Monthly Archives: ינואר 2010

אווטאר והתעמולה הציונית

ראיתי אתמול, בתלת מימד. לפני שראיתי, קראתי ביקורות – גם מהללות, גם קוטלות. דעתי קצת באמצע, אבל הסרט הוא רק חלק ממה שעלה בדעתי אחריו.

התסריט – הסיפור עצמו – הוא כזה שכבר ראינו ושמענו מזמן, הרבה פעמים. בלי ספויילר, אדם מהתרבות "שלנו" נשלח ליצור קשר עם שבט "פרימיטיבי" כדי לקדם את האינטרסים של שולחיו, מתאהב בבחורה מקומית, לומד את דרכי השבט, הופך למנהיגם נגד שולחיו. אני לא יודע אם אדם ושמו סוס היה הראשון, אבל הסמוראי האחרון מספר כמעט בדיוק את אותו הסיפור, ובטח לא יהיה האחרון. הוא גם ראוי בדיוק לאותה ביקורת – גם על הבסיס העובדתי-היסטורי, גם על הגזענות (כל כך קל לאדם לבן להפוך למנהיג בכל "שבט פרימיטיבי"? בכלום זמן?). איש קטן גדול היה הרבה יותר אינטליגנטי והרבה יותר מדויק היסטורית, אבל לא ראינו הרבה כמוהו. חבל. אפילו מלכות השמיים של רידלי סקוט נופל בכיוון דומה – נפח הופך לאביר, כמעט למלך.

באווטאר, קמרון לוקח את אותו הסיפור לרקע של מדע בדיוני (עם הרבה יותר בדיון מאשר מדע), ומצליח לסחוף; בזמן הצפיה, עם כל הנסיון העצוב שלי בסרטי כאילו-מדע-בדיוני-אבל-בעצם-פנטזיה-במקרה-הטוב-ומערבון-בחלל-במקרה-הרע, אני מודה שנסחפתי. ראיתי את הכשלים בהגיון של הסיפור, ראיתי את הכשלים ב"מדעיות", והם לא הפריעו לי להנות מהסרט. כסרט פעולה-הרפתקאות הוא מעולה.

אווטאר הוא לא סרט מדע בדיוני, הוא סרט נגד הגלובליזציה והתיעוש, נגד התאגידים הגדולים, ובעיקר הוא סרט בעד ה"דָוְדים", נגד ה"גליתים". הסצינות של הצבא המודרני נגד השבט האמיץ אבל פרימיטיבי הן אפקטיביות, ה"רעים" מוצגים כיהירים, שחצנים וחסרי כל אכפתיות או אמפתיה לסבל שהם גורמים בעוד הסבל הזה מוצג ביעילות רבה וגורם להזדהות עם החלשים והמנוצלים. אין כאן שום שאלה מי הטובים ומי הרעים, אין שום אמביוולנטיות – הרעים רעים כי הם מוכנים לדרוס את הטובים כדי להרוויח כסף.

אני מניח שהקורא שהגיע עד כאן כבר מבין מה הקשר לציונות. אני לא אומר שאווטאר הוא סרט אנטי-ציוני, אבל הוא יוצר הזדהות עם "החלשים" ויוצר זהות מוחלטת בין קדמה טכנולוגית לבין "הרעים". בעולם שבו תעמולה הרבה פעמים עובדת על רעיונות ותדמיות, יהיה יותר קל לאנשים לזהות את העץ הנופל עם הבית שהופגז ע"י צה"ל, ולא עם זה שחטף קסאם.

זה לא אומר שצריך לצאת נגד אווטאר הסרט; זה אומר שצריך לנסות לייצר אינפוטיינמנט שיסביר את המורכות של הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. הסברה לא עובדת, במיוחד לא ההסברה הישראלית; הסברה לא עובדת, אבל סרט עלילתי או סדרת טלויזיה יכולים להשתמש בחופש יצירתי שיכול לתאר בעיות מוסריות, פוליטיות, חברתיות, דתיות, כלכליות – במורכבות קטנה, או גדולה; וגם בשפה והקשר שייצרו רקע בו הטובים והרעים הם מי שהיוצר רוצה שהם יהיו. בעולם הערבי עושים את זה הרבה, נגדנו, ובהצלחה רבה.

אולי יש טעם להשתמש באותו כלי מצידנו.

אולי אפילו בערבית.

מודעות פרסומת