נראה שאימונים בעייפות זו הנורמה, נכון לעכשיו. אני על חש"ש ((חוסר שעות שינה)) כרוני מאז שהילדה נולדה וגם לפני זה לא ממש ישנתי שעות נוספות. זה משפיע על האימון, וגם על התוצאות שלו. כשעייפים צריך להיזהר יותר מפציעות, גם בטאי-צ'י; הגוף מחלים יותר לאט, ובשינה, במקום לנוח ולבנות את הגוף למחר, הגוף מתמודד עם השפעות האימון. הלילה, אחרי הרבה זמן של אימון גבוה (כלומר עם ברכיים כמעט לא כפופות), הרשיתי לעצמי לרדת נמוך. זה קרה די מעצמו, בלי החלטה מודעת, אבל ברגע ששמתי לב השגחתי על הברכיים שלא יזייפו. זה כיף לעשות קאטה נמוכה, הגוף מתנהג אחרת – הארבע-ראשי בירך עובד הרבה יותר קשה, צורך יותר חמצן, הלב עובד יותר קשה והנשימה יותר עמוקה. קורים עוד דברים, בקרסוליים ובגב התחתון, באגן, בבטן… הזרימה בגוף מרגישה אחרת.
זה מרגיש כל כך טוב, שגם אם הברכיים כואבות – מה שלא צריך לקרות – היתה לי תמיד נטיה לזייף קצת למטה ממה שצריך. אני לא מרשה לעצמי לעשות את זה עכשיו. צריך ברכיים בריאות; אבל למרות זאת עשיתי קאטה נמוכה, ראשונה בהרבה מאוד זמן, והארבע-ראשי שלי מתכנן איתי שיחה צפופה מחר על הבוקר.
כתבתי קודם שהנשימה עמוקה יותר כשמתאמנים נמוך. אולי בגלל זה בלט לי שכשאיבדתי איזון, בזמן הרמת רגל באחת הבעיטות, הנשימה נעצרה עד שחזרתי לשיווי משקל; כל כך קל לאבד את הזרימה.
אבל הגוף כבר מרגיש אחרת באימון, והשיפור גדול יחסית למה שהיה רק לפני שבועיים-שלושה. שיווי המשקל יותר טוב, הגוף יותר גמיש, הכתפיים פחות תפוסות והגב העליון כבר לא מקטר על משקל הידיים. אולי – בלי נדר – אצליח להגיע לשיעור השבוע. בינתיים מגרדת לי הרגל איפה שעקץ היתוש. אבא של ס. היה אומר שיש יתושים בעולם כדי להעיר אנשים. איש חכם אבא של ס., אחד מאלה שאתה לא בטוח אם הוא ציני לגמרי או שהוא שולף אמרות זן מהשרוול, בלי שאי פעם למד זן באיזו צורה פורמלית. אולי שניהם נכונים, למרות שאיכשהו נראה לי שמי שבאמת חי זן לא יכול להיות ציני… אבל אני זוכר שפעם, כשהייתי עושה צאן-צ'ואן בקיץ, הייתי רואה יתושים מתקרבים לנחיתה על הידיים שלי, עושים חושבים לרגע ועפים לחפש סטירה במקום אחר; אף פעם לא ידעתי אם זה בגלל הריח הרגיל שלי או בגלל שמשהו באימון גורם לגוף לייצר ריח שדוחה יתושים. בכל מקרה, נראה שאין לי מה לסמוך על זה היום…
=========
התחלתי לכתוב "יומן אימון" בקטגוריה הזאת, בלי לחשוב ממש למה. מתישהו הפסקתי לעדכן במייל על תוספות לקטגוריה הזאת, שאולי לא מעניינת בכלל אף אחד חוץ ממני. אז עכשיו אני מעדכן שהיא קיימת, ושכנראה כאן יהיו הכי הרבה תוספות לאתר – אבל בינתיים אני לא אשלח עדכון על כל תוספת, זה נראה לי מיותר. במקום זה, בכל פעם שאודיע על רשימה חדשה בענין אחר כלשהו, אוסיף שורה שיש עוד כמה רשימות חדשות בקטגוריה יומן אימון. נראה לי שזה יספיק.
ידיים טובות- הבלוג של דוד כפרי 
תגובות
הלוואי והייתי כמוך ביחס לאימונים.
אני חושב שאפשר להיות ציני וזניסטי. ופולני.
אהבתיאהבתי
כמוני? כמו אחד שהפסיק להתאמן לשלוש שנים, ולא ממש מצליח לחזור לזה?
אהבתיאהבתי
אחד רציני כמוך, שנהנה כל כך מהאימון. אצלי זה שונה.
אהבתיאהבתי
כל כך נהנה, ששלוש שנים כמעט לא התאמנתי…
אני לא בטוח שאני ממש מודל לחיקוי :-\
אהבתיאהבתי
כן. יומן האימון מעניין. בהחלט לבעלת ברכיים בעייתיות באופן זמני. כיף לקרוא.
אהבתיאהבתי
קטה נמוכה? עד היום שמעתי רק על פרה נמוכה.
אהבתיאהבתי
בטאי-צ'י אפשר להתאמן גבוה (ברכיים כמעט ישרות) או נמוך (ברכיים כפופות מאוד) או בין לבין. למי שכואבות הברכיים, לא מומלץ להתאמן נמוך.
אהבתיאהבתי
לאיזה פציעות בדיוק אתה חשוף בטאי צ'י?
אהבתיאהבתי
במקרה שלי, בעיקר לבעיות ברצועות הברכיים והמיניסקוס, תוצאה של עבודה נמוכה מדי (יחסית למה שאני יכול) וללא מספיק חימום.
חשוב להקפיד על חימום ברכיים ולא לרדת נמוך מדי, בנוסף להיזהר מאוד עם פיתול הברך.
אהבתיאהבתי
אז למה לך לעבוד נמוך?
אהבתיאהבתי
כי זה כיף (כשהברכיים בסדר).
כי זה מפעיל את הגוף יותר חזק (מזיעים יותר).
כי זה מוסיף מימד שלישי לתנועה: למעלה-למטה, שכמעט איננו כשעובדים גבוה.
כי כשאגיע לעבודה בזוגות, מתישהו כשאחזור גם ללמוד, יהיה לי יותר קל אם אוכל לרדת נמוך יותר מבני-הזוג שלי.
יש עוד סיבות, מן הסתם.
אהבתיאהבתי
אההה… אוקי
אהבתיאהבתי
עייפות היא עייפות, והיא אצלי הגורם הראשון לחוסר משמעת ומלמאבק במשמעת ובבחירת הגוף האם לקום ולהתאמן או להפיל עצמי על הספה הקרובה ולהנות מהיותי כורסת בטטה לעיתים קרובות מדי.
אני חושבת שאני מרגישה את העייפות יותר מכל דווקא בשיעורים, כשאני עייפה וקשה לי לעשות את הקאטה כי כואב לי מעייפות, אני כמעט עומדת. אני מרגישה את עצמי ברגעים האלה ואני מרגישה את הבזבוז שבאימון הזה.
לפעמים העייפות היא במידה, וטאי צי בדרך כלל מעיר אותי, הרבה פעמים גם אני באופן טבעי מפילה את עצמי ללעבוד נמוך. אני לא חושבת שהגוף משאיר אותי ונראה לי שאני עולה ככל שהקאטה מתקדמת, אני עדיין עובדת על גבהים,
אבל אני מרגישה הרבה יותר חזקה כשאני מצליחה לפחות חלק מהקאטה לעבוד נמוך במיוחד שלא התכווננתי על זה.
שאני כבר מתכווננת ואני עושה בכוונה את כל הקאטה בנמוך. אז הרגליים לא אוהבות את זה. ומגיבות בהתאם. אבל זה נראה לי בגלל שאני כורסת בטטה..(יש ביטויים שלגמרי יותר חביבים באנגלית..)
כשאני אגיע ליישום "כל מה שצריכה זה 5 דקות" אני אעדכן. תמשיך לכתוב ולפרסם את היומן.
אהבתיאהבתי
זה אמור להיות "בטטת כורסה".
אהבתיאהבתי
אני יודעת. חשבתי על זה אחכ שכבר לא הייתי פנויה לתיקון במחשב. זה היה נשמע לי מוזר גם כשכתבתי את זה אך לא הייתי בפוקוס השכלי בכדי להבין למה זה מוזר לי. דוד אני בטוחה שהבין (אם הספיק לקרוא) למה התכוונתי. תודה.
אהבתיאהבתי
איכשהו יצא שראיתי את התיקון של מלאך-העיניים 😉 לפני שראיתי מה תיקן…
כשאכתוב על "אייבנהו" (מתישהו) יהיה לי מה לכתוב על אנגלית ועברית. חכו קצת…
אהבתיאהבתי
שאלתי פעם את מאסטר וואנג למה צריך לעשות קאטה נמוך.
הוא מייד שאל אותי מה אני מרגיש כשאני עושה קאטה נמוך ואני עניתי שאני מתעייף יותר.
כולם צחקו, חוץ ממני וממאסטר וואנג. הוא הסביר שכאשר עושים קאטה יותר נמוך הגוף עובד יותר חזק, הצ'י זורם יותר ומה שאנו מרגישים זה יותר עייפות.
אהבתיאהבתי
וגם להיפך – אם שמת לב, את הרשימה הזו העליתי אחרי חצות. אחרי קטה נמוכה, קשה לי להירדם. הגוף עובד, זורם, לא משנה איך תקרא לזה, וכמה שאני עייף – לא מצליח להירדם.
וזו צרה רצינית, כשכל אימון לא רק גוזל את שעות השינה של משך האימון, אלא גם עוד שעה+ אחריו…
אהבתיאהבתי
היי ברונו, אתה בטוח שאתה עושה טאי צ'י כדי להתעייף?
למה לך להתעייף דווקא בטאי צ'י?
קטה נמוכה? הקטה הכי נמוכה זה לשכב לישון…
אהבתיאהבתי
דוד,
אם היתושים עוד יטרידו אותך תשתמש במה שבטוח יש לך כבר שנים, גיליתי זאת בשנה השלישית שלי בטאי-צ'י: פשוט צריך לייצר או "לחשוב" את הדחייה החוצה מן העור. זה מונע מיתושים ומזבובים להתיישב עלי אך לא מגרש את אלה שכבר עלי.
בהצלחה באמיון!
אהבתיאהבתי