Monthly Archives: מאי 2009

בן גוריון, וירוסים, בדיחות ובלט

בדיחה היא סוג של וירוס, שמשתמש באדם השומע כנשא ומפיץ. זה לא רעיון מקורי שלי,  כמובן; דוקינס קרא לזה מימ (meme, להבדיל ממים, water) והתייחס להרבה יותר מבדיחות, אבל זה משהו שאני מהרהר בו מדי פעם כשאני נתקל ברעיון טורדני שלא מוכן לצאת מהראש עד שמספרים אותו למישהו (רוצה לומר, מדביקים אותו…).

אז קבלו אזהרה: בהמשך יהיה נסיון הדבקה. לא מבטיח שבלתי מזיק, אבל שפעת לא תקבלו מזה 🙂

אבל לפני ההדבקה…
"סלע קיומנו", "טוב למות בעד ארצנו" ועוד, ססמא של פחות ממשפט שברגע שנכנסה לראש אי-אפשר להוציא אותה משם גם אם לא מסכימים איתה, כמו ג'ינגל מוצלח למוצר שאתה לא אוהב או "חייל שפר הופעתך". אתה יכול להסכים או לא, לדבר על זה, לצחוק על זה, לכעוס על זה – אבל לא לשכוח את זה.
יש וירוסים מחשבתיים שיכולים ממש להזיק לשמו הטוב של אדם: "חתרן בלתי נלאה" של רבין על – – – לא באמת צריך להגיד כבר, נכון? זה נכנס כל כך עמוק שאין כבר איך להוציא את זה… או ה"כן… ולא" של הליכוד על אותו אדם; "אהוד ברח" של צחי הנגבי, "פודל" של רבין על ביילין ועוד ועוד. להבדיל אלף אלפי הבדלות, "אין לי ארץ אחרת" של אהוד מנור, וממנו "אין לי מרץ אחרת" של יוסי שריד.

אני לא חושב שלשמו הטוב של בן גוריון אוכל להזיק; האיש היה מענקי דורו, בלי שום ספק. אבל – והנה מגיעה ההדבקה – יש דברים שיכולים להעמיד גם אותו באור… נו, אחר.

במשך כל שנת ה-60 למדינה, היו בטלויזיה לילדים מעין "מבזקים" על ההיסטוריה של המדינה, ואחד מהם היה על בן גוריון. גם בגן של בתי סיפרו לה על בן גוריון. רק מה, להגיד את שמו היה לה קצת קשה, ויום אחד כשהיתה תמונה של בן גוריון בטלויזיה ושאלו אותה "מי זה?" היא ענתה "דוד גרביון".

כל מי שהיה שם נפל מצחוק, ולרובם בזה זה נגמר – שיבוש לשון של ילדה קטנה, עוד לא בת שלוש; אבל לי נתקעה בראש התמונה – שלא היתה ולא נבראה – של "דוד גרביון" עומד על הראש עם חצאית וגרביונים ורודים של רקדנית בלט… נתקעה ולא יוצאת. ולא משנה כמה אני מעריך את האיש ופועלו, את הדוגמא האישית שנתן כשעבר מהנהגת המדינה לרעיית צאן בנגב (להבדיל מכל מיני פוליטיקאים מודרניים שהלכו "לעשות לביתם" בקיסריה או כפר שמריהו), את תרומתו האדירה לעצם קיומנו כאן, היום – אני לא מצליח להוציא לעצמי מהראש את התמונה הזו עם הגרביונים.

ומצד שני אני לא יכול שלא לחשוב, מה אמור לעשות אדם ש"כתבו עליו בעיתון הרבה דברים, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה"?

חוץ מתביעה על הוצאת דיבה, כנראה שאין הרבה מה לעשות – כי לא משנה מה תעשה, תמיד יימצא מי שירצה – ויוכל – להציג את זה כמשהו שלילי

מודעות פרסומת