מגע מותר/אסור

א.ט. הפנה אותי לאתר של גיא בכור, שמפתיע אותי כל פעם מחדש – גם בראיה המפוקחת של המצב, גם בעומק ההבנה שלו, וגם בזויות הראיה; נדיר למצוא מזרחנים – או מומחים לכל תחום, בעצם – שמביאים מושגים טאואיסטיים כדי להסביר את עצמם לקהל שלא זה תחום עיסוקו.

באחד המאמרים האחרונים שלו, בכור נוגע בצורה מופלאה במספר נושאים חשובים על המזרח התיכון, בעיקר על הצורך בסבלנות עליו דיברתי גם אני, כאן. בכור נוגע בנושא מכיוון אחר, בצורה אחרת, תוך שהוא מגייס לעזרתו את השטיחים התורכיים, נשיא המדינה לשעבר עזר וייצמן ועוד, במאמר מרתק. האתר כולו מומלץ לכל מי שמתענין במזרח התיכון בכלל וביחסי ישראל-ערב בפרט.

אבל הוא נוגע שם בנקודה אחרת, הקשורה לאמנויות לחימה קשר הדוק: ענין המגע המותר/אסור, במקרה הזה מגע בראש ובשערות של אדם בוגר. אני מנצל את ההזדמנות כדי להפיק ממאמר על נושא אחר לגמרי, לקח להגנה עצמית…

בכור כותב:

ויצמן הביט בי ובספר במבט של שביעות רצון מהולה בתימהון קל. "יפה מאוד", אמר, "יפה מאוד, באמת", ואז תוך כדי דיבור פרע את שערי, כמו שעושים לילד קטן, שאמר איזה דבר חוכמה, והמשיך הלאה.

הפריעה הזו של השיער הפתיעה אותי מאוד. זה היה מאוד מוזר, מתנשא. לרגע קפאתי על המקום, אך נימקתי לעצמי שמדובר באדם עתיר זכויות, גיבור מלחמת ששת הימים והשלום עם מצרים, ולו, כנראה, מותר.

בכור מגדיר את פריעת שערות ראשו כ"מאוד מוזר, מתנשא". האמת היא שזה קצת יותר ממתנשא – מגע "אסור" מחזיר אותך לפעם האחרונה בה עשו לך את זה. סביר שזה היה בילדותך, כשגילך עוד היה חד-ספרתי. הניגוד בין גילך הביולוגי והפסיכולוגי, לבין העמדתך במצב של ילד, הוא דבר שכל מי שעוסק בהגנה עצמית חייב להכיר.

רורי מילר כתב על זה במאמרו "החוקים":

חוק מספר 2: מגע בפּנים.
מגע של מבוגר בפניו של מבוגר אחר אינו נהוג בתרבות שלנו, אלא אם כן מדובר במחווה אינטימית, כגון, בין בני זוג. נפוץ יותר הוא מגע של מבוגר בפניו או בראשו של ילד, ולכן, מגע של מבוגר אחד בפניו של מבוגר אחר (שלא כסימן לקרבה ואינטימיות) מתפרש כסימן ברור ומשמעותי של שליטה – סימן שהמבוגר הנוגע מתיחס אל המבוגר השני כאל ילד. לעיתים, די בכך שאדם יפרע, לכאורה בשובבות, את שערו של אדם אחר, כדי לעורר באחר תחושות קיצוניות של השפלה.

השפלת אדם אחד על-ידי אדם אחר באמצעות מגע אלים בפניו המבטא שליטה ועליונות הפך, בכלא, להתקפה שיטתית הנקראת "סטירה לשָפוּט" . חשוב להבין, כי סטירה לפּנים, שמבוצעת היטב (עם או בלי טכניקה יעודית מתאימה), עלולה להיות הרסנית מבחינה פיזית, וממוטטת מבחינה פסיכולוגית. הסטירה מכניסה את הקורבן להלם, והופכת אותו לילד משותק וכנוע.

סוג זה של תקיפה נחשב לטאבו (איסור) כל כך חמור, עד שפעמים רבות גם התוקף עצמו קופא במקומו כאשר הוא מכה מישהו אחר בפּנים, אפילו במהלך קרבות אימון. זה עשוי לקרות גם לכם…

לעוסקים בהגנה עצמית בכלל, ובהגנה עצמית לנשים בפרט, חשוב מאוד להכיר את הנטיה לקפוא כאשר מופיע מגע "אסור" – כי בעיני התוקף לא רק שאינו אסור, הוא אפילו לא כלי (כמו שמתאר מילר) אלא מטרה בפני עצמה – אם זה מגע אינטימי בלתי רצוי ואם זה אונס ממש.

תמיד מדברים על אונס כעל חוויה ראשונית, ארוע ששום דבר קודם בחיים לא דמה לו – אבל זה לא נכון. כולנו עברנו חוויה שבה הופשטנו נגד רצוננו ואדם אחר התעסק באיברי-המין שלנו, רק שלא קראו לזה אונס אלא החלפת חיתולים או מקלחת. אין ילד שלא ניסה אי-פעם להתנגד לנסיון הוריו להחליף לו חיתולים או לקלחו, ואין ילד שהנסיון להתנגדות עלה בידו; כולנו חווינו כשלון בתחום הזה, ואצל כולנו הוא טבוע עמוק עמוק בנסיון הלא-מודע שלנו.

זו עוד אחת מהסיבות הרבות למה כל-כך קשה לנשים להתנגד לנסיון אונס, ועוד נקודה שמי שעוסק בהגנה עצמית לנשים חייב להכיר ולדעת להתמודד איתה: למי שלא מתאמן באמנויות לחימה, מגע "אסור" עלול להיות בעל השפעה פסיכולוגית משתקת. את השיתוק הזה צריך ללמוד לשבור.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: