ואיפה ישב הקופיף?

"ככה צריך לעשות לפלסטינים", אמר לי מישהו שצפה בחדשות על מה שהרוסים עושים לגרוזיה.

"אתה יודע איפה יושבת גורילה ששוקלת 350 קילו?" שאלתי אותו.
"איפה?"
"איפה שבא לה. אבל יש לי שאלה יותר חשובה: איפה יושב קופיף ששוקל 20 קילו?"
"נו, איפה?"
"איפה שמרשים לו."

והמבין יבין.
אבל אותי מפחידים אלה שמתעקשים לא.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אליפז התימני  On 12 באוגוסט 2008 at 2:19

    ישראל לא היתה צריכה לצאת למלחמת ששת הימים ולחכות בשקט שמצרים וסוריה יתקפו, כי היינו קופיף שתלוי באספקה הצרפתית.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 12 באוגוסט 2008 at 7:38

    "The bastards changed the rules", להזכירך.
    לא כל מה מה שהיה יכול להצליח לפני ארבעים שנה, יכול להצליח היום.

    אהבתי

  • angel eyes  On 12 באוגוסט 2008 at 10:37

    את הגורילה הכרתי, את הקוף לא.

    אהבתי

  • יוסי  On 12 באוגוסט 2008 at 10:54

    יש עוד כמה סוגי קופים, במשקלים שונים, על הקשת שבין הקופיף והגורילה.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 12 באוגוסט 2008 at 11:42

    נכון, וכל אחד מהם יושב איפה שהוא *יכול*, לפי מדרג הניקור, להבדיל מהזכר השליט, שיושב איפה שהוא *רוצה*. ושם, יושב *רק* הוא.

    אהבתי

  • א  On 12 באוגוסט 2008 at 13:24

    רק קופיפים שורדים מאות שנים. כל הגורילות מסביב פשוט מתחלפות.

    בעניין ההקשר- ביננו ובין הפלסטינים ינצח החזק בסבלנותו. שרירים עלולים להפריע כפי שלמדנו בשנים האחרונות.

    אהבתי

  • אליפז התימני  On 12 באוגוסט 2008 at 13:49

    "שריירם עלולים להפריע כפי שלמדנו בשנים האחרונות" ?

    היכן ומתי ?

    אהבתי

  • א  On 12 באוגוסט 2008 at 14:15

    שרירים עלולים להפריע כשהם מופעלים בעוצמה חזקה מדי וגורמים נזק לחפים מפשע ואוכלוסיה שלווה

    דוגמא ספציפית- החיסול של סלאח שחאדה שגרם לישראל נזק הסברתי עצום. תבין שהאמריקאי או האירופי לא ממש נכנס לעובי הקורה אלא מגבש את דעתו לפי אייטם של חצי דקה.

    דוגמה אחרת- מלחמת לבנון. הרבה שרירים שנגמרו בעיסקה שהיה ניתן לעשות הרבה קודם.

    דוגמה נוספת- המצור על החמס שקרס לבסוף. כל אלה הם נצחונות ערביים מן המעלה הראשונה לפחות בהיבט ההסברתי.

    באופן כללי ניתן לשים לב לירידה מוסרית אצלנו- דוגמת המג"ד שהורה לחייל להפחיד עציר כפות (והחייל הבין שצריך לירות- וירה!!) או בחיילי יחידות מובחרות שעל פי פרסומים בעיתון התעללו בגופות של מחבלים הרוגים במהלך האינתיפדה השניה.

    כל זה תוצאה של התנהגות שרירית וחשיבה כוחנית.

    שרירים הם חשובים. אבל כמו כל דבר בחיים צריך לדעת מתי להפעיל אותם נגד מי ובאיזה כיוון.

    אהבתי

  • אליפז התימני  On 12 באוגוסט 2008 at 14:47

    סלאח שחאדה – עדיף נזק הסברתי מהשארת המחבל בחיים ורציחת יהודים חפים מפשע על ידי עוד פיגוע שתוכנן על ידו

    מלחמת לבנון – המלחמה היתה הכרחית ללא קשר לחטופים. כשטרוריסטים פוגעים בריבונות מדינה הם חייבים לחטוף חזק מאוד.

    מהצור על החמאס הוא בדיחה, הוא לא מופעל במספיק כוח.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 12 באוגוסט 2008 at 14:50

    גם דברים "הכרחיים" כדאי לעשות בשכל, לא רק בכוח.
    שלושת המקרים שהביא א' הם דוגמאות טובות למעשים חזקים ולא חכמים של ישראל, שנראה שגורמים לנו יותר נזק מתועלת.

    אהבתי

  • דודי  On 12 באוגוסט 2008 at 15:01

    החיסול של שחאדה, ודומיו, הביא לכך שאין פיגועים. כזכור, בין 2004 ל-2006 היו לנו פיגועים על בסיס שבועי כמעט. מאז 2006 כמעט שאין פיגועי התאבדות. מדוע? בגלל שהחמאס נעשה הומני פתאום? לא, מכיוון שהפעלנו כוח.

    המצור על החמאס הוטל, כזכור, כדי להפסיק את ההפגזות על יישובי הנגב המערבי. הוא השיג מטרה זו.

    מובן שאפשר לשגות ולהפעיל יותר מדי כוח, אבל גם הימנעות מכל הפעלת כוח (מחשש לתגובה בינ"ל וכו') היא טעות הרסנית, כאשר אתה ניצב מול אוייב כמו החמאס והג'יהאד.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 12 באוגוסט 2008 at 15:37

    שוב – גם כוח צריך להפעיל בחכמה.
    כתבתי על זה כאן:
    http://www.notes.co.il/kafri/41897.asp

    אהבתי

  • דודי  On 12 באוגוסט 2008 at 15:59

    כאילו אסור לנו, כקופיפים קטנים, להפעיל כוח כלל.

    גם דוגמאות סופקו להפעלת כוח שגויה, כביכול, אלא שהן אינן דוגמאות טובות במיוחד לדעתי. המצור על עזה, למשל – הסרתו נתפסה אולי באופן תדמיתי כניצחון פלסטיני, אבל צריך לזכור למה הוטל בכלל. הוא הוטל כדי להפסיק את הירי על מערב הנגב והוסר כשהירי נפסק כמעט לגמרי.

    מובן שיש להפעיל כוח בחוכמה. כל דבר יש לעשות בחוכמה. בכל דבר שעושים אפשר לטעות – לעשות יותר מדי או פחות מדי.

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 12 באוגוסט 2008 at 16:05

    הלהפעיל כוח בחוכמה – זה בדיוק מה שכתבתי ב"זו תהיה מלחמה ארוכה".

    אבל כאשר אנשים אומרים שישראל צריכה לעשות בלבנון ובעזה מה שהרוסים עשו בגרוזיה (ולפני כן בצ'צ'ניה), צריך להזכיר מי גורילה ששוקלת 350 קילו, ומי לא.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: