שש שנים

כש-א' (אחי) ו-א' (אשתו) ילדו את ביתם הראשונה, נסענו לבקר אותם בבית החולים; אני זוכר איך אמי ראתה את הקטנה, הסתכלה על אחי ואמרה לו: "מה נשמע, אבא?"

ראיתי את ההפתעה והאושר על פניו, כשפתאום הבין – פתאום באמת הבין – שהוא מהיום אבא; והוא ענה, זריז כתמיד, "נפלא, סבתא!" – וראיתי את אותה ההפתעה, ואותו האושר, על פניה, כשהבינה – פתאום באמת הבינה – שהיא מהיום סבתא.

היא היתה סבתא נפלאה. הנכדים הסבו לה אושר עצום והיא ידעה לטפח אותם בצורה מדהימה. ה' ספרה איך סבתא תמיד היתה מביאה לה חוברת צביעה או עבודה או תשבצים, בכל חופשה חוברת יותר מתקדמת, יותר מאתגרת, יותר מטפחת.

בשבעה שמעתי את נ' (ביתו של אחי, נכדתה הראשונה של אמי, מהסיפור למעלה) אומרת לחבר בן גילה (3, אז): "בובת החרסינה הזו מאוד אהובה עלי" – וזו היתה העברית שאמא לימדה, שתמיד הקפידה על דקדוק נכון.

היא נהרגה בתאונת דרכים, שלושה חודשים לפני שנולד א', בנו הראשון של אחי השני.

הוא, ואחיו י', ובתי, והתאומות של א', ובני, לא הכירו אותה. גם לא יכירו.

עשינו סדר בבית ומצאנו שרשרת שאמא אהבה; בתי ראתה ורצתה אותה, ונתנו לה, וסיפרנו לה שזו היתה שרשרת של "סבתא רותי" – אבל בשבילה "סבתא רותי" היא רק תמונה על הקיר. המון אהבה וטיפוח הילדים שלי מקבלים מכל המשפחה, שלי ושל אשתי, אבל את האהבה המיוחדת של סבתא רותי הם לא יכירו.

שש שנים, והיא כל כך, כל כך חסרה לנו…

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: