Monthly Archives: אפריל 2009

זוכר, 2009.

ארבע שנים נשארה הרשימה ללא שינוי.

השנה נוסף יובל. עוד אין לו דף "סיפור חיים" באתר יזכור, ואני לא מרגיש מסוגל לכתוב משהו שיכבד אותו.
אבל אני זוכר אותו בטיולים, של בית הספר ושל השומר הצעיר, תמיד שמח, תמיד עוזר, תמיד במרכז.
אני זוכר אותו במופע הסיום של יב, רוקד עם הלהקה, לא סולן, אולי גם לא הרקדן הכי טוב אבל כל העיניים עליו.
אני זוכר אותו יותר מאוחר, אחרי הצבא, נפגשים פה ושם, מחליפים כמה מלים, תמיד בטוחים שיהיה זמן לשבת על איזה כוס קפה לדבר, ותמיד פתאום קוראים לו, או לי, ו"טוב נדבר אחר-כך", ולא נפגשים. ולא מדברים.

ועכשיו גם הוא ברשימה.

מי יתן ולא יצטרף עוד אליה איש.

יובל הולצמן

אורן מלצר

יוסי גוילי

יהודה קורקוס

יובל וינשטיין

אלי שריקי

גל גרוסמן

אמיר זוהר

צחי בנטוב

יהי זכרם ברוך

 

רגע לפני הנפילה

בסוף 2005 העליתי לכאן את תמיד הכי בהיר לפני ירידת החושך. היום, יום הזיכרון לשואה, אני נזכר שבכל ההיסטוריה של יהודי אירופה, אולי מעולם לא היה מצבם טוב יותר משהיה בגרמניה, 1932…

הנטיה להמשיך קדימה כשטוב ("ניצול הצלחה", "לא להחליף סוס מנצח" ועוד ססמאות) חזקה מאוד. גם כשרואים שצעידה קדימה מובילה לסכנה, הקושי לוותר על שלושת הקבועים – זמן, כסף ואנרגיה – שהושקעו, גורם הרבה פעמים להמשיך אל התהום, עד שהרבה יותר קשה – או בלתי-אפשרי – לשנות כיוון.

מדינת ישראל ומוסדות שונים של העם היהודי השקיעו במשך השנים הרבה מאמצים להפיץ מידע על השואה, גם לצורך התיעוד וההנצחה וגם כנגד מכחישי שואה למיניהם. בעולם מוקמות אנדרטאות, מוזיאונים, מכוני מחקר ותיעוד. בניני זכה באוסקר על "החיים יפים", המחזה "שואה" הוצג בכל העולם, השחקן שמגלם את ג'יימס בונד מככב בסרט "התנגדות"… מהארץ יוצאות משלחות לפולין, תלמידי תיכון, חיילים, מורים, מלווים בניצולי שואה שמספרים מה היה שם, ממקור ראשון. היוזמה להקים מרכז מסחרי באתר מחנה ריכוז עוררה התנגדות בכל העולם.

מעולם לא היה מסע התיעוד וההנצחה חזק כל כך… ומי שקרא את הקישור למעלה, אמור בשלב הזה, לכל הפחות, לנוע באי-נוחות בכסאו.

כל תנועה מעוררת תנועה נגדית; זה נכון בפיזיקה וזה נכון בין אנשים. במיוחד כשהבסיס לתנועה הנגדית בעולם, האנטישמיות, כל כך רחב.

גם אצלנו בארץ יש כבר התחלה של תנועה נגדית: אומרים שהביקורים באושביץ מעודדים "תודעה קורבנית", שהם מעודדים לגיטימציה לגישה של "לעשות הכל (כולל דריסת זכויות אדם של פלסטינים) כדי שלא תהיה שוב שואה", ועוד; קרובת משפחה שלי סרבה לצאת עם משלחת בית ספרה לפולין, כי הצירוף למשלחת הפך להיות מקל-וגזר בידי "המערכת". הוריה מאוד רצו – רוצים – שהיא תצא, אבל מכבדים את החלטתה.

אני לא יודע איך להגיב על התנועה הנגדית הזו, אני רק יודע שהיא תלך ותתגבר בשנים הבאות; קצב ההתגברות יהיה קשור ישירות למידת התמיכה העולמית בישראל, מבחוץ, ומבפנים במידת התמיכה של הציבור הישראלי במדיניות הממשלה (הנוכחית ואלה שיבואו אחריה), התחושה של "צדקת הדרך".

ומצד שני, קרוב משפחה אחר, חייל בקבע, נשלח ל"מסע החיים" בתור חזן, לומר פרקי תהילים; שלוש דקות לפני שהיה אמור לעלות למיקרופון באושביץ, קיבל SMS מישראל שנולדה לו בת. היא, לפחות, תשמע על זה, ותדע.

חדשון המרכז הישראלי לטאי-צ'י

לרגל צאת החדשון החמישי, נזכרתי שלא סיפרתי כאן שאני, כעורך התוכן של אתר המרכז, אחראי עליו. אז הנה כפיצוי, החדשון במלואו; את הקודמים אפשר לקרוא כאן.

העבר אין,
העתיד עדין
ההווה כהרף עין
דאגה מנין?

מיוחס לאברהם אבן עזרא

קל להגיד "דאגה מנין?", קשה ליישם – אין הרבה אנשים שלא דואגים כלל לעתיד, ורוב אלה שכן הם ילדים… אבל ה"פטנט" לא לדאוג שלא לצורך הוא לעסוק בכל דבר בעיתו, לא להשאיר דברים למחר ו"לנקות שולחן" לעתים קרובות ככל האפשר. גם כשהשולחן לא ריק, אפשר לפחות לסדרו, לצאת מהחדר, לנעול ולדעת שמה שעליו יחכה עד שתחזור לטפל בו – ואז לא לדאוג בגללו. כל דבר במגרה שלו: עכשיו אני עם הילדים, העבודה תחכה; עכשיו אני בעבודה, הילדים יחכו. דאגה תהיה כאשר אחשוב על הילדים בזמן העבודה, או כשאחשוב על העבודה כשאני עם הילדים.

כשמתאמנים בטאי-צ'י, כדאי מאוד רק להתאמן – להשאיר במגרות אחרות את הילדים, העבודה, הבנק והחדשות, ורק להתאמן. זה לא קל בהתחלה, אבל ככל שמתאמנים על זה יותר כך זה נעשה יותר קל גם בתחומים אחרים. לאט לאט הריכוז משתפר.

ברונו המשיך בראיונותיו עם מאסטר ניר לקראת הגשקו. והפעם, איך כדאי להתאמן בגשקו, למה זה בכלל טוב ומה כל תלמיד יכול וצריך לקחת מאימון מיוחד זה.

על מה צריך לשים דגש באימונים בגשקו ?
בגשקו כדאי לעשות את כל מה שלמדנו לעשות, כל תלמיד והחומר שלו. כדאי לעשות את הקאטה באותו הקצב עם כולם, לא לרדת נמוך מדי, לא לעלות גבוה מדי, לזרום עם זה.
זו הזדמנות לעשות 17 קאטות אחת אחרי השנייה … מנסים להגיע לרוויה, לגעת בקיר של ההתנגדות, להמשיך להתאמן אחרי שכבר אין חשק להתאמן.  ×”חלק המעניין, הפאנצ' ליין, הוא להישאר שם ולהמשיך להתאמן גם אחרי 17 הקאטות.
ואז מגיעים לקפיצת הדרך. אחרי 17 קאטות הקושי נעלם. מי שיתמקד ישים לב שמה שהיה לו קשה בבית (עקרון או תנועה) בקאטה נעלם.
וזה משהו שאנחנו לוקחים איתנו גם אחרי הגשקו, קפיצת דרך שהייתה לוקחת לנו חודשים להגיע אליה ללא הגשקו.

אם למדתי רק רבע או חצי קאטה האם יש טעם להגיע לגשקו ?
כמובן. הגשקו הוא אימון רוויה שמוביל לקפיצת דרך. לתלמיד מתחיל שנמצא בעיצומו של לימוד הקאטה הגשקו הוא קפיצת דרך משמעותית מכיוון שהוא מאפשר ללמוד את הקאטה במספר ימים במקום במספר חודשים. זה סוג של רוויה – לעבוד קשה עם הראש ועם האישיות.
הרוויה לתלמיד מתחיל מהווה רעיון אחר מאשר רוויה לתלמיד מתקדם אבל למעשה לכל אחד הרוויה מהווה רעיון אחר. אבל לכולם ההתמדה והמאמץ הנפשי – לעשות עוד קאטה או ללמוד או תנועה – היא אחד הדברים החשובים.

המשך…

ניסן רצלב, מתאמן בטאיקוונדו, כתב על שלבים בדרך לחגורה שחורה, שיכולים – למרות כל ההבדלים בגישה ובשיטה – להיות מעניינים גם בשביל מי שלומד טאי-צ'י. בעצם, גם בשביל מי שלומד לחיות. למרות השימוש במונחים קוריאניים, שווה מאוד לקרוא ולהגיע עד הסוף:

הייתה לי חגורה ירוקה בקרב הראשון שלי מול המאמן הנוכחי שלי. ומאז, במהלך שנתיים וחצי, למדתי המון על עצמי בעקבות הגבולות ששמתי לעצמי. דרך מילה
ומעשה, בעל החגורה השחורה הזאת הראה לי איך להשתמש במוחי ככלי נשק – עם הרבה יותר עוצמה מאשר גופי.

המשך…

בספטמבר האחרון התקיים בטאיוואן מפגש בינלאומי ראשון של שיטת צ'ון-נאן, השיטה שאנחנו לומדים. נמרוד רוגוזין כתב על המפגש ועל החוויות בו:

בתאריכים  5-7.09.2008 התקיים בטאיוואן טורניר של שיטת צ'ון נאן מאן פאי, היא-היא השיטה הנלמדת בבית ספרנו. השתתפו בטורניר תלמידם מסניפי השיטה בארצות שונות: טאיוואן, יפן, ארה"ב, אוסטרליה, ניו זילנד וכמובן ישראל.
את בית הספר שלנו ייצגו עמיקי סולד ורוני שפירא כשופטים וחוה קנר, דוד שיפר, אבנר גופר וחנוך ברסלר כמתחרים.

המשך…

רותם שחם, במסגרת לימודים, השתתף במשך שנה בקבוצה של נפגעי פוסט-טראומה, בה נפגשים מדי שבוע גברים ונשים הסובלים מהתופעה. בניגוד למה שמקובל לחשוב, פוסט-טראומה פוגעת לא רק בחיילים, אלא גם בנפגעי תאונות דרכים, תאונות עבודה וארועי חיים קשים באופן כללי. לסיכום ההתנסות, הוא כתב עבודה קצרה על חוויותיו ועל השימוש בטאי-צ'י וצ'י קונג ככלי לטיפול בנפגעי פוסט טראומה.

תלמידים רבים שואלים את עצמם מה צריך לעשות בגשקו כדי להפיק את המיטב ממנו. אז כדאי מאד להסתכל בתשובותיו של מאסטר ניר למעלה, ואפשר ללמוד גם מבעלי נסיון רב כמו מדריכי בית הספר. רון וכטל, אחד ממדריכינו הותיקים ביותר כותב על איך ללמוד בגשקו:

כיצד ללמוד טאי-צ'י בגשקו?
לימוד הטאי-צ'י מורכב מהטמעת עקרונות גופניים מיוחדים ושינון רצף תנועות במדויק. כמתרגל/ת אני לומד/ת לשלב בין העקרונות ורצף התנועות. שילוב זה משמעו בעצם גילוי ו"המצאת" הטאי-צ'י אצלי. ההתקדמות בטאי-צ'י תלויה ביכולתי ליצור סינרגיה בין שני התחומים, העקרונות והתנועות. 
עקרונות הטאי-צ'י הם הקרקע עליה צומח ופורח התרגול והמעטפת בתוכה ובאמצעותה אני × ×¢/ה ופועל/ת בזמן התרגול ובשאיפה גם מחוצה לו. התנועות לעצמן פותחו ושוכללו לאורך דורות רבים על-ידי רבי-אומן. ביצוע מדויק ונכון של הרצף כולל בתוכו את "רוח" הטאי-צ'י וא×
ª היכולות הלא-רגילות הנבנות מהתרגול.

המשך…

בגשקו הקרוב נעשה בנוסף לטאי צ'י גם שינג אי (פי-צ'ואן) ופה-קואה (יד תשיעית). בסרט הבא, מאסטר ואנג מדבר על לימוד הפה קואה בשיטה.

כאן כמעט מסתיים גליון זה. רגע לפני הסוף, מעט פרטים על הגשקו:
הגשקו יערך בבית ברל, בימים ראשון עד חמישי, 3-7 במאי (היום הראשון למתקדמים בלבד). ההרשמה מתחדשת מיד לאחר חג בפסח.
ניתן ללון במקום, בחדרים של בין 1-4 אנשים (הכל פונקציה של מחיר…) וניתן אף להזמין במקום ארוחות.
ניתן לשלם על הגשקו (אך לא על הלינה) בתשלומים, פרטים במשרד.
פרטים נוספים כולל עלויות, תוכנית האימונים ואחרים, ניתן למצוא כאן.

אנא, תרמו לחדשון! אם יש לכם מאמרים, רשימות, הגיגים, שירים או ציורים המתאימים לחדשון, נשמח להוסיפם. אנא שלחו אלינו! כתובת המייל שלנו נמצאת בתחתית החדשון, ותרומות יתקבלו בברכה.
נהניתם? שלחו לחבריכם. יש לכם הערות, הארות, תיקוני טעויות והצעות? נשמח לקבלם למייל. לא נהניתם? עמכם הסליחה, ואנא השתמשו בקישור בתחתית הדף להסרה מרשימת התפוצה.

בברכת "שנתרכך ונזרום",
צוות המגזין

חדשון המרכז הישראלי לטאי-צ'י

לרגל צאת החדשון החמישי, נזכרתי שלא סיפרתי כאן שאני, כעורך התוכן של אתר המרכז, אחראי עליו. אז הנה כפיצוי, החדשון במלואו; את הקודמים אפשר לקרוא כאן.

העבר אין,
העתיד עדין
ההווה כהרף עין
דאגה מנין?

מיוחס לאברהם אבן עזרא

קל להגיד "דאגה מנין?", קשה ליישם – אין הרבה אנשים שלא דואגים כלל לעתיד, ורוב אלה שכן הם ילדים… אבל ה"פטנט" לא לדאוג שלא לצורך הוא לעסוק בכל דבר בעיתו, לא להשאיר דברים למחר ו"לנקות שולחן" לעתים קרובות ככל האפשר. גם כשהשולחן לא ריק, אפשר לפחות לסדרו, לצאת מהחדר, לנעול ולדעת שמה שעליו יחכה עד שתחזור לטפל בו – ואז לא לדאוג בגללו. כל דבר במגרה שלו: עכשיו אני עם הילדים, העבודה תחכה; עכשיו אני בעבודה, הילדים יחכו. דאגה תהיה כאשר אחשוב על הילדים בזמן העבודה, או כשאחשוב על העבודה כשאני עם הילדים.

כשמתאמנים בטאי-צ'י, כדאי מאוד רק להתאמן – להשאיר במגרות אחרות את הילדים, העבודה, הבנק והחדשות, ורק להתאמן. זה לא קל בהתחלה, אבל ככל שמתאמנים על זה יותר כך זה נעשה יותר קל גם בתחומים אחרים. לאט לאט הריכוז משתפר.

ברונו המשיך בראיונותיו עם מאסטר ניר לקראת הגשקו. והפעם, איך כדאי להתאמן בגשקו, למה זה בכלל טוב ומה כל תלמיד יכול וצריך לקחת מאימון מיוחד זה.

על מה צריך לשים דגש באימונים בגשקו ?
בגשקו כדאי לעשות את כל מה שלמדנו לעשות, כל תלמיד והחומר שלו. כדאי לעשות את הקאטה באותו הקצב עם כולם, לא לרדת נמוך מדי, לא לעלות גבוה מדי, לזרום עם זה.
זו הזדמנות לעשות 17 קאטות אחת אחרי השנייה … מנסים להגיע לרוויה, לגעת בקיר של ההתנגדות, להמשיך להתאמן אחרי שכבר אין חשק להתאמן.  החלק המעניין, הפאנצ' ליין, הוא להישאר שם ולהמשיך להתאמן גם אחרי 17 הקאטות.
ואז מגיעים לקפיצת הדרך. אחרי 17 קאטות הקושי נעלם. מי שיתמקד ישים לב שמה שהיה לו קשה בבית (עקרון או תנועה) בקאטה נעלם.
וזה משהו שאנחנו לוקחים איתנו גם אחרי הגשקו, קפיצת דרך שהייתה לוקחת לנו חודשים להגיע אליה ללא הגשקו.

אם למדתי רק רבע או חצי קאטה האם יש טעם להגיע לגשקו ?
כמובן. הגשקו הוא אימון רוויה שמוביל לקפיצת דרך. לתלמיד מתחיל שנמצא בעיצומו של לימוד הקאטה הגשקו הוא קפיצת דרך משמעותית מכיוון שהוא מאפשר ללמוד את הקאטה במספר ימים במקום במספר חודשים. זה סוג של רוויה – לעבוד קשה עם הראש ועם האישיות.
הרוויה לתלמיד מתחיל מהווה רעיון אחר מאשר רוויה לתלמיד מתקדם אבל למעשה לכל אחד הרוויה מהווה רעיון אחר. אבל לכולם ההתמדה והמאמץ הנפשי – לעשות עוד קאטה או ללמוד או תנועה – היא אחד הדברים החשובים.

המשך…

ניסן רצלב, מתאמן בטאיקוונדו, כתב על שלבים בדרך לחגורה שחורה, שיכולים – למרות כל ההבדלים בגישה ובשיטה – להיות מעניינים גם בשביל מי שלומד טאי-צ'י. בעצם, גם בשביל מי שלומד לחיות. למרות השימוש במונחים קוריאניים, שווה מאוד לקרוא ולהגיע עד הסוף:

הייתה לי חגורה ירוקה בקרב הראשון שלי מול המאמן הנוכחי שלי. ומאז, במהלך שנתיים וחצי, למדתי המון על עצמי בעקבות הגבולות ששמתי לעצמי. דרך מילה ומעשה, בעל החגורה השחורה הזאת הראה לי איך להשתמש במוחי ככלי נשק – עם הרבה יותר עוצמה מאשר גופי.

המשך…

בספטמבר האחרון התקיים בטאיוואן מפגש בינלאומי ראשון של שיטת צ'ון-נאן, השיטה שאנחנו לומדים. נמרוד רוגוזין כתב על המפגש ועל החוויות בו:

בתאריכים  5-7.09.2008 התקיים בטאיוואן טורניר של שיטת צ'ון נאן מאן פאי, היא-היא השיטה הנלמדת בבית ספרנו. השתתפו בטורניר תלמידם מסניפי השיטה בארצות שונות: טאיוואן, יפן, ארה"ב, אוסטרליה, ניו זילנד וכמובן ישראל.
את בית הספר שלנו ייצגו עמיקי סולד ורוני שפירא כשופטים וחוה קנר, דוד שיפר, אבנר גופר וחנוך ברסלר כמתחרים.

המשך…

רותם שחם, במסגרת לימודים, השתתף במשך שנה בקבוצה של נפגעי פוסט-טראומה, בה נפגשים מדי שבוע גברים ונשים הסובלים מהתופעה. בניגוד למה שמקובל לחשוב, פוסט-טראומה פוגעת לא רק בחיילים, אלא גם בנפגעי תאונות דרכים, תאונות עבודה וארועי חיים קשים באופן כללי. לסיכום ההתנסות, הוא כתב עבודה קצרה על חוויותיו ועל השימוש בטאי-צ'י וצ'י קונג ככלי לטיפול בנפגעי פוסט טראומה.

תלמידים רבים שואלים את עצמם מה צריך לעשות בגשקו כדי להפיק את המיטב ממנו. אז כדאי מאד להסתכל בתשובותיו של מאסטר ניר למעלה, ואפשר ללמוד גם מבעלי נסיון רב כמו מדריכי בית הספר. רון וכטל, אחד ממדריכינו הותיקים ביותר כותב על איך ללמוד בגשקו:

כיצד ללמוד טאי-צ'י בגשקו?
לימוד הטאי-צ'י מורכב מהטמעת עקרונות גופניים מיוחדים ושינון רצף תנועות במדויק. כמתרגל/ת אני לומד/ת לשלב בין העקרונות ורצף התנועות. שילוב זה משמעו בעצם גילוי ו"המצאת" הטאי-צ'י אצלי. ההתקדמות בטאי-צ'י תלויה ביכולתי ליצור סינרגיה בין שני התחומים, העקרונות והתנועות. 
עקרונות הטאי-צ'י הם הקרקע עליה צומח ופורח התרגול והמעטפת בתוכה ובאמצעותה אני נע/ה ופועל/ת בזמן התרגול ובשאיפה גם מחוצה לו. התנועות לעצמן פותחו ושוכללו לאורך דורות רבים על-ידי רבי-אומן. ביצוע מדויק ונכון של הרצף כולל בתוכו את "רוח" הטאי-צ'י וא
היכולות הלא-רגילות הנבנות מהתרגול.

המשך…

בגשקו הקרוב נעשה בנוסף לטאי צ'י גם שינג אי (פי-צ'ואן) ופה-קואה (יד תשיעית). בסרט הבא, מאסטר ואנג מדבר על לימוד הפה קואה בשיטה.

כאן כמעט מסתיים גליון זה. רגע לפני הסוף, מעט פרטים על הגשקו:
הגשקו יערך בבית ברל, בימים ראשון עד חמישי, 3-7 במאי (היום הראשון למתקדמים בלבד). ההרשמה מתחדשת מיד לאחר חג בפסח.
ניתן ללון במקום, בחדרים של בין 1-4 אנשים (הכל פונקציה של מחיר…) וניתן אף להזמין במקום ארוחות.
ניתן לשלם על הגשקו (אך לא על הלינה) בתשלומים, פרטים במשרד.
פרטים נוספים כולל עלויות, תוכנית האימונים ואחרים, ניתן למצוא כאן.

אנא, תרמו לחדשון! אם יש לכם מאמרים, רשימות, הגיגים, שירים או ציורים המתאימים לחדשון, נשמח להוסיפם. אנא שלחו אלינו! כתובת המייל שלנו נמצאת בתחתית החדשון, ותרומות יתקבלו בברכה.
נהניתם? שלחו לחבריכם. יש לכם הערות, הארות, תיקוני טעויות והצעות? נשמח לקבלם למייל. לא נהניתם? עמכם הסליחה, ואנא השתמשו בקישור בתחתית הדף להסרה מרשימת התפוצה.

בברכת "שנתרכך ונזרום",
צוות המגזין

מדוע חדלה מרץ להיות רלבנטית?

רשימה זו נכתבה על ידי אבי, מרדכי כפרי. כל הזכויות שמורות לו.

מי מאיתנו לא נתקל בתשובה בנוסח "מרץ שלכם היא מפלגה סימפטית אבל לא רלבנטית!" ואנו תוהים – הם הרי מסכימים עם דעותינו, אז מדוע הם פוסלים אותנו כך?

והתשובה היא שאנו חיים בעבר הרחוק כאשר רוב האנשים עדיין קראו את מצעי המפלגות
והצביעו לפי הזדהותם האידיאולוגית. היום רק "הגרעין הקשה" של המפלגות נוהג כך. שלושה מנדטים –  במקרה שלנו. המצביעים המשכילים, שאליהם אנו פונים למעשה, למדו את תורת הפרגמטיזם שלפיה בני אדם פועלים ומצביעים רק לפי האינטרסים שלהם והאידיאולוגיות משמשות לקישוט או להסתרת האינטרסים האמיתיים. איזה נימוק משפיע יותר על עמנו: האידיאולוגי, ששלטון עם בעם פסול עקרונית, או הפרגמאטי-דמוגראפי, שבהמשך הכיבוש הערבים יהפכו לרוב בארצנו ולא תהיה לנו מדינה יהודית?

האם מרץ דואגת לאינטרסים של אלה שהיא פונה אליהם על יסוד של שותפות בדעות?

פעם היו לנו עשרה מנדטים בכנסת ושרי חינוך ומסחר ותעשייה, אנשים העריכו מאד את פועלנו שם. ואז מרץ החליטה לפרוש מן הממשלה כדי ללמד את ש"ס שלא יפה להדבק לכיסאות. לעזאזל האינטרסים של מצביעינו! היו לכך כל מיני תירוצים אבל נראה לי שההסבר האמיתי הוא שמנהיגינו התרגלו להיות באופוזיציה שבה אפשר להתבטא באופן חופשי ולא להיות מוגבלים על ידי סולידאריות קואליציונית. כי להלן, כל פעם שהוקמה ממשלה, מרץ הודיעה מיד מה הם הקווים האדומים שלה ועם מי היא לא תשב ביחד בממשלה.

מבחינה אידיאולוגית כל זה היה מוצדק, אבל פוליטיקה היא אומנות. מי שמנהל אותה לפי דוקטרינות ללא פשרות כלשהם פשוט חדל להיות רלבנטי. מצביעינו לשעבר הבינו זאת. מנהיגינו חשבו שאפשר להצליח על יסוד פעילות רק למען השלום והידברות עם הפלסטינאים. וכך ירדנו בכל מערכת בחירות עד שהגענו לסוף הדרך כמעט. ועדיין לא נראה אצלנו חשבון נפש אמיתי.

תפקיד השמאל בחברה הוא ליצור ולגבש רעיונות חדשים, כי המרכז יושב על הקיים והימין רוצה לחזור לדגמים קדומים מן העבר. עשינו זאת כשהבאנו לעמנו את רעיונות השלום  על יסוד הקמת מדינה לפלסטינאים. זה היה ההישג היסטורי עצום, כי הרעיון הזה שהתחיל כקול קורא במדבר זכה כבר ללגיטימאציה בעיני רוב העם. צריך לחזור על רעיון עד שיתגשם. אבל אסור לשמאל להיעצר ברעיון אחד כאשר במדינה יש התפתחויות וצרכים בוערים נוספים. אין לשכוח שמאבק על האינטרסים של מצביעים שלך אינו נוגד את האידיאולוגיה אלא מחזק אותה בשילוב הפעילויות.

מרדכי כפרי, קיבוץ גל און