Monthly Archives: יולי 2008

עין תחת עין, שן תחת שן – 2

במאי 2004, באמצע שירות מילואים בעזה, העליתי לכאן רשימה בשם "עין תחת עין, שן תחת שן". לא חשבתי שהרשימה ההיא תהיה כל-כך רלוונטית ארבע שנים יותר מאוחר. יש הרבה טענות בעד העסקה הנוכחית, אבל שני דברים ברורים: לחמאס אין שום סיבה להשאיר את גלעד שליט בחיים, ולמי שמחזיק ברון ארד אין שום סיבה, לא רק להשאיר אותו חי, אלא אפילו לשמור על גופתו – הרי קיבלו את סמיר קונטאר תמורת דו"ח, ערימת ניירות שנכתבה בהוראת נאסראללה, שאפילו מי שהסכים לקבלה לא מאמין למילה אחת הכתובה בה.

אני מקשיב לחדשות ולא מבין איך הסכימה הממשלה לתת חיים תמורת מתים; הרי אפילו אולמרט לא יכול להיות מספיק ציני בשביל להשתמש בדבר כזה בשביל להסיט את תשומת הלב הציבורית מחקירותיו, לא?

לא?

מאוחר מדי להגיד משהו על העסקה הנוכחית ולא נראה לי נכון להגביל את הממשלה בחקיקה על נושא כזה (מי יודע מה יהיה בעתיד בתחום כזה?), אבל חייבים לקבוע קווים אדומים לעסקאות הבאות: חיים תמורת חיים, מתים תמורת מתים, חלקי-גופות תמורת חלקי-גופות, ניירות (תמונות, מכתבים, דו"חות) תמורת ניירות.

מודעות פרסומת

החנית סינית, תאונות הדרכים ישראליות

שמעתי חריקת-בלמים וראיתי אוטו נעצר ממש על מעבר החציה, קרוב מאוד – קרוב מדי – לאדם שחצה. הולך הרגל צעק "תסתכל לאן שאתה נוהג!", הנהג יצא מהמכונית להתנצל, הסביר שלא ראה, שלא התכוון, שהאיש הפתיע אותו… הכל נגמר בשלום, איש לא נפגע, ואני הסתכלתי מסביב וראיתי שהכביש היה פנוי, לא היו מכוניות בצדדים, שדה הראיה היה פנוי. איך הנהג לא ראה את האיש שחצה את הכביש מימין לשמאל? הסתכלתי לתוך המכונית וראיתי שעל המראה הקדמית היו תלויים עץ-ריח, בובת קישוט כלשהי וחמסה – כל אחד באורך אחר.

נזכרתי במה שסיפר לי פעם המורה שלי על החנית הסינית, כשהסעתי אותו פעם טרמפ.

בחנית הסינית, קרוב ללהב, קושרים קווצה של "שערות" – פעם כנראה מזנב סוס, היום מפלסטיק – קרוב לקצה, מעט מתחת ללהב; הצבע המקובל הוא אדום. כשהסתכלתי בפעם הראשונה על חנית כזו, חשבתי שזה קישוט שמורידים לפני קרב – אבל לא, ל"קישוט" הזה יש שני תפקידים חשובים מאוד.

 

הראשון הוא למנוע מדם לזרום לאורך מוט החנית, דבר שיהפוך אותה בתחילה לחלקלקה ואחר-כך – כשיתייבש הדם – לדביקה, ובכל מקרה לאיכסית למדי.

השני, הוא לבלבל את האוייב. בתמונות אנחנו רואים את החנית מהצד, אבל רוב הסיכויים שהאוייב יראה אותה מקדימה – והוא יראה את החוד פחות ברור משיראה את ה"קישוט" המתנפנף. מסתבר שבראיה שלנו יש מנגנון שמפצה על תנועת חפצים מטרידים בשדה הראיה שלנו – אנחנו מתעלמים מהם, "מוחקים" אותם, שוכחים אותם. ה"קישוט" הוא לא חשוב, מפריע ומטריד, לכן האויב – בלי לשים לב לכך – "מחליט" לא לראות אותו. הבעיה היא שבאותה הזדמנות הוא מפסיק לראות גם את מה שמאחורי הקישוט, כלומר האדם שמפעיל את החנית.

תמונה: http://www.earthworks.com/shaolin/encyclopedia/spear1.jpg

לא מדובר על עיוורון, כמובן – מדובר על משהו קרוב לאשליה אופטית. משהו דומה לזה שקורה לנהג ששוכח שיש לו באוטו "שטחים מתים" בשדה הראיה; גם נהג מנוסה צריך להיזכר בהם כל פעם מחדש, להזיז את הראש והגוף ולהסתכל מה יש מאחורי המוט שבין השמשה הקדמית לצדדית. נפנוף ה"קישוט" התלוי ליד קצה החנית יוצר אצל האויב "שטח מת" קטן, רגעי, בשדה הראיה – ולא צריך יותר מזה.

בנהיגה, ודאי שלא צריך יותר מרגע של הסחת-דעת, לתאונה.

הקישוטים שתלויים לרבים על המראה הקדמית באוטו, "כאילו" לא מפריעים לראות את הכביש כי הם בחלקה העליון של השמשה הקדמית והם לא באמצע שדה הראיה של הנהג, אלא מימין לאמצע; זה מה שהופך אותם ליותר מסוכנים, כי בלי שנרגיש הם יוצרים מגדילים את השטח המת שמצד ימין של הנהג. הולך הרגל שכמעט נדרס, חצה את הכביש מימין לשמאל (מבחינת הנהג).

המורה שלי סיפר לי על החנית הסינית אחרי שראה מה היה תלוי אצלי על השמשה הקדמית; מאז לא תלוי שם כלום.

ואצלכם?
 
על החנית הסינית: Qiang (Spear) http://knows.jongo.com/res/article/16151

חנית בויקיפדיה עברית: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%AA

חנית בויקיפדיה אנגלית: http://en.wikipedia.org/wiki/Spear