לרוץ כמו תינוק

הבן שלי (כפרה על העיניים שלו חמסה-חמסה-חמסה-חמסה) לומד ללכת. זאת אומרת, שהוא לומד לרוץ לאט.

קשה לו לרוץ לאט. הרבה יותר קל לרוץ מהר מאשר לרוץ בקצב הליכה. הכי קשה לעמוד, אבל אני לא אספר לו את זה, שלא יהיו לו דעות קדומות על צאן-צ'ואן.

כשאני מסתכל עליו אני מופתע שוב מכמה שהתנועה הטבעית של תינוקות כל כך דומה לתנועה של טאי-צ'י. כשהוא מתכופף להרים משהו הוא עושה את זה על ידי כיפוף הברכיים כשהגב נשאר ישר; כשהוא יושב הגב העליון שלו ישר והראש בקו ישר עם הגב, לא נוטה קדימה; הוא נושם נשימות סרעפת; וכשהוא רץ הוא רץ מהבטן, ממש כמו בטאי-צ'י.

אחותו, קצת יותר גדולה, הולכת ומאבדת את העקרונות האלה: כבר רואים איך הגב העליון מתחיל להתכופף כשהיא יושבת וכשהיא מתכופפת להרים משהו זה לא תמיד מהברכיים. לתינוקות "יש את זה" עד גיל שלוש בערך, טבעי מהיצרן; אחר-כך זה הולך ונעלם, צריך ללמוד את זה מחדש כבוגרים.

הבן שלי בשלב הצדיק: נופל וקם, נופל וקם, נופל וקם. זה לא עוצר אותו ליותר מרגע. אם כואב הוא בוכה קצת, אם לא אז לא, ובכל מקרה קם וממשיך לרוץ. האמת שהוא לא ממש רץ. ההתקדמות שלו קצת מזכירה את הגדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה למה שצריך לעשות כדי לעוף: לזרוק את עצמך על הארץ ולהחטיא. הבן שלי לא עף, אבל כשהוא רוצה להגיע מפה לשם הוא פחות-או-יותר זורק את עצמו לכיוון הכללי ומקווה שהרגליים ישיגו אותו. הגוף קדימה, הרגליים עוקבות – שזו ממש ריצת טאי-צ'י.

אנשים רצים מכל מיני סיבות, אבל במערב הסיבה "להגיע מהר מפה לשם" בדרך-כלל לא אחת מהן. אנשים רצים בשביל לשמור על הכושר או לשפר אותו, לרדת במשקל, להתכונן לצבא, להתכונן לקיץ… לכולם משותף הרצון להוציא כמה שיותר קלוריות, לאמץ כמה שיותר את הלב והריאות. זה לא מה שעושה ריצת טאי-צ'י, ההיפך.

כשלימדתי ריצת טאי-צ'י בקבוצה שהיתה לי בבאר-שבע, התלונן אחד התלמידים שמאז שעבר לרוץ בשיטה זו קצב ירידתו במשקל ירד: הוא רץ אותו מרחק באותו זמן, אבל מתאמץ פחות. לתלמידה אחת, שעסקה בנעוריה באתלטיקה, הרעיון הכללי – מינימום מאמץ, מקסימום תוצאה – נראה פשוט מוזר. הרי ריצה היא ענין אירובי, מאמץ לב-ריאה, וכאן עושים משהו אחר לגמרי. רצים, רצים, רצים, ולא מתעייפים (זה לא מדוייק – בכל פעילות גופנית מתעייפים, אבל בריצת טאי-צ'י מתעייפים הרבה פחות מאשר בריצה רגילה).

כשדיברנו על זה, אמרתי שאצנים (ספרינטרים) רצים בדיוק ככה, רק שהם עושים מאמץ מקסימלי לטווח קצר. הרעיון בריצת טאי-צ'י הוא להיות מסוגל להמשיך לרוץ כך למרחקים ארוכים.

אני מסתכל על הבן שלי לומד לרוץ, יודע שבמשך שנות גדילתו ישכח איך לרוץ "טאי-צ'י-way", וחושב כמה חבל שלא ידעתי לרוץ כמוהו כשהגעתי לטירונות בגבעתי, לפני עשרים שנה; הייתי מתאמץ פחות, ואולי גם לא שוחק את הברכיים. אחרי שנפצעתי וגיליתי את הטאי-צ'י, לקח לי הרבה זמן להביא את רגלי למצב שאעיז לרוץ, "טאי-צ'י-way" או לא. היום אני רץ אחריו במגרש המשחקים, רואה אותו צוחק מאושר על עצם הריצה, ומנסה בעצמי לרוץ כמו תינוק.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דנה'ס  On 28 באוקטובר 2009 at 23:43

    כנראה גרמה לנו לאבד את הגב הישר (ישיבה ממושכת על כסא, שכיבה וישיבה בעגלה וכו').
    כך לפחות, לפי אסתר גוהקלה:

    וידאו קצת ארוך, אך בהחלט שווה צפייה!

    אהבתי

  • שלומי  On 29 באוקטובר 2009 at 0:02

    טקסט מקסים
    תודה רבה

    אהבתי

  • ימימה  On 29 באוקטובר 2009 at 11:43

    מה שכתבת. מאוד מדויק.

    אהבתי

  • ניקיון בקליק  On 9 בנובמבר 2009 at 9:02

    מסכים עם דבריך קראתי מחקרים וסטטיסקה על ספורטאים וקצב שחיקה מאמץ את מה שכתבתה

    אהבתי

  • אוריאל שפר  On 19 בנובמבר 2009 at 20:15

    מה זאת ריצת טאי-צי?
    אשמח אם תוכל לספר על הערונות שלה?
    (אני רץ כבר שנים ולא שמעתי על זה)

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 19 בנובמבר 2009 at 23:16

    ריצת טאי-צ'י זה יישום של עקרונות טאי-צ'י בריצה. בדרך-כלל מלמדים את זה למי שהעקרונות כבר "יושבים עליו", מה שקורה אחרי פלוס-מינוס שלוש שנים של לימודים.

    יישום נכון של ריצת טאי-צ'י אמור לאפשר לאדם לרוץ מרחק רב בלי להתעייף, בקצב האישי שלו (שתלוי גם ברמה שלו בטאי-צ'י וגם בנתונים אישיים כמו גיל, מצב רפואי, גנטיקה וכו'.

    את הרעיון אפשר ללמוד בעשר דקות, אחר כך אפשר להתאמן עליו כמה שלוקח לו "להתפס", וזה משתנה מאדם לאדם.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: