ג'ודו פוליטי בלבנון – לינק

גיא בכור מסביר איך ראש ממשלת לבנון השתמש בכוח שהפעיל חיזבאללה, נגד חזבאללה; הרעיון מענין לא רק בתור מטאפורה לאמנות הלחימה (לא רק בג'ודו משתמשים בכוח של היריב נגדו, גם בשיטות נוספות ובין השאר בטאי-צ'י שבו אני עוסק) אלא גם בתור רעיון למחשבה על מצבים אחרים בהם זה (אולי) אפשרי. עראפאת התמחה בזה, אבו-מאזן משתמש בזה, חמאס מעולה בזה. ואנחנו?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי  On 11 במאי 2008 at 22:45

    החיזבאללה קיים רק בזכות אירן שהשקיעה שם אלפי מיליוני $ השיעים הנם שומרי הבסיס הצבאי של האימפראליזם האירני. גיא בכור ודומיו יכולים לברבר כאהבת נפשם. כרגע בלבנון מוצבים טילים שיכולים להכות מעזה ודימונה עד איסקנדרון ועד קפריסין. סניורה בכלל לא נחשב במשחק. בעשר השנים האחרנות יותר ממליון לבנונים עזבו את ארצם ועכשיו זה יגבר. פעם הנוצרים שלטו בלבנון שנועדה להיות להם בית לאומי. כרגע הם משרתים את השיעים והסונים. בסוף היום הנשק הפרסי שולט ושאף אחד לא יחשוב שהפרסים – פ ר ס י ם זרקו את כל הכסף הזה בלי חשבון, בלי מטרה, בלי תכנית. ההימנון לחולשה הוא בדיחה גסה. ספר זאת לעשרות החטופים הלבנוניים שנעלמו בסוריה. לפי הסיפורים על נצחון החולשה – יהודי לבנון הכי חלשים היו צריכים לשלוט שם, מספיק עם הברברת. יותר טוב להיות חזק ולעשות שטויות מאשר לחיות במזה"ת כמיעטו חסר נשק וכוח

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 12 במאי 2008 at 7:24

    לצערי תגובתך מוכיחה את הפסקה האחרונה במאמרו של גיא בכור.

    חשוב על עראפאת, שהפך את "תראו כמה אני (הפלסטינאים) מסכן" לדרך-חיים, והפך את כיתורו במוקטעה לנקודה בה אי-אפשר היה לנצחו.

    חשוב על דוד לוי, שהיה "נעלב" כל פעם מחדש עד שנתנו לו מה שרצה.

    חשוב גם עלינו הישראלים, שהיינו תמיד המעטים מול רבים, החד-גדיא שכל העולם רוצה לטרוף (עד 67) וכמה התעמולה הזו עזרה לנו לקבל אהדה ועזרה.

    לפעמים חולשה היא כוח גדול.

    מי שלא מבין זאת, ימשיך להתקיף את החלשים ולהיכשל, בלי להבין למה.

    אהבתי

  • קורא  On 12 במאי 2008 at 10:40

    חסר לנו דוגמאות מההיסטוריה שלנו שחולשה היא לא בדיוק כח גדול?
    אפשר לדבר לפעמים ברכות, אבל תמיד צריך גם מקל גדול.
    מה בדיוק הדוגמה של ערפאת, שמת בעליבות גמורה במוקטע אמורה להוכיח?

    אהבתי

  • דוד כפרי  On 12 במאי 2008 at 11:41

    כן, באמת.
    כי הענין הוא לא להיות חלש, אלא לדעת למנף את החולשה הזו לטובתך.

    ערפאת, שמת בעליבות גמורה (לדעתנו) במוקטעה, שם את עצמו בעמדה נחותה בצורה שלא תיאמן לעומת כוחות צה"ל שצרו עליו – וצה"ל לא היה יכול להתקיף, בגלל שערפאת אמר לכל העולם "תראו כמה אני מסכן, צה"ל מקיף אותי!"

    ערפאת השתמש בחולשתו כדי לגרום לעולם לתת לו חסינות. לפני המוקטעה הוא השתמש באותה שיטה כדי לקבל תמיכה באש"ף מכל מדינות העולם. חולשתו היתה כוחו – וזו בדיוק היתה שיטתו של בן-גוריון לקבל תמיכה מהעולם, אחרי מלחמת העולם השניה: תראו איך הבריטים מונעים ממעפילים להגיע לארץ המובטחת אחרי השואה. באותו הטיעון השתמשנו עד 67 וניסינו – בטעות גסה מאוד – להמשיך להשתמש בו יותר מאוחר, רק שאז כבר איש לא האמין לנו.

    כמו שהיום לא מאמינים לחיזבאללה, ומתחילים שלא להאמין לחמאס.

    שוב, הענין הוא לא החולשה, אלא השימוש בה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: