אווטאר והתעמולה הציונית

ראיתי אתמול, בתלת מימד. לפני שראיתי, קראתי ביקורות – גם מהללות, גם קוטלות. דעתי קצת באמצע, אבל הסרט הוא רק חלק ממה שעלה בדעתי אחריו.

התסריט – הסיפור עצמו – הוא כזה שכבר ראינו ושמענו מזמן, הרבה פעמים. בלי ספויילר, אדם מהתרבות "שלנו" נשלח ליצור קשר עם שבט "פרימיטיבי" כדי לקדם את האינטרסים של שולחיו, מתאהב בבחורה מקומית, לומד את דרכי השבט, הופך למנהיגם נגד שולחיו. אני לא יודע אם אדם ושמו סוס היה הראשון, אבל הסמוראי האחרון מספר כמעט בדיוק את אותו הסיפור, ובטח לא יהיה האחרון. הוא גם ראוי בדיוק לאותה ביקורת – גם על הבסיס העובדתי-היסטורי, גם על הגזענות (כל כך קל לאדם לבן להפוך למנהיג בכל "שבט פרימיטיבי"? בכלום זמן?). איש קטן גדול היה הרבה יותר אינטליגנטי והרבה יותר מדויק היסטורית, אבל לא ראינו הרבה כמוהו. חבל. אפילו מלכות השמיים של רידלי סקוט נופל בכיוון דומה – נפח הופך לאביר, כמעט למלך.

באווטאר, קמרון לוקח את אותו הסיפור לרקע של מדע בדיוני (עם הרבה יותר בדיון מאשר מדע), ומצליח לסחוף; בזמן הצפיה, עם כל הנסיון העצוב שלי בסרטי כאילו-מדע-בדיוני-אבל-בעצם-פנטזיה-במקרה-הטוב-ומערבון-בחלל-במקרה-הרע, אני מודה שנסחפתי. ראיתי את הכשלים בהגיון של הסיפור, ראיתי את הכשלים ב"מדעיות", והם לא הפריעו לי להנות מהסרט. כסרט פעולה-הרפתקאות הוא מעולה.

אווטאר הוא לא סרט מדע בדיוני, הוא סרט נגד הגלובליזציה והתיעוש, נגד התאגידים הגדולים, ובעיקר הוא סרט בעד ה"דָוְדים", נגד ה"גליתים". הסצינות של הצבא המודרני נגד השבט האמיץ אבל פרימיטיבי הן אפקטיביות, ה"רעים" מוצגים כיהירים, שחצנים וחסרי כל אכפתיות או אמפתיה לסבל שהם גורמים בעוד הסבל הזה מוצג ביעילות רבה וגורם להזדהות עם החלשים והמנוצלים. אין כאן שום שאלה מי הטובים ומי הרעים, אין שום אמביוולנטיות – הרעים רעים כי הם מוכנים לדרוס את הטובים כדי להרוויח כסף.

אני מניח שהקורא שהגיע עד כאן כבר מבין מה הקשר לציונות. אני לא אומר שאווטאר הוא סרט אנטי-ציוני, אבל הוא יוצר הזדהות עם "החלשים" ויוצר זהות מוחלטת בין קדמה טכנולוגית לבין "הרעים". בעולם שבו תעמולה הרבה פעמים עובדת על רעיונות ותדמיות, יהיה יותר קל לאנשים לזהות את העץ הנופל עם הבית שהופגז ע"י צה"ל, ולא עם זה שחטף קסאם.

זה לא אומר שצריך לצאת נגד אווטאר הסרט; זה אומר שצריך לנסות לייצר אינפוטיינמנט שיסביר את המורכות של הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. הסברה לא עובדת, במיוחד לא ההסברה הישראלית; הסברה לא עובדת, אבל סרט עלילתי או סדרת טלויזיה יכולים להשתמש בחופש יצירתי שיכול לתאר בעיות מוסריות, פוליטיות, חברתיות, דתיות, כלכליות – במורכבות קטנה, או גדולה; וגם בשפה והקשר שייצרו רקע בו הטובים והרעים הם מי שהיוצר רוצה שהם יהיו. בעולם הערבי עושים את זה הרבה, נגדנו, ובהצלחה רבה.

אולי יש טעם להשתמש באותו כלי מצידנו.

אולי אפילו בערבית.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידו לם  On 10 בינואר 2010 at 23:31

    זה תמיד שם הגן עדן שהסמולנים רוצים להביא לאנושות רק תנו להם והם יביאו את זה מעבר לפינה ואנחנו למה שלא נאמין להם? כלומר זה לא כול כך הלך במהפיכה הרוסית די התפקשקש שלא לומר הסתיים באורגיה של רציחות אבל היי למה לעמת את הסמולנים עם מעשי הזוועה שלהם? ואם זה קרה גם בסין קמבודיה ושאר מזרח אירופה האם זה מצביע על שיטתיות מסויימת? לא כמובן שלא זה אנחנו המוני העם הפשוטים והנבערים פשוט לא מוכנים לקבל את גן העדן הסוציאלי שהם רוצים להביא לנו אנחנו בעצם האשמים. תעשו לי טובה סמולנים תפסיקו, תפסיקו לנסות להביא צדק כי זה מביא רק מוות, תפסיקו עם הניתוחים הפסאוד אינטלקטואלים שלכם שמעליבים ילד מפגר בכיתה ג, תפסיקו לעטות הבעה מוסרנית וצדקנית שהיא חלולה כמו הנשמה המרקיבה שלכם ואין בה דבר אחד מן ההגינות היושר והחמלה בקיצור אתם לא יודעים לעשות דבר ומעולם לא ידעתם ואתם שנואים מדי ושונאים מדי כדי להיות חלק מהחברה האנושית ההגונה אז לכו לאיזה חור מבודד ושם תלהגו את הגיגכם המשעממים והקצת מטומטמים ותהיו בטוחים שאתם נורא חכמים כי לנו חוץ מזלזול וגועל אין כלפיכם דבר.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 11 בינואר 2010 at 5:29

    אם תוכל להסביר איך משהו ממה שכתבת קשור איכשהו למה שאני כתבתי, אשמח.

    אהבתי

  • אזרח.  On 11 בינואר 2010 at 20:24

    פעלים שידו נמצאת ברחבי הגלובוס.קצת קשה להזדהות עם גוליית כזה.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 11 בינואר 2010 at 22:19

    שמונה שנים טילים על עזה, כולל אחרי ההתנתקות. כולל בשבוע האחרון.
    כולל בזמן שישראל העבירה מזון ותרופות לתוך עזה, תחת אש.

    התמונה הרבה יותר מורכבת מזו של "דוד וגלית", שגם הוא היה קרב אחד בודד בתוך מערכה שלמה בין שבטי ישראל לבין הפלשתים.

    על זה בדיוק אני מדבר: להסתכל על המערכה בין ישראל לפלסטינים כעל דוד וגלית, זה להתעלם מכל מה שמסבך את הסיפור, ומה שמסבך אותו הוא בדיוק החלק החשוב, שהופך את הסכסוך הזה לכל כך קשה לפתרון. מי שמתעקש להסתכל על התמונה הפשוטה, על הסיפור לילדים, מונע כל אפשרות לפתרון כי הוא מתעלם מכל הגורמים המסבכים – איראן, מצרים, סוריה, ירדן, פלגים שונים בתוך העם הפלסטיני, פלגים שונים בתוך ישראל, תפקיד המערב בסיפור – וזה תפקיד שונה למדינות וארגונים שונים – ועוד, ועוד…

    בגלל זה כתבתי מה שכתבתי.
    גם כאן:
    http://www.notes.co.il/kafri/41897.asp

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: