדו הרבה מן הערבים וזכו לפריחה משותפת ב"תור הזהב" בספרד ובצפון אפריקה.
    באירופה הם היו מסוגרים עד שבתקופת ההשכלה הם למדו את מהפכת המדע והתעשייה ואת חשיבות הלאומיות – הציונית, ואותם הם הביאו לארץ וזהו סוד הצלחתם.

    יהודי ישראל, היום מחצית מהיהודים בעולם, אינם עם אירופי. כמחציתם באו בכלל מאפריקה ואסיה והביאו איתם תרבות מזרחית. כבר כמה דורות אנו מתבוללים בינינו. היהודים שבאו מאירופה למעשה גורשו ממנה כי לא היו באמת אירופים ולא התבוללו בה לגמרי. הם הביאו לאירופה תרבות יהודית – זאת אומרת "מזרח תיכונית" – וממנה הם הביאו השפעות של תרבויות אירופיות שלא הושלמו עד כדי התבוללות – ראה היום את מיליון יהודי רוסיה בארץ.

    ישראל זכתה לאהדה עצומה באירופה ערב מלחמת ששת הימים, כשכולם חשבו שהיהודים חוזרים להיות קרבן – מצבם הטבעי באירופה – רק שהפעם במזימת הערבים, לא הנוצרים. לאירופים יש מושג מוטעה על טיבם של היהודים ורבים מהם רוצים שיחזרו למצבם המסורתי. העובדה שישראל השיגה ב-67 ניצחון היסטורי, גורמת לקנאה תהומית, כי במחצית המאה האחרונה לומדים בכל בתי הספר הצבאיים את ניצחונות היהודים והגנרלים הגדולים הם בעלי שמות ישראליים. באותו הזמן, ארצות המערב כשלו במלחמותיהן (ארה"ב בווייטנאם, רוסיה באפגניסטן…).

    הציונות פתרה את בעיית האנטישמיות ליהודים שבאו ארצה עד כדי כך שילידי ישראל אינם מבינים יותר את התופעה הזאת – ראה את דברי אחדים מן המגיבים. כשפרו-פלסטינאים באירופה מציעים שנחזור אליה הם אומרים לנו בזה שאנו עם לא שווה זכויות כמוהם, כי לנו – ורק לנו – אין זכות למדינה כמו שיש לכל העמים.

    מן ההלכה אל המעשה, את המאבק באנטישמיות צריכים לנהל יהודי מערב אירופה כי הם הנפגעים הראשיים והם המתמצאים בעניין.

    אהבתי

    • חמוס במשקפיים  On 30 ביוני 2010 at 21:07

      שלום לך מרדכי,

      תודה רבה לך על תגובתך המפורטת. היא מעוררת מחשבה רבה.

      א. כמוך וכמו בני ביתך, גם אני מזמר כל שנה ושנה "שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו". עם זאת, כפי שציינת גם אתה, הדבר אינו נכון כפשוטו, ובני עמנו זכו לתקופות שגשוג לא מעטות. העובדה שלפני שלושת אלפים שנה כתבו יהודים על אנטישמיות אינה הופכת את דעתם זו לנכונה וקובעת בכל הקשר והקשר שבו יהודים נתקלים באי-צדק. יתרה מזו, לא כדאי לדעתי להפוך את האנטישמיות לציר שסביבו סובב הקיום המדיני והתרבותי של העם היהודי.

      ב. ציינת כבדרך אגב שהאנטישמיות גוברת ככל שהיהודים מתערבים באופן מובהק יותר בחיי הגויים. לשיטתך זו, העובדה שיהודים יושבים במדינת ישראל – שהיא הישות היהודית הנבדלת ביותר מאז ממלכת החשמונאים – אמורה להפחית את האנטישמיות המופנית כלפיהם באופן מהותי. כאמור, אני אכן מחזיק בדעה שהגל האנטי-ישראלי הנוכחי לא באנטישמיות יסודו.

      ג. איני טוען שהאוכלוסיה היהודית בישראל היא אירופית בעיקרה או אפילו בתרבותה. כמובן שהדבר אינו נכון. טענתי הייתה שמבחינה רגשית, הגויים היושבים באירופה רואים בישראל ישות אירופאית. לא התייחסת להסבר שהצעתי, לפיו תפיסה אירופית שגויה זו, המצטרפת לחוסר רגשי שנוצר בעקבות הסתלקותה של הנצרות מעל הבמה האירופית, היא העומדת מאחורי גל השנאה למדינת ישראל.

      ד. אני חולק על הטענה שאחד המרכיבים בטינה הנוכחית למדינת ישראל הא קנאה. אני אישית לא נתקלתי בשום עדות לכך. בנוסף, כבר לפני עשרים שנה חלפו-עברו הימים שבהם ניתן היה להתקנא ממש במדינת ישראל. הישגיה המדעיים, הטכנולוגיים והתרבותיים מידרדרים והולכים; עוצמתה הצבאית אולי בשיא מבחינה טכנולוגית, אך רוב פעולותיו של צה"ל בשנים האחרונות חשפו את עובדת היותו צבא מגושם, מסורבל ולא יעיל, שקציניו חרדים לתדמיתם ולהצלחתם האישית יותר משהם חרדים לפקודיהם או למילוי משימתם (בדומה למצבם של צבאות מדינות ערב מלחמת ששת הימים). גם האהדה שמדינת ישראל זכתה לה בעבר נבעה לא מהסכנה שבה עמדה אלא מההומניזם שהיא ייצגה, בבחינת אור לגויים: הסוציאליזם הוולונטרי של הקיבוץ, הדמוקרטיה הפרלמנטרית באיזור שלא ידע מעולם שלטון נבחר, וכן הלאה.

      ה. עם הסיפא שלך אני מסכים. האנטישמיות שעודנה קיימת מופנית כלפי יהודי הגולה, והם אלה שצריכים להתמודד אתה. השנאה המוטחת במדינת ישראל, לעומת זאת, הא כבר ענייננו שלנו. להבנתי שנאה זו אינה שנאה אנטישמית, אלא שנאה הנובעת ממניעים אחרים לחלוטין (אותם פירטתי קודם לכן), ומן הראוי להכיר בכך כשבאים להתתמודד איתה.

      בכבוד רב,
      יותם בנשלום

      אהבתי

      • מרדכי כפרי  On 1 ביולי 2010 at 20:45

        הציר המרכזי של קיומנו כיהודים הוא תרתי משמע, קיומנו – שרידתנו, כאשר עמים היסטוריים רבים לא שרדו.

        יש ארצות שבהן כמעט שאין יהודים אבל קיומם האידיאולוגי ניכר כגורם נגדי בדת הקתולית – כאלה הן ספרד ופולין. כמניע, די להם בקיומם הדמיוני של צאצאי היהודים כיהודים סודיים. לפרנויה יש כוח יצירתיות ממש דמיוני.

        יש גם ארצות שבהן היתה אנטישמיות חזקה, אבל נפסקה. כך זה בארה"ב, נוספו שם מיעוטים חדשים –סינים, יפנים וקוריאנים, שגם הם מצליחים בכלכלה, תרבות ומדעים יותר מהמייסדים ה"ואספים". נוסף לזה, התברר לארצות אלה שיהודים לא רק מתעשרים אלא גם מעשירים את כל הארץ. הם שהקימו בארה"ב את תעשיית הבגדים ואת הוליווד ועדיין היתה אנטישמיות, אבל כשהקימו את ההייטק וקידמו את תעשיית המחשבים בעמק הסיליקון ההוקרה כבר הייתה כללית. בכל העולם לא רוצים זרים אבל יש ארצות שמזמינות דווקא יהודים ומתחרות בזה בישראל. ארה"ב משכה אליה מיהודי רוסיה כחצי מיליון ומגרמניה כ-200,000.

        מה שמעורר קנאה בחו"ל איננו מה שיהודים מתפארים בו. היהודים אינם שולטים בעולם כמובן, הוא בכלל אינו ניתן לשליטה – אבל זה מה שמעורר את הקנאה הגדולה ביותר. ליהודים אחדים יש השפעה בעולם. זה מספיק כעלבון לכבוד העמים וכקלף משכנע שזקני ציון אינם אגדה.

        אני מרשה לעצמי לדבר בנושא כי לא רק ביקרתי אלא גם חייתי שנים ברוסיה, ארה"ב, פולין וגרמניה. אותי לא יקנו בדברי "פוליטיקלי קורקט". בארצות רבות מנהג הוא לשבח את האורח ולומר לו מה שירצה לשמוע. מי שאינו רגיל לזה ולא חונך כך, חושב שאומרים לו דברי אלוהים חיים. נכון שהם רואים בהישגינו פרי השפעה מערבית, וזה באמת נכון.

        אנו נתונים בירידה בהרבה תחומים, אבל בעלייה במשק. במצב הכלכלה העולמית היום זה הישג די נדיר.

        העולם נאלץ ללמוד מישראל איך להלחם בטרור שהוא אצלנו בשלב מתקדם ובעולם בראשיתו. לכן ארה"ב מבינה אותנו יותר מאשר מערב אירופה, שם זה רק מתחיל. אנו מושפעים מטרור שדוחף את הציבור ימינה ולאכזריות יתר. המאבק למען יתר הומאניות ביחסנו לאויב הנכבש, הוא למען נפשנו. בחו"ל לא יאמינו לכוונות טובות מצד חלקנו. אנו טוענים שאנו הכי מוסריים והכי הומאניים, ושהם במלחמותיהם היו אכזריים מאיתנו. ברוסיה בטוחים שחיילי צהל אונסים נשים ערביות; הם מרגישים צורך להוכיח שאנו גרועים מכולם. כדברי הסופר סאראמאגו, אנו הנאצים של תקופתנו.

        את מעשינו צריך לתקן למען מצפוננו-אנו; מי שיש לו מניעים להשמיץ אותנו, יעשה זאת בכל מקרה.

        זה העולם שאנו חיים בו.

        האם יש למישהו עולם אלטרנטיבי?

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: