Monthly Archives: פברואר 2010

חביות נפץ?! ברצינות?

זה מה שיש להם להפעיל נגדנו?

בבחינת "שלח חביתך על פני המיים, כי ברוב ימים" ימצאנה מישהו שאולי יתפוצץ?

לישראל כ-190 ק"מ חוף (לים התיכון). הסיכוי שחבית שזנרקת למים בעזה תגיע דוקא לחוף עם אנשים, או דוקא לאחד הנמלים, או דוקא תתנגש עם ספינה מספינות חיל הים, דומה לסיכוי שבלון הליום אליו נקשרו מוצצים ינחת באמת אצל ילד שאין לו מוצצים…

ועל זה לקח אחריות הג'יהאד האיסלאמי, שבדרך כלל אין לו בעיה לירות קסאמים. מענין. היתכן שחמאס לא מעונין עכשיו בהסלמה, ולכן עוצר ירי ומאלץ את הג'יהאד לנסות דברים כל כך חסרי סיכוי?

או שהחביות היו מיועדות לשיגור את מטרה נראית-לעין-המשגר, אולי מ"סירת דייגים", לפיגוע "איכותי" שלא הצליח?

לך תדע.

אבל חביות נפץ? לא טילים, לא מרגמות, לא סתם ירי – חביות נפץ?

מצבנו טוב משחשבתי, אם לזה הם הידרדרו…

מודעות פרסומת

יום הולדת 80 לאבי

לפני כמה שנים, החל אבי לכתוב את זכרונותיו. לקראת יום הולדתו ה-80, החלטנו – ילדיו – לערוך ולהוציא אותם כספר. אבא מתאר את מוצא משפחתו, את ילדותו בפולין שלפני המלחמה, את הבריחה לרוסיה והחיים בסיביר, את מחנה הפליטים בגרמניה שאחרי המלחמה, את המעבר לארה"ב והעליה לארץ, בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת. בנוסף, מזכרונו ומשיחות עם קרובים (שחלקם עדין חיים), הוא מספר את סיפורם של בני משפחתו שכבר אינם בחיים – חלקם נרצחו ע"י הנאצים, חלקם ע"י הרוסים, חלקם מתו אחרי המלחמה.

את המשך זכרונותיו, מהעליה לארץ עד היום, אולי נוציא לקראת יום הולדתו ה-90…
כריכת הספר: פנים, גב 

 

הנה הברכה שלי ליום הולדתו, שקראתי במסיבה שערכנו לו ביום חמישי האחרון:

לפני כחצי שנה פגשתי חבר שלא ראיתי מזמן.

"מה נשמע, איך הולך, מה עם הילד?"
– אה, יש לי כבר שניים! 🙂
"באמת? יפה-יפה! עד מאה ועשרים!"
אז צחקתי ואמרתי שאשתי בטח תגיד שאין בעיה, אם רק אני זה שיהיה בהריון עוד מאה ושמונה עשרה פעמים, ושכחתי מכל הענין. עד שהגיע הזמן לברך את אבא.
כי מאה ועשרים ילדים לא יהיו לאבא, אבל אולי מאה ועשרים צאצאים? זה לא בשמיים…
כי למרדכי כפרי יש כבר עכשיו חמישה ילדים, שמונה-עשר נכדים ונין. זה הספק יפה, אני חושב, לשמונים שנה. הילדים כנראה כבר סגרו את הבסטה, אבל הנכדים – והנין! – עוד לא התחילו. אז בואו נראה…
= 120:18
6.66666667
כלומר, בסך הכל קצת יותר משישה וחצי ילדים לכל אחד! זה לא מעט, אבל לא בלתי אפשרי!
 אבל רגע, יש גם נין – הוא עוד לא יודע מה הפלנו עליו, אבל לא ניתן לו להשתמט, אז זה:
=120:19
6.31578947

כלומר קצת יותר משישה ילדים ושליש לכל אחד. יותר קל!
אבל רגע, הנכדים והנין בעצמם הם חלק מהמאה ועשרים! וגם הילדים!
אז מאה ועשרים מינוס חמישה ילדים, מינוס שמונה עשר נכדים, מינוס נין – 
=120-5-18-1
96

ואז:

=96:19
5.05263158
שזה בסך הכל קצת יותר מחמישה ילדים לכל אחד! ממש לא בשמיים! בפירוש משימה אפשרית! ואפילו ראויה, כי אם יש משהו שמדליק לאבא את האור בעיניים, אם יש משהו שהוא אוהב אפילו יותר מעיתונים וחדשות, זה הנכדים והנינים שלו. לראות כל אחד מהם פשוט מאריך לו את החיים.

אז נכדי וניני כפרי, יש לכם משימה: קצת יותר מחמישה ילדים לכל אחד מכם, וכל המרבה הרי זה משובח. וגם לכפרי הגדול יש משימה, בעצם שתיים – לא, שלוש:

ראשונה, לזכור את השמות של כולם; שניה, להגיע לבר/ת המצווה של כולם; ושלישית, לעשות לכל אחד מהם "ארנב קטן" בבריכה.

מאה ועשרים לכפרי!