אחריות ההורים. סליחה, האמהות

מתישהו בשנות התשעים, בשיחה עם יוסי שר, חבר לטאי-צ'י שלמד גם שיטת אלכסנדר, דיברנו על יציבה והסיבות ליציבה לקויה; יוסי סיפר ששמע בשיעור שהרבה נערות בתחילת גיל ההתבגרות מקמרות את גבן ומושכות את כתפיהן קדימה כדי שלא להבליט את החזה שמתחיל לגדול, דבר שהופך להרגל שגורם ליציבה כפופה ובעיות בעמוד השדרה. ישבנו אז בקפה בדיזינגוף, היה קיץ ואני הסתכלתי סביב. עברה לידינו קבוצה של ילדות, שטוחות כקיר, אבל הכתפיים משוכות אחורה להבליט את קוי החזיה הבולטים מתחת לחולצה ההדוקה. הרגשתי כמו פדופיל להסתכל עליהן, אבל למה ילדה שטוחת חזה צריכה חזיה?

בגלל זה. מי שלא היה בוגר לפני שזה עלה לאויר, לא יכול להבין את עוצמת ההשפעה. דור שלם של בעיות יציבה – הפוכות לאלה שתיאר יוסי – גדל בעקבות החשיפה לזבל התורן מאמריקה, שאמר לילדות קטנות איך "הגדולות" אמורות להיראות, ללכת, לעמוד.

צפי סער כועסת בעכבר העיר על הרגלי צריכה חדשים של ילדות: "ילדות בנות 8 בעקבים, ילדות בנות 3 בחולצות טי עם מסרים מיניים", וזו רק ההתחלה.

בין המגיבים, הרוב מטילים את האשמה על ההורים, שנותנים לילדים – יותר נכון, לילדות – לקנות מה שהן רוצות. יש בזה הרבה אמת, אבל בנות שנתיים ופחות לא בוחרות לעצמן את בגדיהן, גם לא בנים. את זה עושות כמעט אך ורק האמהות. ואם אפשר לראות בשוק חוטיני לבנות שנתים ופחות – כזה ששמים על החיתול – זה לא בגלל שזה מה שהתינוקות רוצות, זה בגלל שאת זה האמהות קונות.

אם בילדותי, בפורים, הבנים היו מתחפשים לחיילים והבנות לנסיכות או פיות, היום הם מתחפשים לגיבורי-על או "מפורסמים" (שזה כמעט אותו דבר, בעיניהם), והן – לבארבי, או (במקרה הטוב) לדורה (שהיא לפחות גיבורה אקטיבית שאינה מחכה לנסיך  שיציל אותה). זה לא רק בגלל שהילדים/ות נופלים קורבן לתעשיית הפרסום והמרצ'נדייזינג, זה גם – אולי בעיקר – בגלל שהאמהות שלהן נפלו שם קודם.

כל כך הרבה מהחינוך שלנו מייצר הגדרת תפקידים מינית; ברברה היינריך הגדירה את מוצרי דיסני – סרטים, טלויזיה, צעצועים, ספרים – כשחרור מושהה של סם אונס. זה נראה מופרז למי שזוכר את במבי, אבל תחשבו על סינדרלה, מחכה במרתף לנסיך שיגלה אותה. תחשבו רגע שוב על שלגיה והיפהפיה הנרדמת, ישנות עד שמגיע הנסיך להעירן בנשיקה. כן, הקישור הזה אמור להרגיז, אפילו מאוד. לא רק בגלל שאיש לא בדק מה הרקע של מבוגר שאמור היה להשגיח על קטינה חסרת ישע, אלא בגלל שמישהו מספר לילדות שזה בסדר אם יאבדו הכרה, כי מישהו – נסיך –  יציל אותן. האם דורה היתה "קונה" את זה?

או, דורה. למסיבת ל"ג בעומר בגן של הילדים שלי, התחפשה אחת הגננות לדורה. הילדים – בנים ובנות – אהבו את זה מאוד. אבל דורה היא בדיוק בגיל "חסר המין" שבו בנים ובנות עדין משחקים מין עם שאינו מינו. כשעלה רעיון לעשות את דורה מבוגרת יותר, סקסית, עלה קול זעקה מרה. דורה, דמות חינוכית בינלאומית, לא אמורה להיות לארה קרופט.

למה לא, בעצם? למה שלא תהיה דמות חינוכית (מצילה חיות, עוזרת לאמא, לאבא, נלחמת בחטפני…) שתהיה גם נשית, צעירה וסקסית? כמו לארה קרופט, רק צעירה יותר?

כי הקהל של לארה קרופט הוא קהל בוגר, שכבר מעוצב בהשקפת עולמו. הקהל של דורה הוא של ילדות קטנות, שלא אמורות להיראות סקסיות. הן אמורות להיראות ילדות. לאוהדים של דייגו אין בעיה, אין הרבה הבדל בין בגדי ילדים לבגדי מבוגרים, אבל אין שום סיבה שילדה בת תשע, עשר, תצטרך ללבוש חזיה. אין שום סיבה שיצרני בגדי ילדים ייצרו בכלל חזיה לגדלים האלה, או חולצה עם מחשוף לבנות 8, או חוטיני לבנות שנתים. אין שום סיבה שפריטים כאלה יהיו מוצגים בחנויות לבגדי ילדים.

אבל הכי חשוב, אין שום סיבה שאמהות יקנו אותם לבנותיהן. ואם כן, אם האמהות מלבישות תינוקות – רק בנות, עדין – בבגדים "סקסיים", אין להן מה לבכות אחר-כך אם הן רוצות להתלבש "סליזי" בגיל יותר מבוגר. נאמר, עשר.

ואם אתה, אבא לבת, לא שם רגל וקובע גבול כשהיא עוד בגיל חד ספרתי, אל תתפלא כשיהיו צרות בגיל ההתבגרות.

לא לגמרי באותו ענין, אבל חשוב: http://mermit.mind-fucking.com/respect-your-children/

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד סרי לוי  On 30 באפריל 2010 at 18:38

    לילדות הללו יש גם אבות. אתה יודע

    אהבתי

  • מרמיט  On 30 באפריל 2010 at 19:09

    נכון, נכון ושוב נכון.
    יופי של פוסט, אפילו בלי הקישור בסוף 🙂

    מה שיפה הוא שהלינק שלך אלי הוא סגירת מעגל, כי הפוסט שלינקקת אליו היה אמור להכיל גם קישור לפוסט שלך, שהוספתי באיחור:
    http://mermit.mind-fucking.com/some-more-on-parenting-and-violence/

    אין ספק שההורים צריכים לקחת אחריות, אבל ההשפעה הסביבתית והתקשורתית אדירה.
    המרמיטה, למשל, לא מתאפרת אף פעם ואין לה נעלי עקב. ובכל זאת הילדה ביקשה ערכת איפור עוד לפני גיל חמש. היא גם קיבלה, כי לא רצינו ליצור אצלה חסכים והתנגדויות, ובמילא היא היתה מתאפרת אצל חברות ובנות-דוד.

    על נעלי עקב, לעומת זאת, הטלנו וטו חד משמעי. זה כבר נזק בלתי הפיך.
    (במאמר מוסגר, אני נגנב מזה שעקבים גבוהים נחשבים מין סמל ל"העצמה נשית", כולל בעיני פמיניסטיות-ליפסטיק, למרות שבעצם הם מחלישים את הנועל/ת מכל בחינה מעשית.)

    והפוסט שלך הזכיר לי פוסט-תמונות שהעליתי אחרי סרט מזעזע במיוחד שראיתי עם הילדה:
    http://mermit.mind-fucking.com/anorexic-fairies/

    ואחרי כל הקידום העצמי הזה, מזל טוב על הבית החדש והנאה! הגעתי בעקבות הטרקבק והתברר לי שעוד לא עשיתי מנוי, אז מיהרתי לתקן את המעוות.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 30 באפריל 2010 at 20:47

    גלעד, קראת את המשפט האחרון בפוסט לפני שהגבת? אם כן, אשמח להסבר.

    מרמיט,
    כל פעם אני מבין כמה הפסדתי מזה שלא היכרתי את הבלוג שלך מזמן, מזמן…

    אהבתי

    • מרמיט  On 1 במאי 2010 at 16:49

      תודה רבה, דוד. אני מסמיק עד שורשי הקרחת.

      מוטב מאוחר מלעולם לא 🙂

      אהבתי

    • גלעד סרי לוי  On 1 במאי 2010 at 20:53

      אבות אחראים באותה מידה למה שקורה. זה לא שהאמהות מתפרעות, והפטריארך צריך לשים להם גבולות

      אהבתי

      • דוד כפרי  On 1 במאי 2010 at 20:57

        לצערי, אני טוען שאבות *צריכים* להיות אחראים באותה המידה; בפועל, מי שקונה בגדים לילדים – וגם לגברים – זה בד"כ הנשים.

        ולמען הסר ספק, הפאנצ'ליין של כל הרשימה הזו היא שצריך לקחת אחריות על הילדים. אבא או אמא, לא משנה – צריך לקחת אחריות. לא לתת ל"צו האופנה" להכתיב את הכללים של המשפחה אלא לקבוע אותם בעצמכם, בעצמנו. אבא ואמא, יחד.

        אהבתי

      • גלעד סרי לוי  On 2 במאי 2010 at 8:55

        עם זה אני מסכים, כמובן (לצערי, כשהגבתי,לא הבנתי כך את דבריך.)

        אהבתי

  • תמי  On 30 באפריל 2010 at 20:51

    האמהות של אותן ילדות לא גדלו בעולם אחר. הן גדלו בחברה שהסבירה להן את אותו דבר בדיוק, רק עם דימויים אחרים, לא פחות באגרסיביות.
    ילדות מקבלות את המסר מגיל 0 שהן לא באמת בשליטה על חייהן וגורלן. שלגבר יש יותר יכולת, זכות, כוח.
    מאז ומעולם היו פרסומות סקסיסטיות שמראות גוף נשי כחפץ. כולנו קוראים את התגובות שעולות בכמויות כשיש סיפור של הטרדה או תקיפה מינית, המאשימות תמיד את הנתקפת.
    אז הילדות, גדלות, והופכות להיות אמהות, וגם אלו מביננו בעלות המודעות והמחשבה והרצון לעולם אחר, בתוך כולנו יש שובינסטית קטנה, שיושבת שם מאז ומתמיד, ורק עבודה משותפת ומאומצת לאורך זמן של גברים ונשים תוכל להקטין אותה.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 30 באפריל 2010 at 21:00

    תמי,
    "מאז ומעולם" לא היו פרסומות; זו המצאה של המאה האחרונה.
    עם כל השאר אני מסכים, וראי את "בגידת המלאך", כאן: http://www.good-hands.org/notes/?p=11487

    אהבתי

  • נועם  On 1 במאי 2010 at 15:20

    חשוב לזכור שצרות של מתבגרים (ומתבגרות!) יהיו בכל מקרה. גם האמירה "אין שום סיבה ש…" היא תמימה. הסיבה היא כסף, והרבה.
    כולנו נפגעי הפרסום והמדיה, מצד שני אני חשדן כלפי הטהרנים שזורקים את הטלוויזיות מהבית וכולי.
    הפתרון, הקשה מאוד, הוא לתמרן בתוך המסרים הבוטים, ולנסות להדריך ולתת דוגמה של התנהלות נבונה, שאינה מתנכרת לסביבה החברתית אך גם יודעת לסנן ולבקר.

    [WORDPRESS HASHCASH] The poster sent us '0 which is not a hashcash value.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 2 במאי 2010 at 16:58

      [מצאתי את התגובה ב"חשוד כתגובת זבל", ואישרתי]

      על הטענות, נראה לי שדיברנו.

      אהבתי

  • נועם  On 1 במאי 2010 at 15:31

    נמחקה (באשמתי) תגובה שלי.
    אין לי כוח לשחזר. רק זה:
    .
    צריך לזכור שצרות של מתבגרים ומתבגרות יהיו בכל מקרה.
    .
    "אין שום סיבה ש…"? יש, כסף! והרבה.
    .

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 1 במאי 2010 at 15:52

      נועם,
      תמיד יהיו צרות, נכון. השאלה כמה אתה, אני, כולם, בתור הורים, יכולים לכוון איזה צרות יהיו *פחות*; ולא פחות חשוב, למה אנחנו נותנים "לעבור ממול" בלי להתערב כי לא נוח כרגע, ולאיזה הרגלים של ילדינו נתעורר מחר, כשיהיו בגיל ההתמרדות וכבר יהיה הרבה יותר קשה לשנות משהו.

      כשהייתי עם אשתי בחנות לבגדי ילדים, הסתכלנו יחד בזעזוע על חוטיני לבת שנתיים ואמרנו אחד לשני, באותו זמן: "לא." גם תחתונים בגזרה "סקסית" לבת שלוש הושארו על המדף, יחד עם חולצה לבן שנתיים עם ציור של גולגולת ועצמות.

      אבא או אמא, אתה צריך להחליט איפה הקוים האדומים שלך *היום*. מחר המציאות כבר תהיה במקום אחר.

      אהבתי

      • נועם  On 2 במאי 2010 at 9:26

        דוד – נראה שאתה ואשתך מתנהגים באחריות, וזה טוב כמובן. הערתי רק על האשלייה שהתנהגות אחראית תמנע בעיות בעתיד. לא על הכול יש לך שליטה. גם אם לא קנית לבת שלך תחתוני חוטיני בגיל שנתיים, לא תוכל למנוע את סערת הנעורים ואת המציאות שאליה תיחשף בתך כשתגדל (לא תוכל להחזיקה בפעמון זכוכית).

        אהבתי

      • דוד כפרי  On 2 במאי 2010 at 15:40

        כשהיא נולדה, נתנו לי להחזיק אותה לכמה דקות ולא הייתי מסוגל להחזירה לרופאים להמשך הטיפול. אחרי שפעמיים אמרו "טוב, עוד שתי דקות" הודיעו לי שזהו, הם צריכים לקחת אותה. בלי לחשוב אמרתי: "אני לא נותן אותה לאף אחד!" אחד הרופאים ענה, בלי לחשוב פעמיים: "נראה אותך כשהיא תהיה בגיל 14…" כולם צחקו, גם אני, ומסרתי אותה לטיפולם.

        כבר מאז היה ברור לי שלא לתמיד אוכל לשמור עליה, אבל גם ברור שאני זה שצריך לקחת אחריות על מה שהיא תדע שמותר, ומה שהיא תדע שאסור.

        בין "להחזיקה בפעמון זכוכית" לבין להשאיר את חינוכה לטלויזיה, רחוב ובית הספר (כלומר כוחות השוק), יש הרבה מרחב פעולה להורים.

        כתבתי על זה משהו פעם, כאן: http://www.good-hands.org/notes/?p=7981

        אהבתי

  • מיטל  On 1 במאי 2010 at 20:42

    מסכימה עם דברייך. אנחנו משרישים ומקדשים את ההבדלים בין המינים, את החלוקה המגדרית. אפילו בהתייחסות למי קונה את הבגדים. נשים 'ידועות' בחיבתן לשופינג בעוד אבא יושב במשרד ומרוויח את הכסף אותו אמא מגהצת בכרטיס האשראי.
    נראה לי שבפועל גם אבא יכול לעשות את זה. זה רק נראה לנו מוזר ..
    זה מטריד מה שאתה אומר ביחס לאמהות, למרות שאני נאלצת להסכים איתך. בתוך עו"ס נערות, שעובדת עם נערות בסיכון ופוגשת את האמא שמאחורהין עד כדי שלעיתים אני תוהה אם גם האם היא נערה בסיכון, או מי בכלל הנערה?
    עסק מורכב. העניין הוא שלנו הכוח לשנות, השאלה אם אנחנו לוקחים אותו? ומה קורה לילדה שאמא תקח את הכוח ותמנע מזה, והיא תגיע לגן או לבית הספר ותזכה בכינויי גנאי כיון שאינה לבושה 'בצו האופנה'?

    תודה על חומר למחשבה
    מיטל

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 1 במאי 2010 at 21:04

      בתוך "צו האופנה" יש מידה של גמישות. אפשר להלביש ילדה יפה ולא צמוד, לא חייבים לחשוף את הבטן והישבן. דוקא אצל ילדים/ות זה פחות בעיה, תמיד אפשר לקנות מידה אחת יותר גדול "כי היא גדלה" ולהשאיר טיפה יותר עור מוגן מקרינת השמש.

      חוץ מזה, סליחה אבל "צניעות" היא לא מילה גסה.

      אהבתי

      • מיטל  On 1 במאי 2010 at 21:23

        אני מסכימה עם כל מילה. רק הצגתי שאלה.
        למה אני חשה תחת מתקפה?

        אהבתי

      • דוד כפרי  On 1 במאי 2010 at 21:27

        עניתי כהבנתי, ממש לא התכוונתי להתקיף.
        אני חושב שמותר להורים להשתמש במושג "צניעות" גם בלי להיות דתיים. זו באמת לא מילה גסה.

        אהבתי

  • מרמיט  On 2 במאי 2010 at 14:44

    בתגובה לנועם (פעמון הזכוכית) ולמיטל (צו האופנה), אני חושב שאחד הכלים החשובים שהורים יכולים לתת לילדיהם עוד לפני גיל בית-ספר – הן בדרך של הצבת גבולות פעילה והן בדרך של דוגמא אישית – הוא הידיעה ש"צו האופנה" ודעת העדר הם לא הדברים הכי חשובים בעולם.

    זה לא מבטיח כמובן שלא יהיה "סחף", אבל זה עוזר לדעתי לשמור על פרופורציות.

    אז נכון שכולנו שמענו כטינאייג'רים את המשפט "ואם כולם יקפצו מהגג…?", ואת כולנו זה עצבן מן הסתם. אבל התהליך הזה צריך להתחיל בסביבות 10 שנים *לפני* גיל העשרה.

    מצד שני, לא טוב גם להפריז בזה עד שהילדה תרגיש שהוא עוף מוזר וחריגה בנוף. יש איזון עדין שצריך לשמור (כמו בדוגמא שנתתי – איפור כן, עקבים לא), ויש חשיבות גבוהה גם לקונצנזוס הסביבתי. בסביבה עתירת פרחות קשה יותר לעמוד בפרץ.

    מצד שלישי, ילדה עם ביטחון עצמי ותחושת ערך עצמי גבוה תהיה פגיעה פחות ללחץ חברתי. זה נכון לגבי הלבוש, ההתנהגות החברתית, ההתנהגות המינית… כך שהכל מתחיל ביסודות, בתחושת הנאהבות שאנחנו נותנים לילדים, בתחושה שהם ראויים למקום שהם תופסים בעולם. זה הבסיס, כל השאר זה סימפטומים.

    אהבתי

    • דוד כפרי  On 2 במאי 2010 at 15:42

      מסכים מאוד. ושוב זה מחזיר אותי ל"הילד כעץ" מהתגובה לנועם.

      אהבתי

      • מרמיט  On 3 במאי 2010 at 10:16

        קראתי עכשיו (גם לי יש הרבה חומר להשלים אצלך…), ומה שכתבת על גיזום ענפים הזכיר לי אלגוריה יהודית שקראתי פעם, שהקבילה הצבת גבולות לגיזום עצי פרי. הרוח הכללית היתה: בשני המקרים זה הכרחי, אבל בשני המקרים צריך לעשות את זה בצמצום רב ועם הרבה מחשבה תחילה.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: