יום הולדת 80 לאבי

לפני כמה שנים, החל אבי לכתוב את זכרונותיו. לקראת יום הולדתו ה-80, החלטנו – ילדיו – לערוך ולהוציא אותם כספר. אבא מתאר את מוצא משפחתו, את ילדותו בפולין שלפני המלחמה, את הבריחה לרוסיה והחיים בסיביר, את מחנה הפליטים בגרמניה שאחרי המלחמה, את המעבר לארה"ב והעליה לארץ, בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת. בנוסף, מזכרונו ומשיחות עם קרובים (שחלקם עדין חיים), הוא מספר את סיפורם של בני משפחתו שכבר אינם בחיים – חלקם נרצחו ע"י הנאצים, חלקם ע"י הרוסים, חלקם מתו אחרי המלחמה.

את המשך זכרונותיו, מהעליה לארץ עד היום, אולי נוציא לקראת יום הולדתו ה-90…
כריכת הספר: פנים, גב 

 

הנה הברכה שלי ליום הולדתו, שקראתי במסיבה שערכנו לו ביום חמישי האחרון:

לפני כחצי שנה פגשתי חבר שלא ראיתי מזמן.

"מה נשמע, איך הולך, מה עם הילד?"
– אה, יש לי כבר שניים! 🙂
"באמת? יפה-יפה! עד מאה ועשרים!"
אז צחקתי ואמרתי שאשתי בטח תגיד שאין בעיה, אם רק אני זה שיהיה בהריון עוד מאה ושמונה עשרה פעמים, ושכחתי מכל הענין. עד שהגיע הזמן לברך את אבא.
כי מאה ועשרים ילדים לא יהיו לאבא, אבל אולי מאה ועשרים צאצאים? זה לא בשמיים…
כי למרדכי כפרי יש כבר עכשיו חמישה ילדים, שמונה-עשר נכדים ונין. זה הספק יפה, אני חושב, לשמונים שנה. הילדים כנראה כבר סגרו את הבסטה, אבל הנכדים – והנין! – עוד לא התחילו. אז בואו נראה…
= 120:18
6.66666667
כלומר, בסך הכל קצת יותר משישה וחצי ילדים לכל אחד! זה לא מעט, אבל לא בלתי אפשרי!
 אבל רגע, יש גם נין – הוא עוד לא יודע מה הפלנו עליו, אבל לא ניתן לו להשתמט, אז זה:
=120:19
6.31578947

כלומר קצת יותר משישה ילדים ושליש לכל אחד. יותר קל!
אבל רגע, הנכדים והנין בעצמם הם חלק מהמאה ועשרים! וגם הילדים!
אז מאה ועשרים מינוס חמישה ילדים, מינוס שמונה עשר נכדים, מינוס נין – 
=120-5-18-1
96

ואז:

=96:19
5.05263158
שזה בסך הכל קצת יותר מחמישה ילדים לכל אחד! ממש לא בשמיים! בפירוש משימה אפשרית! ואפילו ראויה, כי אם יש משהו שמדליק לאבא את האור בעיניים, אם יש משהו שהוא אוהב אפילו יותר מעיתונים וחדשות, זה הנכדים והנינים שלו. לראות כל אחד מהם פשוט מאריך לו את החיים.

אז נכדי וניני כפרי, יש לכם משימה: קצת יותר מחמישה ילדים לכל אחד מכם, וכל המרבה הרי זה משובח. וגם לכפרי הגדול יש משימה, בעצם שתיים – לא, שלוש:

ראשונה, לזכור את השמות של כולם; שניה, להגיע לבר/ת המצווה של כולם; ושלישית, לעשות לכל אחד מהם "ארנב קטן" בבריכה.

מאה ועשרים לכפרי!

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On 2 בפברואר 2010 at 17:40

    מרדכי כפרי כנראה עשה משהו ממש ממש בסדר…
    כי מרגישים את האהבה בכל אות בברכה.
    וגם אם יהיו לו בסך הכולל עשירית מהנכדים שאתה מאחל לו, אזי האהבה שהוא יקבל תישאר גדולה מאוד מאוד…
    מזל טוב.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 2 בפברואר 2010 at 17:47

    120:10
    =
    12

    לאבא כבר יש 18!
    ועוד נין!

    🙂

    אהבתי

  • מיכל  On 2 בפברואר 2010 at 19:19

    אז בטח ובטח!

    אהבתי

  • whisper  On 2 בפברואר 2010 at 19:36

    שמע, אם אצה לך הדרך – תמיד אפשר לשבט איזה כמה – לא?

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 2 בפברואר 2010 at 20:22

    מה עם תמונות?
    אוריאנה אחות של אמירה

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 2 בפברואר 2010 at 20:44

    לא צילמתי כי הייתי בייביסיטר – סליחה, בייביראנר – לבן שלי. תעסוקה מלאה, אין סיכוי גם לצלם באותו זמן, כפרה על העיניים שלו!
    🙂

    אהבתי

  • עדי עליה  On 7 בפברואר 2010 at 17:32

    דוד, אנא מסור איחולים ממני לאביך המצוין. אנחנו מכירים בזכות הסלוקים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: